כלי ירייה נטעני לוע
נשק נטען-לוע (באנגלית: Muzzleloader) הוא כל כלי נשק חם שבו היורה טוען את אבקת השריפה או החומר ההודף את הקליע דרך הפתח המרוחק מהיורה והפונה למטרה של הקנה של הנשק כלומר, מהצד הפתוח הקדמי של הקנה. שיטת טעינה זו הייתה נפוצה ואפיינה כלי נשק חמים החל מהמאה השלוש עשרה ושימשה כדרך היחידה לטעון רובים ואקדחים עד לסוף המאה התשע עשרה עם הופעת כלי נשק נטענים אחורית וכלי נשק בעל מנגנון טעינה חוזרת. בשונה מכלי נשק מודרניים בהם טעינת הכדור מתבצעת מהחלק האחורי של הקנה הקרוי גם בית הבליעה. המונח "נשק נטען לוע" מתייחס לכלי נשק עם קנה חלק והן לכלי נשק עם קנה מחורק (Rifling) . שיטות ההצתה, הציוד הנלווה והמנגנונים הטכניים השונים מחלקים את הכלים האלו לקטגוריות נוספות, כמו גם הקליבר החל מתותחים ועד אקדחים זעירים.[1]
רובים ואקדחים נטעני-לוע מודרניים מיוצרים בעיקר כהעתקים של רובים היסטוריים כמו רובי הארקבוז ורובי המוסקט המשמשים בשחזורי קרבות היסטוריים או כפריטי אספנות.אך שיטת הטענה זו עדיין משמשת מרגמות שהן סוג של נשק נטען קנה בשימוש מנגנון שעבר שינויים לאורך ההיסטוריה. מרגמות מודרניות עושות שימוש בפגז אחוד אשר כולל את חומר ההנעה ופיקה המחוברים לבסיס הקליע כיחידה אחת, בשונה ממרגמות נטענות-קנה ישנות, שטעינתן בוצעה כמו תותח נטען-קנה כלומר הכנסת חומר הודף וקליע בנפרד והצתה על ידי פתיל מחוץ לקנה, המרגמה המודרנית יורה על ידי השמטת הפגז אל תוך הקנה – שם פוגע נוקר בפיקה סיכה מציתה את חומר ההנעה ויורה את הפגז.
היסטוריה
השימוש באבק שריפה לצורכי לחימה החל בסין במאה ה־9, אך רק במאה ה־13 לערך הופיעו כלי ירייה פרימיטיביים בצורת צינורות מתכת שאל הפתח הקדמי נשפך אבק שריפה וקליע, השיטה הייתה מבוססת על הצתה דרך חור אחורי, אך ההטענה עצמה נעשתה מן הלוע, דבר שגרם לעתים לפיצוץ. הקרב המתועד הראשון בו נעשה שימוש בכלי ירי עם אבק שרפה, אירע נכתב על מצור על העיר דֶה-אָן ובו מתאר בשימוש בעשרים כלי ירי שהמחבר כינה בשם רומח-אש המתואר כמוט עץ או מתכת שבקצהו גליל חזרן, הפולט אש, עשן רעיל ושבבי חרס או ברזל. אשר נישא על ידי שני חיילים. מטרת השימוש בכלי הייתה לשרוף את כלי המצור, או כל מטרה במרחק עשרה צעדים. המונח "נטעני לוע" עצמו התפתח כדי להבדיל בין כלי נשק אלה לבין כלי ירייה מודרניים יותר. שימוש זה במונח מדגיש כי כלי ירייה נטעני לוע אינו רק תיאור טכני של שיטת טעינה, אלא משמש גם כסמן היסטורי המציין תקופה באבולוציה של כלי הירייה, לפני תחילת השימוש בתרמילי מתכת וכדורים ברובים המופעלים על ידי בריח. המשך השימוש במונח זה, הן לכלי נשק עתיקים והן לרפרודוקציות, משקף מאמץ מודע בקהילת כלי הירייה לשמר ולסווג את ההיבטים הטכנולוגיים והתרבותיים של תקופה היסטורית זו.[2]
תותח יד
תותח יד (Hand cannon) הוא אחד מסוגי הנשק החם האישיים הקדומים ביותר, ומייצג שלב מוקדם בהתפתחות כלי הירייה. מדובר בצינור מתכת קצר נטען־קנה, שהוצמד לידית עץ או למוט, והופעל על ידי הצתה ידנית של אבק שריפה דרך חור אחורי. תותחי יד הופיעו לראשונה בסין במאה ה־13, ובהמשך נפוצו באירופה במהלך המאה ה־14. הם שימשו כלים פרימיטיביים אך מהפכניים בלוחמה, והיוו את אבותיהם של הרובים המודרניים. תותח יד היה בנוי מצינור מתכת, לרוב מברונזה או ברזל יצוק, עם חור הצתה אחורי וקנה קדמי. התחמושת כללה אבק שריפה וקליע כבד, לרוב עשוי עופרת, ברזל או אבן. היורה הצית את האבקה ביד, לרוב תוך כדי אחיזה במוט או קת עץ. הכלי היה מסורבל לטעינה, לא מדויק, אך בעל השפעה פסיכולוגית ופיזית מרתיעה. תותחי היד היו בעלי קצב אש איטי מאד, דיוק נמוך, משקלם היה גדול עד כדי כך, שנאלצו להשתמש בחצובה והיו מסוכנים בשימוש ליורה אף יותר מהשני יחס של 60 על 40 לטובת היורה, אך סימנו את תחילתה של תקופה חדשה בלוחמה.[3]
רובים ואקדחים
השלב הבא והשינוי העיקרי באבולוציה של כלי נשק חמים היו שיפורים במנגנון ההצתה אך מנגנון הטעינה דרך הלוע נותר כמעט ללא שינוי. כל מנגנוי ההצתה של כלי נשק כלי ינשק נטעני לוע היו בתצורת "סיידלוק" (באנגלית: sidelock) כלי ירייה אלה מאופיינים בכך שמנגנון ההצתה שלהם מותקן בצד הקת. כלי נשק אלו היו בשימוש החל מהמאה ה-16 ובשימוש נרחב החל מהמאה ה-17.
מנגנון ההצתה המשופר מסוג בריח פתיל (באנגלית: Matchlock) היה המנגנון המכני הראשון להצתת מטען אבק השרפה (התחמיש) של כלי הנשק נטעני לוע. המנגנון באירופה בתחילת המאה ה-15. מצת הפתיל היה בנוי מזרוע מעוקלת על ציר שנקראה "סרפנטינה". הזרוע אחזה בקצהַ הקדמי פתיל הצתה בעל בעירה איטית. "לחיצה על ההדק" סובבה את הסרפנטינה וקרבה את הקצה הבוער של הפתיל אל אגן ההצתה; אבק השריפה באגן התלקח, והאש התפשטה דרך קדח פנימי אל מטען אבק השריפה הראשי בתוך הקנה והציתה אותו כך נוצר רובה שחיל רגלי היה יכול להשתמש בו באופן בטוח יחסית. זהו רובה הארקבוז שהיה הרובה הראשון ששילב את שלושת המרכיבים של כל רובה מאז ועד היום: קנה, בריח וקת.
במאה ה-17 הופיע מנגנון ההצתה בריח הצור (באנגלית: Flintlock) בו אבן צור שימשה כמצת על ידי הקשה על לוחית ברזל קטנה וכתוצאה מכך נוצר ניצוץ, שהדליק את אבק השרפה. ההמצאה הזאת ביטלה את הצורך בפתילים והיתרון החשוב של ההמצאה הזאת היה עלייה נוספת בדיוק, בקצב הירי ובאפשרות לירות גם בגשם ומזג אוויר לח הרובה עם מנגנון צור נקרא מוסקט. המוסקט היה הרבה יותר מסיבי מהארקבוז, וקוטרו היה גדול יותר. החידוש היה כה מהפכני, שעד אמצע המאה ה-17 ויתרו לגמרי על שימוש בקשתות ולאחר פרק זמן קצר כל החיילים חומשו במוסקטים. אחד מרובי המוסקט הידועים היה הבראון בס, ששירת בנאמנות את האימפריה הבריטית לאורך המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. בתקופה זו גם החל שימוש נרחב בכידון - פגיון ארוך שהותקן על או במקביל לקנה הרובה והפך אותו לחנית אפקטיבית, דבר שחיזק מאוד את כוחם של הרובאים במסגרת חיל הרגלים ואפשר להם להגן על עצמם בין היריות.
השיפור המשמעותי למנגנון הצתה לרובים נטעני לוע היה מנגנון כיפת הקשה (באנגלית: Percussion cap) הידוע גם כ"קאפלוק" (Caplock), חולל מהפכה בכלי נשק נטעני לוע בתחילת המאה ה-19, והחליף בהדרגה את מערכת הפלינטלוק הדומיננטית. בניגוד לפלינטלוק, כלי ירייה מסוג פיצוץ אינם דורשים אבקת הצתה נפרדת בתא הצתה. במקום זאת, הם משתמשים בתרכובות כימיות רגישות להלם, לרוב כספית פולמינאט, הכלולות בכיסוי מתכתי קטן (קפסולת פיצוץ). קפסולה זו מונחת על "פטמה" (או קונוס) המוברגת לבית הבליעה של הקנה או לחלק האחורי של תאי הצילינדר באקדחים מסתובבים. כאשר ההדק נלחץ, הפטיש מכה בקפסולה, גורם לפיצוץ קטן ששולח הבזק דרך הפטמה ומצית ישירות את מטען אבק השריפה הראשי בתוך הקנה. פיתוח קפסולת הפיצוץ מנחושת בשנת 1822 היה קריטי לאימוץ הנרחב של המנגנון, והפך אותו לפופולרי ביותר. מנגנון הפיצוץ היה פשוט יותר, זול יותר לייצור וקל יותר לניקוי בהשוואה לפלינטלוק, והציע אמינות וזמן הצתה מהירים יותר, ובכך סלל את הדרך לכלי ירייה חוזרים ולתחמושת עצמאית מודרנית.[4] אחת הרובים המיוחדים והמפורסמים ביותר מסוג זה היה רובה וויטוורת' (Whitworth rifle), שפותח על ידי המהנדס והממציא הבריטי סר ג'וזף וויטוורת' בשנות ה-50 של המאה ה-19, הרובה נחשב ליצירת מופת של הנדסה וייצור איכותי ומדויק ובתקופתו. הוא זכה למוניטין בזכות דיוקו יוצא הדופן ויכולותיו לפגוע במטרות בטווח ארוך, עד כדי כך שלעיתים קרובות כונה "רובה הצלפים הראשון בעולם". התכונה המגדירה של הוויטוורת' הייתה השימוש החלוצי בקנה בעל קדח משושה (הקסגונלי) במקום החירוק המסורתי. חדשנות זו העניקה לקליע סיבוב ייחודי, שהוביל ליציבות ודיוק מוגברים, ובנוסף הפחיתה את הצטברות הפיח ואיפשרה טעינה קלה יותר. הרובה הפגין דיוק יוצא דופן, כאשר בניסויים שנערכו בשנות ה-50 של המאה ה-19, הוא השיג דיוק מדהים בטווחים של למעלה מ 1500 מטר, הישג משמעותי לאותה תקופה, שעלה בהרבה על רובים בני זמנו. הוויטוורת' השתמש בקליע ארוך ודק יותר מהמקובל, בקליבר.451 אינץ', שהיה יציב יותר בטווחים ארוכים. רובה זה זכה לשימוש נרחב בקרב צלפי צבא הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקאית, השפעתו של רובה וויטוורת' על עיצוב כלי ירייה וטכניקות חירוק חדשניות נמשכה, והותירה חותם מתמשך על התפתחות טכנולוגיית כלי הירייה.[5]
טעינה וירי בכלי ירייה נטעני לוע
- המרכיב הראשון במחזור הירי של כלי ירייה נטעני לוע היה חומר נפץ הודף, בדרך כלל אבקת שריפה כאבקה ללא תרמיל, מבחינה היסטורית, אבק שריפה שחור היה חומר ההדף העיקרי, אך מאוחר יותר נעשה שימוש נרחב גם בתחליפי אבק שריפה שחור (Black powder substitute) מודרניים כמו פירודקס (באנגלית: Pyrodex). אבק שריפה שחור היה בשימוש בדרגות גרנולציה שונות כאשר אבקה דקה יותר שימשה בכוסיות ההצתה החיצוניות ברובי מצת חלמיש ואבקה גסה יותר למטען הראשי שהושם בתוך הקנה.
- המרכיב השני היה הקליע, כלי ירייה נטעני לוע מסורתיים השתמשו לעיתים קרובות בכדורים עגולים, שלעיתים נעאפו בבד משומן או בנייר כדי לאטום מעבר הגזים בין הקליע לקנה ובמיוחד ברובים בעלי קנה מחורק. כדור מיני שהחליף במידה רבה את הכדור העגול ביישומים צבאיים בשנות החמישים של המאה ה-19 נוצר עם בסיס חלול שתוכנן להתרחב ולאטום את חיצי חירוק הקנה, כלי ירייה נטעני לוע מודרניים יכולים גם להשתמש בקליעים חרוטיים או קליעים עם סאבוט (sabot).
- חומר מילוי (Wadding) שימש ברובי מוסקט בעלי קדח חלק וברבים מהרובים המוקדמים, בעיקר כדי להחזיק את מטען האבקה במקומו בתוך הקנה שלא ישפך במהלך הטעינה או טלטול הרובה
- מטענים מדודים מראש שימשו את היורה כדי לזרז את הטעינה, יורים השתמשו היסטורית במטענים מדודים מראש שנישאו במיכלים קטנים או ארוזים במנות מדודות מראש בתרמילי נייר או בד.
- אביזרי טעינה חיוניים נוספים שהיורה השתמש בהם כללו מיכל אבקה או קרן אבקה לנשיאת אבקה בתפזורת, כלי מדידה מכויל למטענים מדויקים, ומוט דחיסה (Ramrod) להכנסת ודחיסת מטען האבקה והקליע.[6]
לאחר השלמת הטעינה, כלי הנשק מוכן לירי. במערכת הצתה מסוג כיפת הקשה, הפיקה מונחת על הפטמה וכאשר לוחצים על ההדק, הפטיש פוגע בפיקה, מצית את הפריים ושולח הבזק אל מטען אבק השריפה הראשי. במערכת מצת חלמיש, ההדק משחרר מנגנון שגורם לצור לפגוע בלוח פלדה, ליצור ניצוץ ולהצית את אבק השריפה בכוסית ההבזק זה, בתורו, מצית את מטען אבק השריפה הראשי, ודוחף את הירייה מהקנה.
מערכות ההצתה הפרימיטביות יחסית של כלי ירייה נטעני לוע והסטנדרטים הנמוכים והלא-אחידים של הייצור של כלי הנשק עצמם תרמו רבות לסדרה של בעיות טכניות שמנעו תפעול ותפקוד אמין של כלי הנשק ולעיתים היו בגדר סכנה ליורה.
תקלה נפוצה מאד הייתה הצתה לא מוצלחת או כישלון של ההצתה לחלוטין (אנגלית: Misfire) גורמים עיקריים לכך היו פתחים סתומים בין כוסית ההבזק לקנה כתוצאה מהצטברות אבק שריפה, שומן או לחות. הביטוי האנגלי "פלאש אין דה פאן"[7] שמתאר משהו או מישהו שמצליח באופן פתאומי ומרשים, אך ההצלחה הזו קצרת מועד ואינה מחזיקה לאורך זמן, אירוע חד פעמי שדועך ללא השארת חותם משמעותי. הביטוי מקורו בתפעול הממשי של הנשק כאשר אבק השריפה במגש היה נדלק ויוצר הבזק - פלאש (flash), אך האש לא התפשטה הלאה כדי להצית את המטען הראשי שבקנה, הירייה לא הייתה מתבצעת. התוצאה הייתה רק הבזק רגעי של אור ועשן ומכאן התפשט הביטוי לתאר הצלחה חד-פעמית אמן שהוציא להיט ענק אחד ואז נעלם, ספורטאי שזכה פעם אחת בתואר משמעותי ומאז לא הצליח לשחזר את ההישג, או חברה שהשיקה מוצר חדשני שזכה להצלחה מסחררת לזמן קצר ואז נשכח, טרנד חולף, אופנה או רעיון שצוברים פופולריות עצומה לפרק זמן קצר ואז נעלמים.[8]
הצתה מאוחרת (באנגלית: Hang‑fire) הייתה העיה נוספת נפוצה למדי בעת שימוש בכלי ירייה נטעני לוע, שבאה לידי ביטוי בפער בלתי צפוי בין שחרור ההדק לירי הסיכוי לתקלה גדל עקב איכות אבקת שריפה ירודה, לחות, או פגם באחד ממרכיבים של הירי וחייב את המשתמש להמתין פרק זמן קצר בין ירייה ליריה. בעיה נוספת היא תופעת ירי אקראי עשוי להתרחש זמן קצר אחרי ירייה ניצוץ או חלקיקים בוערים שנשארו בקנה ולעיתים קנה חם לאחר ירי ממשוך יכלו להביא להצתת מטען חדש.
שימושים מודרניים
אף שכלי ירייה נטעני לוע נתפשים בעיקר כשרידים מן העבר, עדיין קיימים להם שימושים בני־זמננו, למרות ההתקדמות הרבה בטכנולוגיית הירי, כלי הנשק הנטענים מהלוע משמשים כסמלים למורשת החימוש והירי, וממשיכים לשמש קהילות ייעודיות ברחבי העולם. הקסם המתמשך של כלי נשק אלו טמון בחיבור שהם מציעים לעבר, לאומנות ולמיומנות אישית. אף על פי שהם נחשבים כלי נשק פרימיטיביים או טכנולוגיה מיושנת בהשוואה לכלי ירייה מודרניים, ומוכרים כפחות יעילים מבחינת מהירות טעינה וטווח ירי, הם ממשיכים למשוך קהל נישה משמעותי של חובבים. המשיכה הזו נובעת מהחוויה המסורתית והמאתגרת שהם מספקים, שבה תהליך הטעינה והירי עצמו הופך לחלק בלתי נפרד מההנאה. הדרישה לדיוק רב יותר בירייה ולמיומנויות ציד מתקדמות.[1] ההשוואה בין כלי נשק נטעני לוע מודרניים המבוססים על מנגנון מצת חלמיש לכלי נשק המבוססים על מנגנון כיפת הקשה, ממחישה מתח יסודי בעולם כלי ירייה נטעני לוע המודרני. רובים מצת חלמיש מוערכים בשל האותנטיות ההיסטורית שלהם ומציעים חיבור מוחשי ועמוק להיסטוריה. עם זאת, הם מתוארים גם כמסורבלים ובלתי אמינים בהשוואה לרובי כיפת הקשה ובעלי זמן הצתה איטי יותר. לעומת זאת, רובי כיפת הקשה זוכים לשבחים על היותם אמינים יותר, מהירים יותר לטעינה ופשוטים יותר לשימוש ליורים מתחילים. כלי ירייה נטעני לוע אינליין מודרניים מייצגים אבולוציה פרקטית ברורה על ידי מתן עדיפות לקלות שימוש ואמינות ודיוק משופר באמצעות שימוש בחומרים כמו סגסודגות מתכת מתקדמות, תהליכי ייצור קפדניים ונשלטי מחשב ועיצובים עכשוויים. כל אלו חושפים את מתח המתמשך בעיצוב ובהעדפת המשתמש בין שימור שיטות מסורתיות בגלל ערכן ההיסטורי והחוויתי לבין אימוץ התקדמות טכנולוגית לשיפור ביצועים.[9]
כלי נשק נטעני לוע אינליין מודרניים מייצגים את שיא האבולוציה רובים שתוכננו ומיוצרים לקלות שימוש, אמינות ודיוק. תכונתם המגדירה היא מערכת הצתה המבוססת על כיפת הקשה ופטמה הממוקמת בקו ישר עם מטען האבקה, מה שמעניק להם מראה מודרני הדומה לרובה בן זמננו. בייצור של רובים אלו משתמשים לעיתים קרובות בחומרים מודרניים כמו קתות סינתטיות וחירוק משופר לדיוק משופר, ועיצוביהם בדרך כלל מפשטים את הניקוי והתחזוקה. חלק ממערכות האינליין המתקדמות, כמו FireSticks של חברת התחמושת "פדרל" (Federal Premium Ammunition), משתמשות במטעני חומר הודף ארוזים הנטענים מבית הבליעה לאחר שהקליע נטען מלוע הקנה, ומציעים הגנה מפני לחות ואפשרות להסיר בקלות את המטען אם הקליע לא נורה.
במדינות שונות, ובעיקר בארצות הברית, קיימות עונות ציד נפרדות המיועדות לשימוש בכלי נשק נטעני לוע. חקיקה זו נועדה לאפשר לציידים המעדיפים צייד בשיטות מסורתיות תוך שמירה על איזון אקולוגי לפעול על פי החוק. לשם כך פותחו דגמים מודרניים מסוג "In-line" הכוללים מנגנוני ירי מתקדמים, קפסולות הצתה אטומות, אבק שריפה סינתטי וקליעים מתקדמים, המאפשרים דיוק מרבי בטווחים ארוכים.[10] קיימות תחרויות ספורטיביות ברחבי העולם הכוללות ירי בכלי נשק היסטוריים. גופים כמו ההתאחדות הלאומית לירי בנשקי נטען (National Muzzle Loading Rifle Association) בארצות הברית או התאחדות הירי הבריטית בנשקי אבק שריפה (Muzzle Loaders Association of Great Britain) מקיימים טורנירים לפי כללים מדויקים, ולעיתים אף לפי תקני ISSF. לצורך זה פותחו כלי נשק נטעני לוע הפועלים על פי עקרונות התכנון של נשקי In-line כלומר פיקת ההצתה נמצאת בקו ישר עם הקנה בניגוד לכלי משק בתכנון מסורתי בהם מערכת ההצתה מורכבת לצד החלק האחורי של הקנה. תכנון זה זה מאמץ עקרונות מודרניים של בטיחות, דיוק ונוחות תפעול, תוך שמירה על עקרון ההטענה מהלוע.[11]
במדינות בעלות רגולציה מחמירה על כלי ירייה מודרניים, כלי נשק נטעני קנה אינם מוגדרים תמיד כ"נשק חם" מבחינה משפטית. לפיכך, באזורים מסוימים באירופה, בקנדה ובאסיה ניתן לרכוש ולהחזיק כלי נשק מסוג זה בתנאי רישוי שונים מקילים מה שהופך אותם לנפוצים בקרב אספנים וחובבים. כלי ירייה נטעני־קנה משמשים בטקסים צבאיים, שחזורים היסטוריים, חגיגות לאומיות והצגות תרבותיות. באירועים כאלה נעשה לעיתים שימוש בירי ללא קליע .
קישורים חיצוניים
כלי ירייה נטעני לוע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Jack Ballard Back to basics: Muzzleloaders
What Is A Muzzleloader Shotgun? An In-Depth Guide
An Introduction to Muzzleloading Firearms Mississippi State University Extension
ראו גם
לקריאה נוספת
- Ned H. Roberts The Muzzle-Loading Cap Lock Rifle (Stackpole Classic Gun Books) Stackpole Books 2009 מסת"ב 081170517X
- C. F. Eckhardt Texas Smoke: Muzzle-Loaders on the Frontier exas Tech University Press 2001 מסת"ב 0896724395
- Ned H. Roberts The Muzzle-Loading Cap Lock Rifle An NRA Library Book Stackpole 1952
- L. Gordon Stetser The Compleat Muzzleloader Mountain Pr 1992 מסת"ב 0878422838
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Jim Kibler What is a Muzzleloader? December 20, 2024 נקרא ביוני 2025
- ↑ Discovering the Timeless Art of Muzzleloading: A Journey Through History and Technique tdsashooting.co.uk
- ↑ Samuel Florer The hand cannon: A very early (and heavy) firearm The National Museum of American History November 12, 2014 נקרא יוני 2025
- ↑ The Development of Muzzleloaders Hunter-ed.com
- ↑ Corriveau B (2023) The Legendary Whitworth Rifle: A Hexagonal Revolution in Firearms. J Def Stud Resour Manage 11:3.
- ↑ what is a muzzleloader shotgun an in depth guide - The Loading Process
- ↑ ["https://en.wiktionary.org/wiki/flash_in_the_pan "flash in the pan]
- ↑ Jake Rossen Why Do We Call Something a “Flash in the Pan”? Oct 15, 2024 נקרא ביוני 2025
- ↑ Henry Krank & Co Which is better, Percussion or Flintlock?31 January 2020 נקרא ביווני 2025
- ↑ Dave Barnett Muzzleloader regulation breakdown throughout the Western states - laws you need to know August 15, 2024
- ↑ The National Muzzle Loading Rifle Association
כלי ירייה נטעני לוע41371711Q1461850