פירות טרופיים

פרי טרופי הוא פרי הגדל באזורי אקלים טרופיים או סובטרופיים. לפירות הטרופיים יש מכנה משותף לרוב הפירות, שאינם גדלים באזור בו ישנם משך השנה טמפרטורות נמוכות, קרוב או מתחת ל–0° צלזיוס, והם רגישים מאד לקור, המקשה על עמידותם לצורך שיווק, שלא כמו פירות אחרים הגדלים באקלים ממוזג או קר.^[1] לפיתוח וכן כאשר הטמפרטורה יורדת אל מתחת ל-°4 צלזיוס, נפגע הגידול ואינו מתפתח כראוי. הפירות מתאפיינים בדרך כלל כמתוקים ועסיסיים, מה שהופך אותם פופולריים לאכילה טרייה או לשימוש בקינוחים ומשקאות. הם גם עשירים בוויטמינים ומינרלים, התורמים לתזונה בריאה.

המדינות המייצאות פירות טרופיים נמצאות במזרח הרחוק, באמריקה הלטינית, באיים הקריביים ובמידה מועטה גם באפריקה. ארבעת הפירות המובילים בענף היצוא הם מנגו, אננס, פפאיה ואבוקדו.

פירות טרופיים נקראים לעיתים קרובות "פירות אקזוטיים" במדינות שאליהן הם מיובאים ונצרכים.

בית גידול

על פי ההגדרה, אקלים טרופי הוא אקלים הנמצא באזור הטרופי, בין חוג הסרטן (23.5° צפון) וחוג הגדי (23.5° דרום), אך פירות טרופיים אינם מוגבלים רק לאזורים אלה. וישנם אזורים בקווי רוחב גבוהים יותר, שתנאי האקלים בהם דומים לתנאים שבאזורים הטרופיים. ובמקומות מסוימים האקלים הטרופי משתרע עד לקו הרוחב שלושים.

מה שמאפיין את הפירות הטרופיים הוא לא האזור הגאוגרפי שבו הם גדלים, אלא האקלים המתאים. עם זאת, לחלק מהפירות הטרופיים יש אפשרות להתפתח גם בטמפרטורות נמוכות יותר, והם גדלים באזורים פחות חמים שאינם מסווגים כאזורים טרופיים או סובטרופיים, אך יש בהם טמפרטורות חמות יותר כ-27° צלזיוס בממוצע. חלקם נחשבים גם פירות של האקלים הים תיכוני.

גידול ושיווק

98% מהמדינות המגדלות פירות טרופיים הן מדינות מתפתחות, בעוד שהמדינות המפותחות מהוות כ-80% מהצרכנים של הפירות.^[2]

הפירות הטרופיים, כולל האננס, המנגו, האבוקדו והפפאיה, המתורבתים ביותר, מהווים כ-75% מיצוא התוצרת הטרופית הטרייה.

בשנת 2004, הייצור העולמי של פירות טרופיים נאמד ב-67.7 מיליון טון, מתוכם ארבעה מינים המכונים "פירות טרופיים עיקריים" מהווים את הנתח הגדול ביותר:

מנגו 24.3 מיליון טון, 36% מהייצור);
אננס (15.5 מיליון טון ו-23%);
פפאיה (8.5 מיליון טון ו-12.6%);
אבוקדו (3.3 מיליון טון ו-4.8%).7

כך שארבעת הפירות הללו מהווים מעל 75% מתפוקת הפירות הטרופיים העולמית וכ-90% מהיצוא. שאר הייצור, המתואר כ"מוצרים טרופיים מינוריים", כולל רמבוטן, ליצ'י, דוריאן, גויאבה ופסיפלורה בסכום כולל של כ-16 מיליון טון.^[2]

הפירות הטרופיים ברובם מבשילים במהירות לאחר הקטיף, בגלל כמות הורמון האתילן הגבוה שנמצא בהן, תכונה היוצרת חיי מדף יחסית קצרים, וישנם פתרונות שונים לציפוי ולאחסנת הפירות לצורך שיווקם.^[1]

בריאות

לרבים מהפירות הטרופיים יש מרכיבים תזונתיים החשובים לגוף, לדוגמה: אגוז ברזילאי, המכיל כמות סלניום גבוהה, אסאי עשיר בוויטמינים C ו־A ובנוגדי חמצון, הגויאבה מכילה הרבה זרחן, הקיווי מכיל ויטמין C ברמה גבוהה, ועוד פירות רבים, המכילים את כל סוגי הויטמינים והמינרלים החיוניים לגוף.