פוסום זנב-טבעת נהר-דיינטרי

פוסום זנב-טבעת נהר-דיינטרי
מיון מדעי

פוסום זנב-טבעת נהר-דיינטרי (שם מדעי: Pseudochirulus cinereus; מכונה גם פוסום זנב-טבעת מאפיר) הוא מין פוסום בינוני בסוג פוסום זנב-טבעת דק שאנדמי לצפון-מזרח יבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1945 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ורג' הנרי המילטון טייט (George Henry Hamilton Tate) ונחשב בעבר כתת-מין של פוסום זנב-טבעת נהר-הרברט שתפוצתו צפונית יותר ונודע בפרוותו השחורה-לבנה. השניים הם המינים היחידים בסוג שחיים באוסטרליה ולא בגינאה החדשה.

תיאור

פוסום דיינטרי מתאפיין בגוף גוצי וגמיש, ובראש מעוגל עם חרטום מחודד וזקוף. אוזניו קטנטנות ודמויות דיסקית, עיניו גדולות וסביב חוטמו זיפים ארוכים; התכונות הללו גורמות לדמיון חזיתי מסוים בינו לבין האוגר. הזנב ארוך ושעיר, עם טבעת לפיתה בקצהו החשוף. בכפות היד והרגל כריות הצמדה וטפרים חדים המסייעים לו בטיפוס. אורך ראשו וגופו של פוסום דיינטרי 34–37 סנטימטרים ואורך זנבו: 40-32 סנטימטרים. הזכרים גדולים מן הנקבות: משקל הזכר 1.4-0.8 קילוגרם ומשקל הנקבה 1.2-0.7 קילוגרם.

הפרווה של פוסום דיינטרי קצרה, צפופה וזיפית. צבעה הכללי נע בין חום-אפרפר לחום-קרמל או קינמון והיא מתכהה מעט באזור הגב. הפרווה מתבהרת בהדרגה באזור המותניים עד שצבעה משתנה ללבן-שמנת או אפרפר חיוור על פני הצד התחתון כולו (הגרון, החזה, הגחון, המפשעה ופנים הגפיים). ראשו של פוסום דיינטרי בצבע חום בהיר או כתמתם, ועל מצחו פס שחרחר דקיק. הסנטר ובסיס האוזניים לבנבנים, והחוטם ופנים האוזניים ורודים. העיניים בצבע חום-מהגוני או אדמוני. זנבו של הפוסום בצבע חום-אפרורי, והוא לבנבן או ורדרד בחציו התחתון.

תפוצה ואקולוגיה

פוסום נהר-דיינטרי אנדמי לאזור מצומצם באזור הצפון הרחוק של קווינסלנד סביב נהר דיינטרי שעל שמו הוא קרוי. הטווח שלו נמצא בפלך מאריבה בקרבת העיר קיירנס ומחולק לשלוש אוכלוסיות נפרדות: אחת על הר קרבין טייבלנד, אחת על הר וינדזור טייבלנד והאחרונה על פסגת תורנטון. התפוצה הגאוגרפית שלו נמצאת בפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד על מורדות הרי החיץ הגדול בחצי האי כף יורק. בית הגידול של פוסום דיינטרי שוכן בתוך יער גשם טרופי בגובה 300–450 מטר.

בדומה לפוסומים רבים, גם פוסום דיינטרי הוא יונק פעיל לילה בעיקרו; את שעות היום הוא מבלה בשינה בחללי עצים או בסבך של אפיפיטים ושרכים. מין זה שוכן עצים מובהק, ונוטה לשהות בחופת היער הגבוהה; לאדמה הוא יורד לעיתים נדירות. הפוסום חי בשטח ביתי קבוע שגודלו אינו עולה על דונמים ספורים, ואין עדויות לכך שהוא טריטוריאלי. לרוב, פוסומים מאותו הזוויג נמנעים ממפגשים ביניהם באמצעות גילוי מוקדם עם חוש הריח: הצואה וחותמי הריח שהפוסום מותיר בתנועתו על העצים, מסייעת לפרטים אחרים להימנע מלהתקרב לשטחו. הפוסום נע באיטיות על העצים, ועל מנת לחסוך באנרגיה הוא נמנע מפעולות לא הכרחיות; עם השחר כבר עלה, הפוסום במקרים רבים יתכרבל ויישן על הענף שבו שהה, במקום לחזור לקן הקבוע שלו.

פוסום דיינטרי ניזון בעיקר מעלים של צמחים ממשפחות האשחריים, הקיסוסיים, החלבלוביים, הסבונניים והספוטיים ובמידה פחותה גם מפרחים ותאנים. מינים חביבים עליו במיוחד מהמשפחות הנזכרות הם: אלפיטוניה אדומה, הומלנטוס ניו-גינאי, מקרנגה, אריטרה, נימיירה וארז העפרונות. הטורפים הטבעיים של המין הם עיט מחודד-זנב, ינשוף חזק ודורסי לילה אחרים.

פוסום דיינטרי חי מרבית הזמן בגפו להוציא מפגשים לצורך רבייה; מין זה עשוי להתרבות בצורה מונגומית או פוליגמית - תלוי בעיקר בזמינות משאבי המזון. הרבייה מתרחשת בכל השנה ללא עונה קבועה, אך יש שיא במפגשי רבייה באפריל ובמאי. הפוסומית ממליטה תאומים בדרך כלל, והם מבלים 4–5 חודשים בכיס של אימם ולאחר מכן יינשאו על גבה. הגמילה מתרחשת בגיל 150–160 ימים, והגורים הופכים לעצמאים בגיל 10 חודשים; הם מגיעים לבגרות מלאה בגיל 18 חודשים עד שנתיים. תוחלת החיים של הפוסום ארוכה יחסית למינים בסוג ועומדת על 4–5 שנים בטבע ועד 15 שנים בשבי.

מצב

פוסום דיינטרי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור קרוב לסיכון (NT), מכיוון שטווח התפוצה הכולל שלו קטן מ-1,000 קילומטרים רבועים, הוא מוגבל לשלושה מקומות בלבד, וצפויה ירידה במספריו בעשור השני והשלישי של המאה ה-21.

מרבית בית הגידול של פוסום דיינטרי מוגן כיום מפני כריתת עצים בשל היותו חלק מאתר המורשת העולמית של הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד. האיום העיקרי המרחף עליו הוא ההתחממות הגלובלית שגורמת לצמצום יערות הגשם, הפחתה בריכוז החנקן בעלווה, הפחתה בלחות ובאדי מים בערפל של יער הגשם, ועלייה בשכיחות טמפרטורות קיצוניות שמובילה לתמותה גבוהה אצל הפוסומים בשל אי קיומם של מנגנוני הזעה. רשויות השימור האוסטרליות מתמקדות בעיקר בקישור בין טלאי יער מתאימים באמצעות נטיעת מסדרונות עצים או פרישת חבלים בין החופות הגבוהות.

אומדן האוכלוסייה אינו ידוע במדויק, וההערכות של הסוקרים נעות בין 20,000 עד ל-300,000 פוסומים.