עשרת בני רב פפא
עשרת בני רב פפא הם עשרה אמוראים אשר נהוג להזכיר את שמותיהם בסיום מסכת.
זהותם
1. חנינא בר פפא - בן הדור השלישי לאמוראי בבל. הוזכר פעמים רבות בתלמוד בבלי בעיקר בדברי אגדה. יש המשערים כי הוא רבי חנינא בר פפי.
2. רמי בר פפא - אף הוא בן הדור השלישי לאמוראי בבל (נפטר ד'ס"ה[1]). אחותו היתה נשואה לרב אויא.
3. נחמן בר פפא - מאמוראי בבל. הוזכר בתלמוד פעם אחת כנושא ונותן בשמועה של רפרם בר פפא בשם רב חסדא[2]. ופעם נוספת בה מסופר כי היתה לו גינה שלא הצמיחה ירק, וכשהתפלל על הגשם נענתה תפילתו. רב נחמן ראה בכך הוכחה לדברי רב אסי שה' מתאוה לתפילתם של צדיקים[3].
4. אחא בר פפא (או בר פפי) - כונה רבי אחא אריכא[4]. מאמוראי בבל, שם למד אצל רב הונא. לאחר מכן עלה לארץ ישראל ולמד אצל רבי אבהו, רבי אבא ורבי זירא תלמידי רבי יוחנן. הוזכר במסכת סנהדרין פעמיים כשהביא מקור לדיני המשנה מפסוקים[5] ובמקומות רבים נוספים.
5. אבא בר פפא - רב האי גאון גרס אבא מר בריה דרב פפא, וכתב שהוא בנו של רב פפא המוזכר מספר פעמים במסכת כתובות[6]. אמנם, הגרסה המצויה היא אבא בר פפא, והוא אמורא אחר מאמוראי בבל, חברו של רבי זירא, שעלה לארץ ישראל בתקופת רבי יוחנן.
6. רפרם בר פפא - בן הדור הרביעי לאמוראי בבל (בסביבות ד'ק'), תלמידו של רב חסדא, וכמעט כל מאמריו בש"ס, בהלכה ובאגדה, הם בשמו. חברו של רבא.
7. רכיש בר פפא - אמורא בבלי בדור הראשון או השני, ככל הנראה תלמידו של רב. הלכה אחת שמסר בשם רב בהלכות טרפות מוזכרת פעמיים בתלמוד[7]: ”לקתה בכוליא אחת - טרפה”.
8. סורחב בר פפא - אמורא ארץ ישראלי, כנראה בדור השלישי. שמו הוזכר בתלמוד פעם אחת בלבד[8] כשאמר שמועה מאת זעירי: ”מאי הינומא? סורחב בר פפא משמיה דזעירי אמר: תנורא דאסא” (חופה עגולה מענפי הדס).
9. אדא בר פפא - הוזכר פעם אחת בתלמוד בבלי במסכת בבא קמא[9]: ”"אמר רבי אחא בר פפא משום רבי אבא בר פפא משום רבי אדא בר פפא ... מתריעין על החיכוך בשבת ודלת הננעלת לא במהרה תפתח והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת”.
10. דרו בר פפא - הוזכר פעמיים בתלמוד בבלי, ובשתיהן אמר שמועה בשם רב. רבי אהרן הימן כתב שהוא בנו של רב פפא סבא.
מלבד אלו, אמוראים רבים נוספים הם 'בני פפא'[10] אך הם אינם נמנים במנין זה.
רב האי גאון נשאל לזהות עשרת אמוראים אלו והאם הם בני רב פפא תלמיד רבא, והשיב כי רק אבא מר בריה דרב פפא הוא בנו, אך השאר אינם בניו. רב האי משער כי שאר האמוראים אינם בעלי קשר משפחתי, ומציין שחלקם קבורים במעלה נהר פרת. רבי אברהם זכות[11] כתב שחלקם היו בניו של רב פפא סבא תלמידו של רב.
מקור המנהג
נוסח שמותיהם הוזכר לראשונה בדברי רב האי גאון[12], כמנהג לאמרו בסיום פרק כסגולה נגד שכחה.
הנוסח המובא בדבריו הוא: ”חננא בר פפא, רמי בר פפא, נחמן בר פפא, אחא בר פפא, אבא מר בריה דרב פפא, רפרם בר פפא, רכיש בר פפא, סורחב בר פפא, אדא בר פפא, דרו בר פפא”. רב האי הוסיף משפט המהווה סימן לזכור את סדר שמותיהם: ”חננא רמא ליה נהמא לאחוי אבא דבביה דאפיק לריכשיה סרחביה אדא לבי דרו”. רב האי ציין כי קודם הזכרת שמותיהם נוהגים לומר: ”נהדר מר עלה? הדרנא עלך ודעתן עלך, לא תתנשי מנן ולא נתנשי מנך לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי (ג' פעמים). יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתהא תורתך עמנו בעולם הזה, ולא תנשי מפינו לעולם הבא”. מאוחר יותר ציין רבי אברהם זכות 11 שמות בני רב פפא, והוסיף שיש לחזור על הנוסח שבע פעמים.
כיום, נהוג לומר את הנוסח רק בסיום מסכת (ולא בסיום כל פרק), והוא מהווה (בשינויים קלים) חלק מנוסח ההדרן הארוך הכולל הוספות רבות מאוחרות יותר.
גרסה אחרת מופיעה ב'הבדלה דרבי עקיבא' (קובץ תפילות קדום הנאמרות בעת ההבדלה), כאשר שמות בני רב פפא הוזכרו לאחר התפילה למניעת שכחה, ולאחריהם נאמרו הפסוקים: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ”, ”טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ”[13], ו”לְעוֹלָם, לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי”. קובץ התפילות נמצא על ידי גרשם שלום בקולופונים ותוארך על ידו לסוף ימי הגאונים[14]. אהרן ארנד משער כי התפילה מייצגת מסורת מראשית תקופת הגאונים.
טעם המנהג
מספר טעמים נכתבו למנהג אמירת שמותיהם בסיום מסכת:
- רב האי גאון כתב שהזכרת שמותיהם היא סגולה נגד שכחה.
- הרמ"א[15] כתב שרב פפא שהיה עשיר ערך סעודת מצווה בכל פעם שאחד מבניו סיים מסכת, ולכן זכה שנאמרים שמות בניו בסיום[16]. בנוסף, הוא מבאר שעשרת בני רב פפא מייצגים את עשרת הדיברות[א], וכן את עשרת המאמרות שנברא בהם העולם. ובעת שמסיימים מסכת, אומרים את שמותם בכדי להתחיל שוב בלימוד מתחילת התורה, כשם שמתחילים בפרשת בראשית בעת סיום התורה בשמחת תורה.
- אהרן ארנד מציע שזוהי דרך להתחבר עם דמותם של תלמידי חכמים המסמלים את זכירת התורה, והמספר עשר נבחר כמספר טיפולוגי המייצג שלמות. אמוראים אלה נבחרו משום המכנה המשותף בשם אביהם "פפא", אף שאינו אותו אדם, ולא ניתן למצוא עשרה שמות נוספים בעלי מכנה משותף דומה[18].
קישורים חיצוניים
- רבי ישראל הורניק, קונטרס בני רב פפא, בתוך: שו"ת פאר ישראל, צ'רנוביץ' תרצ"ה, באתר היברובוקס
- הרב משה לייטר, הזכרת בני רב פפא בסיום מסכת, בתוך: סיני לג, עמ' נ"ו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- אהרן ארנד, הזכרת בני רב פפא בסיום הלימוד, סידרא, ה (תשמ"ט), עמ' 25-17, באתר JSTOR
- דינין, משה - גולדברג, חיים בנימין, יומא טבא לרבנן, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
ביאורים והרחבות
- ↑ ו"פפא" הוא כנגד משה, שכן פפא ראשי תיבות פ'ה א'ל פ'ה אדבר בו[17].
הערות שוליים
- ↑ יוסף לוינשטיין, דור דור ודורשיו, ת"א תש"ט, עמוד 110
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ' עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס' עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ג עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ו
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות דף פה, עמוד א. מסכת בבא מציעא דף סט, עמוד ב. .
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ב' עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ"ה עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ז עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ' עמוד ב'
- ↑ ראו רשימה בת עשרות אמוראים אצל רבי חיים קניבסקי, שיח השדה חלק א, עמ' נט, באתר היברובוקס.
- ↑ ספר היוחסין, ערך דארו.
- ↑ מצוטט בספר האשכול לראב"ד השני, הלכות ספר תורה, סימן יד.
- ↑ ספר תהילים, פרק קי"ט, פסוק ס"ח
- ↑ תרביץ, ספר היובל תשמ"א, עמ' 281-243.
- ↑ דרשתו הובאה בספר ים של שלמה על בבא קמא סוף פרק ז' (ראו: אוריתא - כ (סיום מסכת וסיום ש"ס), דרשת הרמ"א לסיום הש"ס, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)).
- ↑ כאמור לעיל, חלקם אינם יכולים להיות בני רב פפא הידוע, משום שחיו בתחילת תקופת האמוראים. לדוגמה: רפרם בר פפא היה תלמידו של רב חסדא בן הדור השני-שלישי (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ב עמוד א'); רכיש בר פפא היה ככל הנראה תלמידו של רב; אחא בר פפא, אבא בר פפא ואדא או חייא בר פפא מוזכרים בש"ס בתואר "רבי" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ' עמוד ב') וחיו ככל הנראה בארץ ישראל; סורחב בר פפא היה ככל הנראה תלמידו של זעירי (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ז עמוד ב').
- ↑ ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק ח'.
- ↑ אהרן ארנד, הזכרת בני רב פפא בסיום הלימוד, סידרא, ה (תשמ"ט), עמ' 24, באתר JSTOR.