רודוס (עיר)
 סמל רודוס | |
 באור השקיעה | |
| הכניסה לנמל מנדראקי ומצודת "ניקולאס ה"קדוש"" באור השקיעה | |
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| מחוז | דרום הים האגאי |
| יחידה אזורית | רודוס |
| ראש העיר | חאציס חציפתימיו |
| תאריך ייסוד | 408 לפנה"ס |
| שטח | 19.481 קמ"ר |
| גובה | 0-25 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 50,636 (2011) |
| ‑ במטרופולין | 80,000 |
| קואורדינטות | 36°26′44″N 28°13′26″E / 36.44556°N 28.22389°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.rhodes.gr | |
העיר רודוס (יוונית Ρόδος; איטלקית Rodi; טורקית Rodos) היא העיר הגדולה והחשובה באי רודוס, ומשמשת כבירת מחוז דרום הים האגאי וכבירת היחידה האזורית רודוס ביוון. העיר שוכנת בקצהו הצפוני והצר של האי, והיא מוקפת בים ממזרח, מצפון וממערב. בשנת 2001 מנתה אוכלוסיית העיר כ-51,000 תושבים ובאזור האורבאני שלה התגוררו כ-80,000 איש, המהווים רוב מוחלט מ-115,490 תושבי האי.
לאי היסטוריה ארוכה שתחילתה בתקופת האבן החדשה. אך העיר עצמה נוסדה רק בשנת 408 לפנה"ס. בין המאה ה-14 למאה ה-16 הייתה העיר מעוזם של ההוספיטלרים. העיר העתיקה של רודוס, שהוקמה בתקופה זו ומשתרעת על שטח של כחמש מאות ושמונים דונם, הוכרזה בשנת 1988 כאתר מורשת עולמית. ב-1522 גירש הסולטאן סולימאן הראשון את ההוספיטלרים מהאי וסיפח אותו לאימפריה העות'מאנית. האי רודוס, כמו האיים הדודקאנסיים היו בשליטת האימפריה האיטלקית בין השנים 1912–1948 ורק לאחר מכן הפכו לחלק מיוון.
היסטוריה
העת העתיקה
האי עליו יושבת העיר יוּשב בתקופת האבן החדשה המאוחרת, והעיר רודוס נוסדה בשנת 408 לפנה"ס. היא כונתה "דימון רודיאון" (Δήμου Ροδίων), דהיינו "עירם של בני רודוס". כיתוב זה מופיע על סמלה הנוכחי של העיר, המעוצב כמטבע עתיק, ועליו דיוקנו של האליל הליוס שפולחנו רווח במקום[1]. במשך כשלוש מאות שנים הייתה העיר למרכז סחר וספנות ולמוקד פוליטי ודיפלומטי[2]. פריחתה לא נפגעה אף שעברה מיד ליד, ונכבשה על ידי קאריה ב-357 לפנה"ס, על ידי הממלכה האחמנית ב-340 לפנה"ס, ובידי כוחותיו של אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס. לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון, כרתה העיר ברית עם תלמי הראשון, ובשנים 305-304 לפנה"ס עמדה בהצלחה במצור בן שנה שהטיל עליה דמטריוס פוליורקטס (Δημήτριος Πολιορκητής - "דמטריוס הצר"), בנו של אנטיגונוס מונופתלמוס.
תוכנית המתאר של העיר העתיקה ידועה מממצאים ארכאולוגיים, והיא חולקה ל-36 גושי מבנים אחידים באורך של 47.70 מטר וברוחב של 26.50 מטר. בכל גוש היו שלושה בתים, ורחובות ברוחב של חמישה עד שישה מטרים חצצו ביניהם. העיר הצטיינה במערכות אספקת מים ופינוי הביוב. רודוס נודעה, בין היתר, בזכות הקולוסוס מרודוס, פסלו הענק של אל השמש הליוס ואחד משבעת פלאי העולם העתיק, שנישא לגובה של כ-34 מטר בכניסה לנמלה. הפסל הוקם בתחילת המאה ה-3 לפנה"ס לציון הדיפת המצור שהטיל דמטריוס פוליורקיטיס על העיר[3], וקרס בשנת 226 לפנה"ס כתוצאה מרעידת אדמה.
רודוס נכבשה על ידי הרפובליקה הרומית בשנת 164 לפנה"ס[4], אך המשיכה ושגשגה עד המאה ה-1 לפנה"ס, ושמשה כמרכז מדע, אומנות ולימוד, בין היתר לתורת הנאום. בתחילת התקופה הביזנטית איבדה העיר מחשיבותה, אך שימשה כמקום מושבו של בישוף וכמאחז צבאי.
ימי הביניים
בשנת 620 נכבשה העיר למשך זמן קצר על ידי האימפריה הסאסאנית. בהמשך המאה נכבשה על ידי הערבים בהנהגת הח'ליף מבית אומיה, מועאויה הראשון. הערבים שלטו ברודוס משך זמן קצר[5], ולאחר מכן שב האי לשלטון ביזנטי. במאות שלאחר מכן, הצטמצם שטחה של העיר והיא הוקפה בביצורים חדשים. שטחה חולק לשני חלקים - האחד יועד לאצולה והאחר ליתר התושבים. לאחר מסע הצלב הרביעי וכיבוש קונסטנטינופול, שלטו בעיר שליטים מקומיים, ובהמשך היא ידעה תקופות שלטון קצרות של הרפובליקה של ונציה, הרפובליקה של ג'נובה, האימפריה של ניקאה והסלג'וקים.
לאחר כיבוש עכו ב-1291 וסילוק הצלבנים מארץ ישראל, עבר מרכז הכוח של ההוספיטלרים לקפריסין, אך הם הבינו עד מהרה כי מאזן הכוחות במקום אינו פועל לטובתם, וחיפשו אחר אי אחר שיוכלו לשלוט בכולו. בשנת 1309 רכשו ההוספיטלרים את רודוס, ואימצו את השם "אבירי רודוס". רודוס שבשליטת ההוספיטלרים החזיקה מעמד משך יותר ממאתיים שנים, ותפקדה כמעוז נוצרי כנגד העות'מאנים.
בתקופה זו הורחבו ביצורי העיר וחוזקו. הוקמו בה בית חולים, ארמון ומספר כנסיות בסגנון גותי ובסגנון אדריכלות הרנסאנס. תוואי רחובותיה של העיר ההיסטורית נשמר, וכך גם חלוקתה לשני חלקים שביניהם חצצה חומה פנימית. בחלקה הצפוני שכנו ארמון הגראנד מאסטר ההוספיטלרי, הכנסיות החשובות, בית החולים, מעון הבישוף הקתולי ואכסניות האבירים. בחלקה הדרומי התגוררה האוכלוסייה המקומית, ובו שכנו השוק, מספר כנסיות נוספות ובתי כנסת. למרות היריבות בין האבירים לעות'מאנים, שגשג המסחר בעיר, ויחסי האבירים והאוכלוסייה המקומית היו טובים. האבירים הקימו ארכיון שהועבר עמם למלטה במאה ה-16, ואשר השתמר עד היום[6]. ההוספיטלרים הצליחו להדוף מצור ממלוכי על העיר ב-1444, ובחודש מאי 1480 הטיל שוב כוח צבאי עות'מאני בן כ-100,000 חיילים מצור על העיר[7]. שלוש התקפות מוצלחות ביוני וביולי אותה שנה איימו להכריע את האבירים. ביצורי העיר ניזוקו באופן קשה, והטורקים תפסו עמדות על חלק מהם. אולם הכרזתו של מפקד הצבא העות'מאני על כך שכל רכושה של העיר יעבור לאוצרו של הסולטאן מהמט השני והאיסור על מעשי ביזה, גרמו להתמרמרות קשה בקרב החיילים, וחלקם אף נטש את עמדותיהם. המצור הסתיים זמן קצר לאחר מכן והעיר ניצלה מכיבוש.
הכיבוש והתקופה העות'מאנית
42 שנים לאחר כישלון המצור העות'מאני הראשון על העיר, שבו כוחותיו של סולימאן הראשון וצרו על רודוס. המצור החל ב-26 ביוני 1522, וכוח צבאי של 140,000 לוחמים הגיע לאי בכ-400 ספינות[8]. מולם ניצבו 650 אבירים בראשו של כוח צבאי שמנה כ-7,000 איש[9]. חודש לאחר מכן הגיע הסולטאן לרודוס כדי לפקד בעצמו על הקרב. הטורקים חסמו את הכניסה לנמל, הפגיזו את העיר בתותחים שהוצבו על היבשה סביב לה, וערכו התקפות חיל רגלים על חומותיה. ב-4 בספטמבר 1522 התפוצץ מחסן תחמושת מתחת ל"שדרה" האנגלית בחומה הדרומית של העיר, וקטע באורך של 11 מטר ממנה קרס וסתם את החפיר שבחזיתה. שלוש התקפות טורקיות נערכו במקום זה, אך שלושתן נהדפו. מתקפות טורקיות רחבות היקף נערכו גם ב-24 בספטמבר[10] ובחודש נובמבר, אך המצור לא הוכרע. שני הצדדים היו מותשים, ובעקבות הכרזתו של הסולטאן כי יערוב לחיי התושבים אם העיר תיכנע, התקיים משא ומתן בין הצדדים הניצים בין ה-11 ל-13 בדצמבר 1522. המגעים כשלו וההתקפה העות'מאנית התחדשה. ב-17 בדצמבר הצליחו העות'מאנים לכבוש את "שדרת" ספרד, והגנת העיר הפכה לבלתי אפשרית. ב-22 בדצמבר 1522 נכנעו האבירים, ותנאי הכניעה היו מפליגים בנדיבותם. ניתן להם פרק זמן של 12 ימים לעזוב את האי והותר להם לקחת עימם את נשקם ואת אוצרותיהם. הסולטאן אף התיר לאוכלוסייה המקומית לעזוב את האי במשך שלוש שנים שלאחר מכן, והעניק פטור ממיסים לנותרים למשך חמש שנים. ב-1 בינואר 1523 יצאו 180 האבירים ששרדו וכמה אלפי תושבים את העיר, ועזבו את רודוס לסיציליה ולאחר מכן למלטה באמצעות ספינות שהעמיד הסולטאן לרשותם.
עם זאת, האוכלוסייה היוונית שנותרה בעיר הוכרחה לפנותה ולעבור להתגורר מחוץ לה, וכך נוסד הרובע שהיה לימים לעיר המודרנית. העיר איבדה את חשיבותה ונותרה כמרכז לאי רודוס ולאיים הסמוכים לו בלבד[11]. העות'מאנים תיקנו את הנזקים בחומות העיר, הפכו את הכנסיות החשובות למסגדים, והקימו בעיר מסגדים נוספים, מרחצאות ובתי מידות. הם עיטרו את בתי העיר בסגנונם, אם כי לא פגעו בעיטורים שהותירו אחריהם האבירים, ובבתים רבים נוספו בתי מרחץ ומרפסות עץ בחזית. עם שקיעתה של האימפריה העות'מאנית במהלך המאה ה-19, הוזנחו העיר ובנייניה, ומספר רעידות אדמה פגעו בה.
המאה ה-20
במלחמת איטליה-טורקיה ב-1912 כבשו האיטלקים את הדודקאנסים, וב-1923 הקימו בהם את מושבת "איי הים האגאי האיטלקים" (Isole Italiane del Egeo) שבירתה בעיר[12]. האיטלקים הרסו חלק ניכר מהמבנים העות'מאנים והפכו את בתי הקברות העות'מאני והיהודי לגנים שהקיפו את חומות העיר העתיקה. בתקופה זו שופרה התשתית העירונית, והוקמו כבישים ומערכת לאספקת חשמל. פניה של העיר שמחוץ לחומה שונו באופן מקיף בהתאם לתוכנית אב חדשה[13], והאיטלקים הקימו בה מבנים רבים שחלקם הושפעו מהאדריכלות הפשיסטית (ראו להלן). האיטלקים אף פעלו רבות בתחומי העיר העתיקה, אך פעולותיהם שם נחשבות כיום לסרות טעם מבחינה אדריכלית והיסטורית[14]. הם הקימו את ארמון הגראנד מאסטר כמעט מחדש, ועיצבו אותו בהתאם למה שנתפס בעיניהם כאדריכלות ימי הביניים. הם התייחסו בביטול לאלמנטים אדריכליים עות'מאניים ונהגו להסירם, ובנוסף, בשנת 1924, הם פרצו בחומה את "שער החירות" (Πύλη της Ελευθερίας, או "שער הים" - Θαλασσινή Πύλη) הסמוך לרציף הנמל.
במלחמת העולם השנייה שימש האי כבסיס צבאי מבוצר שממנו ניסו האיטלקים לבסס את חזונו של בניטו מוסוליני להקמת אימפריה איטלקית ים תיכונית. לאחר כניעתה של איטליה לבעלות הברית ב-8 בספטמבר 1943, נעשה ניסיון בריטי, כחלק ממערכת הדודקאנס, להצניח במקום צנחנים שיחברו אל 40,000 החיילים האיטלקים ששהו במקום, ויחזיקו מעמד כנגד הוורמאכט. הגרמנים הגיבו במהירות וכבשו את האי בתחילת ספטמבר 1943. ב-2 בפברואר וב-15 באפריל 1944 הופצצה העיר מהאוויר על ידי חיל האוויר המלכותי[15], הפצצות שעלו בחיי אדם ובהרס רב, אך הגרמנים החזיקו באי עד סוף המלחמה. הכיבוש הגרמני המיט אסון על יהודי רודוס, 1,673 מהם נשלחו לאושוויץ, ורק 151 מהם שרדו. לאחר המלחמה הושלט באי משטר צבאי בריטי, וב-1948 הוא הועבר לשליטת יוון.
העיר המודרנית
כלכלה ותרבות
העיר היא יעד תיירותי פופולרי, וכלכלתה נסמכת על התיירות, המסחר והשירותים, נוסף למעמדה כבירת הנפה והמחוז. במהלך חודשי הקיץ נערכים בעיר בזה אחר זה מספר פסטיבלים המוקדשים לאומנות, לקולנוע, לתיאטרון ומחול, למוזיקה, להיסטוריה ולנוער וספורט[16]. עוד מתקיים בעיר פסטיבל "הוורד" לתרבות ימי הביניים, ובעיר פועלים "המוזיאון לאומנות יוונית מודרנית" (Μουσείο Νεοελληνικής Τέχνης), "המוזיאון הארכאולוגי של רודוס" (Το Αρχαιολογικό Μουσείο της Ρόδου - ראו להלן) ותזמורת סימפונית ותיאטרון עירוניים.
תחבורה
נמל התעופה הבינלאומי רודוס דיאגורס (Κρατικός Αερολιμένας Ρόδου, Διαγόρας) שוכן ממערב לעיר, ובו מסלול טיסה בודד (07/25) באורך של 3,260 מטר המקביל לחוף הים[17]. השדה נחנך בשנת 1977 והחליף את שדה התעופה המיושן השוכן שלושה קילומטרים מדרום לו. הוא נחשב לשדה הרביעי בגודלו ביוון מבחינת היקף תנועת הנוסעים בו. שירותי ספנות פועלים בין רודוס למספר איים וערים ברחבי יוון, כמו גם אל העיר הטורקית השכנה מרמריס. בעיר ופרבריה פועל שירות תחבורה ציבורית המופעל על ידי חברת "רודא" (ΡΟΔΑ), בעוד שקווי האוטובוס מהעיר ליתר חלקי האי מופקדים בידיו סניף רודוס של חברת האוטובוסים הארצית "ק.ט.א.ל" (Κ.Τ.Ε.Λ. Ρόδου Α.Ε)[18].
חינוך
הפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת הים האגאי (Πανεπιστήμιο Αιγαίου) שוכנת בעיר, ומ-1995 פועל בה "המרכז להכשרה מקצועית של נפת הדודקאנסים" (Κέντρο Επαγγελματικής Κατάρτισης Νομού Δωδ/σου). [19].
-
החוף הצפון-מערבי של העיר החדשה ושרידיהן של ארבע טחנות רוח -
מבנה בנק יוון ברודוס
אתרי העיר
 | |
| שער הכניסה לארמון הגראנד מאסטר ברודוס | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1988, לפי קריטריונים 2, 4, 5 | |
| מדינה |
יוון |
|---|---|
  | |
עיר ימי הביניים
חומות העיר העתיקה כבר ניצבו על כנן כאשר ההוספיטלרים הגיעו לרודוס, אך הם בנו אותן כמעט מחדש. אורכן של החומות הוא כארבעה ק"מ, עוביין עומד על 5.3 מטרים, ועומק החפיר סביבן הגיע במקומות מסוימים ל-20 מטר. החומות המבוצרות מקיפות את העיר העתיקה (מפה - 1) מדרום, ממזרח וממערב ומצידה הצפוני הפונה אל נמל מנדראקי, הוקמה חומה קטנה יותר. החומות חולקו ל"שדרות", וכל קבוצה אתנית מאלה שהרכיבו את המסדר ואשר כונו "לשונות" (Langues), הייתה אחראית על התחזוקה ועל ההגנה של אחת מהשדרות. השדרות כונו על שמן של איטליה, אוברן, אנגליה, גרמניה, פרובאנס וספרד, שהתפצלה ב-1462 לקסטיליה ולאראגון. החומות תוחזקו באופן מתמיד, ובשלב האחרון נוספו להן עמדות תותחים.
העיר חולקה לשני חלקים על ידי חומה פנימית שכיום אינה קיימת. החלק הצפוני, שכונה "קולאכיום" (Collachium; Κολάκιο) או "המצודה" (Chateau, Chastel, Castrum, Castellum או Conventus), יועד למגורי האבירים ולמבני הציבור החשובים. אל הקולאכיום הוביל שער אמבואז (Πύλη Amboiseς) בפינה הצפון-מערבית של העיר. השער הוקם ב-1512 וגשר הרמה מעל החפיר מוליך אליו. השער נפתח אל חצר הארמון, ובה ניצב ארמון ראש המסדר או "ארמון הגראנד מאסטר" (Παλάτι του Μεγάλου Μαγίστρου), הנחשב למבנה המוכר ביותר ברודוס העתיקה. הוא הוקם במאה ה-14 במקום בו ניצבה מצודה ביזנטית קדומה מהמאה ה-7. המבנה דומה יותר למצודה הבנויה סביב חצר פנימית שלאורכה ארקאדה מאשר לארמון. המבנה הוקף בחפיר משלו, ומתחתיו נחפרו שלוש קומות אחסון. המבנה ניזוק חלקית במאה ה-15 כתוצאה מרעידת אדמה ועקב המצור הטורקי. הטורקים הפכו את המבנה לבית כלא, דבר שגרם להרס שכיות חמדה שהיו בארמון, וחלק נוסף ממנו נהרס בהתפוצצות מחסן תחמושת שאוכסן בכנסייה הסמוכה ב-1856. האיטלקים הקימו חלקים ניכרים מהמבנה מחדש בסגנון שחיקה את סגנון המאה ה-16, והוא שימש כמעון הנציב וכבית קיץ למלך ויטוריו אמנואלה השלישי ולבניטו מוסוליני אחריו. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות העיר. במוזיאון פסיפסים מהתקופה היוונית המאוחרת שחלקם הובאו אליו מהאי קוס.
מהארמון מוליך מזרחה רחוב האבירים (Οδό των Ιπποτών), רחובו הראשי של הקולאכיום, וסביבו ניצבים הבתים והאכסניות ששימשו כל אחת מהקבוצות האתניות או "הלשונות" של האבירים. הרחוב מסתיים במבנה בית החולים ובכנסייה - כנסיית הבתולה של המצודה (Εκκλησία της Παναγιάς του Κάστρου) שהוקמה ככנסייה יוונית אורתודוקסית במאה ה-12 וצורתה כשל צלב יווני. האבירים הסבו אותה לקתדרלה קתולית וחיברו את חלקה המזרחי הסמוך לים אל הביצורים. הטורקים אחריהם הפכו את המבנה למסגד, ולאחר סיום השלטון העות'מאני היא שבה לייעודה המקורי. בית החולים של האבירים (Νοσοκομείο των Ιπποτών) הוקם על ידי האבירים ב-1440 ובנייתו הושלמה ב-1489[20]. בקומתו הראשונה של המבנה הבנוי סביב חצר פנימית שלאורכה ארקאדה, שכנו חנויות, ואילו בית החולים עצמו שכן בקומה השנייה, שגם היא עוצבה בצורת ארקאדה. בקומה זו שני אולמות ששימשו לאשפוז וגומחות לחולים בבידוד. כיום שוכן במבנה המוזיאון הארכאולוגי של רודוס (Το Αρχαιολογικό Μουσείο της Ρόδου), והפריט הידוע ביותר המוצג בו הוא פסל "אפרודיטה מרודוס" מהמאה ה-2 לפנה"ס.
מעבר לבית החולים שוכן הנמל ההיסטורי ששימש את האבירים (מפה - 5), ושרשרת פלדה סגרה על הכניסה אליו בין שובר הגלים לרציף המערבי. על הרציף ניצבה בעבר "מצודת נייאק" (Naillac), שהוקמה בין השנים 1395–1421, אך קרסה ב-1863. על שובר הגלים של הנמל ניצבות שתי טחנות רוח.
מדרום לקולאכיום, שכן חלקה האחר של העיר, אשר נועד ליתר האוכלוסייה, וכונה "העיר" (ville, burgus, אוburgum ). בחלקה המזרחי של העיר השתרע הרובע היהודי ("הג'ודריה") וחלקה המערבי היה לימים לרובע הטורקי. ברובע היהודי שוכן כיום רק בית כנסת אחד, בית כנסת קהל שלום. בית הכנסת הוקם במאה ה-12, אך נהרס בעת המצור העות'מאני והוקם שוב לאחריו. לוג'יית הסוחרים הסמוכה שהוקמה בראשית המאה ה-16, שימשה הן כמקום מפגש והן כמוסד בוררות בין סוחרים. ברובע הטורקי שוכן מסגד מוסטאפה פאשה (Τζαμί του Μουσταφά Πασά; Mustafa Paşa camii) מהמאה ה-16 ולצידו בית המרחץ החדש (Yeni Hammam) שזכה לשמו בשל כך שהיה בית המרחץ השני שהקימו העות'מאנים בעיר. סמוך למקום ניצב מסגד סולימאן המפואר (Τζαμί του Σουλεϊμάν του Μεγαλοπρεπούς; Muhteşem Süleyman camii) השוכן במבנה מ-1809 שהוקם במקום בו ניצב מסגד מתקופת סולימאן הראשון. בעברו שימש המבנה כנסיית השליחים.
עיר ימי הביניים הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, ובנימוקים להכרזה נכתב, בין היתר, כדלקמן:
"העיר העליונה (הקולאכיום) עם ארמון הגראנד מאסטר, בית החולים ורחוב האבירים, היא אחד המתחמים העירוניים היפים ביותר מהתקופה הגותית. בעיר התחתונה מתקיימת אדריכלות גותית לצד מסגדים, בתי מרחץ ציבוריים ומבנים אחרים מהתקופה העות'מאנית"[21]
בתחומי העיר העתיקה מתגוררים כיום כ-2,500 תושבים[22].
העיר שמחוץ לחומות
מצפון לעיר העתיקה שוכן נמל מנדראקי (Μανδράκι; מפה - 4) המשמש כיום כנמל הנוסעים של העיר. ממנו יוצאים קווי ספנות לאיים הסמוכים, לטורקיה ולמספר ערים ברחבי יוון. משני צדדיה של הכניסה לנמל הקימו האיטלקים שני עמודים שעליהם ניצבים פסלי איילים המסמלים את האי. לפי המסורת העמודים מסמנים את המקום בו ניצבו רגליו של הקולוסוס, אך כיום הסברה היא שהפסל ניצב למעשה בצידו האחד של הנמל. על שובר הגלים ניצבות שלוש טחנות רוח ובקצהו הצפוני שוכנת "מצודת ניקולאס ה"קדוש"" (Φάρος του Αγίου Νικολάου) שהוקמה ב-1464.
בעיר החדשה שלאורך המזח המערבי של נמל מנדראקי (מפה - 2), מספר מבני מידות שבנו האיטלקים, ובהם בנייני בנק יוון, בית העירייה, בית הדואר ומשרדי נפת הדודקאנסים מ-1927 ששימשו בעבר כלשכתו של הנציב האיטלקי. כנסיית הבשורה (Εκκλησία του Ευαγγελισμού) שוכנת על קו המים ולצידה מגדל פעמונים רבוע הנושא גם שעון ובראשו גג רעפים אדום. מבנה שוק הנמל החליף את הבזאר והוקם בסגנון המשלב אלמנטים של אדריכלות מזרחית (ראו תמונה לעיל). עוד הוקם בעיר מלון השושנים (Grande Albergo delle Rose), שבו נערכו בשנת 1949 השיחות לקראת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות. כיום שוכן במבנה הקזינו של רודוס. במקום שוכן גם המבנה העות'מאני המקורי של מסגד מוראט ראיס (Τζαμί του Murat Reis, Murat Reis camii).
ממערב לעיר החדשה, על הר סטפנוס ה"קדוש" (λόφο του Αγίου Στεφάνου), המכונה גם הר "סמית'" (Monte Smith) על שמו של האדמירל האנגלי סידני סמית, שוכנים שרידיו המעטים של האקרופוליס של רודוס (מפה - 3). האזור שהיה חלק מהעיר בתקופת יוון העתיקה שוחזר על ידי האיטלקים, ובו שרידי תיאטרון יווני, אצטדיון ומקדשים לאלילים.
-
מראה כללי של רודוס. מסגד מוראט ראיס בחזית התמונה וברקע חומות העיר העתיקה (מימין) ונמל מנדראקי (משמאל) -
נמל מנדראקי מכיוון דרום-מזרח. במרכז נראים כנסיית הבשורה ומגדל הפעמונים שלה, ומימין שתיים משלוש טחנות הרוח הניצבות על שובר הגלים
יהודי רודוס
ערך מורחב – יהדות רודוס
נוכחותם של יהודים ברודוס נזכרה לראשונה אגב המצור העות'מאני ב-1480, אך רוב היהודים הגיעו לעיר לאחר גירוש ספרד ב-1492, חלקם דרך סלוניקי, וייסדו במקום קהילה יהודית ספרדית. השלטון העות'מאני היטיב עם היהודים ואיפשר להם להמשיך ולהתגורר בין חומות העיר, דבר שנאסר על הנוצרים. ברובע היהודי ("ג'ודריה" - La Juderia) פעלו שישה בתי כנסת וכן ישיבות, והיהודים עסקו בכל המלאכות, ובכלל זה מסחר, רפואה, ייצור כלי נשק, אריגה ועוד. בית הקברות היהודי שכן ברובע היהודי, אך בשנות ה-30 של המאה ה-20 ייסדו האיטלקים בית קברות יהודי חדש מחוץ לחומות העיר העתיקה[23].
בשנת 1887 מנתה הקהילה כ-2600 איש מתוך 30,000 תושבי העיר[24]. כשהגיע השלטון העות'מאני באי לסופו, ירדה גם הקהילה היהודית מגדולתה, ורבים מהיהודים עזבו את האי. בשנת 1920 היגרו קבוצות יהודים מרודוס לקונגו הבלגית, לדרום אפריקה ולרודזיה, ובשנת 1931 נוסד בית כנסת ספרדי בסולסברי.
לאחר הנהגת חוקי הגזע באיטליה ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כ-4,000 מ-6,000 יהודי רודוס עזבו אותה. כשהגרמנים כבשו את האי, הם ריכזו 1,673 מיהודי הקהילה בכיכר המרטירים שברובע היהודי ב-24 ביולי 1944, ושלחו אותם באוניות לאתונה ומשם לאושוויץ. בודדים שרדו את הגירוש ורק 151 מהמגורשים שרדו את השואה[25]. הקונסול הטורקי סלאחטין אולקומן, הצליח להציל 42 יהודים, בטענה שהם אזרחים טורקים או בעלי זיקה לטורקיה.
בית כנסת קהל שלום היחיד בעיר שעדיין קיים משנת 1577. כיום הוא משמש כמרכז מבקרים ובתוכו שוכן מוזיאון קטן לתולדות הקהילה היהודית. בית הכנסת פעיל רק בראש השנה ויום כיפור. בעיר חיים כיום כ-40 יהודים בלבד[26].
ערים תאומות
לרודוס קשרי ערים תאומות עם 12 ערים ברחבי העולם ועם מדינת רוד איילנד ("האי רודוס" באנגלית) שבארצות הברית[27]:
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של רודוס- מפת העיר רודוס
- מפת העיר רודוס (HTML)
- מפת העיר העתיקה של רודוס (HTML)
- העיר העתיקה ברודוס באתר משרד התרבות היווני
- אתר מקיף אודות האדריכלות ברודוס
- אתר אוניברסיטת הים האגאי ברודוס
- אתר פסטיבל המוזיקה ברודוס
- אתר המוזיאון לאומנות מודרנית
- אתר פסטיבל "הוורד" לתרבות ימי הביניים
- אתר המוזיאון היהודי ברודוס
- אודות יהודי רודוס
- על הקהילה היהודית ברודוס
- אודות סבב הטריאתלון ברודוס בשנת 2007 (כולל תצלום אוויר של מסלול הרכיבה והריצה)
הערות שוליים
- ^ Το λογότυπο του Δήμου Ροδίων
- ^ Classical Period
- ^ האנציקלופדיה העברית, כרך ל', עמ' 603.
- ^ Roman Period
- ^ Byzantine Period
- ^ Knights' Period
- ^ Johanniterorden (Geschichte des Ordens)
- ^ Johanniterorden - Geschichte des Ordens
- ^ The Town of the Knights
- ^ The Fortifications of Rhodes
- ^ Ottoman Period
- ^ Italian Period
- ^ מצב היהודים באי רודוס, דואר היום, 26 באפריל 1933
- ^ מסמך ההערכה של אונסק"ו
- ^ רודוס
- ^ A city of Art & Culture
- ^ אתר רשות שדות התעופה היוונית
- ^ Transit Services
- ^ אתר ITU
- ^ The Archaeological Museum
- ^ אתר אונסק"ו
- ^ Μία βόλτα στη Μεσαιωνική Πόλη
- ^ Cemetery
- ^ רודוס, הצפירה, 28 במרץ 1887
- ^ Emigration from Rhodes
- ^ Present Landmarks of the Jewish Community
- ^ Twinnings
  | |
|---|---|
|
25903814רודוס (עיר)