מקדש

ערך זה עוסק במקום פולחן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בית המקדש (פירושונים).

מקדש הוא מבנה שנבנה למטרה דתית, המיועד לדברים הנחשבים קדושים במסגרת אמונה או תרבות מסוימת. כמעט לכל דת ותרבות קיים מקדש מסוג כלשהו אשר סגנון האדריכלות שלו תואם את אופי הפולחן ואת מאפייני החברה. בניית המקדש מייצגת בדרך כלל את מיטב האדריכלות של התרבות אשר בנתה אותו בתקופתה. הדבר משתקף בפאר המבנה, עבודות האמנות המלוות אליו ומיקומו של המבנה ביחס לעיר.

ביהדות מזוהה השם עם שני בתי המקדש בירושלים, שהם מקום השראת השכינה ועבודת הקרבנות. להבדיל, גם בדתות אחרות ובחברות האליליות היו מקדשים שונים, ואף במהלך ההיסטוריה היהודית נבנו מקדשים נוספים מלבד שני בתי המקדש.

לאורך ההיסטוריה מקובל היה להקים מקדשים במקומות בהם כבר היה מבנה מקודש בעבר, וכך נמצא גם באתרים ארכאולוגיים בעיראק. באופן דומה, גם בימי הביניים ובעת החדשה מוסבים מקומות מקודשים לטובת הדת השולטת. מסגדים, כנסיות ובתי כנסת ברחבי המזרח התיכון שינו את ייעודם הדתי בהתאם לרצון השליטים. דוגמאות בולטות לכך הן קבר דוד המלך בהר ציון ומסגד איה סופיה באיסטנבול.

בנוסף להיות המקדש מקום לפולחן דתי, הוא משמש לעיתים את החברה גם לטובת התכנסות ופעילות קהילתית שאינה דתית. חלל המקדש או המרחב הסמוך אליו מתוכננים כך שקהילת המשתמשים בו תוכל להתכנס ולשמוע את מנהיגם, לקיים אירועים חברתיים שונים או אפילו לקיים בסמוך למקדש שוק, מתוקף העובדה שאנשים רבים מגיעים למקום זה. מאפיינים אלה גלובליים אך לכל סוג של מקדש בכל דת ותרבות קיימים מאפיינים שונים בתכלית.

המצאת מבנה המקדש בארץ ישראל

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא ניסוח, פיסוק, ויקיזציה.

על פי חלק מהחוקרים, המבנים הראשונים בעולם^[1] של מבני פולחן ומקדש נבנו בארץ ישראל. המקדש הראשון הידוע בעולם נמצא בבקעת עובדה ונקרא מקדש הנמרים. לאחריו נמצא מקדש נוסף שנבנה בעין גדי בתקופה הכלכוליתית (3150 לפני הספירה). עוד שנים עשר מקדשים מתקופת הברונזה הקדומה נמצאו בארץ ישראל: ארבעה מקדשים במגידו, שלושה בעי (ליד בית אל), שני מקדשים בערד, מקדשים בודדים בבית ירח, יריחו, ירמות, גילת ובאב א דרעא. מקדשים אלה קדמו בזמן למקדשים במצרים העתיקה שנבנו מאוחר יותר: לוקסור-1400 לפנה"ס, כרנך-1600 לפנה"ס, אבו סימבל- 1284. אהרון קמפינסקי כתב במאמרו, כי גם המקדשים שנמצאו בסוריה ובמסופוטמיה נבנו על ידי מהגרים מארץ ישראל. כמו כן מקדשים יווניים אינם ידועים לפני המאה ה-8 לפני הספירה.

מקדשים בעת העתיקה

בעת העתיקה נתפס המקדש אצל עובדי האלילים כבית מגוריו של האליל. פולחן האליל על ידי כהניו היווה למעשה טיפול בצרכי האליל - מזון (קורבנות), אווירה (קטורת), בידור (ריקודים, שירה וכדומה) ואף יחסי אישות פולחניים.

הבדל ניכר בין המקדשים בעת העתיקה ניתן למצוא בסגנון הבניה:

בהיסטוריה היהודית

מלבד המשכן, בית המקדש הראשון ובית המקדש השני שנבנו על פי ציווי השם ובהם שרתה השכינה, נזכרו בתולדות ישראל גם מקדשים ומקומות נוספים לצרכי דת כאשר חלקם נעשו לשם עבודת ה', וחלקם נעשו לעבודה זרה. ככלל, התורה התירה את עבודת הקרבנות רק "במקום אשר יבחר השם"^[2], אולם התירה להקריב בבמות ובמקדשים אזוריים בתקופות מוסימות עד לבנין הבית המקדש בירושלים^[3]. בפועל המשיכה עבודת קרבנות לשם ה' שלא כדין גם בתקופות בהן הדבר היה אסור, כך לאורך שנות קיומו של בית המקדש הראשון מציין הנביא כי הבמות לא סרו^[4] והעם המשיך להקטיר בהן עד לניפוץ הבמות ומקדשיהם על ידי יאשיהו, וכן בתקופת בית המקדש השני נבנה מקדש חוניו במצרים, שחז"ל דנו במעמדו ההלכתי ואסרו את השימוש בו^[5]. בנוסף ישנם בהיסטוריה היהודית תיעודים נוספים על בנית מקדשים לעבודה זרה, כגון בית מיכה בתקופת משכן שילה, מרכזי הפולחן בבית אל ובדן שנבנו על ידי ירבעם ושימשו את תושבי מלכות ישראל לאורך שנות קיומה, בית הבעל שנבנה בתקופת אחאב ועוד. בתקופת בית המקדש השני ניסתה כת השומרונים להקים חלופה לבית המקדש בירושלים ובנתה את מקדש השומרונים בהר גריזים.

מקדשים בדתות המונותיאיסטיות

נצרות

מבנה הפולחן בנצרות הוא הכנסייה. מבנה הכנסייה פונה לרוב לכיוון מזרח והכניסה הראשית אליו היא ממערב.
בערים נוצריות קיימת גם קתדרלה שהיא כנסייה גדולה ומרכזית ומקום מושבו של הארכיבישוף.
בזרם המורמוני מבנה הפולחן נקרא פשוט "מקדש" (Temple).
ראו גם: אדריכלות כנסיות.

אסלאם

באסלאם משמש המסגד כמקום הפולחן המרכזי. המסגד בנוי כך שכיוון התפילה הוא לכיוון העיר מכה.
ראו גם: אדריכלות איסלאמית.

דגם של בית המקדש השני לאחר שנבנה מחדש בתקופת הורדוס
בית הכנסת האר"י האשכנזי בצפת. ביהדות מכונה בית הכנסת "מקדש מעט".
קתדרלת נוטרדאם בפריז שנבנתה בסגנון הגותי בימי הביניים
מסגד האימאם באספהאן שבאיראן

מקדשים במזרח אסיה

הינדואיזם

מקדש הינדו, שנבדלים בצורתם בהתאם לאליל אליו משויך המקדש ולאזור הגאוגרפי (צפון הודו או דרום הודו). על פי אמונת ההינדו, המקדש משמש למעשה כמקום משכנו של האליל.

בודהיזם

בתאילנד, לאוס וקמבודיה נקראים המקדשים ואט (דוגמה: המקדש הלבן).
סטופה - מבנה מקודש המכיל, על פי אמונת הבודהיסטים, שרידים של בודהא או של אחד מתלמידיו. קיימים מקדשים המורכבים ממספר רב של סטופות.
בסין וביפן נקראים המקדשים פגודה, ואילו בבורמה ובתאילנד קיימת חפיפת מה בין המונח "פגודה" למונח "סטופה" ומונחים דומים.

סיקיזם

המקדש הסיקיסטי נקרא גורדווארה (Gurdwara)

ג'ייניזם

בדת הג'ייניסטית המקדש קרוי דראסאר (בגוג'ראטית: દેરાસર) או באסאדי (בקאנדה: ಬಸದಿ).

יפן

המקדשים ביפן לרוב מקודשים גם לבודהיזם וגם לשינטו, עם זאת מקדשים שנבנו עבור פולחן בודהיסטי לרוב יקבלו סיומת ג'י (Ji) בעוד מקדשים שינטואיסטים יקבלו את הסיומת ג'ינגוּ (Jingū)

סין

המקדשים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הסינית; ברחבי סין פזורים מקדשים רבים המשרתים את מאמיני הדתות המסורתיות בסין - דת קונפוציוס, טאואיזם, בודהיזם ופולחן האבות המסורתי העממי. מקדשים אלו בנויים בסגנון אדריכלי מסורתי שמקורו מימי הקיסרות, עשויים לרוב מעץ, ומקושטים בדגמי חיות מיתולוגיות כמו דרקונים.

פרטים במגדל מקדש ההינדו "סרי מריאמן" בסינגפור
מתחם מקדשי פאליטאנה מכיל בתוכו כ-1000 מקדשים והוא אחד מהאתרים ה"קדושים" ביותר לג'ייניזם
המקדש הסיקי המכונה "מקדש הזהב" באמריטסר שבהודו
מקדש שוודגון שבבורמה (מיאנמר)
פגודת הוריו-ג'י שביפן, שנבנתה במאה ה-7
מקדש שינטו ביפן
מקדש עממי סיני.