ספר מקבים א'

מקבים א
Μακκαβαίων Α

איור לספר מקבים, מתוך תנ"ך אלבה, 1430
איור לספר מקבים, מתוך תנ"ך אלבה, 1430
מידע כללי
שפת המקור	עברית (אבד); יוונית קוינה
תורגם לשפות	רבות
סוגה	היסטוריה של עם ישראל; היסטוריוגרפיה
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת יד בן-צבי
תאריך	המאה ה-2 לפנה"ס (במקור) תשס"ד/2004 (מהדורת יב"צ)
תרגום	יצחק פרענקיל (1830) אברהם כהנא (1931) א"ש הרטום (1958)
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה מדעית	תרגומו של אוריאל רפפורט (2004)
סדרה
סדרת ספרים	הספרים החיצוניים; בין מקרא למשנה (הוצאת יד בן-צבי)
ספר קודם	ספר טוביה
הספר הבא	ספר מקבים ב
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט	מקבים א

ספר מקבים א', נקרא גם בשם ספר חשמונאים א', הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המספר על מרד החשמונאים בממלכה הסלאוקית, ועל ימיה הראשונים של ממלכת החשמונאים, תקופה התחומה בין גזירות אנטיוכוס לבין עלייתו של יוחנן הורקנוס.

שני ספרי המקבים, ספר מקבים א' וספר מקבים ב' נכתבו סמוך לתקופת מרד החשמונאים. נראה שמקבים א' נכתב בעברית בארץ ישראל, על ידי מחבר שהכיר היטב את המקומות שעליהם כתב. לעומת זאת, ספר מקבים ב' הוא ספר שנכתב כנראה בפזורה היהודית מחוץ לארץ ישראל, כנראה במצרים בשפה היוונית. יוסף בן מתתיהו מעיד, שבימי הבית הייתה בידי העם "מגילה של חשמונאים", שבה היו קוראים על מלחמותיהם של החשמונאים ועל ניצחונם ההיסטורי במאבק מול היוונים.

המקור העברי של הספר אבד ושרד רק התרגום ליוונית. הספר מהווה מקור היסטורי חשוב ביותר להכרת התקופה. בספר 16 פרקים.

מעמדו של הספר בדתות השונות

הקתולים והיוונים אורתודוקסים מקבלים את הספר כקאנוני, וכוללים אותו בביבליה שלהם. ואילו ביהדות נחשב אחד הספרים החיצוניים ולא הוכלל בתנ"ך. גם הפרוטסטנטים קיבלו את העמדה היהודית: בתחילה הוכלל הספר בקאנונים הפרוטסטנטיים בחלק נפרד, עם יתר החיצוניים, אך זה הושמט כליל מרוב ההוצאות במאה ה-19.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

ניצחונו של יהודה המכבי, באיור מעשה ידי גוסטב דורה

מקורו ושפת כתיבתו

הירונימוס כותב כי בכתב היד היווני ממנו תרגם את ספר מקבים היה הספר מכונה "סרבת סרבניאל". הירונימוס לא הבין את משמעותו של הביטוי, ולכן כינה את הספר "ספר המקבים", אך כפי הנראה הוא טעה בפיענוחו והשם המקורי היה "ספר בית סרבני אל", או כפי שהוא מופיע בכתב יד מהמאה ה-11 "ספר הסרבנות של המקבים", והדבר כרוך כפי הנראה בכינוי "מסרבי מירון" שניתן למשמרת יהויריב, שאליה השתייך מתתיהו הכהן.

זמן החיבור

זמן חיבורו שנוי במחלוקת משולשת בין החוקרים. המקדימים קובעים אותו לזמן המרד עצמו. בצלאל בר כוכבא כתב ש"הספר נחתם סמוך לשנת 129 לפנה"ס". יש כאלו המאחרים אותו לזמן יוחנן הורקנוס הראשון (135 לפנה"ס ואילך), ואלו המסתמכים על הפסוקים המסיימים של הספר, אף מאחרים אותו לתקופה של אלכסנדר ינאי (103 לפנה"ס ואילך).

מחבר הספר והערכתו

על פי רוב החוקרים הספר נחשב למדויק מאוד. ניכר במחבר שהכיר את הטופוגרפיה של הארץ, וציין נקודות ציון מדויקים, ומהלכים צבאיים מפורטים של קרבות המכבים, שרק מי שנחשף לשטח יכול היה לתאר. על פי בצלאל בר כוכבא נראה כי המחבר השתתף בכמה קרבות, או לפחות היה עד ראייה, בשל התיאור המפורט של מהלכי הקרב בקרב אמאוס ובקרב בית זכריה, ותיאור פרטים אותם ניתן לאמת.

על פי ברוך קנאל נראה שהספר נכתב על ידי היסטוריון רשמי של בית חשמונאי, וניכרת בו השפעה צדוקית. כנהוג בספרי היסטוריה רשמיים, הפרטים הריאלים מדויקים, אולם עם זאת תיאורו חד צדדי במידה מסוימת, והוא מסתיר פרטים שונים, שאינם תואמים את מגמותיו.

אף שהיו נקודות שבהם המחבר לא דייק, בשל רצון להאדרה של החשמונאים, כמו הפרזה בגודל כוחות הצבא הסלאוקי (למעט קרב אלעשה), ותוכן הנאומים המפורטים של יהודה, שכנראה לא נאמרו על ידו, בשאר הנקודות כמו תיאור כוחות המורדים (למעט קרב אלעשה), השתלשלות הקרבות, והמהלכים היסטוריים, נראה שהמחבר דייק באופן מרבי.

על פי בצלאל בר כוכבא חלק מתיאורי הקרבות כמו קרב בית זכריה וקרב אלעשה, ואף חלק מהקרבות של יונתן ושמעון, היו יכולים להימנות על מיטב ההיסטוריוגרפיה הצבאית העתיקה.

מגמת הספר

ספר מקבים א' מזוהה כבעל מגמה התומכת בשושלת מלכי בית חשמונאי. למשל, מפרק ה' 62, מנמק כותב הספר את הפסדם של יוסף בן זכריה ועזריה במילים: "הם לא היו מזרע האנשים ההם אשר נתנה תשועת ישראל בידם". הספר גם מדגיש את הסיוע של אלוקים למקבים בזכות ברית אבות ולא מציג את הסיוע כמותנה בהיות הנושעים ראויים לישועה. בנוסף, עיקר ההתייחסות למלחמה למען יכולת קיום המצוות בספר נוגע ליכולת לעבוד במקדש.

תוכן הספר ומשמעותו

הספר מכסה את כל תולדות מרד היהודים ביוונים הסלאוקים, החל משנת 175 לפנה"ס ועד 134 לפנה"ס, ומסביר שישועת העם באה מידי אלוקים באמצעות משפחת החשמונאים ובמיוחד בני מתתיהו יהודה, יונתן ושמעון התרסי.

האירועים בספר מתרחשים ביהודה שהייתה אז פרובינציה קטנה בשלטון האימפריה הסלאוקית שכבר החלה להחלש מול כוחה העולה של האימפריה הרומית.

פרק א'

קרבות החשמונאים

קרב אפולוניוס

קרב בית חורון

קרב אמאוס

קרב בית צור

קרב בית זכריה

קרב כפר שלמא

קרב חדשה

קרב אלעשה

137 שנים למניין השטרות עולה אנטיוכוס אפיפנס על כס המלוכה. המתיוונים (בלשון הספר: παράνομοι, בְּנֵי בְלִיַּעַל) מסתייעים בו לתפוס את השליטה בירושלים ובונים בה גימנסיון. על-מנת ליצור אחדות בקרב נתיניו, הוא מחליט לאסור כל אוטונומיה דתית לעמים הנשלטים עליו, מלבד הלניזם. אנטיוכוס שולח את צבאו לעלות על ירושלים, הוא הורג בה עם רב, שורף אותה ומשכן את אנשי צבאו במצודת העיר. הוא שודד את כלי המקדש ואוצרותיו וגוזר גזרות קשות האוסרות על עבודת בית המקדש, מחייבות את בני העם לעבוד עבודה זרה, אוסר על קיום מצוות ברית מילה ומחייב את בני יהודה לאכול מאכלים אסורים.

בשנת 145 למניין השטרות, נבנה "שיקוץ משומם" על מזבח בית אלוקים והוקמו במות בכל ערי יהודה. ספרי התורה שנמצאו נשרפו, תינוקות שנימולו ואמותיהם הוצאו להורג, ורבים מסרו נפשם ובלבד שלא לאכול מאכלים אסורים.

פרק ב'

בימים ההם קם במודיעין מתתיהו, כהן מירושלים וחמשת בניו. היוונים מגיעים למודיעין לזבוח בה לאליליהם. מתתיהו הורג את מחללי השם, הורס את הבמה, ונס אל ההרים עם בניו. רבים מצטרפים אליו ומתבצרים בהרים. היוונים עולים על המתבצרים ביום השבת וטובחים בהם כי היהודים סירבו להלחם. מתתיהו ובניו נחושים בדעתם להלחם בצורר ומצהירים כי להבא יתגוננו גם ביום השבת. מתתיהו קרב למות וקורא לעם ללכת בעקבות אבות האומה ולהלחם למען אלוקים והעם. מתתיהו מבקש מתומכיו להשמע לשמעון בנו כמנהיגם וליהודה כמצביאם.

פרק ג'

יהודה המכבי מנצח את אפולוניוס וסירון שרי צבא אנטיוכוס. אנטיוכוס ממנה את ליסיאס להילחם ביהודים. זה שולח צבא עצום בפיקוד גורגיאס, תלמי בן דורומינס וניקנור להילחם ביהודה המכבי. צבאו של גורגיאס נערך לקרב מול צבא יהודה באמאוס. יהודה קורא לאנשיו להילחם בגויים למען העם והמקדש.

פרק ד'

יהודה מביס את צבא גורגיאס ושרידיו נמלטים לארץ פלשתים. ליסיאס נערך לקרב חוזר מול יהודה בבית צור וניגף בפני יהודה המכבי. יהודה עולה לירושלים, רואה את המקדש בחורבנו, מטהר את בית המקדש ומחדש אותו, בונה מזבח חדש, וחוגג את חנוכת המזבח במשך שמונה ימים. יהודה מצווה על עם ישראל לחגוג מדי שנה את חג החנוכה במשך שמונה ימים בכ"ה בכסלו. יהודה מבצר את הר הבית ומציב בו חיל משמר.

פרק ה'

הגויים מסביב זועמים על חידוש עבודת המקדש, ומתחילים להרוג ביהודים תושבי ממלכותיהם. יהודה נלחם באדום, בעמון ובאנשי הגלעד בהנהגת טימותיאוס. אולם, מן הגליל מגיעות ידיעות רעות על מצוקת היהודים באזור. יהודה מפצל את צבאו לשלושה כוחות משימה. האחד, בראשות שמעון, יוצא לגאול את תושבי הגליל. השני, בראשות יהודה עצמו ואחיו יהונתן, יוצא למתקפה בגלעד, והשלישי נשאר להגן על ירושלים.

משלחתו הצבאית של יהודה בגלעד מצליחה להביס את הגלעדים, לכבוש את עירם קרני גלעד ולשרוף את מקדשם. גם שמעון בגליל מצליח במשימתו, אולם הכח שנשאר בירושלים, בנסותו לחקות את מעשי הגבורה של יהודה המכבי, נכשל במשימתו וסופג תבוסה מכאיבה. יהודה מביס את בני עשו וכובש את חברון, כובש ובוזז את אשדוד וערי פלשתים נוספות, וחוזר ליהודה.

פרק ו'

מחיצת אלעזר על ידי הפיל, איור מתוך תנ"ך מקלין משנת 1815.

מרוב עצב ודיכאון על נפילת הר הבית בידי יהודה, שנוספת אליה תבוסתו בעילם, לוקה אנטיוכוס בדיכאון קשה. הוא משוכנע כי הוא נוטה למות בגלל הרעה שעשה ליהודים. ממליך את בנו, אנטיוכוס החמישי, למלך, ואת אחד מאנשיו, פיליפוס, לעוצר.

יהודה המכבי צר על מצודת החקרא, אולם מתיוונים מקרב העם מזעיקים את המלך אנטיוכוס לבוא לעזרתם. אנטיוכוס עולה על יהודה בחיל עצום שכולל פילים, פרשים, חיילים עוטי שריון קשקשים. אלעזר, שרואה פיל גדול ומפואר, סבור בטעות כי זהו פילו של המלך היווני. הוא תוקע את חרבו בפיל מתחתיו, והפיל נופל עליו וממיתו. אנטיוכוס מגיע להר הבית וצר עליו.

המגנים נמצאים במצב קשה ביותר מחמת הרעב, אך אנטיוכוס, על פי בקשת שריו וכדי שיוכל להתפנות לדיכוי מרידות במקומות אחרים, מציע ליהודים שלום ומבטיח להם להתיר להם לקיים את מצוות דתם. היהודים מסכימים ומניחים את נשקם, אולם אז מפר המלך את ההסכם והורס את חומות הר הבית.

פרק ז'

דמטריוס הראשון סוטר בורח מרומי ומשתלט על מלכות הסלאוקים ואנטיוכוס מוצא להורג. המלך ממנה את בכחידס לנקום בבני ישראל. אל בכחידס נספח אלקימוס, שביקש ממנו התמנות לכהן גדול. בכחידס טובח ביהודים וממנה את אלקימוס לשלוט על יהודה ככהן גדול.

לאחר עזיבת צבאו החזק של בכחידס חוזר יהודה ונוקם במשתפי הפעולה. בכחידס שולח ליהודה את שר צבאו ניקנור. זה מנסה להפיל בפח את יהודה אך הדבר אינו עולה בידו. ניקנור עולה לבית המקדש ומציב ביהירות לכהנים אולטימטום: מסרו את יהודה המכבי לידי או שאחריב את בית המקדש. הכהנים מתפללים לאלוקים לנקמה ברשע. יהודה מביס את ניקנור ליד בית חורון. העם שמח מאד ומחליט לחגוג מדי שנה את יום ניקנור בשלושה עשר באדר.

פרק ח'

הפרק מתחיל בתיאור גדולתה של האימפריה הרומית, הישגיה הצבאיים והמדיניים, נאמנותה לבעלי בריתה ומשטרה הנאור והמצליח. יהודה המכבי שולח שני שליחים, את אבפולימוס בן יוחנן ואת יסון בן אלעזר כשליחים לרומא על-מנת לכרות ברית עם הרומאים. יהודה ורומי כורתים ברית לסיוע הדדי בעת מלחמה.

פרק ט'

יהודה נערך לפני צבאו של ניקנור. איור מתוך תנ"ך מקלין משנת 1815

המלך דמטריוס שומע על נפילת ניקנור ולא מוותר. הוא שולח שוב צבא גדול בפיקודם של בכחידס ואלקימוס. הצבא מגיע מכיוון סוריה, הורג יהודים רבים בבקעת ארבל ומגיע בחודש הראשון לשנת 152 לשלטון היוונים לירושלים. הצבא הסלאוקי עולה על ירושלים בכוח של עשרים אלף איש ובאלפיים פרשים בעוד לרשות יהודה המכבי החונה באלעשה עומדים רק 3000 איש. הישראלים רואים את הצבא היווני העצום ורבים מהם נמלטים בבהלה. הפעם אוחזת יראה גם ביהודה המכבי, אולם הוא אוזר עוז ויוצא לקרב נגד בכחידס. למרות מלחמת הגבורה, מובס חילו של יהודה והוא נופל בקרב. יונתן ושמעון קוברים את יהודה במודיעים ומספידים אותו.

לאחר מות יהודה עולה שוב כוחם של משתפי הפעולה עם היוונים. בכחידס ממנה אותם למושלי הארץ והם רודפים ומסגירים את תומכי יהודה המכבי לידי השלטון הסלאוקי. אנשי יהודה המכבי מתכנסים ובוחרים ביונתן לעמוד בראש המרד. לבכחידס נודע דבר המינוי והוא מבקש להמית את יונתן.

יונתן שולח את יוחנן אחיו לבקש סיוע ומחסה לרכושם של האחים החשמונאים, מבני נביות, שבט ערבי הקרוב למידבא . בני ימרי תופסים והורגים את יוחנן. יונתן ושמעון עוברים את הירדן, פושטים על בני ימרי והורגים בהם כדי לנקום את נקמת אחיהם, אולם בחזרתם, עלה עליהם בכחידס לקרב נוסף. אף על פי שהם מצליחים לגרום לבכחידס אבדות כבדות, נאלצים יונתן ואנשיו לסגת לעבר הירדן המזרחי. היוונים מציבים חיל מצב בירושלים ומבצרים רבים ביריחו, אמאוס, בית חורון, בית אל, תמנתה פרעתון, תפוח, בית צור, גזר ועוד. בשנת 153 מצווה אלקימוס להרוס את חומת חצר המקדש הפנימית, אולם אשר הוא מתחיל במעשיו הוא חולה, מאבד את יכולת הדיבור ומת. בכחידס שב אל המלך דמטריוס ויהודה שוקטת במשך שנתיים.

משתפי הפעולה מקרב היהודים מזעיקים את בכחידס לבוא ולתפוס בשבי את יונתן, אולם מזימתם מתגלה. יונתן ושמעון מתבצרים במדבר, ובכחידס לא מצליח להתגבר עליהם. בכחידס מסכים לכרות הסכם שלום עם יונתן ועוזב את הארץ יונתן מתיישב במכמש ומתחיל לשלוט בישראל.

פרק י'

בית הכנסת אור תורה התוניסאי בעכו

בשנת 160 לשלטון יוון, עולה אלכסנדר באלאס, בנו של אנטיוכוס אפיפנס, על עכו, כובש אותה וממליך עצמו על המדינה הסלאוקית. דמטריוס רוצה לדכא את המרד ויוצא נגדו למלחמה. שני הצדדים, אלכסנדר ודמטריוס מתחרים ביניהם על תמיכתו של יונתן. דמטריוס משיב ליונתן את בני הערובה ששהו במצודת החקרא ומאפשר לו לחזור לעיר. הנוכרים שהשאיר בכחידס בארץ נמלטים ורק בבית צור נשארים מתייוונים. אלכסנדר מגדיל לעשות ושולח ליונתן אדרת ארגמן ועטרת זהב וממנה אותו לכהן גדול. דמטריוס מתחרה באלכסנדר על ידי מתן הטבות כספיות והנחות במסים, שחרור כל השבויים היהודים, מתן ימי חופשה רבים ליהודים בשבתות, בחגים ובראשי חודשים, מתן שכר לשלושים אלף אנשי צבא יהודים, סיפוח עכו וסביבותיה ליהודה ומימון לבניה מחדש של חומות ירושלים. יונתן לא נופל בפח ולא מאמין להצעותיו הנדיבות של דמטריוס.

יונתן ואנשיו תומכים באלכסנדר באלאס הגובר על דמטריוס ומשתלט על הממלכה הסלאוקית. אלכסנדר מתחתן עם קלאופטרה, בתו של תלמי מלך מצרים. בכך לא תמו התלאות.

דמטריוס, בנו של דמטריוס סוטור, עולה על סוריה. דמטריוס שולח צבא בראשות אפולוניוס לארץ יהודה וזה מגיע ליבנה. אפולוניוס מתגרה ביונתן וקורא לו לצאת נגדו למלחמה בשטח מישורי בעמק ולא להסתתר בערים. יונתן נענה לאתגר ויחד עם שמעון הם מצליחים להביס את צבאו של אפולוניוס. יונתן כובש את אשדוד ושורף את היכל דגון הנמצא בו, והורג רבים מאויביו לרבות אלפי אזרחים בערים ששרף. אלכסנדר מתרשם מביצועי ידידו ומעניק לו את עקרון במתנה.

פרק י"א

תלמי מלך מצריים קושר עם דמטריוס ומנצל את העדרותו של אלכסנדר כדי לתפוס את השלטון גם באנטיוכיה. אולם בעקבות מותו תופס דמטריוס את השלטון. יונתן מחדש את הברית עמו ואף שולח לו חיל סיוע. בהמשך תופס את השלטון באנטיוכיה טריפון בשם אנטיוכוס בן אלכסנדר. גם הוא מכיר ביונתן ככהן גדול ושליט יהודה. יונתן נלחם בעזה וכן בצבא דמטריוס מורד באזור קדש.

פרק י"ב

יונתן מחדש את הברית עם רומא וכן עם ספרטה. הוא יוצא למסע מלחמה באזור חמת ומנצח את צבא דמטריוס. שמעון ממשיך לבסס את שלטונו בחוף פלשת ולבצר את ירושלים ויהודה. טריפון לוכד את יונתן בעזרת מעשה רמיה.

פרק י"ג

שמעון עולה לשלטון במקום יונתן. טריפון נכשל בניסיונו להשתלט על יהודה. הוא חוזר לארצו, הורג את המלך אנטיוכוס ותופס את השלטון. שמעון כורת ברית עם מתחרהו דמטריוס, כובש את גזר וכן את מצודת החקרא.

פרק י"ד

שמעון כובש את יפו, וכך יש לממלכת יהודה נמל ימי. ראשי ספרטה שולחים לשמעון אגרות ידידות. שמעון שולח לרומי שי - מגן זהב גדול, כדי לקיים את הברית עם רומי. בני העם מחליטים, כהכרת תודה למשפחת החשמונאים על פעלם למען עם ישראל, למנות את שמעון נשיא וכהן גדול לעולם, וכן להיות שר הצבא והאחראי על המקדש.

פרק ט"ו

אנטיוכוס בן דמטריוס שולח מכתב לשמעון ובו הבטחה לשמור על כל הזכויות שניתנו לו בעבר, וכן לכבד את שמעון ואת עם יהודה כבוד גדול. אנטיוכוס צר על טריפון. הרומאים שולחים מכתבים לכל מלכי האזור, ובהם דרישה שלא להילחם עם היהודים ולא לסייע לנלחמים בהם. שמעון שולח אלפיים חיילים לסייע לאנטיוכוס במצור שלו על טריפון, אך הוא מסרב לקבלם, ואף שולח לשמעון שליח המאשים אותו בהשתלטות על ערי ממלכתו - יפו וגזר. שמעון משיב לו: "לא ארץ נכריה לקחנו, ולא ברכוש נכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר הייתה לנו עת - השיבונו את נחלת אבותינו". טריפון בורח, ואנטיוכוס מנסה לרדוף אחריו.הוא בינתיים שולח את קנדביוס עם כוחות צבא ליהודה, וזה מתחיל "להרגיז את העם, ולנחול ביהודה, ולקחת את העם בשבי, ולהרוג".

פרק ט"ז

שמעון מנה את בניו, יהודה ויוחנן הורקנוס להילחם בקנדביוס. הם נלחמים עמו באזור מודיעין, ומנצחים בקרב. תלמי בן חבובו, חתנו של שמעון, הורג את שמעון ובניו במהלך משתה (מלבד יוחנן, שלא היה נוכח במשתה זה), מתוך מגמה לעשות הפיכה ולעלות לשלטון. הוא שולח שליחים כדי להרוג גם את יוחנן הורקנוס, אך הדבר נודע ליוחנן והוא הורג את האנשים שנשלחו להמית אותו. בסיום הספר - הפניה ל"ספר ימי כהונתו הגדולה" של יוחנן הורקנוס, שם מתוארים "דברי יוחנן ומלחמותיו וגבורותיו אשר עשה, ובניין החומות אשר בנה, ומעשיו".

השפעת הספר

ספר מקבים א', פרקים א-יג, היה המקור העיקרי של יוסף בן מתתיהו בכותבו את ההיסטוריה של תקופת החשמונאים והפרקים המקבילים בספרו "קדמוניות היהודים" מבוססים על ספר מקבים א' כמקור עיקרי או אף יחיד.

ספר מקבים א' נחשב למקור עיקרי בתיאור מרד החשמונאים וקרבות יהודה המכבי. הספר נחשב לאמין מאד ומדויק מאוד, וניכר כי את רוב תיאורי הקרבות כתב המחבר מגוף ראשון (ואף נטל חלק במספר קרבות), או לכל הפחות היה לו ידע ממקורות ממדרגה ראשונה. ניכר שהמחבר מכיר היטב את הטופוגרפיה של אזורי הקרבות, את הרכב הצבא הסלווקי, פיקודו, חימושו, דרכי פעולתו, והשתלשלות הקרבות. ברוב הקרבות (למעט קרב אלעשה) מספר החיילים היהודים נחשב למהימן. לעומת זאת בדיוק המספרי של הצבא הסלווקי (למעט קרב אלעשה) ניכרת הגזמה רבה, שמטרתה העיקרית היא להעטיר הילה מיוחדת על החשמונאים. בצלאל בר כוכבא אף כותב כי חלק מתיאורי הקרבות כמו קרבות אמאוס, בית זכריה ואלעשה, כמו גם הקרבות של יהונתן ושמעון, יכולים להימנות על מיטב ההיסטוריוגרפיה הצבאית בעת העתיקה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

תרגומים

כאמור, מקור הספר בעברית אבד. אחד ההסברים הוא שבעקבות מרידות היהודים התכופות (המרד הגדול, מרד התפוצות ומרד בר-כוכבא), החליט השלטון הרומאי כי סיפור החשמונאים הוא המקור למרדנות היהודים ולשאיפות השחרור הלאומי שלהם ואסר על המשך הפצתו^{[דרוש מקור]}. קיימים בידינו מספר תרגומים שנעשו מן המקור העברי ליוונית עוד לפני תקופת הנצרות, ובהם תרגום השבעים, Codex Sinaiticus, Codex Alexandrinus, Codex Venetus.

הספר הופיע בתרגום לעברית של אברהם כהנא בשנת 1937, עם מבוא ופירוש מפורט, עם פירוש קצר של א. ש. הרטום, בשנת 1958. בשנת 2004 הופיע תרגום חדש הכולל פירוש מפורט ומבוא מקיף של אוריאל רפפורט בהוצאת יד בן צבי.

מהדורות

המקור העברי של ספר מקבים א' אבד במרוצת הדורות, ונשתמרו נוסחים יוונים שלו מתרגום השבעים (הספטואגינטה). בראשית המאה הרביעית לספירה הוא תורגם ללטינית על ידי הירונימוס במהדורת הוולגטה שלו (לדבריו, הוא נסמך על מקור עברי של החיבור), ובהמשך תורגם הספר לשאר השפות. לעברית תורגם הספר לראשונה במאה ה-19 (1850).

• מכבים א (μακκαβαιων α) בקודקס סינאיטיקוס (יוונית, המאה ה-4 לספירה)
• מקבים א בנוסח הוולגטה, מהדורת "Bible Foundation and On-Line Book Initiative", באתר Perseus Digital Library.
  • ספר מקבים א (LIBER PRIMUS MACCABAEORUM), מהדורת "נאו-וולגטה", באתר הוותיקן. (לטינית)

מהדורות בעברית (מתורגמות)

• תרגומו של יצחק זעקיל פרענקיל (מגרמנית, לייפציג 1830)
  • "ספר חשמונאים א", בתוך: כתובים אחרונים, תרגום: יצחק זעקיל פרענקיל, Fridericum Fleischer‏, Lipsiae (לייפציג) תק"צ 1830. (עמודים 3-68)
  • (מהדורת אינטרנט, עורך: יהודה איזנברג) חשמונאים א, מבוסס על תרגומו של יצחק זעקיל פרענקיל, ווארשא 1855.
  • "מקבים א'" (מבוסס על תרגומו של יצחק זעקיל פרענקיל), בתוך: ספרים חיצוניים, עורך אחראי: דב איכנולד, מבוא: יוסף דן ויהושע גרינץ, סדרת "עם הספר", ידיעות ספרים, הוצאת משכל, תל אביב תשס"ט 2009. מסת"ב 9789654825429
• שריד ופליט: מתרגום עברי ישן לספר הראשון מספרי החשמונאים / י"ל על פי כתב יד משנת 1160-1180 לערך, על ידי ד. חוואלזאהן, ברלין: הוצאת מקיצי נרדמים, תרנ"ה.
  • נדפס במהדורת א"ש הרטום, כנספח לס' חשמונאים ב' (עמ' 78 - 88). הרטום הוסיף ניקוד ופיסוק, וציין את הקטעים שאינם נמצאים בנוסח היווני שבידינו.
• נוסח של מגלת בני חשמונאי ע"פ כתב-יד, ערוך על ידי משה גסטר; בתוך: "Studies and Texts in..., Hebrew Apocrypha"
• תרגומו של אברהם כהנא (1937) (ניסיון לשחזור המקור העברי, להערכת המהדורה ולניסיונות נוספים ראו בהערת שוליים)
  • "ספר המקבים" בתוך: הספרים החיצונים לתורה לנביאים לכתובים ושאר ספרים חיצונים, עורך: אברהם כהנא, הוצאת "מקורות", תל אביב, תרצ"ז.
  • ספר המקבים, תרגום אברהם כהנא, הוצאת מסדה, ירושלים, תשכ"ב.
  • בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, ימי יהודה המקבי, הוצאת יד יצחק בן צבי ומשרד הביטחון, ירושלים, תשמ"א/1980.
    - טקסט הספר מבוסס על מהדורת א' כהנא, עם תיקונים ושיפורים של ב' בר-כוכבא.
• תרגומו של אליה שמואל הרטום (1958) (תרגום עממי, ללא יומרה מדעית)
  • הספרים החיצוניים; מפרשים פרוש חדש בצרוף מבואות על ידי א"ש הרטום, (כרך ב', ספר א'), הוצאת יבנה, תל אביב, תשכ"ג-תשכ"ט.
• ספר מקבים, סדרת "תרמיל" (מהדורת כיס) (עורך הסדרה: חיים פסח), הוצאת בבל, תל אביב, תשס"ג/2002. (64 עמודים) (ביקורת ספרים:
  שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
  פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים עמינדב דיקמן, כהן ועורך, באתר הארץ)
• תרגומו של אוריאל רפפורט (2004) (מהדורה מדעית)
  • ספר מקבים א, מבוא, תרגום ופירוש: אוריאל רפפורט, סדרת ספרים: "בין מקרא למשנה", הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשס"ד 2004. (414 עמודים) מסת"ב 9652172219 (הספר זמין לצפייה למנויים לאתר כותר)
• מגילת חנוכה, חגי בן ארצי, הוצאת ספריית בית אל, 2007 (תורגם לאנגלית ולצרפתית)
  • ספר מקבים א, תורגם מיוונית ללשון הקודש ע״י אברהם כהנא, עם הערות וביאורים והשוואות לדברי חז״ל ולספרי יוסף בן מתתיהו הכהן בתוספת תמונות, מפות ותרשימים. נערך על ידי לוי יצחק חריטן, ירושלים תשע׳׳ח.

ראו גם

• ספר מקבים ב'
• ספר מקבים ג'
• ספר מקבים ד'
• מרד החשמונאים
• חשמונאים
• חנוכה

לקריאה נוספת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

• ראו ספרות נוספת בנושא (ספרי המקבים) ב קטלוג ספריית הקונגרס (אינדקס BS 1822-1825; שיטת ספריית הקונגרס) וב[/F/?func=find-c&con_lng=heb&local_base=&ccl_term=WDC%3D2297 קטלוג הספרייה הלאומית, ירושלים] (אינדקס 229.7; דיואי).
• בצלאל בר כוכבא, מלחמות החשמונאים, ימי יהודה המקבי, הוצאת יד יצחק בן צבי ומשרד הביטחון, ירושלים, תשמ"א/1980.

קישורים חיצוניים

ספר המקבים א, מהדורת א' כהנא, באתר ויקיטקסט

• תרגום: יצחק זעקיל פרענקיל, עריכה וניסוח: יהודה איזנברג, ‏חשמונאים א, באתר "דעת", מהדורת ווארשא, 1885.
• רשימת מאמרים על ספר מקבים א' באתר רמב"י
• [/F/?func=scan&con_lng=heb&local_base=&scan_code=SUB&scan_start=%D7%9E%D7%A7%D7%91%D7%99%D7%9D+%D7%90 מקבים א - רשימת תתי-נושאים בקטלוג הספרייה הלאומית]
• רשימת פרסומים על מקבים א באתר הספרייה הלאומית
• ד. חוואלזאהן, שריד ופליט, מתרגום עברי ישן לספר הראשון מספרי החשמונאים / י"ל על פי כתב יד משנת 1160-1180 לערך, ברלין, תרנ"ה-1895, באתר היברובוקס;
  • מופיע גם ב- קובץ על יד - כרך ז, ברלין, תרנ"ו - תרנ"ז, באתר היברובוקס

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0