נס פך השמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תפילת על הנסים, הנאמרת בחנוכה לציון הנס
תפילת על הנסים, הנאמרת בחנוכה לציון הנס

נס פך השמן הוא נס שהתרחש לאחר שחרור בית המקדש במרד החשמונאים, כשנמצא פך (כלי קיבול קטן לנוזלים) שמן טהור שכמותו אמורה הייתה להספיק להדלקת המנורה למשך יום אחד, ולמעשה הספיק לשמונה ימים. נס זה הוא אחת הסיבות שבגינו קבעו חז"ל לחגוג את חג החנוכה. פירוט מעשה הנס מובא בגמרא במסכת שבת.

תיאור הנס

ברייתא בתלמוד הבבלי מסבירה מדוע בחנוכה שמונה ימים אסורים בתענית:

"שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים".

כאשר המכבים כבשו את ירושלים וביקשו לחדש את העבודות בבית המקדש השני, כולל את הדלקת המנורה, ולא מצאו שמן טהור, שהכל טמאו היוונים, רק פך קטן עשוי שיש[1] של שמן טהור נמצא שהחביאו יהוידע כהן גדול (שהיה משמש במשכן נוב),[2] ובו כמות מספקת להדלקת יום אחד, בעוד שמן טהור חדש היה יכול להיות מוכן רק לאחר שמונה ימים (בשל הליכי הטהרה הנדרשים או בכדי ללכת ארבעה ימים לכל כיוון להביא שמן טהור [3]). אולם אירע נס, והשמן הספיק להדלקת המנורה שמונה ימים. לזכר נס זה, חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים. שמונת הנרות רומזים לשמונה הימים של חנוכה ולא לנרות המקדש, שהיו שבעה במספר. אמנם מותר היה להדליק את המנורה בשמן טמא, שכן טומאה הותרה בציבור בהיעדר שמן טהור, אך החשמונאים רצו להאיר בשמן טהור בלבד[4].

סיבת קביעת החג

סיפור נס פך השמן אינו נזכר בספרי המכבים, או בכתבי יוספוס פלביוס, שם כתוב, שהטעם לחגיגת החג שמונה ימים, הוא כמו חנוכת הבית בימי שלמה, שמונה ימים[5]. גם בנוסח "הנרות הללו" הנאמר לאחר ההדלקה אנו מציינים שהדלקת הנרות היא לזכר ניסי המלחמה, ולא נס פך השמן. איזכורו הראשון הוא בסכוליון למגילת תענית, ובברייתא דומה המוזכרת בתלמוד הבבלי, שכאמור לעיל, זה הוא הטעם לקביעת החג. ואף בתוספת לתפילה של חג החנוכה ("על הניסים") הנס מוזכר רק ברמז, שייתכן שכוון איליו: "והדליקו נרות בחצרות קדשיך". סתירה זו הטרידה את החוקרים. הפתרון המוצע[6], כי בני ארץ ישראל של אותה תקופה, כלל לא שתו ליבם לנס פך השמן, כיון שהיו מורגלים בניסי המקדש, אך נס היציאה משעבוד יון לעצמאות רוחנית ותרבותית, הוא זה שתפס את עיקר מקום החג[7].

קושיית הבית יוסף

ערך מורחב – קושיית בית יוסף על חנוכה

רבי יוסף קארו, שאל בספרו בית יוסף מדוע חוגגים שמונה ימים, שהרי בפך היה די שמן ליום אחד, כך שדליקת הנרות ביום הראשון היתה טבעית, והנס היה רק בשבעת הימים שלאחריו, כך שאורך החג היה צריך להיות שבעה ימים.[8] לשאלה זו ניתנו תשובות שונות,[9] עמן ניתן למנות את הבאות:

  • חוגגים יום אחד לזכר הניצחונות הצבאיים במרד החשמונאים.
  • על מנת לחסוך בשמן השתמשו הכהנים כל יום בשמינית מהשמן, כך שהנס התרחש כל יום בכך שהמנורה דלקה כל הלילה, למרות כמות השמן הקטנה.
  • חוגגים יום אחד לכבוד מציאת פך השמן.
  • כל יום לאחר מילוי הנרות נחסרה מפך השמן רק שמינית מהכמות שנמזגה.

לקריאה נוספת

  • אפרים צורף, "הרמב"ם, המהר"ל והרב קוק על נס פך השמן", בשדה חמ"ד, טו (תשל"ב), 155–157.
  • ישראל רוזנסון, "נסים ושמן: על כמה מקבילות של נס פך השמן ומשמעותן", מחקרי חג, 11 (תש"ס), 24–31.
  • יובל שרלו, "חנוכה: נס פך השמן ונס הניצחון במלחמה", האומה, 176 (תש"ע), 14–22.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יוצרות של חנוכה, "אודך כי אני עניתני" - "חפשו ומצאו בשיתין פך שיש בטמן"
  2. ^ מדרש תימן
  3. ^ בית יוסף על הטור סימן עת"ר.
  4. ^ ספר פני יהושע על הש"ס - תלמוד בבלי שבת דף כא עמוד ב
  5. ^ טעם נוסף המובא שם ”ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות, בזוכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. על כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו” (מק"ב פ"י פסוקים ו -ז).
  6. ^ הצעת ר' נתן שפירא במבוא למגילת אנטיוכוס מורחבת, שבט תשנ"ב עמ' ח' - ט', והערה 64.
  7. ^ ראה הרחבה במבוא לספר מקבים א'הוצאת ירושלים תשע"ח, ע"י ר' לוי יצחק חריטן עמוד כ
  8. ^ לאחר שנדפסו כתבי ראשונים שלא היו מוכרים בזמן הבית יוסף, התברר ששאלה זו נשאלה כבר בתוספות הרא"ש וכן בבית הבחירה למאירי (שניהם במסכת שבת כא ע"ב.)
  9. ^ וראו בהערך "קושיית הבית יוסף", באתר ויקישיבה, כמה תירוצים לקושיא זו.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0