ניר שוחט
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: | |
| ניר שוחט במרכז מורשת יהדות בבל (2010) | |
| לידה | 1928 |
|---|---|
| פטירה | 2011 (בגיל 83 בערך) |
| ענף מדעי | בלשנות |
| מקום מגורים | עיראק, ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| חוקר העברית | |
ניר שוחֵט (1928 – 2011) היה חוקר, בלשן, סופר, מתרגם ומחנך ישראלי.
חייו
ניר שוחֵט נולד בשנת 1928 בעיר עמארה, במחוז מיסאן שבדרום עיראק. הוא נכדו של הפייטן עזרא אברהם שוחט שחי בעיר בצרה ועבר לעמארה בשנת 1906, שם שימש רב עד לשנת 1940.
בשנת 1942, בהיותו בן 14, פרסם את ביכורי יצירותיו בשבועון הספרותי הקהירי "ألثقافة" ("א-תַ'קַאפַה"), והמשיך לפרסם בביטאונים "אל-ג'יל" (الجيل ) ו"אל-מיזאן" (الميزان).
היה פעיל המחתרת הציונית עד לעלייתו לישראל בשנת 1951, אז החל לימודיו בספרות ומקרא באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית. הוא לימד לשון במספר בתי ספר תיכוניים בתל אביב.
שוחט טיפח כתיבה ספרותית שמטרתה העשרת הספרות התקנית בעושר תוכני וסגנוני.
כחוקר הוא התגלה בספרו ההיסטורי "סיפורה של גולה - פרקים בתולדות יהדות בבל לדורותיה". ספר זה תורגם לאנגלית ובנוסחו העברי נקבע כספר לימוד בישיבה יוניברסיטי אשר בניו יורק.
כמתרגם עסק בתרגום יצירות מערבית לעברית ובעריכת כתבי עת. הוא תרגם לערבית את ספרו של אבא קובנר, מגילות האש, המופיע בבית התפוצות ליד עמוד היזכור.
בשנת 1968 ערך את מבחר סיפורי עגנון ותרגמם מעברית לערבית, ובשנת 1969 ערך את האנתולוגיה "הבאר הקסומה".
עבודתו
בתחום הלשון העברית
בתחום הלשון פרסם את הספרים: "ניב שפתיים" ו"אורחות לשון". בספרו "ניב שפתיים", העוסק בניבים ומטבעות לשון, הדגיש את האבחנה בין ניב לפתגם ובין ביטוי לאמרת כנף. בספר זה הגדיר בדייקנות כי הניב במשמעות מוצא פה הוא שבר פתגם, אשר משמעותו הלשונית מצומצמת ואינו אלא צירוף מילים, כמו למשל: עץ החיים, נר לרגליי ורחיים בצווארו. לעומתו, הפתגם הוא ביטוי מצוחצח ומחכים, בעל תוכן, תוצר של מחשבה והיגיון ומעלתו גבוהה יותר משל הניב. כמו למשל: ”טמן עצל ידו בצלחת, גם אל פיו לא ישיבנה” (משלי יט, כד).
ספרו "אורחות לשון" הוא מדריך לתיקוני לשון בהוצאת "אוצר המורה" של הסתדרות המורים, אשר ליווה את מורי ישראל בהוראת השפה התקנית והנחלתה. בספר זה מתפלפל שוחט במכמני השפה העברית. הלשון, לפי שוחט, היא תוצר חי של דורות ויש בה קודים רוחניים המשפיעים על המחשבה לאורך הדורות ולעיתים הצירופים מאירים את תכנים. הלקסיקון של ניר אינו ספר לימוד דקדוק, אף שהוא מכיל יסודות מובנים דקדוקיים. שוחט בוחר לעסוק בתיקון שיבושי לשון בחיוך ובהנאה וטוען כי כללי הלשון ניתנים ללימוד, הפנמה והפעלה נכונה.
בספרו "בכל אופן", משנת 1988, מציג שוחט מיניאטורות ספרותיות ומכתמים (אפיגרמות) לשוניים בתרבויות שונות ומציג בפני הקורא אנקדוטות, משלים, דיאלוגים, מונולוגים, קטעי הגות, אפיגרמים ושירים בפרוזה.
בתחום החברתי
שוחט תרם להמשך הקשר בין אוכלוסיית דוברי הערבית בארץ לבין אוכלוסיית הארצות השכנות. הוא השתתף בעריכת ביטאונים כמו "לִקַאא" (لقاء), שהחל להופיע החל משנת 1961, ותרגם מערבית לעברית ולהפך. הוא פרסם מאות מאמרים בעיתונות הכתובה הכוללים דברי הגות, ענייני לשון, ביקורת ושיחות.
בספרו "בין אור לחושך" הביע שוחט ביקורת חברתית על בגידת התושבים הוותיקים הישראלים בעולים החדשים מארצות המזרח. שם הספר לקוח מתוך תפילת ההבדלה: "המבדיל בין אור לחושך ובין קודש לחול ובין ישראל לעמים". בספר מתאר שוחט את חייהם החשוכים של תושבי המעברה שעלו ממדינות המזרח לעומת חיי האור והשפע של הישראלים הוותיקים שבחרו, לדעתו, להבדיל עצמם מן העולים החדשים, כמו ההבדלה בין ישראל לשאר העמים.
שוחט השתתף בתוכניות שידור בערבית ובעברית כמו "רגע של עברית". הוא היה בין עורכי הביטאון "נהרדעא", חבר הנהלת אח"י וחבר בוועד יוצאי העיר עמארה.
פרסים והוקרה
- בשנת 1980 זכה בפרס השלום על שם מוריס ופיי קרפף בלוס אנג'לס על תרומתו לשלום ואחוות עמים ובפרס שר החינוך לסופרים כותבי ערבית.
- בשנת 1990 הוכרז כחתן הלשון העברית למחוז תל אביב של הסתדרות המורים לשנת הלשון העברית, שנת תש"ן.
- בשנת 2010 נערך ערב הצדעה על יצירתו ופועלו למען הלשון העברית במרכז מורשת יהודי בבל.
ספריו
- "ניב שפתיים", חקר הלשון (1968)
- "בין אור לחושך", סיפורים (1971)
- "עוד לילה", סיפורים (1972)
- "יציאת עיראק", תרגום מערבית (1977)
- "מגילת האש", תרגום ספרו של אבא קובנר לערבית, בית התפוצות (1978)
- "סיפורה של גולה - פרקים בתולדות יבדות בבל לדורותיה", היסטוריה (1981)
- "בכל אופן", מיניאטורות ספרותיות, הגות וסימבוליקה, שירה בפרוזה, דינים ודיונים (1988)
- "נירו לכם ניר", אמרות בכנפי מילים (1988)
- "אורחות לשון", מדריך לתיקוני לשון ולשיפור הסגנון (1990), אוצר המורה
- "מנצחי החיים", מסע ספרותי במרחבי הגיל השלישי (1995)
תרגומים
- מחמוד עבאסי, "באשמֹרת אחרונה: שנים עשר ספורים ועוד אחד"; תרגמו מערבית: זכאי אהרן, חנה עמית-כוכבי, ניר שוחט, סמדר פרי, נירה משה ויאיר צורן, תל חי: מכללת תל-חי, תשל"ח 1978.[1]
לקריאה נוספת
- "המיכתם והחידה" משרד החינוך, האגף לתכנון ולטיפוח תוכניות לימודים [1]
קישורים חיצוניים
- "ניב שפתים - ניבים ומטבעות לשון למיניהם"
- "לשון חליפין - הקלמבור" מתוך כתב העת "מעלות"- חוברת מאי-יוני 1973
- "אידיומטיקה ופיגורציה ביצירה אחת (ירמיהו פרק ב`) מתוך כתב העת "מעלות" - חוברת אוקטובר 1976
- תרומתו של הבלשן ניר שוחט לשפה העברית ורשימת ספריו - עזרא מורד
- הספרים של ניר שוחט, באתר "סימניה"
- הרצל ובלפור חקק, המבקר החברתי והלוחם למען הלשון העברית, באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 ביולי 2010
הערות שוליים
- ^ ביקורת: אהוד בן עזר, מעשיות כפריות ואלגוריות לאומיות, דבר, 14 באפריל 1978.
29095150ניר שוחט