האדם בחיים - כתועה ביער עבות. אין דרך ואין מסילה, לולי שמתלווים איתו אלה שכבר עברוהו והציבו בזכרונם ציונים. והמה לצעירים עיניים, כי אז מעדו רגלי העוללים בקמשונים וחתחתים הזרועים בהרים, ובקעות בכל ארץ החיים.
↑בשונה מדרך הלימוד המקובלת בישיבות, שעיקרה הוא שיטת בריסק. לעומת שיטת בריסק, שהעדיפה להתמקד בשיטת הרמב"ם היחידית ולנתח את הגדרת הדין, החזון אי"ש שלל המצאת גדרים חדשים ביסוד הדין כשיטה. הוא דגל בחישוב כל פרטי הסוגיה עם כל דברי הראשונים, והסבר כל סוגיה בצורת ההגיון המתאימה לה, פעמים רבות על ידי הסברת טעם הדין או על ידי הסברים חדשניים, לעיתים אף במחיר דחיקת לשונות הגמרא והראשונים.
בנוסף, מאופיינת דרך לימודו ב"אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", כלומר שגם בלימוד התלמוד והראשונים יש לחתור למסקנות הלכתיות מעשיות. דרך זו מבוססת על דרכו של הגר"א. החזון אי"ש הרבה בצעירותו ללמוד טור ובית יוסף, המצטט שיטות שונות עם טעמיהן כדי לפסוק מהן את ההלכה. החזון אי"ש נהג לומר שרבו הוא הבית יוסף. וכך מתוארת דרך לימודו על ידי תלמידיו:
”תחילת כל דבר צריך שלימות המחשבה והעיון להגות בכל חושיו כדכתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, ויש לחשב בעיון את כל השקלא וטריא של הגמ' לפי השיטות, למצות הדינים העולים מן הסוגיא מכל אוקימתא וכן לפי השיטות, ודינו של זה לפי זה, להבהיר את הדברים המבוארים בפשיטות ואלו שהם בגדר מחודשים, לעיין בכל הלכה מה הן האפשרויות שהיה אפשר לומר אלמלא מצאנוהו מפורש, לשקול כל דין בהעדר פרט זה או זה, ולהסיק מה הן הנקודות העיקריות שמחייבות את ההלכה, לעיין הרבה בטור שו"ע ונושאי כליו ולראות איך נתבארו הדינים בגמ', ופעם אמר מרן ז"ל שהמפרש היותר טוב של הגמרא הוא השו"ע.”