משבר מוניטרי
משבר מוניטרי (או משבר מטבע) הוא סוג של משבר פיננסי שבמהלכו ערכו של חוב הנקוב במטבע חוץ עולה באופן דרסטי ביחס לערכו היורד של המטבע המקומי, ולעיתים קרובות הוא קשור למשבר כלכלי ריאלי. משבר מטבע מעלה את ההסתברות למשבר בנקאות או למשבר חדלות פירעון של מדינה. בדרך כלל, קיים ספק אם לבנק המרכזי של המדינה יש מספיק יתרות מטבע חוץ כדי לשמור על שער חליפין קבוע, אם קיים כזה.
המשבר מלווה לעיתים קרובות בהתקפה ספקולטיבית בשוק המט"ח. משבר מטבע נובע מגירעונות כרוניים במאזן התשלומים, ולכן הוא מכונה גם משבר מאזן תשלומים. לעיתים קרובות משבר כזה מגיע לשיאו בפיחות של המטבע. מוסדות פיננסיים והממשלה יתקשו לעמוד בהתחייבויות החוב שלהם, ועלול להיווצר משבר כלכלי.
גם קשר הסיבתיות ההפוך קיים. ההסתברות למשבר מטבע עולה כאשר מדינה חווה משבר בנקאות או חדלות פירעון,[1] בעוד שהסתברות זו נמוכה יותר כאשר כלכלה מציגה צמיחת תמ"ג חזקה ורמות גבוהות של יתרות מט"ח.[2] כדי לקזז את הנזק הנובע ממשבר בנקאות או חדלות פירעון, בנק מרכזי יגדיל לעיתים קרובות את הנפקת המטבע, מה שיכול להקטין את יתרות המט"ח עד לנקודה שבה שער החליפין הקבוע נשבר.
משברי מטבע יכולים להיות הרסניים במיוחד לכלכלות קטנות ופתוחות או לכלכלות גדולות יותר אך לא יציבות מספיק. לעיתים קרובות, ממשלות נוטלות על עצמן את התפקיד של הדיפת מתקפות אלו על ידי סיפוק עודף ביקוש למטבע מסוים באמצעות יתרות המטבע של המדינה. למשברי מטבע יש עלויות גדולות ומדידות על הכלכלה, אך היכולת לחזות את העיתויים האלו ואת ועוצמתם מוגבלת. למשבר מטבע עשויות להיות גם השלכות פוליטיות על השלטון.[3]
משברי מטבע בולטים כוללים את ההיפר-אינפלציה ברפובליקת ויימאר, המשבר הפיננסי במקסיקו (1994), המשבר הפיננסי באסיה (1997), משבר הרובל (1998), המשבר הכלכלי בארגנטינה (1998–2002), והמשברים בוונצואלה ובטורקיה בעשור השני של המאה ה-21.
תאוריות
התדירות ההולכת וגוברת של משברי מטבע ומשברי חוב ריבוניים מאז משבר החוב של אמריקה הלטינית בשנות ה-80, עוררה מחקר רב. ומשכך נוצרו מספר "דורות" של מודלים למשברי מטבע.
הדור הראשון
"הדור הראשון" של מודלים למשברי מטבע החל עם העיבוד של פול קרוגמן[4] למודל של סטיבן סלנט ודייל הנדרסון על התקפות ספקולטיביות בשוק הזהב.[5] במאמרו, טוען קרוגמן שהתקפה ספקולטיבית פתאומית על שער חליפין קבוע, אף על פי שהיא נראית כשינוי לא רציונלי בציפיות, יכולה לנבוע מהתנהגות רציונלית של משקיעים. הדבר קורה אם משקיעים צופים שממשלה מנהלת גירעון מופרז, הגורם לה להיגמר מנכסים נזילים או ממטבע חוץ "קשה" שהיא יכולה למכור כדי לתמוך במטבע שלה בשער קבוע.
הדור השני
"הדור השני" של מודלים למשברי מטבע החל עם מאמרו של מוריס אובסטפלד משנת 1986.[6] במודלים אלו, ספקות לגבי נכונותה של הממשלה לשמור על יציבות שער החליפין שלה מובילים לשיוויי משקל מרובים, מה שמרמז כי נבואות המגשימות את עצמן אפשריות. לדוגמה, במשבר ה-ERM שהתרחש בשנת 1992, בריטניה חוותה מיתון כלכלי בזמן שגרמניה פרחה עקב איחודה מחדש. כתוצאה מכך, הבונדסבנק הגרמני העלה את הריבית כדי להאט את ההתרחבות. כדי לשמור על ההצמדה לגרמניה, היה על בנק אנגליה להאט עוד יותר את כלכלת בריטניה על ידי העלאת הריבית. מכיוון שבריטניה כבר הייתה באמצע מיתון, העלאת הריבית הייתה מגדילה עוד יותר את האבטלה, בעקבות כך משקיעים צפו שהפוליטיקאים הבריטים לא יהיו מוכנים לשמור על ההצמדה. וכתוצאה מכך, המשקיעים הספקולנטים תקפו את המטבע, ובריטניה עזבה את ההצמדה.
הדור השלישי
"הדור השלישי" של המודלים למשברי מטבע חקר כיצד בעיות במערכת הבנקאית והפיננסית מתקשרות עם משברי מטבע, וכיצד משברים יכולים להשפיע באופן ריאלי על שאר הכלכלה.[7] צ'אנג וולסקו טוענים במאמרם משנת 2000 כי משבר מטבע עלול לגרום למשבר בנקאי אם לבנקים המקומיים יש חובות הנקובים במטבע חוץ.[8] ברנסייד, אייכנבאום ורבלו במאמריהם מן השנים 2001 ו-2004 טוענים כי ערבות ממשלתית למערכת הבנקאית עשויה לתת לבנקים תמריץ לקחת על עצמם חובות זרים, מה שהופך גם את המטבע וגם את המערכת הבנקאית לפגיעים להתקפה ספקולטיבית.[9]
משבר גוש האירו כמשבר מאזן תשלומים
לפי כמה כלכלנים, משבר החוב האירופי היה למעשה משבר מאזן תשלומים, או לפחות ניתן לחשוב עליו ככזה באותה מידה שהוא משבר פיסקלי.[10] לפי השקפה זו, במהלך שנות השגשוג שקדמו למשבר זרם הון פרטי רב למדינות דרום אירופה ולפריפריה של גוש האירו, כולל ספרד, אירלנד ויוון; זרם אדיר זה מימן עודפי הוצאות עצומים על פני הכנסות, כלומר בועות, במגזר הפרטי, הציבורי, או בשניהם יחדיו. המשבר הפיננסי של 2008 הביא לעצירה פתאומית של זרמי הון אלה, שבמקרים מסוימים אף הובילה להיפוך מוחלט, כלומר בריחת הון.[11]
אחרים, כמו חלק מהוגי התאוריה המוניטרית המודרנית, טענו כי אזור עם מטבע משלו אינו יכול לחוות משבר מאזן תשלומים, מכיוון שקיים מנגנון, מערכת ה-TARGET, המבטיחה שמדינות חברות בגוש האירו יוכלו תמיד לממן את גירעונות החשבון השוטף שלהן.[12]
לקריאה נוספת
- ניאל קישטיני, היסטוריה של הכלכלה לצעירים מכל הגילים, ספרי עליית הגג, ידיעות ספרים, 2020
קישורים חיצוניים
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ קמינסקי, גרסיאלה ל.; ריינהרט, כרמן מ. (1999). "The Twin Crises: The Causes of Banking and Balance-of-Payment Problems". American Economic Review. 89 (3): 473–500.
- ↑ קמבה-קרספו, אלפונסו; גרסיה-סולאנס, חוסה; טרחון-פלורס, פרננדו (2021). "Current-account breaks and stability spells in a global perspective". Applied Economic Analysis. 30 (88): 1–17.
- ↑ פרנקל, ג'פרי א. (2005). "Mundell-Fleming Lecture: Contractionary Currency Crashes in Developing Countries". IMF Staff Papers. 52 (2): 149–192.
- ↑ פול קרוגמן, "Currency Crises".
- ↑ סלנט, סטיבן; הנדרסון, דייל (1978). "Market anticipations of government policies and the price of gold". Journal of Political Economy. 86 (4): 627–48.
- ↑ אובסטפלד, מוריס (1986). "Rational and self-fulfilling balance-of-payments crises". American Economic Review. 76 (1): 72–81.
- ↑ צ'אנג, ר.; ולסקו, א. (2001). "A model of currency crises in emerging markets". Quarterly Journal of Economics. 116 (2): 489–517.
- ↑ צ'אנג, ר.; ולסקו, א. (2000). "Financial fragility and the exchange rate regime". Journal of Economic Theory. 92: 1–34.
- ↑ ברנסייד, ס.; אייכנבאום, מ.; רבלו, ס. (2001). "Hedging and financial fragility in fixed exchange rate regimes". European Economic Review. 45 (7): 1151–93.
- ↑ קרוגמן, פול (23 בספטמבר 2011). "Origins of the Euro Crisis". הניו יורק טיימס.
- ↑ פיזאני-פרי, ז'אן; מרלר, סילביה (2 באפריל 2012). "Sudden stops in the Eurozone". ווקס.
- ↑ ריי, רנדל (16 ביולי 2012). "MMT AND THE EURO: Are Current Account Imbalances to Blame for the Euro Disaster? Part 2". אקונומוניטור.
משבר מוניטרי41663963Q1417912