מעבר סטלביו

מעבר סטלביו

(למפת איטליה רגילה)

סיציליה

סרדיניה

קור.

צרפת

שווייץ

אוסטריה

סלובניה

הונגריה

קרואטיה

בוסניה
והרצגובינה

מ.

תוניסיה

אלג'יריה

הים
האדריאטי

הים הטירני

הים
הליגורי

הים התיכון

מעבר סטלביו

מעבר סטלביו (באיטלקית: Passo dello Stelvio), הוא מעבר הרים בגובה 2,758 מטר ברכס הרי הדולומיטים. המעבר הוא הגבוה ביותר באיטליה והחמישי בגובהו בשרשרת הרי האלפים. שיא המעבר מכונה "פסגת שלוש השפות" בשל קרבתו למפגש הגבולות של אזורים דוברי השפות איטלקית, גרמנית ורומאנש.

הכביש במעבר סטלביו מחבר בין העיירות בורמיו ופראטו ועובר בשטח הפארק הלאומי סטלביו.

היסטוריה

מחקרים ארכאולוגיים מעלים עדויות לשימוש במעבר ההרים באזור זה כבר בתקופת הברונזה, אך ברוב הזמן לא שימש כנתיב מעבר עיקרי, אלא בעיקר לצורכי פולחן דתי.

בתקופה הרומית התקיים במעבר סטלביו שביל פרדות בעל חשיבות מסוימת, אשר סיפק גישה נוחה לצורכי הגנה באזור "דרך קלאודיה אוגוסטה" שהיוותה את אחד מצירי הגישה העיקרים בין חצי האי האפניני וגרמניה.

במשך מאות השנים הבאות כמעט ולא נעשה שימוש במעבר, ואפילו לא בידי התושבים המקומיים. במהלך מלחמת שלושים השנים התנהלו מספר קרבות על שליטה באזור. בין השנים 1632-1634 עברה השליטה במעבר בין כוחות מילאנזיים לכוחות אוסטריים. לקראת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 שוב החלה לעלות חשיבותו של מעבר סטלביו בעיקר לצורכי ביסוס והרחבה של קשרי המסחר באזור בין בוואריה ואיטליה. תוכניות להרחבה ושיפור המעבר החלו להירקם, אך הן נקטעו בשל השינויים הפוליטיים והגבולות המדיניים הרבים של התקופה.

הדרך המודרנית נסללה בתקופת האימפריה האוסטרית בשנים 1820-1825 במטרה ליצור חיבור בין אזור לומברדיה לאוסטריה עצמה. המסלול תוכנן בידי המהנדס קרלו דונגאני ((Carlo Donegani) ועבר שינויים מעטים בלבד מאז. 2,000 עובדים סללו כביש באורך 49 קילומטרים הכולל 48 עיקולי פרסה בחלקו הצפוני ו-34 עיקולי פרסה בחלקו הדרומי ובשיפוע של 7%-15%.

עד למלחמת העולם הראשונה, סימן מעבר סטלביו את הגבול שבין האימפריה האוסטרו-הונגרית ובין ממלכת איטליה, וגם שווייץ הציבה עמדת תצפית קדמית בקרבתו. במהלך המלחמה התחוללו קרבות עזים בין הצדדים הלוחמים על השליטה במעבר ההרים, אך למרות זאת הושגה ביניהם הסכמה שלא לבצע ירי מעל השטח השווייצרי באזור (המהווה בליטה בין השטח האוסטרי מצפון והשטח האיטלקי מדרום). על פי הסכמי הגבולות החדשים, שנקבעו בשנת 1919 בסיום המלחמה, והרחיבו את גבולות איטליה בכיוון צפון, הועברה השליטה בכל האזור לידי איטליה וחשיבותו האסטרטגית של המעבר פחתה.

כיום

כיום חשיבותו העיקרית של מעבר סטלביו היא בעיקר כאתר לפעילות ספורטיבית ומוטורית. רוכבי אופנים נאבקים במסלול במסגרת תחרות ה"ג'ירו ד'איטליה", אך הוא נחשב כאתגר גם לרוכבים חובבים ולא רק למקצוענים. אפילו ראש הממשלה לשעבר, רומנו פרודי, עלה את מעבר סטלביו על אופניו. נהגי אופנועים ומכוניות נהנים בנסיעה לאורכו מחוויית נהיגה ייחודית. מגזין הרכב הטלוויזיוני הפופולרי "טופ גיר" הכתיר את הכביש במעבר סטלביו כ"הכביש המהנה ביותר בעולם לנהיגה". למרות שכביש מעבר סטלביו סגור בין החודשים נובמבר ועד מאי, גולשי הסקי יכולים להמשיך את עונת הגלישה באזור הפסגה גם במשך חודשי הקיץ.