שקלי גרליץ

שקלי גרליץ (בגרמנית: Görlitzer Schekel) הם שקלים מזויפים שנטבעו במקומות שונים באירופה בעיקר במהלך המאה ה-15 וה-16. מרכז הייצור שלהם היה בעיר גרליץ שבגרמניה וזהו מקור שמם. השקלים נטבעו במטרה לחקות את שקלי המרד הגדול של היהודים ברומאים, אך יוצריהם לא ראו מעולם שקל אמיתי, והם נטבעו על פי תיאור מילולי. בשל כך עיצובם וכיתובים ייחודיים, ואינם דומים לשקלי המרד. מטבעות אלה היו למעשה אסימונים או מדליונים אשר לא שימשו כהילך חוקי.

רקע היסטורי

ציור יד של שקל דמיוני

בשנת 1267 ביקר הרמב"ן בארץ הקודש ושהה בה עד מותו. באחד מביקוריו בעיר עכו רכש שקל כסף עתיק מטביעת ירושלים בתקופת מלחמת היהודים ברומאים (בין השנים 70-66 לספנה"נ). בנספח לפירושו לתורה תיאר הרמב"ן את השקל שקנה. בתיאור המילולי הוא תיאר את מראה השקל כפי שהבין אותו וכך התיאור המילולי הוא תוצאת פרשנותו של הרמב"ן לעיטור ולכיתוב המופיעים על שקלי המרד.

יוצרי השקלים הדמיוניים התבססו על התיאורים הכתובים של הרמב"ן ולפיהם עיצבו את דגמי השקלים הדמיוניים. יוצרים שונים תיארו את הדגם באופן שונה וכתוצאה מכך נטבעו חיקויי השקלים במגוון וריאציות ודוגמאות.

השקל הדמיוני הראשון מקבוצת שקלי גרליץ, הנושא עליו שנת הנפקה הוא משנת 1584. ראשית הופעתם של השקלים הללו קרתה בעת שגשוג ההומניזם במאה ה-16 אך ידועים גם "שקלי גרליץ" שנטבעו אחרי המאה ה-17. מרבית השקלים נוצרו בקהילות היהודיות אשר הכירו את הכתב העברי באותיות המרובעות ולכן השתמשו בסוג זה של אותיות על השקלים הדמיוניים.

לפי גרסה נוצרית מאוחרת, הופעת שקלי גרליץ מיוחסת לביקורו של גאורג אמריך בארץ ישראל. אמריך, שהיה ראש העיר גרליץ בפרוסיה, הגיע לירושלים בשנת 1465 כצליין בארץ הקודש. בשובו לפרוסיה בנה בעירו העתק של קבר ישו. על פי מסורת זו, אמריך הביא ממסעו שקל עברי עתיק וסיפר כי בשקל כזה שילמו הרומאים ליהודה איש קריות שלושים שקלים עבור הסגרת אותו האיש. מכאן החל העניין בהעתקת אותו מטבע והחלה בגרליץ טביעת שקלים. כאמור, שקלי גרליץ שונים בתיאוריהם בהשוואה לשקלים העבריים העתיקים וכך אף הכתובות העבריות בשקלי גרליץ, שאינן מעתיקות את הכתב העברי הקדום. בהיעדר דמיון בין המקור לייצור בגרליץ גרסה זו אם כן מסופקת, שכן אילו היה בידי יצרני השקלים הדמיוניים שקל מקורי היה דמיון בינם בין שתי הקבוצות.

באנגליה של המאה ה-19 נוצרו שקלים דמיוניים אשר נושאים את שמות היצרנים. אחד מן המטבעות הללו, נתון בקופסת הקרטון, נמכר בבית מסחר בלונדון בלוויית תווית המתארת את המטבע כהעתק של שקלי יהודה איש קריות.

מראה השקלים

שקל כסף משנה ג׳ למרד הגדול – מקור ההשראה לשקלים הדמיוניים

שקל דמיוני, מרכז אירופה, מאות 16-15

יצרני השקלים הדמיוניים לא ראו שקל עתיק מקורי ונאלצו לדמיין את התיאור המילולי של הרמב"ן. הרמב"ן תיאר את צד הפנים של השקל המקורי כ"מקל שוקד" ואת צד הגב כ"מזבח קטורת". למעשה על פני שקלי המרד הגדול מתואר ענף קצר ועליו שלושה ניצני רימונים ועל צד הגב מתואר גביע על רגל גבוה שהיה אחד מכלי הקודש בבית המקדש. האמנים יוצרי השקלים הדמיוניים תיארו את צד הפנים כענף צר וארוך נושא עלים ולעיתים פירות, בדגמים משתנים, ואת צד הגב בגביעים שונים כאשר המונח קטורת הוצג לרוב כמעין אדים או עשן עולים מן הכלי המרכזי - דבר שלא קיים על השקל הקדום. סביב הענף בשקלים המקוריים יש כתובת בכתב עברי קדום (של ימי בית ראשון) "ירושלים הקדושה", על צד הגב, סביב הגביע מופיעה הכתובת "שקל ישראל"בכתב הקדום. כתובות אלה על השקלים הדמיוניים נכתבו באותיות המרובעות (בדומה לכתב היהודי הנהוג גם בימינו). חלק מן האותיות נכתבו באופן משובש. קיימת פרשנות נוספת לציורים שעל השקלים הדמיוניים והיא שעל פני המטבע מופיע 'מטה אהרן שפרח' ועל צד הגב 'צנצנת המן'.

על גב שקלי המרד מעל הגביע מופיעות אותיות מ-א' עד ה' המונות את השנה למרד, אלה נעדרות מן השקלים הדמיוניים. למעט תוכן הכתובות, אין דמיון בין שקלי המרד המקוריים לשקלים הדמיוניים, בהתייחס למתכות מהם נעשות השקלים, אלה העתיקים יוצרו מכסף טהור, בעוד השקלים הדמיוניים נעשו מתכות זולות, וכן שתי הקבוצות שונות בקוטר ובמשקל, השקלים הדמיוניים גדולים יותר אך קלים במשקלם.

הסיבות להנפקה

השקלים הדמוניים שימשו כמטבעות זיכרון וכקמיעות; בין יהודי אירופה השתמשו בשקלים אלה כזכר למצוות תרומת מחצית השקל לבית המקדש, השתמשו בהם לשם צדקה וכן לקיום מצוות מתנות לאביונים בחג הפורים; היו גם שהשתמשו בהם בתור חמישה סלעים לפדיון הבן.

לצליינים אשר עלו בגלריץ אל העתק קבר אותו האיש שהקים בעיר גאורג אמריך, הוצעו למזכרת שקלים שהוצגו בתחילה כשקלים קדומים שבהם שילמו הרומאים ליהודה איש קריות על הסגרת אותו האיש ומאוחר יותר כהעתק לאותם שקלים. כיוון שגם לנוצרים היה עניין בשקלים הדמיוניים אשר נסחרו היטב, הם נוצרו לפחות בחלקם בידי הנוצרים.

הכוונה בהנפקת השקלים הדמיוניים הייתה לחקות שקלים קדומים, אך למעשה אין כל דמיון בינם ובין שקלי מלחמת היהודים ברומאים למעט תוכן הכתובות "שקל ישראל" ו"יושלים הקדושה". מאז נטבעו מטבעות אלה בשינויים קטנים, תחילה ברחבי האימפריה הרומית ה"קדושה" ולאחר מכן בארצות נוספות, בהן ארצות הברית, והם הפכו לפופולריים בקרב היהודים והנוצרים כאחד.

בין יהודי אירופה היו שהתשמשו במטבעות כזכר למצוות מחצית השקל. או, כאלה שראו בהן אומדן לשווי הצדקה שעליהם לתת או לסכום הנדרש לשם לקיום מצוות מתנות לאביונים בחג הפורים. היו גם שהשתמשו בהן בתור חמישה סלעים לפדיון הבן.

השקלים הללו נוצרו כדי לאזכר את העצמאות היהודית והם איזכרו את מטבעות הכסף שהיו את השקלים של בגידת יהודה איש קריות ובכך הם היו בעלי עניין רב לנרטיב של ההמונים וודאי היו מוכרים לנוצרים רבים., להמונים במאות ה־15 וה-16 שביקרו בקבר הייתה לזה משמעות. במרוצת השנים נעשו בהם שימושים שונים: הם שימשו כמטבעות-זיכרון וכקמיעות; בין יהודי אירופה היו שהשתמשו במטבעות כזכר למצוות מחצית השקל, או שהשתמשו בהם לשם צדקה או לקיום מצוות מתנות לאביונים בחג הפורים; היו גם שהשתמשו בהם בתור חמישה סלעים לפדיון הבן.

מקומות הייצור

ידוע כי בערים שונות בעיקר במרכז אירופה הונפקו השקלים הדמיוניים, כאשר הנפוצים שבהם נטבעו בעיר גרליץ שבגרמניה ומכאן שמם 'שקלי גרליץ' אולם גם בפראג ובוינה נטבעו שקלים כאלה הידועים במגוון רחב של דגמים שונים על פי הפרשנות המקומית של האמן. יתר על כן גם סוגי המתכת מהם הונפקו השקלים שונים ומגוונים ומצביעים על כן על מקומות ייצור שונים, השקלים הדמיוניים מופיעים על אסימונים העשויים מן המתכות הבאות: בדיל, אבץ, עופרת פליז, מיעוטם בברונזה או בכסף. 'שקלי הגרליץ' נוצרו במאה ה-19 גם באנגליה ובשונה מן השקלים בני המאות הקודמות, היצרים באנגליה ציינו את שמם על השקלים כסמל מסחרי.

נשאלת השאלה האם ייצרני השקלים ניסו למעשה לזייף את השקלים המקוריים. בהתחשב בכך שלנומיסמטים אין כל קושי להבחין בין שני סוגי השקלים, נראה שהמונח שקל מזויף אינו הולם את המקרה. שקלים אלה אינם זיוף במובן המקובל, ועצם הכנתם לפני כ-500 שנה מגדירם כמטבעות עתיקים.

השקלים באספנות

השקלים הדמיוניים הפכו לפריט אספני מבוקש, בעיקר בשל הכיתוב העברי "שקל ישראל" ו"ירושלים הקדושה" ועיצובם במספר רב של וריאציות. יש בהם סנטימנט יהודי חזק, ומחירם נמוך לאין שיעור משקלי המרד אותם הם מחקים. מלבד באוספים פרטיים, הם קיימים גם באוספים נומיסמטיים מרכזיים בארץ, כיוון שנטבעו במקומות שונים ברחבי אירופה ולאורך שנים ארוכות הם נפוצו במקומות שונים ועברו מיד ליד. ניתן לראותם בארץ באוספים הציבוריים של מוזיאון ישראל בירושלים, ביתן קדמן למטבעות מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ובאוסף הנומיסמטי של בנק ישראל בירושלים. פורסם אף מקרה בו נמצא שקל גרליץ בכיסו של חייל גרמני מת בחזית הרוסית בימי מלחמת העולם השנייה, שכנראה החזיק בו או כשלל או מטעמים של שימוש כקמיע. השקלים הדמיוניים מבוקשים הן בידי אספנים והן בקרב "הבונים החופשיים" היות ששימשו תשלום כניסה ללשכה.

אף שתחילה הוצגו המטבעות כמזכרות, הם נסחרו גם כמטבעות עתיקים מתקופת המקדש.

לקריאה נוספת

• יעקב משורר, "שקלים דמיוניים באוסף פויכטונגר", ישעיהו שחר, אוסף פויכטונגר: מסורת ואמנות יהודית (קטלוג 78), ירושלים: מוזיאון ישראל, תשל"א, עמ' 214
• יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2006

קישורים חיצוניים

• זאב ארליך, צנצנת המן בשקלי גרליץ, מקור ראשון, מוסף "שבת", 11 בינואר 2011
• פיטר לואיס, השקלים הדמיוניים (באנגלית)
• אלון לנדאו בפודקאסט שני צידי המטבע, בשירות הזרמת המוזיקה "ספוטיפיי"; ראיון עם יניב שאואר, אוצר התערוכה שקל או שקר במוזיאון ישראל, ספטמבר 2023
  • פרק 23 – שקל או שקר, סרטון בערוץ "שני צידי המטבע - הפודקאסט", באתר יוטיוב (אורך: 32:12), ראיון עם יניב שאואר, מוזיאון ישראל

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שקלי גרליץ41722225Q55519768