מחנה ישראל (מדבר סיני)

מיקום מחנה ישראל ביחס למשכן,
ביצירת פסיפס בבית כנסת "אור תורה" בעכו.

מחנה ישראל היה המבנה הארגוני, למיקום חניית השבטים ולמהלך הליכתם במדבר סיני, שקבע משה מפי הגבורה לבני ישראל בדרכם לארץ ישראל. במובן המקובל, מחנה ישראל היה המחנה של כל שבטי ישראל, מלבד משכן העדות ומקום מגוריהם של הכוהנים והלויים. מחנה ישראל במובן המצומצם, להבדיל ממחנה כהונה וממחנה לוויה, היה התחום בו הותר לטמאים לשהות בחלק מתקופת הסגרם^{[דרושה הבהרה]}.

ההנחיות המפורטות לחניה ולנסיעה ניתנו לעם ישראל והם מתוארות בפרשת במדבר בספר במדבר בתורה. הארגון נועד בראש וראשונה להסדר החנייה, אך גם לקביעת מתכונת הנסיעה, מי מתחיל בנסיעה, מי בא אחריו וסדר השבטים למחנות במהלך ארבעים השנה במדבר. המקרא מציין כי בני ישראל נהגו בדיוק כפי שהקב"ה ציווה אותם בדבריו אל משה.

מבנה החנייה

כמקובל במדבר, בית האב חונה לשבטו. מכאן מתחיל הארגון המיוחד: לכל שבט נקבע דגל והוא נכלל במחנה, כאשר כל מחנה כולל שלושה שבטים. השבט המוביל, היה השבט אשר על שמו המחנה נקרא המחנה. כך נבחרו ארבעה שבטים לראשי המחנות, השבטים: יהודה, ראובן, אפרים ודן, כל שבט ואופיו אשר מכתיר אותו לתפקידו. "פרשת במדבר" מספרת כי בטרם נקבע הארגון בוצע מפקד בקרב בני ישראל וכך היה ניתן לקבוע כמה "פקודים" - זכרים מבין 20 שנה ומעלה יוצאי צבא - יש בכל שבט, בכל מחנה, ובכל המחנות יחד.

מיקום המחנות

בפרשת במדבר נאמר ”וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ, לְצִבְאֹתָם” וכעבור כמה פסוקים מתואר מבנה חניית המחנות:

בול ישראלי, 1952, "וחנו בני ישראל איש על-מחנהו ואיש על-דגלו..."

מחנה ישראל סביב המשכן. מתוך מפה צרפתית מהמאה ה-17 המתארת את יציאת מצרים

• מזרח - מחנה יהודה:

שבט יהודה הוא השבט ממנו יבואו מלכי ישראל, ולידו חונים משה ואהרן ובניו, הכהנים. במחנה יהודה כלול גם שבט יששכר, אשר ניחן בתכונת החכמה: ”ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים”, ושבט זבולון המיועד לעושר, ”כי שפע ימים יינקו”

וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו--אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.
מַטֵּה זְבוּלֻן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן-חֵלֹן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו--שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.
כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת--לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ.

— ספר במדבר, פרק ב', פסוקים ג'-ט'

• דרום - מחנה ראובן:

הוא הימין, שם הוצב מחנה ראובן, הבכור לבני ישראל. לידו הוצבו בני קהת, נושאי כלי המשכן. עם מחנה ראובן נימנים גם שבט גד ושבט שמעון.

דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן-שְׁדֵיאוּר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו--שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.
וְהַחוֹנִם עָלָיו, מַטֵּה שִׁמְעוֹן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן, שְׁלֻמִיאֵל בֶּן-צוּרִישַׁדָּי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת.
וּמַטֵּה גָּד; וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד, אֶלְיָסָף בֶּן-רְעוּאֵל. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן, מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים--לְצִבְאֹתָם; וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ.

— ספר במדבר, פרק ב', פסוקים י'-ט"ז

• אוהל מועד:

אחרי מחנה יהודה ומחנה ראובן, נוסע אוהל מועד עם הכהנים והלווים.

וְנָסַע אֹהֶל-מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם, בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת; כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ, אִישׁ עַל-יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם.

— ספר במדבר, פרק ב', פסוק י"ז

• מערב - מחנה אפרים:

מחנה אפרים, הכולל את שבט מנשה ושבט בנימין, דהיינו מחנה בני רחל אימנו.

דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה; וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן-עַמִּיהוּד. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.
וְעָלָיו, מַטֵּה מְנַשֶּׁה; וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה, גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם.
וּמַטֵּה בִּנְיָמִן; וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן, אֲבִידָן בֶּן-גִּדְעֹנִי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.
כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת-אֲלָפִים וּמֵאָה--לְצִבְאֹתָם; וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ.

— ספר במדבר, פרק ב', פסוקים י"ח-כ"ד

• צפון - מחנה דן:

המאסף, מחנה בני דן, אשר ונפתלי - זהו המחנה המגן על בני ישראל מעורפו.

דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה, לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן-עַמִּישַׁדָּי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת.
וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה אָשֵׁר; וְנָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר, פַּגְעִיאֵל בֶּן-עָכְרָן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--אֶחָד וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.
וּמַטֵּה, נַפְתָּלִי; וְנָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי, אֲחִירַע בֶּן-עֵינָן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם--שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.
כָּל-הַפְּקֻדִים, לְמַחֲנֵה דָן--מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת; לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ, לְדִגְלֵיהֶם.

— ספר במדבר, פרק ב', פסוקים כ"ה-ל"א

מסכם הכתוב את גודל המחנה ומצביע כי הכול בוצע בהתאם לפקודות:

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְבֵית אֲבֹתָם: כָּל-פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת, לְצִבְאֹתָם--שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.
וְהַלְוִיִּם--לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה.
וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן-חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ--אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל-בֵּית אֲבֹתָיו.

— ספר במדבר, פרק ב', פסוקים ל"ב-ל"ד

על פי סדר חניית השבטים סביב המשכן, הקריבו הנשיאים את קרבנותיהם

דגל המחנה

כל משפחה במחנה השתייכה לבית אב ולשבט - עם הדגל האופייני לו- ומחנה, אליו היה השבט שייך, אשר היה מהלך בו בזמן המסע במדבר סיני. דגל השבט היה הסמל אשר סביבו היה תושב המחנה מתרכז בעת החנייה ובעת הנסיעה. אך לא רק משמעות טכנית הייתה לדגל וזאת אנו יודעים עד היום.

הדגל, בהוראת אות וסימן, הוא מסימני הריבונות של עם ובמדרש כתוב : "וכיון שעלו ישראל מן הים, אמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים דגלים שיהיו מהלכין בטקסיסי מלכים" (דברים רבה (ליברמן) פרשת דברים, טז). עם היוצא ממצרים, מעבדות, בדרכו לארץ ישראל הוא כבר חופשי ומתחיל להניף דגל המורה על חרותו. וכך אומר רמב"ן ( שמות יד:ה) : "וזה טעם 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה', שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכִנור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם".

ה"מחנות" בירושלים

ערך מורחב – בית המקדש

כשם שהיו מחנות במדבר, היו גם מחנות בירושלים וזאת במטרה לבודד את הטמאים מהמקדש ומהר הבית.

וכותב הרמב"ם:

שלוש מחנות היו ישראל במדבר--מחנה ישראל, והיא (והם) ארבע מחנות; ומחנה לוייה, שנאמר בה "וסביב למשכן, יחנו" (במדבר א,נ); ומחנה שכינה, והיא מפתח חצר אוהל מועד ולפנים.

וכנגדן לדורות--מפתח ירושלים עד הר הבית, כמחנה ישראל; ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור, כמחנה לוייה; ומפתח העזרה ולפנים, מחנה שכינה. והחיל ועזרת נשים, מעלה יתרה בבית העולמים..

— משנה תורה - ספר עבודה - הלכות בית הבחירה, פרק ג'

ראו גם

• עמוד הענן

קישורים חיצוניים

• הרב יעקב ברנדס, הצופה
• איש על דגלו - למשמעותו של הדגל, הרב ד"ר יצחק קראוס, אוניברסיטת בר-אילן, דף לפרשת השבוע במדבר וחג השבועות, תשס"ד
• מסגרות קדושה חלופיות למקדש והשלכותיהן הריטואליות: המקרה של ירושלים חנן בירנבוים, האוניברסיטה העברית בירושלים

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.