לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית
Bureau of Land Management
הסמל של לשכת ניהול הקרקעות
הדגל של לשכת ניהול הקרקעות
הדגל של לשכת ניהול הקרקעות
הדגל של לשכת ניהול הקרקעות
מידע כללי
תחום שיפוט הממשלה הפדרלית של ארצות הברית
משרד אחראי מחלקת הפנים של ארצות הברית
תאריך הקמה 1946
סוכנות קודמת שירות המרעה
משרד הקרקעות הכללי
מנהל בריאן סטיד (Brian Steed) סגן מנהל במעמד מנהל בפועל[2]
מטה מרכזי וושינגטון די. סי.
עובדים 11,621 קבועים, 30,860 מתנדבים(2012)[1]
תקציב 1.162 מיליארד דולר (2014)[1]
www.fws.gov
סוסים חוצים את המישור בסמוך לאזור מחקר אזור הטבע הבראשיתי פארק סימפסון במרכז נבדה, המנוהל על ידי משרד באטל מאונטיין של הלשכה
הצוקים מכוסי השלג של קניון הנהר סנייק, המנוהל על ידי נפת בויזי של הלשכה

לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית (באנגלית: Bureau of Land Management, בראשי תיבות BLM) היא סוכנות של הממשלה הפדרלית של ארצות הברית בתוך מחלקת הפנים של ארצות הברית שתפקידה לנהל את יותר מ-1,001,000 קילומטרים רבועים של אדמות ציבור בארצות הברית המהוות כשמינית משטח הקרקעות של המדינה.[3] הנשיא הארי טרומן הקים את הלשכה ב-1946 באמצעות איחוד של שתי סוכנויות: משרד הקרקעות הכללי (General Land Office) ושירות המרעה (Grazing Service).[4] הסוכנות מנהלת כמעט 2,800,000 קילומטרים רבועים של זכויות מינרלים מתחת לקרקע של קרקעות השייכות לממשל פדרלי, למדינות ארצות הברית או לגורמים פרטיים שהופרדו מזכויותיהם שעל פני השטח על סמך חוק הנחלה של 1862 (Homestead Act of 1862).[4] מרבית אדמות הציבור המנוהלות על ידי הלשכה ממוקמות ב-12 המדינות המערביות הבאות: אלסקה, אריזונה, קליפורניה, קולורדו, איידהו, מונטנה, נבדה, ניו מקסיקו, אורגון, יוטה, וושינגטון וויומינג.[5]

מפה זו מראה את השטחים השייכים לסוכנויות הפדרליות השונות. צהוב מייצג את האחזקות של הלשכה לניהול קרקעות

המטרה של הלשכה לניהול קרקעות היא "לקיים את הבריאות, המגוון, ואת הפרודוקטיביות של אדמות הציבור לשימוש ולהנאה של הדורות הנוכחיים והעתידים".[6] במקור תוארו האחזקות של הלשכה כ"הקרקעות שאף אחד לא רצה בהן" משום שמתיישבים שחיפשו נחלות דילגו עליהן.[5] עם זאת, ניתנו 18,000 רישיונות והסכמי חכירה לבעלי חוות בקר המתירים מרעה על כ-630,000 קילומטרים רבועים של אדמות הלשכה הציבוריות.[7] הסוכנות מנהלת 221 אזורי טבע בראשיתי, 27 מונונמטים לאומיים ו-636 אזורים מוגנים אחרים כחלק מהמערכת המכונה "אדמות השימור הלאומיות" (National Conservation Lands) שהייתה קרויה בעבר "מערכת שימור הנוף הלאומית" (National Landscape Conservation System), על שטח של כ-150,000 קילומטרים רבועים.[8] בנוסף כוללים אדמות השימור הלאומיות קרוב ל-3,800 קילומטרים של נהרות פראיים ונופיים, וקרוב ל-10,000 קילומטרים של שבילים נופיים והיסטוריים לאומיים. יש יותר מ-63,000 בארות גז ונפט על אדמות הציבור של הלשכה. סך כל הסכמי החכירה להפקת אנרגיה הניבו בערך 5.4 מיליארד דולר ב-2013, סכום שחולק בין מחלקת האוצר של ארצות הברית, המדינות ושבטי הילידים.[9][10]

היסטוריה

השורשים של הלשכה מתחילים בחקיקת פקודת הקרקעות של 1785 (Land Ordinance of 1785) ותקנות צפון-מערב משנת 1787.[11] חוקים אלו היוו בסיס למדידת קרקעות ולהתיישבות של האדמות ששלוש עשרה המושבות המקוריות של ארצות הברית העבירו לממשל הפדרלי לאחר מלחמת העצמאות של ארצות הברית.[11] ככל שנרכשו קרקעות נוספות על ידי ארצות הברית מספרד, צרפת ומדינות אחרות, הורה הקונגרס של ארצות הברית לבדוק, למדוד ולהכין אותן להתיישבות.[11] במהלך מלחמת העצמאות הובטחו קרקעות שהיו שלל המלחמה לחיילים שנלחמו למען המושבות.[12] במסגרת חוזה פריז שנחתם ב-1783, אחרי המלחמה, על ידי ארצות הברית, אנגליה, צרפת וספרד הועברה שטחים לבעלותה של ארצות הברית.[13] בשנות ה-80 של המאה ה-18 ויתרו מדינות אחרות על התביעות שלהם לשטחים באוהיו של ימינו.[14] בשלב זה ארצות הברית הייתה זקוקה להכנסות על מנת לתפקד. אדמות נמכרו משום כך על מנת שהממשלה תשרוד.[14] על מנת למכור את האדמות היה צורך לבצע מדידות. פקודת הקרקעות של 1785 הורתה לגאוגרף לפקח על עבודה זו שבוצעה בידי קבוצה של מודדים.[14] השנים הראשונות של המדידות הושלמו באמצעות ניסוי וטעיה. אחרי שנמדדה הטריטוריה של אוהיו התפתחה שיטת מדידה מודרנית של מדידות שטחים. ב-1812 הקים הקונגרס את משרד הקרקעות הכללי כחלק ממחלקת האוצר של ארצות הברית לפקח על חלוקת אדמות פדרליות אלו. בהגיע השנים הראשונות של המאה ה-19 הושלמו כל ההבטחות לקרקעות כשלל מלחמה.[15]

במהלך השנים נחקקו חוקי שלל ונחלה אחרים במטרה לחלק אדמות פדרליות.[11][15] היו קיימים כמה סוגים של חלוקת קרקעות.[16] אלו כללו קרקעות בתשלום, באשראי, נחלות, שטחים לילידים, מחנות צבא, אישורים לכרייה, תביעות לקרקע פרטית, מסילות ברזל ואתרי עיירות וחלקות עירוניות.[16] מערכת של משרדי קרקעות מקומיים התפרשה בכל הטריטוריות, שחילקו אדמות שנמדדו באמצעות המשרד של המודד הכללי של הטריטוריה הספציפית.[16] דפוס פעולה זה התפרש בהדרגה לרוחב כל ארצות הברית. מאז בוטלו או הוחלפו החוקים שהניעו מערכת זו, למעט חוק הכרייה הכללי (General Mining Law) של 1872 וחוק אדמת המדבר (Desert Land Act) של 1877.[17]

בתחילה המאה ה-20 נקט הקונגרס בצעדים נוספים לקראת הכרה בשווי הנכסים על קרקעות ציבוריות והורה לרשות המבצעת לנהל את הפעילות על יתרת הקרקעות הציבוריות.[17] חוק חכירת המינרלים (Mineral Leasing Act) של 1920 אפשר חכירה, חיפושים וייצור של מחצבים, כדוגמת פחם, נפט, גז ונתרן על אדמות הציבור.[18] חוק המרעה של טיילור (Taylor Grazing Act) מ-1934 הקים את שירות המרעה (Grazing Service) במטרה לנהל את אדמות המרעה הציבוריות באמצעות מועצות מייעצות שקבעו את התשלומים בגין המרעה.[19][20] חוק השבת אדמות הרכבת של אורגון וקליפורניה מ-1937 חייב ניהול תשואה בר קיימא של יערות במערב אורגון.[21]

ב-1946 מוזג שירות המרעה עם משרד הקרקעות הכללי על מנת ליצור את לשכת ניהול הקרקעות בתוך מחלקת הפנים של ארצות הברית.[17] לסוכנות חדשה זו נדרשו כמה שנים להשתלב ולהתארגן.[22] בסופו של דבר, התמקדה הלשכה פחות בחלוקת קרקעות ויותר בניהול ובשימור ארוכי טווח של הקרקעות.[17] המבנה הנוכחי של הסוכנות הושג באמצעות איחוד משרדים במדינות המערביות ויצירת משרד מקביל לקרקעות הן ממזרח והן ממערב ולאורך נהר המיסיסיפי.[23] בפועל התמקדה הלשכה בפעילויות במדינות המערביות, שכן מרבית מפעלי הכרייה, מכירות הקרקעות והקרקעות בבעלות פדרלית שוכנים ממערב למיסיסיפי.[24]

כוח האדם המקומי של לשכת הקרקעות נטה בדרך כלל כלפי אינטרסים מקומיים בעוד שמנהלת הלשכה בוושינגטון פעלה על פי הדרכה נשיאותית.[25] באמצעות חוק הניהול ומדיניות הקרקעות הפדרליות (Federal Land Policy and Management Act) של 1976 יצר הקונגרס הצהרת ייעוד מאוחדת יותר והכיר בערך של יתרת הקרקעות הציבוריות באמצעות הכרזה כי קרקעות אלו יישארו בבעלות ציבורית.[11] החוק הורה שקרקעות אלו ינוהלו מתוך נקודת מבט של "שימושים מרובים" המוגדר כ"ניהול של קרקעות ציבור וערכי המשאבים השונים שלהן כך שהם ינוצלו בשילוב שיענה בצורה המיטבית על הצרכים הנוכחיים והעתידיים של העם האמריקאי".[26]

מאז שנות כהונתו של הנשיא רונלד רייגן בשנות ה-80 של המאה ה-20 נתנו הרפובליקאים לעיתים קרובות עדיפות לשליטה מקומית ולמרעה, כרייה והפקת נפט, בעוד שהדמוקרטים הדגישו לעיתים קרובות חששות מהפגיעה בסביבה אפילו כאשר אושרו הסכמי חכירה לכרייה וקידוחי נפט. בספטמבר 1996, השתמש הנשיא, ביל קלינטון, בסמכותו על פי חוק העתיקות על מנת להקים את המונומנט הלאומי גרנד סטיירקייס-אסקלנטה בדרום יוטה, הראשון מ-20 מונומנטים לאומיים כיום שהוקמו על אדמות הלשכה ומנוהלים על ידי הסוכנות.[8] ההקמה של המונומנט הלאומי גרנד סטיירקייס-אסקלנטה בישרה את ההקמה מאוחר יותר של המערכת המכונה "אדמות השימור הלאומיות" בשנת 2000. השימוש בסמכות על פי חוק העתיקות, עד כדי כך שהוא טרפד בפועל תוכניות למכרה פחם שהיה אמור להיות מופעל על ידי חברה פרטית, שימחו את תומכי השימור והשימוש שטחים לנופש אבל גרם לעימותים גדולים יותר עם רשויות מקומיות ורשויות המדינות.[27]

"השקט לפני הסערה": לוחמי אש מותשים של הלשכה לניהול קרקעות נחים אחרי שריפה באורגון ב-2008

התוכניות של לשכת ניהול הקרקעות

  • מרעה – הלשכה מנהלת שטחי מרעה של חיות משק על כמעט 630,000 קילומטרים רבועים על בסיס חוק המרעה של טיילור (Taylor Grazing Act) מ-1934.[7] הסוכנות העניקה יותר מ-18 אלף אישורים והסכמי חכירה לחוואים הרועים את חיות המשק שלהם, בעיקר בקר וכבשים, לפחות בחלק מהשנה על אדמות ציבוריות של הלשכה.[7] האישורים והסכמי ההחכרה מכסים בדרך כלל תקופה של 10 שנים והם ברי חידוש אם הלשכה החליטה כי השוכרים קיימו את התנאים וההגבלות של האישור או החכירה שפג תוקפם.[7] דמי המרעה הפדרליים משתנים מדי שנה ומחושבים לפי נוסחה שנקבעה במקור על ידי הקונגרס בחוק שיפור אדמות המרעה הציבוריות (Public Rangelands Improvement Act) מ-1978.[7] על פי נוסחה זו, דמי המרעה אינם יכולים לרדת מתחת ל-1.35 דולר ל"חודש של יחידת בעל חיים" (Animal Unit Month בקיצור AUM),[א] ואין להגדיל או להקטין את העלויות מעל ל-25% השנה הקודמת. דמי המרעה ל-2014 נקבעו ל-1.35 דולר ל-AUM, זהה לרמה של 2013.[7] במהלך השנים הולך ומצטמצם המרעה על אדמות הלשכה.[7] המרעה על אדמות הציבור הצטמצם מ-18.2 מיליון AUM ב-1954 ל-7.9 מיליון AUM ב-2013.[7]
  • כרייה – ייצור מקומי ממעל ל-63,000 בארות נפט וגז על אדמות הלשכה מהווים 11% מסך ההפקה של גז טבעי ו-5% מההפקה של נפט בארצות הברית.[9] ברשומות של הלשכה יש בסך הכול 290,000 בקשות לכרייה על בסיס חוק הכרייה של 1872.[28] ביחס לאנרגיה הלשכה תומכת בגישת כל הרשום דלעיל, הכוללת: נפט וגז, פחם, מינרלים אסטרטגיים, ומשאבי אנרגיה מתחדשים כדוגמת רוח, גאותרמי וסולארי שכולם יכולים להיות מפותחים על אדמות ציבור וכפופים לכללי השוק החופשי. גישה זו מחזקת את ביטחון האנרגיה, מעודדת יצירת מקומות עבודה ומחזקת את תשתית האנרגיה בארצות הברית. הלשכה גם נוקטת בצעדים להפוך פיתוח אנרגיה על אדמות ציבור לתהליך קל יותר באמצעות בחינה מחדש וייעול של התהליכים העסקיים שלה במטרה לשרת את התעשייה ואת הציבור האמריקאי.[29] אפילו תחת כהונתו של דונלד טראמפ והמדיניות המוצהרת של "אמריקה תחילה" ושל שאיפה לעצמאות במשאבי אנרגיה הצטמצמו הבקשות לאישורי כרייה באדמות הלשכה בעוד שמספר הבקשות שנדחו נמצא במגמת עלייה. עם זאת, 89% הם מכרות שנסגרו ורק קצת מעל ל-10% עדיין פעילים. מרבית הבקשות שאושרו והאתרים עדיין פעילים הם בנבדה עם 202,623 אתרים. המדינה הבאה היא קליפורניה עם 24,406.[30]
  • זיכיונות לכריית פחם – בבעלות הלשכה זכויות לכריית פחם מתחת לפני הקרקע בשטח של 2,300,000 קילומטרים רבועים, כשהבעלות על פני השטח היא של הממשל הפדרלי, ממשלת המדינה או הרשות המקומית או ישות פרטית.[31] נכון ל-2013 העניקה הלשכה בתחרות 309 זיכיונות לכריית פחם בשטח של 1,919 קילומטרים רבועים, גידול של קרוב ל-3% בשטח הקרקע שבו מותרת כריית פחם במהלך 10 שנים, אם כי בהשוואה לתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 חלה ירידה משמעותית.[31]
  • נופש – הלשכה מנהלת 330,717 קילומטרים של נחלים ונהרות שבהם אפשר לדוג, 8,900 קילומטרים רבועים של אגמים ומאגרי מים, 10,600 קילומטרים של נהרות שבהם אפשר לשוט, מעל ל-500 אתרים שבהם אפשר להוריד סירות למים, 69 כבישים נופיים ו-300 אתרים לצפייה בחיות הבר.[32] הסוכנות גם מנהלת 7,200 קילומטרים של שבילי נופש, ושבילים נופיים, היסטוריים לאומיים, כמו גם אלפי קילומטרים של שבילים לשימוש מרובה של אופנועים, מטיילים, רוכבים על סוסים ורוכבים על אופני הרים,[32] וכאמור, הלשכה גם מנהלת קרוב ל-30 מונומנטים לאומיים. ב-2013 ביקרו באדמות הלשכה 61.7 מיליון נופשים.[33] מעל ל-99% מהאדמות המנוהלות על ידי הלשכה פתוחים לציד ודיג.
  • אזור שימור המדבר של קליפורניה (California Desert Conservation Area) – שטח של 100,000 קילומטרים רבועים בדרום קליפורניה שהוגדרו על ידי הקונגרס ב-1976 במסגרת חוק המדיניות והניהול של אדמות פדרליות (Federal Land Policy and Management Act).[34] הלשכה אחראית לנהל בערך כ-40,000 קילומטרים רבועים מאזור פגיע זה במטרה להשתמש בו הן לנופש והן לנצל את משאביו.[34]
  • אדמות עצים לתעשייה (Timberlands) – הלשכה מנהלת 220,000 קילומטרים רבועים של יערות וחורשות, כולל 45,000 קילומטרים רבועים של יערות מסחריים ו-18,000 קילומטרים של יערות פתוחים ב-11 מדינות במערב ארצות הברית ואלסקה.[35]
  • כיבוי שריפות – לשכת ניהול הקרקעות מעסיקה מעל ל-3,000 לוחמי אש.[36] הסוכנות טיפלה ב-2,573 שריפות על אדמות בניהול הלשכה בשנת 2013.[33]
  • זכויות מינרלים על אדמות אינדיאנים – כחלק מחובותיה כנאמן מספקת הלשכה ייעוץ טכנולוגי לפעילות כריית מינרלים על 230,000 קילומטרים רבועים של אדמות אינדיאנים.[37]
  • מדידות קדסטרליות (Cadastral surveys) – הלשכה היא מנהלת הרשומות הרשמית של למעלה מ-200 שנים של רשומות של מדידות קדסטרליות ושרטוטים כחלק ממערכת מדידות האדמות הציבוריות (Public Land Survey System).[38] בנוסף, הלשכה עדיין משלימה מדידות מרובות כל שנה, בעיקר באלסקה, ועורכת מדידות חוזרות במקרה של רשומות של מדידות שנהרסו או אבדו.[38]
  • מכרות נטושים – הלשכה מתחזקת מלאי של מכרות נטושים ידועים על קרקעות שהיא מנהלת.[39] נכון לאפריל 2014 כולל המלאי קרוב ל-46,000 אתרים ו-85,000 תוואי נוף אחרים.[39] בערך 23% מהאתרים שוקמו, או בתהליך שיקום, או שמתכונן עבורם שיקום, או שלא נדרשה פעולה נוספת בגינם.[39] דו"ח של המבקר הכללי מ-2008 טען שהלשכה הזניחה במשך עשורים את הסכנות שמכרות נטושים אלו מייצגים.[40]
  • מסדרונות אנרגיה – קרוב ל-8,000 קילומטרים של מסדרונות אנרגיה של צינורות נפט וקווי חשמל ממוקמים על אדמות הלשכה.
  • הליום – הלשכה מתפעלת את מאגר ההליום הלאומי (National Helium Reserve) סמוך לאמרילו בטקסס, מיזם שהחל ב-1925 בתקופת מלחמות הצפלין.[41] אף שתוכנן להעביר את המאגר לידיים פרטיות, הוא נשאר בפיקוח של הלשכה על בסיס הסעיפים של חוק הניהול האחראי של ההליום (Responsible Helium Administration and Stewardship Act) מ-2013.[41][42]
  • הכנסה ותגמולים – הלשכה מייצרת הכנסה משמעותית לתקציב של ארצות הברית.[43] ההערכה ב-2009 הייתה שהקרקעות הציבוריות ייצרו הכנסה בך 6.2 מיליארד דולר, בעיקר מפיתוח אנרגיה.[43] 43.5% מהכנסה זו מועברת ישירות למדינות ולמחוזות במארה לסייע בסלילת כבישים, בניית בתי ספר ושירותים נוספים לקהילה.[43]

מערכת שימור הנוף הלאומית

מערכת שימור הנוף הלאומית (National Landscape Conservation System), הקרויה מ-2009 "אדמות השימור הלאומיות" (National Conservation Lands), הוקמה בשנת 2000 ומפוקחת על ידי הלשכה.[44] אדמות מערכת שימור הנוף הלאומית מהוות רק 12% מהקרקעות המנוהלת על ידי הלשכה.[44] הקונגרס חוקק את פרק II של החוק הכולל של ניהול אדמות הציבור (Omnibus Public Land Management Act) מ-2009 (חוק ציבורי מספר 11–111), על מנת להפוך את המערכת לחלק קבוע של מערכת ההגנה על אדמות הציבור בארצות הברית.[44][45] בעקבות ייעוד אזורים אלו לשימור הורה החוק ללשכה להבטיח שמקומות אלו מוגנים עבור דורות עתידיים, בדומה לפארקים הלאומיים ומקלטי חיות הבר.[44]

קטגוריה סוג יחידה כמות שטח בקילומטרים אורך בקילומטרים
מערכת שימור הנוף הלאומית מונומנטים לאומיים 27 22,622.47
מערכת שימור הנוף הלאומית אזורי שימור לאומיים 16 14,858.11
מערכת שימור הנוף הלאומית אזורים אחרים הדומים לאזורי השימור הלאומיים 5 1,765.09
אזורי טבע בראשיתי אזורי טבע בראשיתי 221 35,255.96
אזורי טבע בראשיתי אזורי מחקר טבע בראשיתי 528 51,639.80
המערכת הלאומית של נהרות פראיים ונופיים נהרות לאומיים פראיים ונופיים 69 4,052.33 3,899
מערכת השבילים הלאומיים שבילים היסטוריים לאומיים 13 8,172
מערכת השבילים הלאומיים שבילים נופיים לאומיים 5 1,099
בסך הכול 877 כ-150,000 (חלק מהיחידות חופפות) 13,171

מקור: סטטיסטיקות ומשאבים של לשכת ניהול הקרקעות[46]

אכיפת החוק על אדמות הלשכה

שריפות כתוצאה מפגיעת ברקים מתרחשות לעיתים קרובות באדמות הלשכה בנבדה

לשכת הקרקעות של ארצות הברית מתפקדת כסוכנות אכיפת חוק פדרלית באמצעות משרד אכיפת החוק והביטחון (Office of Law Enforcement & Security) שלה. שומרי הפארק (park ranger) והסוכנים המיוחדים (special agents) של הלשכה מקבלים את הכשרתם במרכזי ההכשרה הפדרליים (Federal Law Enforcement Training Centers).[47] במסגרת זו יש 300 עובדים במשרה מלאה.[48][49]

שומרים במדים אוכפים את החוקים והתקנות שנקבעו לגבי הקרקעות והמשאבים של הלשכה.[50] כחלק ממשימה זו נושאים שומרי הפארק נשק חם, ציוד הגנה, מבצעים מאסרים, מפעילים צווי חיפוש, ממלאים דוחות ומעידים בבתי המשפט.[50] הם שואפים להקים נוכחות קבועה ומתמשכת בשטח נרחב של קרקעות ציבוריות, כבישים ומקומות נופש. הם מתמקדים בהגנה על משאבים טבעיים ותרבותיים, על עובדים אחרים של הלשכה ועל תיירים.[50] בהתחשב באתרים הרבים של הקרקעות הציבוריות של הלשכה, משתמשים שומרים אלו בכלבים, מסוקים, אופנועי שלג, אופני הרים וסירות על מנת למלא את חובתם.[50]

בניגוד להם הסוכנים המיוחדים של הלשכה פועלים כבלשים חוקרים המתכננים ומבצעים חקירות הנוגעות להפרות אפשריות של החוקים הפליליים והמנהליים של הלשכה וחוקים אחרים במסגרת ספר החוקים של ארצות הברית.[51] סוכנים מיוחדים הם שוטרים בבגדים אזרחיים הנושאים כלי נשק חבויים, וציוד הגנה אחר, מבצעים מאסרים, מנהלים חקירות פליליות מיוחדות, מכינים תיקי חקירה לתובעים מקומיים ומכינים דוחות חקירה.[51] חוקרים פליליים עורכים לעיתים חקירות פנים וחקירות של תביעה אזרחית.[51]

תוכנית סוסי וחמורי הבר

סוסי מוסטנג דוהרים בעמק טולה ביוטה

לשכת ניהול הקרקעות מנהלת את עדרי סוסי וחמורי הפרא על קרקעות ציבור בעשר ממדינות מערב ארצות הברית.[52] אף שהם פראיים הסוכנות מחויבת להגן עליהם על בסיס "חוק הסוסים והחמורים הפראיים" (Wild and Free-Roaming Horses and Burros Act) מ-1971.[52] אוכלוסיית הסוסים גדלה באופן משמעותי מכיוון שלסוסים יש מעט טורפים טבעיים.[52] החוק כפי שנחקק מאפשר תנאים לסילוק בעלי חיים עודפים. הרג של בעלי חיים צולעים, זקנים וחולים, אימוץ של גורמים פרטיים ואפילו הרג של חיות בריאות אם ניהול המרעה מחייב זאת.[53] בפועל כמעט שמעולם לא הרגו סוסים בריאים או חולים.[54] בעקבות "חוק שיפור אדמות המרעה הציבוריות" של 1978 הקימה הלשכה 179 "אזורי ניהול עדרים" (herd management areas) על שטח של 128,000 קילומטרים רבועים שבהם יכולים להיות סוסי פרא על אדמות פדרליות.[52]

ב-1973 התחילה הלשכה במיזם ב"רכס סוסי הפרא בהרי פריור" (Pryor Mountains Wild Horse Range) הידוע בשם "יוזמת אמץ סוס". התוכנית ניצלה סעיפים ב"חוק הסוסים והחמורים הפראיים" המאפשרים לאנשים פרטיים "מוסמכים" ל"אמץ" כמה סוסים שירצו אם יוכלו להראות שהם יכולים להעניק טיפול מספק לבעלי החיים. בשעתו, הבעלות על הסוסים נשארה באורח קבע בידי הממשלה הפדרלית. מיזם הפיילוט היה כה מוצלח שהלשכה אפשרה לו להתפשט בכל רחבי המדינה ב-1976. תוכנית "אמץ סוס" הפכה במהירות לשיטה העיקרית של סילוק סוסי בר עודפים מאדמות הלשכה לנוכח היעדר שיטות מעשיות אחרות. הלשכה גם השתמשה בכמויות מוגבלות של אמצעי מניעה בעדרים, בדמות חיסונים ב-PZP. התומכים אומרים שהשימוש הנוסף בחיסונים אלו יסייעו לצמצם את מספר הסוסים העודפים בניהול הלשכה.

למרות ההצלחות הראשוניות של תוכנית האימוץ נאבקה הלשכה לשמר רמות רצויות של מספר סוסים, שכן בלי טורפים טבעיים, יכול מספר הסוסים להכפיל את עצמו כל ארבע שנים.[52] נכון ל-2014, היו יותר מ-49,000 סוסים וחמורי פרא באדמות הלשכה, הרבה מעבר לשיעור "רמת הניהול הרצויה" של הלשכה בכמעט 22,500.[52]

הלשכה לניהול הקרקעות מפעילה מספר תוכניות והקימה שותפויות כחלק מתוכנית הניהול שלהם לשימור סוסים וחמורי פרא בארצות הברית. יש כמה עדרים של סוסים וחומרים הרועים באופן חופשי על שטח של 108,000 קילומטרים רבועים בעשר מדינות במערב ארצות הברית. הכרחי להבטיח איזון השומר על ניהול העדרים בקרקעות ועל אוכלוסיית בעלי החיים בריאה. השותפויות עם ארגונים אחרים, כדוגמת "קרן מורשת המוסטנג" (Mustang Heritage Foundation), מסייעות באימוץ כמו גם בחינוך והעלאת מודעות לגבי סוסי וחמורי פרא.[55]

אנרגיה מתחדשת

תמונה אווירית של תחנת הכוח הסולארית איוונפה (Ivanpah Solar Power Facility) השוכנת על אדמות המנוהלות על ידי הלשכה במדבר מוהאבי

ב-2009 פתחה הלשכה לניהול הקרקעות משרדי תיאום של אנרגיה מתחדשת במטרה לאשר ולפקח על מיזמים של אנרגיית רוח, אנרגיה סולארית, ביומסה ואנרגיה גאותרמית באדמות הלשכה. המשרדים שוכנים בארבע מדינות שבהן הראו חברות אנרגיה את העניין הגדול ביותר בפיתוח אנרגיה מתחדשת: אריזונה, קליפורניה, נבדה וויומינג.

  • אנרגיה סולארית – ב-2010 אישרה הלשכה מיזם ראשון של תחנת כוח סולארית גדולה על אדמה ציבורית.[56] נכון ל-2014 הוצעו 70 מיזמי אנרגיה סולארית על שטח של אדמה ציבורית של 2,300 קילומטרים רבועים המנוהלים על ידי הלשכה בעיקר באריזונה, קליפורניה ונבדה.[57] מתוכם אושרו 29 מיזמים שיש להם פוטנציאל לייצר 8,786 מגה-ואט של אנרגיה מתחדשת או מספיק אנרגיה כדי לספק חשמל ל-2.6 מיליון בתים.[57] המיזמים נעים ממערכת פוטו וולטאית בהספק של 45 מגה-ואט על שטח 1,710 דונם לתחנה של 1,000 מגה-ואט של מראות פרבוליות.[57]
  • אנרגיית רוח – הלשכה מנהלת 83,000 קילומטרים רבועים של אדמות ציבור עם פוטנציאל לרוח.[58] היא אישרה 39 מיזמי פיתוח של אנרגיית רוח עם הספק כולל של 5,557 מגה-ואט או מספיק על מנת לספק חשמל למעלה ל-1.5 מיליון בתים.[59] בנוסף, אישרה הלשכה מעל אתרי ניסוי אנרגיית רוח.[60]
  • אנרגיה גאותרמית – הלשכה מנהלת 59 הסכמי חכירה גאותרמיים בהספק כולל של 1,500 מגה-ואט.[61] הספק זה מהווה מעל ל-40 אחוז של קיבולת האנרגיה הגאותרמית בארצות הברית.[61]
  • ביומסה וביואנרגיה – המלאי הגדול של יערות לתעשייה מספק ללשכה ביומסה בין קו המוצרים של היער.[62] הביומסה מורכבת מ"חומרים בקוטר קטן" ושאריות אחרות כתוצאה מכריתת עצים לתעשייה וניהול היערות.[62] אף שהשימוש בחומרים אלו כמקור מתחדש נמצא בתחילת דרכו, הסוכנות משתתפת בפרויקטי פיילוט במטרה להגדיל את השימוש בחומרי הביומסה המתכלים ברשותה בתוכניות של ביואנרגיה.[62]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ AUM מוגדר כגודל שטח המרעה הנדרש לתמוך בפרה ועגל או בסוס או בחמישה כבשים למשך חודש

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "BLM Budget Highlights" (PDF). BLM.
  2. ^ Leadership
  3. ^ "Public Land Statistics" (PDF). BLM.
  4. ^ 4.0 4.1 Elliott, Clayton R. (באוגוסט 2010). Innovation in the U.S. Bureau of Land Management: Insights from Integrating Mule Deer Management with Oil and Gas Leasing (Masters Thesis). University of Montana. pp. 42–51. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 "History of the BLM: Yesterday and Today". BLM California. אורכב מ-המקור ב-2014-11-27.
  6. ^ "The Bureau of Land Management: Who We Are, What We Do". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-27.
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 7.7 "Fact Sheet on the BLM's Management of Livestock Grazing". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-29.
  8. ^ 8.0 8.1 "National Conservation Lands". BLM. אורכב מ-המקור ב-2016-11-22.
  9. ^ 9.0 9.1 "Oil and Gas". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-27.
  10. ^ "New Energy for America". BLM. אורכב מ-המקור ב-2015-02-06.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 "The BLM: The Agency and its History". GPO.
  12. ^ "Revolutionary War Pension and Bounty-Land-Warrant Application Files (p. 7)" (PDF). National Archives and Records Administration (1974).
  13. ^ "British-American Diplomacy Treaty of Paris – Hunter Miller's Notes". The Avalon Project at Yale Law School.
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Vernon Carstensen, "Patterns on the American Land." Journal of Federalism, Fall 1987, Vol. 18 Issue 4, pp 31–39
  15. ^ 15.0 15.1 "Revolutionary War Pension and Bounty-Land-Warrant Application Files (p. 3)" (PDF). National Archives and Records Administration (1974).
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 "Records of the Bureau of Land Management [BLM] (Record Group 49) 1685–1993 (bulk 1770–1982)". National Archives and Records Administration.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 "BLM and Its Predecessors: A Long and Varied History". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-26.
  18. ^ "Mineral Leasing Act of 1920 As Amended" (PDF). BLM.
  19. ^ Wishart, David J. (Ed.). "Taylor Grazing Act". Encyclopedia of the Great Plains. University of Nebraska-Lincoln.
  20. ^ Elliott, Clayton R. (באוגוסט 2010). Innovation in the U.S. Bureau of Land Management: Insights from Integrating Mule Deer Management with Oil and Gas Leasing (Masters Thesis). University of Montana. p. 45. {{cite book}}: (עזרה)
  21. ^ "O&C Sustained Yield Act: the Law, the Land, the Legacy" (PDF). Bureau of Land Management.
  22. ^ James, Muhn (בספטמבר 1988). Opportunity and Challenge: The Story of BLM. Denver: BLM. p. 52. {{cite book}}: (עזרה)
  23. ^ James, Muhn (בספטמבר 1988). Opportunity and Challenge: The Story of BLM. Denver: BLM. pp. 160–172. {{cite book}}: (עזרה)
  24. ^ James, Muhn (בספטמבר 1988). Opportunity and Challenge: The Story of BLM. Denver: BLM. pp. 104–106. {{cite book}}: (עזרה)
  25. ^ Elliott, Clayton R. (באוגוסט 2010). Innovation in the U.S. Bureau of Land Management: Insights from Integrating Mule Deer Management with Oil and Gas Leasing (Masters Thesis). University of Montana. pp. 5, 51–52. {{cite book}}: (עזרה)
  26. ^ "43 U.S. Code § 1702(c)". Legal Information Institute.
  27. ^ Mathew Barrett Gross (2002-02-13). "San Rafael Swell monument proposal could prove that Bush realizes the importance of a fair and public process". Headwaters News, University of Montana. אורכב מ-המקור ב-2007-11-26. נבדק ב-2008-01-16.
  28. ^ "Mining Laws". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-29.
  29. ^ "Programs: Energy and Minerals". www.blm.gov. 17 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Bureau of Land Management Administrative Areas". The Diggings™.
  31. ^ 31.0 31.1 "Total Federal Coal Leases in Effect, Total Acres Under Lease, and Lease Sales by Fiscal Year Since 1990". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-28.
  32. ^ 32.0 32.1 "Senate Report 106-491 – OUTFITTER POLICY ACT OF 1999". congress.gov/. Library of Congress.
  33. ^ 33.0 33.1 "PUBLIC LAND STATISTICS 2013 Volume 198" (PDF). BLM. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-11-28.
  34. ^ 34.0 34.1 "IntIntroduction: The California Desert Conservation Area (CDCA)". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-29.
  35. ^ "BLM PUBLIC DOMAIN LANDS: Volume of Timber Offered for Sale Has Declined Substantially Since Fiscal Year 1990" (PDF). GAO.
  36. ^ "2014 National and State Fire Preparedness Program Summaries" (PDF). BLM. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-11-29.
  37. ^ "Mineral and Surface Acreage Managed by the BLM". BLM. אורכב מ-המקור ב-2016-11-16. נבדק ב-2018-12-05.
  38. ^ 38.0 38.1 "Cadastral History". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-13.
  39. ^ 39.0 39.1 39.2 "Abandoned Mine Lands". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-29.
  40. ^ "Abandoned Mine Lands in the Department of the Interior" (PDF). Department of the Interior IG.
  41. ^ 41.0 41.1 Krule, Miriam. "Our Government May Be Shut Down, but at Least Our Helium Reserve Won't Be ... for Now". slate.com. Slate.
  42. ^ Collins, Gail (3 במאי 2013). "Opinion - An Ode to Helium" – via NYTimes.com. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ 43.0 43.1 43.2 "Statement of Henri Bisson, Deputy Director Bureau of Land Management U.S. Department of the Interior Before the House Appropriations Committee Subcommittee on Interior, Environment, and Related Agencies Hearing on the FY 2009 Budget Request of the Bureau of Land Management February 27, 2008" (PDF). Department of the Interior.
  44. ^ 44.0 44.1 44.2 44.3 "National Landscape Conservation System". The Wilderness Society. אורכב מ-המקור ב-2014-11-30.
  45. ^ "H.R. 146 (111th): Omnibus Public Land Management Act of 2009". Govtrack.us.
  46. ^ "Resources and Statistics". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-29.
  47. ^ "BLM Law Enforcement: Protecting Public Land Resources" (PDF). BLM. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-11-28.
  48. ^ "FY 2015 BLM Green Book" (PDF). BLM. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-11-28.<Page VII-135>
  49. ^ "BLM Law Enforcement". אורכב מ-המקור ב-2014-11-28.
  50. ^ 50.0 50.1 50.2 50.3 "BLM Rangers". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-28.
  51. ^ 51.0 51.1 51.2 "BLM Special Agents". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-28.
  52. ^ 52.0 52.1 52.2 52.3 52.4 52.5 "Wild Horse and Burro Quick Facts". BLM. אורכב מ-המקור ב-2016-01-31.
  53. ^ Wild and Free-Roaming Horses and Burros Act
  54. ^ Using Science to Improve the BLM Wild Horse and Burro Program: A Way Forward (PDF). National Academy of Sciences. p. 16.
  55. ^ [www.blm.gov/programs/wild-horse-and-burro Programs: Wild Horse and Burro]
  56. ^ Friedman, Gabe (6 באוגוסט 2014). "Sun Land". The New Yorker. {{cite journal}}: (עזרה)
  57. ^ 57.0 57.1 57.2 "BLM Fact Sheet: Renewable Energy: Solar" (PDF). BLM. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-11-29.
  58. ^ "New Energy for America". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-21.
  59. ^ "Wind Energy". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-29.
  60. ^ "RENEWABLE ENERGY: Agencies Have Taken Steps Aimed at Improving the Permitting Process for Development on Federal Lands" (PDF). GAO Reports. GAO-13-189: 6. בינואר 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  61. ^ 61.0 61.1 "Geothermal Energy". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-29.
  62. ^ 62.0 62.1 62.2 "Woody Biomass and Bioenergy". BLM. אורכב מ-המקור ב-2014-11-29.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25097633לשכת ניהול הקרקעות של ארצות הברית

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לשכת_ניהול_הקרקעות_של_ארצות_הברית&oldid=2003418"