יחיאל אדמוני
| לידה |
17 ביוני 1926 (גיל: 98) יפו, פלשתינה (א"י) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| השכלה | תואר שני בכלכלה חקלאית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
יחיאל אדמוני (17 ביוני 1926 – 5 באוקטובר 2024) היה איש ציבור ומנהל ישראלי שכיהן בין היתר כמנכ"ל המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית וכמנהל התוכנית לשיקום שכונות. שירת בצעירותו כלוחם הפלמ"ח, היה פעיל במוסד לעלייה ב', ונמנה עם מייסדי קיבוץ חצרים. לאחר פרישתו מהשירות הציבורי היה לפעיל בולט בקידום פיתוח הנגב והגליל וההשכלה הגבוהה באזורי הפריפריה.
ראשית חייו
יחיאל אדמוני נולד במושבה הגרמנית ביפו, בן לסימה ואלימלך אדמוני (רוטבאום). בהיותו כבן שנתיים עברה המשפחה לירושלים, שם היה האב לאדריכל נוף ולגנן הראשי של העיר.[1] בירושלים נולד אחיו, נחום אדמוני, לימים ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
בגיל 6 היה צעיר המשתתפים בטקס פתיחת המכביה הראשונה.[2] את לימודיו מכיתה ב' ועד י"ב עשה בגימנסיה העברית רחביה. מגיל 9 היה חניך בתנועת הצופים, בשבט "קהילה" ולאחר מכן בשבט "מצדה" כחניך, מדריך וראש גדוד.[1]
שירותו בפלמ"ח ובצה"ל
ב-1944 התגייס לפלמ"ח, בהכשרה המגויסת של הצופים בקיבוצים אלומות ואפיקים, שנמנתה עם פלוגה ג' של הגדוד השלישי.[3]
ב-1946 עבר קורס אלחוט בשפיים ולאחר מכן שימש כמזכיר הגדוד השלישי, לרבות בעת השבת השחורה, עד יולי 1947. באותה עת נמנה עם הגרעין של מייסדי קיבוץ קלטה, לימים חצרים, שעלו להתיישבות בנגב במסגרת 11 היישובים שהוקמו במוצאי יום הכיפורים 1946.[3]
בשירותו בפלמ"ח הוצב כגדעוני במפקדות של המוסד לעלייה ב' בתנועת הבריחה[4] בגבול איטליה-אוסטריה, במסגרתה ליווה, בין השאר כגדעוני, את אוניית המעפילים "ל"ה גיבורי גוש עציון" שנתפסה על ידי הבריטים, ושהה במחנה מעצר בקפריסין.[2]
לאחר שהות בת מספר חודשים בקיבוץ חצרים, הוצא ב-13 במאי 1948 מהנגב בפקודת המוסד לעלייה ב' וזכה לעמוד על מדרגות מוזיאון תל אביב בעת הכרזת העצמאות. למחרת, עלה על אוניית הרכש "ההר", שהביאה לישראל חומר נפץ תקני ראשון לצה"ל. בהפלגה נוספת שלו, שוב באונייה "ההר", יובאו תותחים, ובהפלגה על אוניית "היונה" הובאו פצצות למטוסים.[2]
במסע האחרון ממסעות הרכש בהם השתתף, נעצר יחיאל אדמוני ושהה במעצר ממושך באיטליה, בין היתר בבית כלא שנוהל על ידי אנשי אס-אס לשעבר.[2]
עם שובו לישראל שירת כאלחוטן בפיקוד הדרום וכמדריך בבה"ד 7, והשתחרר ב-1949.[3]
שירותו הציבורי
ב-1952 החל לבצע את תפקידו הציבורי הראשון כמנהל אזור "שמשון" (פרוזדור ירושלים) במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית.[2] לאחר מכן, שימש כעוזר למנהל המחלקה ד"ר רענן ויץ, במהלכה פיתח ומימש את תוכנית "קיבוצים מודרכים".
ב-1961 מונה למנהל מינהל ההדרכה המשותף לסוכנות היהודית ולממשלה, פיתח שיטות הדרכה מתקדמות והשתתף בבדיקות ההיתכנות הראשונות לייצוא ירקות מישראל. במסגרת זו היה אחראי לקשרים בנושאי חקלאות עם מדינות מתפתחות.[2] בהמשך שימש כסגן מנהל המחלקה להתיישבות.
לאחר שתי שנות לימוד באוניברסיטת פרדו בארצות הברית וקבלת תואר שני בכלכלה חקלאית, חזר לישראל וב-1969 מונה לסמנכ"ל המחלקה להתיישבות, ולאחר מכן למנכ"ל המחלקה.[5] במסגרת זו, הנחה את הקמת היישובים הראשונים ברמת הגולן והבקעה, ושם דגש על הקמת יישובים בערבה ובנגב ועל הבטחת קיומם של יישובי ההר בגליל וביהודה. בתקופת כהונתו, שנמשכה עד 1977,[6] הוקמו כ-110 יישובים חקלאיים בתוך הקו הירוק ומחוצה לו.
מיד לאחר מכן, ועל סמך ניסיונו בהתיישבות ובחקלאות, מונה יחיאל אדמוני למנכ"ל הראשון של החברה הממשלתית אגרידב,[7] אשר עסקה בייצוא ידע חקלאי למדינות מתפתחות ואחרות, וכיהן בתפקיד זה עד 1983.[2] בשנים אלה גם יצא בשליחות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, בהמלצת אחיו, למדינות שלישראל לא היו קשרים דיפלומטיים עמן ובמטרה לסייע להן בחקלאות. בין היתר נשלח בזהות בדויה לאינדונזיה, לעיראק ולחבל כורדיסטן.[2]
ב-1983 מונה למנהל מחלקה של הסוכנות היהודית שעסקה בתוכנית שיקום השכונות המשותפת עם ממשלת ישראל,[8] וכיהן בתפקיד זה כשנתיים. זכה להכרה מיוחדת מצד הקהילות היהודיות השותפות לתוכנית ועדי השכונות.
ב-1987 מונה למנהל קרן ג'נסיס לפיתוח הנגב וכיהן בתפקיד זה מעל לעשור.[3] במסגרת זו הוכנו עשרות תוכניות פיתוח לנגב (אשר כיום מצויות למשמורת בספריית אוניברסיטת בן-גוריון), וביניהן הסכם עם היזם דייוויד לואיס על הקמת המלונות במצפה רמון, הקמת חברה לקליטה ותעסוקה של מתמטיקאים עולים בניהולו של פרופ' אדיר פרידור, הקמת שלוש חממות טכנולוגיות, פיתוח פרויקטים של תיירות מדברית ועוד.
פועלו ההתנדבותי
במקביל לתפקידיו הציבוריים כיהן יחיאל אדמוני במשך כ-35 שנה במועצת המנהלים של קרן יק"א ואף שימש כסגן הנשיא שלה.[9] במסגרת זו יזם את החלטת החברה להעביר את כל פעולותיה לישראל ולרכזן באזורי הגליל והנגב.
בהמשך הפעילות הציבורית, כיהן כחבר בוועדים המנהלים של המכללה האקדמית תל-חי ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב. יזם תרומה מיוחדת למכללת תל-חי, והיא הבטחת מימון הקמת הקמפוס החדש של המכללה. תרומתו המרכזית לאוניברסיטת בן-גוריון היא קידום ההלוואה הגרמנית לפיתוח המכונים בשדה בוקר והקמת שלוחת האוניברסיטה באילת.
במשך עשר שנים (1977–1987) היה יו"ר מועצת המנהלים של בית הספר החקלאי "מקוה ישראל".
נוסף על אלה היה פעיל במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ובאגודת הידידים של קשת אילון.[2]
שימש כמסייע לפרופ' אביגד וונשק בעזרה למימוש יזמויות חקלאיות ביישובי רמת הנגב והערבה במימון קרן "בונה-טרה".[2]
לדבריו של פרופ' אבישי ברוורמן, לשעבר נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ”יחיאל אדמוני הוא ממשיך דרכו של בן-גוריון”.[2]
חיים אישיים
משנת 1949 עד לפטירתו, אדמוני היה נשוי לצפרירה לבית שור, אחות במקצועה ואף היא לוחמת פלמ"ח.[10][2] להם בן ובת, נכדים ונינים.
שנים רבות התגורר הזוג אדמוני בירושלים, ולאחר מכן עבר לרעננה.[1]
נפטר באוקטובר 2024, בגיל 98.[11]
פרסים והוקרה
- פרס ראש הממשלה על מפעל חיים (1996)
- ד"ר לשם כבוד, מטעם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1998)
- יקיר תל-חי (2002)
- כתב הוקרה על השתתפות בשיקום שכונות, מטעם נשיא המדינה (2005)
- פרס בן-גוריון, מטעם יד דוד בן-גוריון (2006)
ספרו
- יחיאל אדמוני, עשור של שיקול דעת, יד טבנקין, 1992.
קישורים חיצוניים
- ^ 1.0 1.1 1.2 תולדות ישראל, יחיאל אדמוני – ראיון מלא, באתר יוטיוב, 27 בדצמבר 2010
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 זאב ביגון, יחיאל אדמוני – סיפור חייו, באתר 12 באוקטובר 2017
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 אדמוני יחיאל, באתר הפלמ"ח
- ^ מיומנו של הגדעוני יחיאל אדמוני, באתר הפלי"ם
- ^ י. אדמוני – מנכ"ל מחלקת ההתיישבות, באתר דבר, 23 בדצמבר 1969
- ^ שמעון רביד – מנכ"ל המחלקה להתיישבות, באתר על המשמר, 10 באוגוסט 1977
- ^ יוסף פריאל, אושרה הקמת רשות למתן סיוע חקלאי, באתר דבר, 18 בינואר 1977
- ^ שמו הרשמי של התפקיד הוא "מנכ"ל החברה להתחדשות בסוכנות היהודית"
- ^ אודות – יק"א בישראל, באתר יק"א
- ^ צפרירה שור ויחיאל אדמוני נשואים, באתר דבר, 9 בספטמבר 1949
- ^ יחיאל אדמוני ז"ל, באתר אבלים, 6 באוקטובר 2024
39754545יחיאל אדמוני