החטיבה להתיישבות
| מידע כללי | |
|---|---|
| משרד אחראי | המשרד לענייני התיישבות |
| סוכנות אם | ההסתדרות הציונית העולמית |
| תאריך הקמה | 1968 |
| יו"ר | גאל גרינוולד |
| מטה מרכזי | ירושלים ,ישראל |
| עובדים | 362 |
| תקציב | 653 מיליון ש"ח (2013)[1] |
| אתר החטיבה להתיישבות | |
החטיבה להתיישבות היא יחידה עצמאית בתוך ההסתדרות הציונית העולמית המשמשת כזרוע המבצעת של ממשלת ישראל בהקמת וביסוס ההתנחלויות הכפריות ביהודה שומרון וחבל עזה, סיני והגולן, ומאז שנת 2004 גם בנגב והגליל. החטיבה פועלת במימון מלא של ממשלות ישראל.
היסטוריה
רקע
בשנת 1908 הוקם המשרד הארצישראלי של התנועה הציונית על ידי ד"ר ארתור רופין, שמטרתו הייתה הוצאה לפועל של מדיניות התנועה בארץ ישראל. במסגרת זאת עסק רופין בליווי וסיוע לקבוצות שהתיישבו ברחבי ארץ ישראל. לאחר הקמת ועד הצירים, הוקמו במסגרתו מחלקות,[2] בהן המחלקה להתיישבות חקלאית, אליה הועבר הטיפול בקבוצות.[3] בשנים 1920–1921 המחלקה השקיעה משאבים בהעסקת עולים חדשים מחוסרי עבודה, בחקלאות.[4]
בשנת 1952 נחקק חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תשי"ג-1952, שמטרתו עיגון הקשר בין המדינה הצעירה לבין ההסתדרות הציונית העולמית.[5]
החטיבה להתיישבות
לאחר מלחמת ששת הימים, בנובמבר 1967, פנה ראש הממשלה לוי אשכול אל יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, בבקשה כי המחלקה להתיישבות תסייע לממשלה בעיבוד קרקעות בשטחים המוחזקים, בגין ניסיונה של המחלקה בנושא זה. הקמת החטיבה להתיישבות כחלק מהמחלקה להתיישבות נועדה ליצור מערכת שתאפשר פעילות דומה מעבר לתחומי "הקו הירוק" אשר תמומן מתקציב המדינה ותנצל את היכולת המקצועית שהייתה קיימת במחלקה להתיישבות.
באוקטובר 1981, הציג ראש החטיבה להתיישבות מתתיהו דרובלס את "תוכנית המיליון", תוכנית ליישוב מיליון יהודים ביהודה ושומרון תוך שלושים שנה.[6] מאז הופנו משאבים רבים של החטיבה להתיישבות להקמת התנחלויות.[7]
עד שנת 1992 פעלה החטיבה להתיישבות כחלק אורגני בתוך המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, באותם דפוסי עבודה ותחת הנהלה משותפת (אך באמצעות מקורות מימון שונים). בשנת 1993 הופרדו הגופים, והחטיבה החלה לפעול כיחידה עצמאית במסגרת ההסתדרות הציונית העולמית במבנה של מטה מרכזי ומרחבים 6 גאוגרפיים.
בהתאם למדינות הממשלה, מאמצע שנות התשעים ועד שנת 2003, התמקדה החטיבה בחיזוק הבסיס הדמוגרפי, החברתי והכלכלי של היישובים הקיימים תוך מתן דגש על היבטים אזוריים כוללים. בהתאם להחלטות הממשלה, ועל פי חוזה שנחתם בין הממשלה ובין ההסתדרות הציונית העולמית בשנת 2000, פועלת החטיבה באזורי רמת הגולן, השומרון, הרי בנימין ויהודה, בקעת הירדן, הר חברון וגוש קטיף (עד פינויו בספטמבר 2005). החל משנת 2004, עם קבלת האחריות על הנגב והגליל, פועלת החטיבה גם באזורים אלה.[8]
על פי דו"ח המאחזים משנת 2005, הקימה החטיבה להתיישבות מאחזים ללא תוכנית בנייה בתוקף וללא אישור סופי של הממונה על הרכוש הממשלתי ביו"ש. המלצתה של מחברת הדו"ח טליה ששון להפסיק את פעילות החטיבה בשטחים לא יושמה. עם יישום תוכנית ההתנתקות נרתמה החטיבה למציאת פתרונות ליישוב מפוני גוש קטיף.
בדצמבר 2014, פשטה המשטרה על משרדי החטיבה, כחלק מחקירת פרשת השחיתות בישראל ביתנו.[9] באותו חודש, נמתחה ביקורת ציבורית בנוגע להעברת 130 מיליון שקלים לחטיבה זמן קצר לפני התפזרותה של הכנסת.
בפברואר 2015, פרסמה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דנה זילבר, דו"ח הממליץ לממשלה להחזיר לעצמה את סמכויות הפעולה בתחום ההתיישבות ולהפסיק לתקצב את החטיבה, שלא היה לה מעמד רשמי (אותה כינתה "אזור דמדומים ממשלתי").[10][9] בעקבות פרסום חוות הדעת, הורתה הממשלה על הקפאת תקציב ופעילות החטיבה, למעט המשך ביצוע פרויקטים להם התחייבה בעבר וכן פרויקטים חיוניים באזור עוטף עזה. ב-24 בדצמבר 2015, הוסדר מעמדה החוקי של החטיבה, לאחר שהכנסת אישרה את "חוק החטיבה להתיישבות" הקובעת שהחטיבה להתיישבות היא הזרוע התיישבותית רשמית של ממשלת ישראל בכל חלקי ארץ ישראל (כולל יהודה ושומרון).[11] בעקבות אישור החוק אישרה הממשלה בדצמבר 2016, בהמלצת היועץ המשפטי לממשלה, מתווה להחזרת החטיבה להתיישבות לפעילות.
באפריל 2016, הושג הסכם פשרה בתביעה אותה הגישו תושבי היישוב נווה דניאל כנגד החטיבה להתיישבות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפיו גבתה החטיבה אגרות כפולות ומשולשות מתושבי יהודה ושומרון (בהשוואה לתעריף המקובל אותו גובה רשם המקרקעין).[12]
ב-27 באפריל 2017 נחתם הסכם בין שר החקלאות אורי אריאל לבין יו"ר החטיבה להתיישבות גאל גרינוולד, לפיו תוקם יחידה מפקחת על החטיבה להתיישבות במשרד החקלאות. במסגרת היערכות זו, בוטל הנוהג הנוגע לחלוקת התקציבים של החטיבה לפי שיעור של שליש לגליל ולנגב, שליש לגולן ושליש ליהודה ולשומרון. בהקשר זה, ציין השר אריאל כי ביטול העיקרון נובע מההנחיה המשפטית שיש לחלק כספים לפי קריטריונים שווים.[9]
באוקטובר 2018, פרסם עיתון הארץ תחקיר שחשף שהחטיבה העניקה עשרות הלוואות לצורך הקמה ופיתוח של מאחזים, של חוות חקלאיות ושל כרמים בלתי חוקיים ברחבי יהודה ושומרון. זאת על ידי משכנו של ציוד חקלאי או צאן לטובת הלוואות מהחטיבה. מאחר שלבנקים בישראל אסור לתת משכנתא לצורך הקמת מאחז, משום שמדובר בפעילות בלתי חוקית.[13]
תקציב
החטיבה פועלת במימון מלא של המדינה. בשנים האחרונות תקציב הביצוע של החטיבה עולה במאות אחוזים על התקציב המתוכנן.[14] על פי ניתוח שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ב–2012 קפץ תקציב החטיבה מ 77.7 מיליון שקל בבסיס התקציב ל 458 מיליון שקל בסוף השנה, גידול של כ–590%.[15]
לטענת רבים בשמאל, החטיבה משמשת כלי להעברת תקציב להתנחלויות. בעוד שבסיס התקציב של החטיבה מתחלק שווה בשווה בין שלושת אזורי האחריות שלה על פי החלטת הממשלה משנת 2004, לטענת ארגון מולד השינויים המבוצעים בו במהלך השנה מביאים לכך שרוב תקציבה מופנה להתנחלויות. כך למשל, עד יוני 2014, הופנו כ-75% מהתמיכות הישירות לרשויות של החטיבה, לרשויות הנמצאות מעבר לקו הירוק.[16] בנוסף, תקציב החטיבה גדל במהלך השנה עקב העברות תקציביות המבוצעות בוועדת הכספים. בכל שנת 2014 הועברו לרשויות בעוטף עזה כ-40 אחוזים מתקציב החטיבה (כ-150 מיליון ש"ח) וכ-6 אחוזים מתקציב החטיבה הועברו לרשויות ביהודה ושומרון (כ-22 מיליון ש"ח).[17]
בשנת 2015, תקציב החטיבה הרשום היה 33 מיליון שקל בלבד, בעקבות ההמלצה המשפטית בדבר הפסקת ההעברות הממשלתיות לחטיבה עד להסדרתה בחוק, אך היקף הוצאותיה היה כ-180 מיליוני שקלים.[18] בשנים הקודמות עמד תקציב החטיבה על כ-300–400 מיליון שקל בשנה.
הנהלה
החל משנת 2015 מכהן בתפקיד היו"ר גאל גרינוולד. משרדי ההנהלה ממוקמים בירושלים. בין ראשי החטיבה בעבר ניתן למנות את רענן ויץ, מתתיהו דרובלס ואברהם דובדבני.
ביקורת על החטיבה
שקיפות
מאחר שהחטיבה לא הוגדרה כרשות ציבורית היא אינה כפופה לחוק חופש המידע, אם כי לפי החלטת הממשלה עליה לפעול "בהתאם לעקרונות ולכללים הקבועים בחוק חופש המידע".[19] בשנת 2013, ביקשה שרת המשפטים ציפי לבני מוועדת חוקה, לאשר צו הקובע כי החטיבה להתיישבות תוכרז כרשות ציבורית לפי חוק חופש המידע. הוועדה בראשותו של חבר הכנסת דוד רותם דחתה את ההצעה. עם הסדרת מעמדה החוקי של החטיבה בדצמבר 2015, החלו לחול עליה חוק חובת המכרזים וחוק חופש המידע, המחייבים אותה בעקרונות מינהל התקין ושקיפות החלים על כל הגופים במסגרת השירות הציבורי.
כנגד החטיבה מופנית ביקורת לפיה היא משמשת כצינור להעברת כספים ותקציבים, לעיתים חשאיים, עם פיקוח ובקרה מינימלית. בשנת 2014, נמתחה ביקורת קשה על כך שהחטיבה החלה לשמש צינור להעברת תקציבים לגרעינים תורניים המקורבים למפלגת הבית היהודי, שרבים מהם פועלים במרכז הארץ ולא בהתיישבות. ביקורת זו עוגנה אף בדו"ח מבקר המדינה משנת 2017 אשר הצביע על כשלי התקצוב של אותם גרעינים באמצעות החטיבה להתיישבות ומשרד השיכון אשר אורי אריאל שימש שם כשר בשנים בהן התבצעה הביקורת. בין היתר, נכתב בדו"ח:
פעולות פסולות אלה הביאו לכך שמשרד הבינוי והחטיבה להתיישבות קבעו אמות מידה למתן הסיוע, כך שלא היה הבדל בין עמותות שפועלות ביישובים מוחלשים לבין אלה שפועלות ביישובים חזקים במעמד חברתי-כלכלי גבוה, ולהוצאה של עשרות מיליוני שקלים מקופת המדינה לשם תמיכה בעמותות שחלק מפעולותיהן אינן עולות בקנה אחד עם תכליתה של החלטת הממשלה.[20]
קישורים חיצוניים
- אתר החטיבה להתיישבות
- יוסף וקסמן, תכנית החטיבה להתיישבות בסוכנות הוצגה אתמול: בעוד 30 שנה - מיליון יהודים ביהודה ושומרון, מעריב, 5 באוקטובר 1981
- מודעה המזמינה את הציבור להתיישב ביש"ע, מעריב, 9 במאי 1983
- שאול אמסטרדמסקי, איך חרג תקציב החטיבה להתיישבות ב־430% מהתכנון?, באתר כלכליסט, 24 ביוני 2013
- נחום ברנע, תעריף בית אל, ידיעות אחרונות, 5 בספטמבר 2014
נמרוד בוסו, החטיבה לחינוך מחדש של תושבי גוש דן, באתר TheMarker, 1 בינואר 2015- רוני זינגר, החטיבה להתיישבות בזבזה פי 5 מהתקציב שלה ב־2015, באתר כלכליסט, 24 באפריל 2016
הערות שוליים
- ^ מקור: מרכז המחקר והמידע של הכנסת
- ^ החלטות הישיבה הרביעית של ועד הזמני, הפועל הצעיר, 9 במאי 1919
- ^ האספה הכללית העשירית של הועד הזמני, דואר היום, 5 במרץ 1920; האספה הכללית העשירית של הועד הזמני, דואר היום, 10 במרץ 1920
- ^ העסקת העולים בעבודות ציבוריות, הפועל הצעיר, 10 בפברואר 1922
- ^ חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תשי"ג-1952, באתר נבו
- ^ יוסף וקסמן, בעוד 30 שנה - מיליון יהודים ביהודה ושומרון, מעריב, 5 באוקטובר 1981
- ^ אבישי גרינצייג, פרויקט מיוחד: כמה עולות ההתנחלויות למשלם המסים, באתר גלובס, 2 בינואר 2017
שחר אילן, החטיבה להתיישבות העבירה תקציבים לפרויקטים לא חוקיים, באתר כלכליסט, 26 במאי 2019 מאמר המערכת, החטיבה להתנחלות, באתר הארץ, 2 במרץ 2015
- ^ נמרוד בוסו, השיטה נחשפת: כך הזרימה החטיבה להתיישבות מאות מיליוני שקלים להתנחלויות, באתר TheMarker, 1 בינואר 2015
- ^ 9.0 9.1 9.2 שחר אילן, החטיבה להתיישבות חוזרת לפעול אחרי שנתיים של שיתוק, באתר כלכליסט, 7 במאי 2017
- ^ רוני זינגר, משרד המשפטים: להפסיק לתקצב את החטיבה להתיישבות, 26 בפברואר 2015, באתר ynet
- ^ צבי לביא, החטיבה להתיישבות קיבלה מעמד רשמי, באתר ynet, 24 בדצמבר 2015.
חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל (תיקון מס' 2), התשע"ו–2015, באתר הכנסת - ^ יעל פרידסון, ש"י יקר: החטיבה להתיישבות גבתה אגרות כפולות, 24 באפריל 2016, באתר ynet
- ^ יותם ברגר, החטיבה להתיישבות סייעה במשך 20 שנה לממן הקמת מאחזים לא חוקיים, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2018
- ^ צבי זרחיה, פרשת ישראל ביתנו: המשטרה פשטה על משרדי החטיבה להתיישבות, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014
- ^ נמרוד בוסו, השיטה נחשפת: כך הזרימה החטיבה להתיישבות מאות מיליוני שקלים להתנחלויות
- ^ יונתן לוי, ליאת שלזינגר ואביחי שרון- ארגון מולד, הקופה הסודית של הימין המתנחלי: תקציב התמיכות של החטיבה להתיישבות - חשיפה וניתוח, 4 בספטמבר 2014
- ^ רק 5.7% מתקציב החטיבה להתיישבות הגיע ליו"ש, באתר nrg, 8 במרץ 2015
- ^ רוני זינגר, חטיבה להתיישבות בזבזה פי 5 מהתקציב שלה ב־2015, באתר כלכליסט, 24/4/2016
- ^ בר"ם 3922/12 ההסתדרות הציונית העולמית ואח' נ' "יש דין" ואח', ניתן ב־8.7.2012
- ^ משרד הבינוי והשיכון - כשלים בגיבושה ובהפעלתה של התכנית האסטרטגית לעידוד ההתיישבות, באתר מבקר המדינה
28214646החטיבה להתיישבות