טריטוריות הנאמנות של האומות המאוחדות

טריטוריות הנאמנות של האומות המאוחדות היו שטחי ארץ ביבשת אפריקה ובאוקיאניה, אשר נוהלו תחת מועצת הנאמנות של האומות המאוחדות החל משנת 1946. טריטוריית הנאמנות האחרונה, פלאו, זכתה לעצמאות ב-1994.
משטר הנאמנויות
עם פירוקו הרשמי של חבר הלאומים באפריל 1946 והקמת ארגון האומות המאוחדות, נוצר צורך להסדיר את מעמד שטחי המנדט. פרק 12 למגילת האו"ם כונן את "מערכת הנאמנות הבינלאומית" כיורשת למשטר המנדטים של חבר הלאומים, הארגון הבינלאומי שפורק באותה שנה. הטריטוריות נוהלו על ידי מועצת הנאמנות של האומות המאוחדות באמצעות שליטה ישירה של מדינות מבין חברות האו"ם. מטרת משטר הנאמנות הייתה להכין את טריטוריות הנאמנות ותושביהן לקראת קבלת עצמאות.
מעמד המנדט על ארץ ישראל בעידן האומות המאוחדות (1946–1948)
בנוגע לשאלת ארץ ישראל נקטה בריטניה בצעד חריג. בניגוד להסכמי נאמנות שנחתמו עבור טריטוריות מנדטוריות אחרות (כגון טנגניקה או קמרון), בריטניה בחרה שלא לחתום על הסכם נאמנות (Trusteeship Agreement) רשמי מול האו"ם עבור ארץ ישראל[1]. הממשלה הבריטית סירבה להכפיף את ניהול הארץ לפיקוחה של מועצת הנאמנות של האו"ם בטריטוריה שהפכה לנטל אסטרטגי בשל חוסר רצונה לקבל על עצמה התחייבויות חדשות, בין השאר, פתיחת שערי הארץ בפני 100,000 פליטי שואה על פי מסקנותיה של ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית. הימנעות זו הותירה את המנדט על ארץ ישראל במצב משפטי ייחודי של שימור זכויות מכוח סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות של מדינות או עמים מכוח המנדטים הקיימים. עבור היישוב הבטיח סעיף זה את שימור התחייבויות כתב המנדט להקמת בית לאומי, גם לאחר פירוק חבר הלאומים וללא "נאמן" רשמי תחת האו"ם. בשל המבוי הסתום ואי-הסכמתה למסד משטר נאמנות, הודיעה בריטניה בפברואר 1947 כי היא "מחזירה את הבעיה" לאו"ם. מהלך זה הוביל להקמת ועדת אונסקו"פ ולבסוף לתוכנית החלוקה בנובמבר 1947, שהתוותה את סיום המנדט ב-15 במאי 1948.
סומלילנד
סומלילנד הייתה השטח היחיד שנוהל כנאמנות מבלי שנוהל לפני כן כמנדט. השטח היחיד שהיה תחת מנדט ולא הועבר למעמד של טריטוריית נאמנות היה דרום מערב אפריקה. דרום אפריקה, ששלטה בו, סירבה לשינוי. בשנת 1990 זכה השטח לעצמאות כמדינת נמיביה.
אין לבלבל בין משטר הנאמנות של האו"ם לבין הטריטוריות שנוהלו באופן ישיר וזמני על ידי האו"ם עצמו.
הטריטוריות
באפריקה
| טריטוריה | מדינת נאמנות | מדינת מנדט | שלטון לפני מנדט | מידע נוסף |
|---|---|---|---|---|
| טוגולנד הצרפתית | זכתה לעצמאות ב-1960 כמדינת טוגו | |||
| טוגולנד הבריטית | הטריטוריה אוחדה ב-1956 עם מושבת חוף הזהב (Gold Coas) הבריטית. הן הפכו שנה אחר כך למדינת גאנה | |||
| טנגניקה | זכתה לעצמאות ב-1961, וב-1964 יצרה יחד עם מושבת זנזיבר הבריטית את טנזניה | |||
| סומלילנד | מושבה איטלקית. נכבשה על ידי בריטניה ב-1941. הייתה לטריטוריית נאמנות ב-1950. ב-1960 התמזגה עם סומלילנד הבריטית ויצרה את רפובליקת סומלי (מ-1969 - סומליה). | |||
| קמרון הצרפתית | זכתה לעצמאות ב-1960 כמדינת קמרון | |||
| קמרון הבריטית | כללה שני חלקים: קמרון הצפונית הצטרפה לניגריה ב-1961; קמרון הדרומית הצטרפה באותה שנה לקמרון | |||
| רואנדה-אורונדי | הטריטוריה זכתה לעצמאות ב-1962 כמדינות רואנדה ובורונדי |
באוקיאניה
| טריטוריה | מדינת נאמנות | מדינת מנדט | שלטון לפני מנדט | מידע נוסף |
|---|---|---|---|---|
| איי האוקיינוס השקט | התפצלה לארבע ישויות: מדינות איי מרשל (1986), מיקרונזיה (1986), פלאו (1994) וכן איי מריאנה הצפוניים שהם טריטוריה של ארצות הברית (1986) | |||
| גינאה החדשה | החלק הצפון-מזרחי של האי גינאה החדשה נשלט במסגרת מנדט. החלק הדרום-מזרחי שלו הוכרז ב-1902 כטריטוריה אוסטרלית (החלק המערבי של האי היה מושבה הולנדית). לאחר הכרזת הנאמנות אוחדו שני החלקים לטריטוריה אחת אשר ב-1975 הפכה למדינת פפואה גינאה החדשה | |||
| נאורו | זכתה לעצמאות ב-1968 כמדינת נאורו | |||
| סמואה המערבית | זכתה לעצמאות ב-1962 כמדינת סמואה המערבית (מאז 1997 - סמואה) |
הצעות שלא מומשו להקמת טריטוריות נאמנות
- נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט הציע במהלך מלחמת העולם השנייה כי בחצי האי הקוריאני ינוהל משטר נאמנות אמריקאי-סובייטי. ההצעה גוועה לאחר מותו, אם כי הועלתה בוועידה שנערכה במוסקבה בדצמבר 1945.
- ממשלו של נשיא ארצות הברית הארי טרומן הציע ב-1948 להקים טריטוריית נאמנות בארץ ישראל לאחר סיום המנדט הבריטי עליה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ John Quigley, Did the Palestine Mandate Survive the League of Nations?, 9 December 2021, University of Cambridge