טרור של השמאל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טרור של השמאל הוא צורה של אלימות פוליטית טרוריסטית המונעת על ידי אידאולוגיות של שמאל קיצוני, והמבוצעת בדרך כלל במטרה לפגוע ולמוטט את המערכות הקפיטליסטיות הנוכחיות ולהחליפן בחברות קומוניסטיות, מרקסיסטיות, אנרכיסטיות או סוציאליסטיות. טרור שמאלני יכול להתרחש גם בתוך מדינות סוציאליסטיות, כפעילות נגד הממשלה השלטת הנוכחית.

רוב קבוצות הטרור השמאלניות מקורן לאחר מלחמת העולם השנייה ותקופת השיא של פעילותן הייתה בעיקר במהלך המלחמה הקרה.[1] בעשורים האחרונים, טרור שמאלני מבוצע בדרך כלל על ידי קבוצות של מורדים במדינות מתפתחות.

אידאולוגיה

קבוצות טרור ופעולות טרור של יחידים בשמאל, הושפעו מזרמים אנרכיסטיים, קומוניסטיים וסוציאליסטיים שונים, כולל מרקסיזם (ויותר מכך, מרקסיזם-לניניזם ומאואיזם). כך למשל נרודניה ווליה, ארגון פוליטי סוציאליסטי מהפכני מהמאה ה-19 וקבוצת טרור שמאלנית שפעלה בתוך האימפריה הרוסית, רצחה את הצאר אלכסנדר השני מרוסיה ב-1881[2] ופיתחה את המושג תעמולה של המעשה (אנ'), והיא נחשבת לבעלת השפעה גדולה על התופעה של טרור של השמאל.

הנזק מהפצצה שפגעה בסנאט של ארצות הברית ב-7 בנובמבר 1983 על ידי הארגון הקומוניסטי של ה-19 במאי

אפשר להצביע על שורשי הטרור של השמאל עוד בתקופת שלטון הטרור במהלך המהפכה הצרפתית, שהצדיקה מעשי טרור פוליטי בכסות אידאולוגית, ובעיקר במה שזוהה כמועדון היעקוביני.[3] הגותו של ז'ורז' סורל, שהדגישה את חשיבותו של הרצון ושל טקטיקות של פעולה ישירה כגון שביתות כלליות, חרמות וחבלה, כאשר מטרת הפעולה הישירה היא להפריע ישירות לתפקוד היומיומי של הקפיטליזם ולהעביר ישירות את אמצעי הייצור לשליטת הפועלים, מהווה מסד רעיוני לצמיחתו של טרור למען אידיאלים.[4]

חוקרים מצביעים על כמה הבדלים מהותיים בין טרור ימני ובין כזה שמגיע משמאל: ראשית, טרור ימני נובע במקרים רבים ממניעים אתניים או לאומניים, בעוד טרור משמאל מונע לרוב על ידי אידאולוגיות. זה מוביל גם להבדל השני, ולפיו בניגוד לטרור ימני, שעשוי להגיע לפשרות וויתורים, טרור שמאלני לא נתון למשא ומתן. עם זאת, ניתן למצוא מקרים ניגודיים, בהם קבוצות של שמאל מהפכני תמכו במאבקי טרור לאומניים וראו בהם חלק ממאבק גלובלי נגד הקפיטליזם. דוגמאות בולטות הן תנועות כמו לאומנים אירים (אנ'), הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) והטופאמארוס באורוגוואי. דוגמה נוספת שחורגת מהבידול בין סוגי הטרור היא מקרים של תנועות בדלניות שמשלבות אידיאלים קומוניסטיים וסוציאליסטים במדיניות שלהן, כמו אט"א הבסקי, הצבא הרפובליקני האירי הזמני (אנ') וצבא השחרור הלאומי האירי (אנ'). או מקרים של מטרה משותפת, כמו אנטישמיות, שמאחדת ארגוני טרור משני צדדי המפה הפוליטית.[5]

דייוויד ברנן כותב שטרוריסטים ומורדים שמאלנים אינם נוטים לעסוק בהתקפות חסרות הבחנה על הציבור, מכיוון שהדבר לא רק מנוגד לאידיאלים הסוציאליסטיים שלהם להיות מגיני מעמד הפועלים, שהם דוגלים בו, אלא משום שהם גם אינם רוצים להרחיק חלקים גדולים מאוכלוסיית העובדים, מכיוון שהם מבקשים לזכות בתמיכתם.[6] עם זאת, אבחנה זו שנויה במחלוקת, וחוקרים אחרים טוענים כי הטרור השמאלני הוא חסר הבחנה לא פחות ממקבילו הימני.

היסטוריה

טרור השמאל המודרני התפתח על רקע התסיסה הפוליטית ומחאות 1968.[7] חוקר הטרור פרופסור דייוויד רפופורט מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), טוען כי גל הטרור המודרני של השמאל החל עם חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה על ידי שלושה חברים בחזית העממית לשחרור פלסטין בשנת 1968.[8]

במערב אירופה, קבוצות בולטות של טרור שמאלני כללו את סיעת הצבא האדום במערב גרמניה (RAF) הבריגדות האדומות האיטלקיות (BR) הארגון המהפכני היווני של 17 בנובמבר (17N), הפעולה הישירה הצרפתי (AD) ותאי הלוחמים הקומוניסטיים (אנ') הבלגי (CCC). קבוצות אסייתיות כללו את הצבא האדום היפני ואת טיגריסי השחרור של טמיל אילם, אם כי הארגון האחרון אימץ מאוחר יותר גישה של טרור לאומני. באמריקה הלטינית, קבוצות שהיו מעורבות באופן פעיל בטרור בשנות ה-70 וה-80 כללו את הסנדיניסטים של ניקרגואה, הנתיב הזוהר הפרואני, הטופאמארוס האורוגוואי, FARC ותנועת M-19 הקולומביאנים. במקרים רבים, ארגוני הטרור של השמאל באמריקה הלטינית קיבלו סיוע וגיבוי מברית המועצות וקובה.

אמריקה

טרור של השמאל בארצות הברית

ערך מורחב – טרור בארצות הברית

בתחילת המאה ה-20, ארצות הברית חוותה את הפיגועים האנרכיסטיים ב-1919 (אנ')[9] ואת הפיגוע בוול סטריט (אנ') ב-1920.[10] במחצית השנייה של המאה, מחתרת מזג האוויר הייתה קבוצת טרור מקומית שהתפתחה כ"שלוחה קטנה ואלימה של סטודנטים למען חברה דמוקרטית", קבוצה שצמחה בשנות ה-60 כדי להוביל שינוי חברתי.[11] בין השנים 1973 ל-1975 היה צבא השחרור הסימביונזי פעיל, וביצע מעשי שוד בנק, רציחות ומעשי אלימות אחרים.[12] קבוצות טרור אחרות כמו החזית לשחרור העולם החדש (אנ') נקטו באיומים ברצח, אירועי ירי מרכב חולף והנחת מטעני צינור בסוף שנות ה-70.[13] במהלך שנות ה-80, היו פעילים הארגון הקומוניסטי של ה-19 במאי (אנ') (M19CO) וחזית החירות המאוחדת (אנ') הקטנה יותר.[14][15] באוקטובר 2020, רצח אהרן דניאלסון ומיכאל ריינוהל (אנ') נוסף למאגר הטרור של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים כפיגוע "שמאל קיצוני" קטלני.[16]

הארגון הקומוניסטי של ה-19 במאי היה ארגון מהפכני שהוקם על ידי חברי מחתרת מזג האוויר וצבא השחרור השחור. השם M19CO נגזר מימי ההולדת של הו צ'י מין ומלקולם אקס. הארגון היה פעיל בין השנים 1978 ל-1985 והוא כלל גם חברים בפנתרים השחורים וברפובליקה של אפריקה החדשה (אנ') (RNA).[17] על פי דו"ח של ממשלת ארצות הברית משנת 2001, לברית בין צבא השחרור השחור לחברי המחתרת היו שלוש מטרות: לשחרר אסירים פוליטיים מבתי הכלא בארצות הברית; השגת הון קפיטליסטי (באמצעות שוד) כדי לממן את פעולותיהם; וליזום סדרה של פיצוצים ומתקפות טרור נגד ארצות הברית.[18]

FARC

לוחמי גרילה של FARC צועדים בג'ונגל

FARC הוא ארגון מרקסיסטי-לניניסטי בקולומביה שעסק בפיצוץ מכוניות תופת, פיצוץ מכלי גז, הרג, הנחת מוקשים, חטיפה, סחיטה וחטיפת מטוסים, כמו גם שימוש בטקטיקות גרילה. מחלקת המדינה של ארצות הברית כוללת את FARC ברשימת ארגוני הטרור הזרים שלה, וכך גם האיחוד האירופי. הארגון מממן את עצמו בעיקר באמצעות סחיטה, חטיפה וסחר בסמים בלתי חוקיים.[19] על פי הערכות, בין 20 ל-30 אחוזים מלוחמי FARC הם מתחת לגיל 18, רבים מהם בני 12, ובסך הוכל כ-5,000 ילדים שייכים לארגון.[20] ילדים שמנסים להימלט משורותיו, נענשים בעינויים ומוות.[21]

הנתיב הזוהר

המפלגה הקומוניסטית של פרו, הידועה בשם הנתיב הזוהר, היא ארגון גרילה מאואיסטי שפתח בסכסוך הפנימי בפרו (אנ') ב-1980. הארגון ספג גינוי נרחב בשל אכזריותו, כולל מעשי אלימות נגד איכרים, מארגני איגודים מקצועיים, נבחרי ציבור והאוכלוסייה האזרחית הכללית. הארגון נמצא ברשימת "ארגוני הטרור הזרים המוכרזים" של מחלקת המדינה של ארצות הברית.[22] פרו, האיחוד האירופי וקנדה[23] מתייחסים גם הם לנתיב הזוהר כארגון טרור ואוסרים לתת לו מימון או תמיכה כספית אחרת. על פי ועדת האמת והפיוס של פרו (אנ') ב-2003, פעולות הנתיב הזוהר גבו את חייהם של בין 31,331 ל-37,840 בני אדם בין השנים 1980 ל-2000.[24]

טופאמארוס

טופאמארוס הייתה קבוצת גרילה עירונית מרקסיסטית-לניניסטית באורוגוואי, שפעלה בין שנות ה-60 לתחילת שנות ה-70 בהשראת המהפכה הקובנית.[25] עם זאת, בניגוד לפידל קסטרו, לוחמת הגרילה באורוגוואי הייתה פעילה באזורים עירוניים.[26] הארגון היה מעורב בגניבת אמצעי לחימה, מעשי רצח, חטיפות ופיגועים.[27] פעילותם היוותה השראה לתנועות שמאל קיצוני אחרות, בעיקר במערב גרמניה, שם צמחו תנועת ה-2 ביוני (אנ'), סיעת הצבא האדום וטופאמארוס מערב-ברלין (אנ'). פעולת חטיפתו של קצין ה-CIA דן מיטריונה (אנ') על ידי הארגון תוארה בסרט מדינה במצור (אנ') משנת 1972.[28]

אסיה

מאואיסטים ונקסליסטים בהודו

לאחר התקוממות נקסלבארי (אנ') ב-1967 והפיצול של המפלגה הקומוניסטית של הודו (מרקסיסטית) שהוביל ליצירת סיעה מרקסיסטית-לניניסטית.[29] הפלג התפצל לקבוצות שונות שתמכו באידאולוגיה המאואיסטית, וטענו כי הם נלחמים את מלחמת העם (אנ') נגד הממשלה.[30] הזרוע הצבאית של המאואיסטים נקראת צבא הגרילה לשחרור העם (אנ'),[31][32] והיא ביצעה סדרה של מעשי טרור נגד כוחות הביטחון ועובדי ממשלה.[33] הנקסליסטים היו מעורבים בהתקפות טרור רבות ובהפרות זכויות אדם במסדרון האדום (אנ') של הודו.[34][35] תנועות נקסליסטיות חמושות נחשבות לאיום הגדול ביותר על ביטחון הפנים של הודו, והן הוכרזו כארגוני טרור על ידי ממשלת הודו.[36][37]

המאואיסטים של נפאל

המפלגה הקומוניסטית של נפאל (המרכז המאואיסטי) (אנ') אחראית למאות התקפות על מטרות ממשלתיות ואזרחיות. לאחר שהזרוע המאואיסטית של החזית העממית המאוחדת של נפאל (אנ') (UPF) השיגה תוצאות חלשות בבחירות והודרה מבחירות 1994, פנו המאואיסטים להתקוממות. הם שאפו להפיל את המונרכיה והדמוקרטיה הפרלמנטרית של נפאל, ולשנות את החברה הנפאלית, כולל טיהור מעמד האליטה של המדינה, השתלטות המדינה על התעשייה הפרטית וקולקטיביזציה של החקלאות.[38] הם ביצעו התקפות נגד אוכלוסייה אזרחית כחלק מהאסטרטגיה המאואיסטית, מה שהוביל את אמנסטי אינטרנשיונל להצהיר:

המפלגה הקומוניסטית המאואיסטית (CPN) התמקדה בעקביות בבתי ספר פרטיים, להם היא מתנגדת אידאולוגית. ב-14 באפריל 2005 דרשה המפלגה הקומוניסטית המאואיסטית לסגור את כל בתי הספר הפרטיים, אם כי דרישה זו בוטלה ב-28 באפריל. בעקבות דרישה זו, הם פוצצו שני בתי ספר במערב נפאל ב-15 באפריל, בית ספר בנפאל-גאנג', מחוז בנקה ב-17 באפריל ובית ספר בקליאנפור, צ'יטוואן ב-21 באפריל. על פי הדיווחים, אנשי המפלגה הקומוניסטית (מאואיסטים) השליכו פצצה על תלמידים שלמדו בבית ספר בקארה, מחוז רוקום.[39]

המפלגה הקומוניסטית של הפיליפינים

המפלגה הקומוניסטית של הפיליפינים (אנ') הייתה אחראית למספר תקיפות על מטרות ממשלתיות ואזרחיות. היא נוסדה בשנת 1968 בשאיפה להפיל את נשיא הפיליפינים ואת הממשלה, ולשנות את החברה הפיליפינית, כולל טיהור מעמד האליטה של המדינה, השתלטות המדינה על התעשייה הפרטית וקולקטיביזציה של החקלאות באמצעות האידאולוגיה שלהם שכונתה דמוקרטיה לאומית (אנ').[40][41][42] הזרוע הצבאית של המפלגה, צבא העם החדש (אנ'), אחראית לתקיפת הצבא בהרי הפיליפינים. קבוצות אלה הוגדרו כטרוריסטיות על ידי ארצות הברית והאיחוד האירופי.[43]

הצבא האדום היפני

הצבא האדום היפני (JRA) נוסד ב-1969 כ"סיעת הצבא האדום" על ידי סטודנטים חסרי סובלנות כלפי התנהלותה של המפלגה הקומוניסטית של יפן. ב-1970 הם חטפו מטוס לצפון קוריאה, שם נכלאו תשעה מחבריה. 14 חברים נהרגו במהלך טיהור פנימי. ב-1971 יצרה התנועה קשר עם החזית העממית לשחרור פלסטין והקימה בסיס בלבנון. פעולות הטרור העיקריות שלהם כללו את הטבח בנמל התעופה לוד, חטיפת מטוסים ללוב ובנגלדש, חטיפת שגריר צרפת בהאג ופיצוץ מועדון לילה של ארגון השירות המאוחד (אנ') (USO) בנאפולי, איטליה.[44] באמצע שנות ה-90 הצטמצם היקף הפעילות שלהם ומחלקת המדינה האמריקאית כבר לא ראתה בהם איום טרור. ב-2001 הודיע מנהיגם על פירוק הקבוצה, למרות שחלק מחבריה היו בכלא ואחרים עדיין מבוקשים על ידי המשטרה.

אירופה

פעולה ישירה

ארגון הטרור פעולה ישירה היה פעיל בצרפת בין השנים 1979 ל-1987. במהלך שנות פעילותם ביצעו פעילי הארגון למעלה מ-50 פיגועים שכוונו בעיקרם כלפי הממשל הצרפתי, סוכנויות נדל"ן וניהול נכסים, בניינים בבעלות הצבא הצרפתי, גופים בתעשייה הצבאית, וגופים המזוהים עם ישראל, וכן כלפי ארגונים סוציאליסטיים "מתונים" דוגמת איגוד הפועלים הצרפתי (CNPF), שאת בנייניו ריססו פעילי הארגון במכונת ירייה ב-1 במאי 1979. בפעולות הטרור שביצע הארגון נרצחו 12 בני אדם ונפצעו 26. ממשלת צרפת הוציאה את הקבוצה אל מחוץ לחוק.[45][46]

תאי הלוחמים הקומוניסטים

ארגון הטרור תאי הלוחמים הקומוניסטים (אנ') (CCC) נוסד בשנת 1982 בבלגיה, ה-CCC מימן את פעילותו באמצעות סדרה של מעשי שוד בנקים. במהלך 14 חודשים, הם ביצעו 20 התקפות נגד רכוש, רובן נגד מתקנים של ארגון הברית הצפון אטלנטית (נאט"ו). למרות הניסיונות להימנע מאובדן חיים, היו נפגעים בהתקפות.[47]

קבוצות ההתנגדות האנטי-פשיסטיות של הראשון באוקטובר

קבוצות ההתנגדות האנטי-פשיסטיות של הראשון באוקטובר (אנ') (GRAPO) הייתה קבוצת טרור מאואיסטית שנוסדה בספרד ב-1975. מאז הקמתה ועד 2007, היא התנקשה ב-84 בני אדם, כולל שוטרים, אנשי צבא, שופטים ואזרחים. הקבוצה ביצעה מספר חטיפות, בתחילה מסיבות פוליטיות, ובהמשך, בעיקר למטרות סחיטה. הפיגוע האחרון בוצע ב-2006, כאשר חמושי GRAPO ירו למוות באנה איזבל הררו בסרגוסה.[48]

צבא השחרור הלאומי האירי

חלון ראווה בבלפסט, צפון אירלנד, אחרי שספג פצצת תבערה

צבא השחרור הלאומי האירי (אנ') הוא ארגון צבאי אירי קומוניסטי שהוקם ב-10 בדצמבר 1974 בדרישה להוציא את צפון אירלנד משליטה בריטית וליצור רפובליקה סוציאליסטית שתקיף את כל אירלנד. זהו הזרוע הצבאית למחצה של המפלגה הסוציאליסטית הרפובליקנית האירית (אנ') (IRSP). הארגון הוקם על ידי חברים לשעבר בצבא הרפובליקני האירי הרשמי (אנ') שהתנגדו להפסקת האש של ארגון הגג. ה-INLA ניהל מערכה צבאית למחצה נגד הצבא הבריטי וכוח השיטור המלכותי של אלסטר (RUC) בצפון אירלנד, ופעל במידה פחותה גם ברפובליקה של אירלנד ובבריטניה. הארגון ביצע גם כמה פיצוצים ומעשי שוד ביבשת אירופה בשיתוף פעולה עם הקבוצה המיליטנטית המערב-גרמנית תאי המהפכה ועם ארגון הטרור הצרפתי פעולה ישירה. עם זאת, הוא היה קטן יותר ופחות פעיל מהקבוצה הרפובליקנית הצבאית למחצה העיקרית, ה-IRA הזמני (אנ'). חברי הקבוצה השתמשו בשמות הכיסוי צבא השחרור העממי (PLA), הצבא הרפובליקני העממי (PRA) וכוח התגובה הקתולי (CRF להתקפות שביצעו חברי הארגון אם ה-INLA לא רצה לקחת אחריות עליהן.[49] הארגון האירי לשחרור העם (אנ') (IPLO) היה ארגון שהוקם ב-1986 ופורק בכוח על ידי ה-IRA הזמני (PIRA) ב-1992. ה-INLA הוא ארגון אסור בבריטניה על פי חוק הטרור משנת 2000 וארגון בלתי חוקי ברפובליקה של אירלנד.[50]

הכוחות העממיים, 25 באפריל

הכוחות העממיים 25 באפריל (אנ') היא קבוצת טרור שמאל קיצונית שהוקמה בפורטוגל ופעלה בין השנים 1980 ל-1987.[51] במשך 7 שנים, FP-25 היו אחראים ל-19 מקרי מוות, כולל של תינוק בן ארבעה חודשים. האלימות נעצרה חלקית ביוני 1984, במבצע חשאי של המשטרה שהביא למעצרם של רוב מנהיגיה ופעיליה של הקבוצה. הם נשפטו מאוחר יותר, באוקטובר 1986.[52]

סיעת הצבא האדום

תוצאות פיגוע של סיעת הצבא האדום, 1981

ארגון הטרור סיעת הצבא האדום (RAF), שהתפתח מכנופיית באדר-מיינהוף בגרמניה, ביצע סדרה של פיגועי טרור בשנות ה-70 ונותר פעיל במשך למעלה מ-20 שנה. הוא היה מאורגן בתאים קטנים ומבודדים, והיו לו קשרים עם החזית העממית לשחרור פלסטין וקרלוס התן. למרות שמנהיגי הארגון, כולל גודרון אנסלין, אנדריאס באדר ואולריקה מיינהוף נעצרו ב-1972, הוא ביצע פיגועים גדולים, כולל חטיפתו ורציחתו של הנס מרטין שלאייר, נשיא הקונפדרציה של ארגוני המעסיקים הגרמניים ושל פדרציית התעשיות הגרמניות, וחטיפת טיסה 181 של לופטהאנזה במה שכונה הסתיו הגרמני של 1977.[53][54][55]

הבריגדות האדומות

ערך מורחב – שנות העופרת באיטליה

קבוצת הטרור המרקסיסטית הבריגדות האדומות הוקמה באוגוסט 1970, בעיקר על ידי חברים לשעבר בפדרציה הקומוניסטית האיטלקית (אנ') שגורשו ממפלגת האם בשל דעות קיצוניות. זה היה ארגון הטרור הגדול ביותר באיטליה, שמטרתו הייתה להפיל באלימות את הממשלה ולהחליפה במערכת קומוניסטית.[56] חבריה היו אחראים לחטיפתו ורציחתו של אלדו מורו, חבר בולט במפלגה הדמוקרטית-נוצרית שכיהן פעמיים כראש ממשלת איטליה.[57]

17 בנובמבר

17 בנובמבר היה ארגון טרור עירוני יווני שהוקם לזכר מרד הפוליטכניק באתונה (אנ') נגד החונטה הצבאית ב-1973. עד 1975 הארגון הרג 23 בני אדם, כולל פקידי ממשל אמריקאים, פקידי נאט"ו ופוליטיקאים, שופטים ואנשי עסקים יוונים. ניסיונות של המשטרה היוונית, סוכנות הביון המרכזית (CIA) והסקוטלנד יארד לחקור וללכוד את חברי הקבוצה לא צלחו. הקבוצה נתפסה ב-2002, לאחר שאחד מחבריה נפצע מפצצה שנשא.[58] הארגון הוכר כארגון טרור על ידי יוון, ארצות הברית ורשויות אכיפת החוק הבינלאומיות.[59][60]

מפלגת החזית המהפכנית לשחרור העם

מפלגת החזית המהפכנית לשחרור העם DHKP/C היא מפלגה מרקסיסטית-לניניסטית מיליטנטית בטורקיה.[61] ארצות הברית, בריטניה והאיחוד האירופי מסווגים אותה כארגון טרור. נכון לשנת 2007, המחלקה ללוחמה בטרור ומבצעים של המנהל הכללי לביטחון מונה אותו בין 12 ארגוני הטרור הפעילים בטורקיה.[62] זהו אחד מ-44 השמות הרשומים ברשימת ארגוני הטרור הזרים של מחלקת המדינה של ארצות הברית לשנת 2008,[63] אחת מ-48 הקבוצות והישויות שעליהן חלה העמדה המשותפת של האיחוד האירופי לגבי יישום אמצעים ספציפיים למלחמה בטרור[64] ואחד מ-45 ארגוני הטרור הבינלאומיים ברשימת קבוצות הטרור האסורות של משרד הפנים הבריטי.[65]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ עדי פורטוגז, אז מי אלים יותר? הימין או השמאל?, באתר מידה, ‏2014-07-24
  2. ↑
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
    פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים         {{{כותרת}}}, באתר paperspast.natlib.govt.nz
  3. ↑ Jacobin Club | History, Members, & Facts | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  4. ↑ טרור כפעולה הישירה – האתר של קימקא: שמחה ניר, עו"ד
  5. ↑ דב גיל-הר, שירותי הביטחון בגרמניה מזהירים שהתקפות טרור נגד יהודים "גדלו באופן משמעותי", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 5 באוקטובר 2024
  6. ↑ Andrew T. H. Tan, Politics of Terrorism: A Survey, Routledge, 2010-10-18, מסת"ב 978-1-136-83336-6. (באנגלית)
  7. ↑ Simon Clark, Terror Vanquished: The Italian Approach to Defeating Terrorism, Center for Security Policy Studies, 2018-11-02, מסת"ב 978-1-7329478-0-1. (באנגלית)
  8. ↑ יובל שהם, טיסת אל-על אינה עונה, באתר חיל האוויר, ‏19.7.2011
  9. ↑ "Page 1 News - The Chicago Tribune - Fold3". Fold3 (באנגלית). נבדק ב-2025-07-01.
  10. ↑ Barron, James (2003-09-17). "After 1920 Blast, The Opposite Of 'Never Forget'; No Memorials on Wall St. For Attack That Killed 30". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-07-01.
  11. ↑ Weather Underground Bombings, Federal Bureau of Investigation (באנגלית אמריקאית)
  12. ↑ Guerrilla: The Taking of Patty Hearst | American Experience | PBS, www.pbs.org (באנגלית)
  13. ↑ report, Joel Kotkin and Paul Grabowicz, Special to The Washington Post; Special correspondent Francis Moriarty contributed to this (1978-11-29). "San Francisco: A City of Violence". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2025-06-30.
  14. ↑ Madison Czopek, What’s misleading in comparisons of Capitol attacks, @politifact (באנגלית אמריקאית)
  15. ↑ Case-Study of US Domestic Terrorism: The United Freedom Front
  16. ↑ Beckett, Lois (2020-10-22). "White supremacists behind majority of US domestic terror attacks in 2020". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-07-01.
  17. ↑ START | Terrorist Organization Profile, www.start.umd.edu
  18. ↑ LEFT-WING EXTREMISM: The Current Threat, ‏4.2001
  19. ↑ "Colombia's most powerful rebels" (באנגלית בריטית). 2003-09-19. נבדק ב-2025-07-01.
  20. ↑ Colombia: Armed Groups Send Children to War | Human Rights Watch, ‏2005-02-21 (באנגלית)
  21. ↑ Child Combatants in Colombia
  22. ↑ Bureau of Public Affairs Department Of State. The Office of Electronic Information, Foreign Terrorist Organizations (FTOs), 2001-2009.state.gov (באנגלית)
  23. ↑ Government of Canada, Public Safety and Emergency Preparedness Canada, Currently listed entities, www.psepc.gc.ca (באנגלית)
  24. ↑ CUÁNTOS PERUANOS MURIERON? ESTIMACIÓN DEL TOTAL DE VÍCTIMAS CAUSADAS POR EL CONFLICTO ARMADO INTERNO
  25. ↑ Las aguas que agitó y dividió Fidel, EL PAIS, ‏2016-12-04 (באנגלית)
  26. ↑ Carlos Demasi, Los “tupamaros”, la guerrilla “Robin Hood”, Atlante. Revue d'études romanes, 2016-06-01, עמ' 9–28 doi: 10.4000/atlante.11272
  27. ↑ Tupamaros (1): el origen, El Observador (ב־)
  28. ↑ EFE (1985-04-28). "El filme 'Estado de sitio', estrenado en Uruguay tras 12 años de censura". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2025-07-01.
  29. ↑ "History of Naxalism". http://www.hindustantimes.com/ (באנגלית). 2003-05-09. נבדק ב-2025-07-01. {{cite news}}: External link in |work= (עזרה)
  30. ↑ India's Naxalites: A spectre haunting India | The Economist, www.economist.com (באנגלית)
  31. ↑ Database - Uppsala Conflict Data Program (UCDP), www.ucdp.uu.se (באנגלית)
  32. ↑ A. K. Diwanji in Mumbai, Primer: Who are the Naxalites?, Rediff (באנגלית)
  33. ↑ Al Jazeera English - CENTRAL/S. ASIA - 'Maoist attacks' kill Indian police, english.aljazeera.net
  34. ↑ Naxals, India's enemy within, www.rediff.com
  35. ↑ "A spectre haunting India". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2025-07-01.
  36. ↑ Maoist Communist Centre - Left Wing Extremism, India, South Asia Terrorism Portal, www.satp.org
  37. ↑ People's War Group - Left Wing Extremism, India, South Asia Terrorism Portal, www.satp.org
  38. ↑ Nepal Terrorist Groups - Maoist Insurgents, www.satp.org
  39. ↑ Amnesty International, International Secretariat, Nepal: Children caught in the conflict - Amnesty International, web.amnesty.org
  40. ↑ Country Reports on Terrorism 2017 - Foreign Terrorist Organizations: Communist Party of the Philippines/New People's Army, Refworld (באנגלית)
  41. ↑ Executive Order 13224, United States Department of State (באנגלית)
  42. ↑ "Foreign Terrorist Organizations - United States Department of State". United States Department of State (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-07-01.
  43. ↑ L_2019209EN.01001501.xml, eur-lex.europa.eu
  44. ↑ Japanese Red Army | Left-Wing, Radical, Terrorism | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  45. ↑ Direct Action | Urban Guerrilla, Terrorism & Anarchism | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  46. ↑ "Europe wary of banning parties" (באנגלית בריטית). 2002-08-28. נבדק ב-2025-07-01.
  47. ↑ Miller, Judith; Times, Special To the New York (1985-11-24). "BELGIUM IS SHAKEN BY BOMBS AND 'CRAZY KILLERS'". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-07-01.
  48. ↑ [http://www.libertaddigital.com:6681/noticias/noticia_1276307643.html Libertad Digital: El �ltimo grupo de los GRAPO ten�a previsto volver a atentar], www.libertaddigital.com
  49. ↑ Irish National Liberation Army (INLA), irp.fas.org
  50. ↑ Expert Participation, Terrorism Act 2000, www.legislation.gov.uk (באנגלית)
  51. ↑ Manuel Castelo-Branco, À lei da bala. Os 25 anos sobre a amnistia às Forças Populares-25 de Abril, Observador (ב־European Portuguese)
  52. ↑ Schumacher, Edward (1985-07-22). "HERO OF PORTUGAL REVOLUTION FACES TERRORISM TRIAL TODAY". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-07-01.
  53. ↑ אל"מ שלמה נעמן, GSG9 במלחמה נגד הטרור
  54. ↑ אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  55. ↑ זאב אברהמי, טרוריסטית מ"סיעת הצבא האדום" נלכדה בברלין אחרי מצוד של 30 שנה, באתר ynet, 27 בפברואר 2024
  56. ↑ Red Brigades | Italian Left-Wing Militant Group | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  57. ↑ Willan, Philip (2003-05-09). "Moro's ghost haunts political life". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-07-02.
  58. ↑ יוון: ראשי ארגון טרור שמאלני הורשעו ברצח, באתר ynet, 8 בדצמבר 2003
  59. ↑ Misinformation about "Gladio/Stay Behind" Networks Resurfaces, www.america.gov
  60. ↑ Proscribed terrorist groups or organisations, GOV.UK (באנגלית)
  61. ↑ טורקיה: התובע שנחטף מת לאחר הסתערות המשטרה על בית המשפט, באתר וואלה!‏, 31 במרץ 2015
  62. ↑ Wayback Machine, www.egm.gov.tr
  63. ↑ Bureau of Public Affairs Department Of State. The Office of Electronic Information, Foreign Terrorist Organizations, 2001-2009.state.gov, ‏2008-04-08 (באנגלית)
  64. ↑ ACTS ADOPTED UNDER TITLE V OF THE EU TREATY
  65. ↑ Communications Directorate, [email protected], Proscribed terrorist groups, www.homeoffice.gov.uk (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

טרור של השמאל41358869Q15045243

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טרור_של_השמאל&oldid=3042470"