טיוטה:נישואי קטן (הלכה)
נישואי קטן בהלכה מתייחסים לנישואין שבהם הבעל מוגדר כקטן לפי ההגדרה ההלכתית. נושא זה מעורר שאלות הלכתיות רבות, בהם שאלת תוקפם של הנישואים, האם הם מותרים ומהן חובות הקטן כלפי אשתו.
מבוא
ביהדות, גיל הנישואין המומלץ לבנים הוא 18, בהתאם לאמור בפרקי אבות[1]: ”בן שמונה עשרה לחופה”. עם זאת, ההלכה מציינת כי ”המקדים לישא כשהוא בן י״ג מצוה מן המובחר”[2]. לפני גיל 13, קטן נחשב כמי שאינו ראוי להוליד ואינו מחויב במצוות פרייה ורביה[3]. בנוסף, תקפות קניין הקידושין בגיל זה נחשבת לבעייתית, שכן לשם שינוי מציאות הלכתית נדרש מעשה של בר דעת. נידונו גם מספר חששות הלכתיים שיש בהם כדי לאסור על קיומם של נישואי קטן בשל העדר תוקף הלכתי לנישואין.
למרות זאת, נישואי קטן נדונו להלכה ולמעשה החל מתקופת התלמוד, והם מהווים נושא לדיון הלכתי מתמשך לאורך ההיסטוריה היהודית.
מקור והגדרה
בתלמוד[4] מובאת דעת רב יהודה בשם רב, לפיה נישואי קטן עלולים להוביל לזנות[5]. לצד זאת, התלמוד מציג ברייתא הרואה בהשאת קטן סמוך לפרקו דבר רצוי[6], כדי למנוע זנות והרהור[7]. התלמוד מיישב את הסתירה בכך שהשאת קטן סמוך לפרקו היא דבר רצוי, בעוד שהשאתו מוקדם יותר אינה רצויה.
הגדרה
הראשונים נחלקו בהגדרת התקופה המכונה "סמוך לפרקו", לעניין זה. יש הסבורים שמדובר בפרק זמן של שנה או חצי שנה לפני שנער נעשה גדול[8] (לדעות אחדות: החל מגיל תשע[9]), בעוד אחרים סבורים שמדובר בתקופה מיד לאחר שהוא נעשה גדול, או סמוך וקודם גיל שמונה עשרה[10]. עם זאת, חשש זה לבדו אינו מחייב גירושין בדיעבד, גם אם לכתחילה היה צריך לאסור משום חשש גרימת זנות[11].
איסור זנות וחששות בקידושין
בנוסף לנידון הקודם, מכיוון שחכמים לא תיקנו נישואין לקטן, נחלקו הראשונים[12] בשאלה האם יש לאסור נישואין לקטן גם משום איסור זנות[13], ואף להצריך את הקטן לגרש[14]. יש דעה שאף אם אין כאן זנות ממש, יש לאסור נישואין אלו משום שהן נראים כזנות[15]. בנוסף, יש שחששו לאיסור השהייה בלא כתובה, מכיוון שאי אפשר לשעבד את נכסי הקטן לכתובה[16].
חשש הלכתי נוסף נובע מהעדר גילוי דעתו של הקטן בנוגע לרצונו בנישואין אלו. הרי אפילו לגבי בתו, שאותה יכול האב לקדש בקטנותה, נאמר כי ”אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה”[17], כל שכן בבנו, שאין לאב רשות בו, ואין דעתו נוחה בכל אישה[18].
עוד חששו האוסרים, כי מאחר ולא תיקנו נישואין לקטן, כאשר יישא אישה, ובייחוד כאשר יכתוב לה כתובה, יניחו הרואים שכבר גדול הוא, שכן ”חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול”[19]. זה עלול להוביל לאיסור ערוה, שמא תקבל קידושין מאחרים ויאמרו שנישואי הקטן נישואין וקידושי שני אינם כלום. כמו כן, אם תזדקק אחותה ליבום מהקטן, יתירו לה להינשא אף ללא חליצה, מדין אחות אשתו[20].
חלות הקידושין
באופן כללי, קידושי קטן אינם תקפים מדאורייתא[21], כפי שנלמד מהפסוקים ”אשת איש”[22] או ”כי יקח איש אשה”[23], מהם משתמע שהכוונה היא לאיש ולא לקטן. או כיוון ש”אין מעשה קטן כלום”[24]. גם מדרבנן, התלמוד מציין שלא תקנו נישואין לקטן[25], וכי אין קידושיו מצריכים חליצה[26]. עם זאת, במקרים מסוימים ניתן תוקף לקידושין, או היו מי שהצריכו גט מחשש לחלות הקידושין. בין היתר, נידונה הזכייה על ידי גדול, שמועילה להקניית ממון לקטן, וכן קנייני אישות שאינם מצריכים דעה מצד הבעל, קידושין של קטן שנכנס לשנתו ה-13 ומראית עין של קידושין.
האופנים בהם נדון הצורך בגט
זכייה: הכלל שזכין לאדם שלא בפניו נידון במקרה של קטן שקידש לו אביו אישה. יש מהראשונים מי שחשש כי קידושין אלו יחולו בתורת זכייה, גם כשהבן עדיין קטן[27][א]. (משום שאין לקטן יכולת לקדש בעצמו או למנות שליח לקידושין, במקרה כזה, ”זכות היא לו לאדם שמקדשין לו אשה הוגנת”[28]. ו”נח לו במה שעשה אביו”[29][ב][ג].) במקרה של קטן שקידש בעצמו, נידונה דעת האישה האם היא כדעה אחרת המקנה, ויהיה די בכך להקנותה, בדומה להקניית ממון לקטן כאשר המקנה הוא גדול ובר דעת[30][ד].
גדול עומד על גביו: בדיני איסור והיתר קיים המושג "גדול עומד על גביו" המתייחס לכך שמעשה קטן כאשר גדול בר דעת עומד על גביו בשעת מעשה, נחשב כמעשה שיש בו כוונה. סברה זו נידונה גם בנוגע לקידושי קטן כאשר גדול עומד על גביו[31].
קנייני אישות שאינם דורשים דעה: ביאת קטן מגיל תשע ומעלה על יבמתו חלה[ה]. גם בקידושי ביאה של קטן, יש מקום לדון אם נדרשת דעת המקדש לקידושין, או שמספיקה כוונת הביאה לביאת אישות[32]. באמה עברייה, יש דעה שהאב יכול לייעדה לבנו הקטן ללא צורך בדעת הבן[33].
קטן שנכנס לשנתו ה-13: למרות שנפסקה הלכה שקטן שהביא שתי שערות בתוך שנתו ה-13 אין אלו סימני גדלות[34], יש מי שחשש שהלכה זו חלה רק בדיני עונשין, אך בנוגע לאישות יש לחשוש שהוא כגדול ("תוך הזמן כלאחר זמן")[35]. בנוסף, יש דעות שקידושיו יחולו מדין מופלא הסמוך לאיש[36]. אף שלא תיקנו נישואין לקטן, דעת הב"ח היא שקטן שהשיאו אביו מתחילת שנתו ה-13 יוצא מן הכלל, וקידושיו חלים מדרבנן[37].
מראית עין: בקידושי קטן שמלאו לו 13 שנה, אך עדיין לא הופיעו בו סימני גדלות, יש טעם להצריך גט משום מראית עין של קידושין ("קטן הנראה כגדול")[38].
הלכות הנובעות מאישות הקטן
מעבר לשאלת תוקף הקידושין והאם הם חלים מדין תורה או מדרבנן, יש לבחון את ההלכות הנובעות מנישואי קטן, כולל חובותיו של הקטן כלפי אשתו. הפוסקים דנים האם נישואי קטן הם זכות עבורו, ובהתאם לכך, אם יש מקום שיחולו מדין זכייה, שכן חובות אלו עלולות להוות נטל על הקטן.
ברכות האירוסין והנישואין: לפי הדעות האוסרות נישואי קטן, יש איסור לברך את ברכות האירוסין והנישואין מחשש ברכה לבטלה[39]. לדעת המתירים, ניתן לברך את הברכות הללו, אף אם סברו שקידושין ונישואין של קטן אינם תקפים ("אלא כמטייל עמה בבית"[40]).[ו]
חיוב מיתת בית דין: מהמילה "איש" בפסוק ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ... מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת”[41], דרשו חז"ל, כי המונח "איש" מוציא מכלל זה את אשת קטן[42]. כלומר, אישות הקטן אינה נכללת בדין מיתת בית דין, בין אם הקטן אינו נכלל בדיני אישות ככלל[43], ובין אם הכתוב ממעט רק מדין מיתת בית דין[44][ז].
חליצה: גם אלו שסבורים שחכמים תקנו נישואין לקטן כדי להימנע מאיסור בעילת זנות, כתבו שלעניין חליצה וייבום לא תקנו נישואין[45]. יש מי שכתב שגם אלו שחוששים לקידושי קטן מדין זכייה, לא חששו אלא לאיסור אשת איש, אך לא לאיסור יבמה לשוק[46].
חובות הקטן בנישואין: הפוסקים חלוקים בשאלה אם נישואי קטן תקפים, בנוסף לשאלת תוקף הקידושין[ח]. לפי הדעות הסבורות שנישואי קטן תקפים, יש מי שכתב[47] שהקטן מתחייב בשאר, כסות ועונה.
כתובה: כאשר האב משיא את בנו, יש פוסקים הסבורים שיש להקצות נכסים מהם תוכל האישה לגבות את כתובתה[48], או שהכתובה תיכתב על דעת האב[49]. אחרים סבורים שקטן, מאחר שאינו יכול להתחייב בעצמו, אינו מחויב לשעבד את נכסיו לכתובה[50]. ויש מי שכתב שכלל לא נתקנה כתובה בנישואי קטן[51].
נישואי קטנים בהיסטוריה
בתלמוד מצוין כי גיל הולדת הצאצאים של מספר אישים בתנ"ך עומד על שמונה או תשע שנים[52]. במדרש נאמר כי אנשי ירושלים היו משיאים קטן בן 12 לאישה הראויה לילד[53].
יוסף בן מתתיהו מתאר את אירוסי נכדי הורדוס בילדותם, במטרה שיינשאו כאשר יגיעו לפרקם הנאות[54]. עם זאת, אין במעשיו כדי לשקף נוהג יהודי מקובל, וגם אופי האירוסין הללו לא התברר.
במשנה במסכת כתובות[55] נאמר: ”קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שעל מנת כן קיימה”, לדעת המתירים, משמע מלשון המשנה כי ”רגילין היו לעשות כן”[56].
בפרט בהקשר הארץ-ישראלי, קיימות דעות חלוקות באשר לתקופת הגאונים לגבי השאלה האם היו מי שנתנו תוקף לקידושי קטן, ואף מדאורייתא[57].
התפוצה ההיסטורית בקהילות ישראל
במהלך ההיסטוריה נדונו בספרות ההלכתית מקרים של נישואי קטנים. כבר בדור רבותיו של רש"י עלתה שאלה בנוגע לקטן שאביו קידש לו אישה[27]. שאלות דומות המשיכו להופיע בדורות הבאים, ונראה כי מדובר בקידושין בלבד, כאשר הנישואין עצמם היו מתוכננים להתקיים לאחר שהקטן יגדל[58]. מקרים פרטיים אלו אינם מעידים בהכרח על שכיחות התופעה.
במאה ה-13, המנהג להשיא קטנים התפשט בקרב יהדות פרובאנס[59], אך נפוץ המנהג להפריד בין בני הזוג עד שיגדלו ויינשאו שוב[60][ט]. באותה תקופה, בשטר שידוכים שנחתם בעיר לינקולן שבאנגליה בראשית שנת 1271 (ג' בשבט ה'ל"א), נקבע מועד לחופה ולקידושין ארבע שנים מאוחר יותר, ”עת יגדל הנער ויגיע זמן חופתו”[61].
על המנהג להשיא קטנים בארץ ישראל במאה ה-16 למד רבי אביגדור עזריאל מתוך אי התעסקותם של המבי"ט וגדולי דורו בשאלת היתר הנישואין[62].
לאורך ההיסטוריה, גיל הנישואין המקובל בקרב יהודי אשכנז היה בדרך כלל נמוך מזה של הסביבה הלא יהודית. במזרח אירופה, גיל הנישואין הממוצע היה נמוך יותר מאשר במערב אירופה, ובקרב יהודי האזור (בעיקר במרחב האיחוד הפולני-ליטאי) נמצא גיל נישואין נמוך עוד יותר. בקרב חלק מהאוכלוסייה, בעיקר בקרב הלומדים מקבלי ה'קעסט', היו שכיחים הנישואים בגיל צעיר עוד יותר[63]. הבדלי המנהגים בין יהודי פולין ליהודי מערב אירופה בנוגע לנישואי בנים קטנים מוזכרים כבר במחצית השנייה של המאה ה-17[64]. על השכיחות במאה ה-18 אנו למדים מדברי רבי יחזקאל לנדא:
...במדינת פולין[65] שכיחי מאד[66] קידושי קטן... ועל דבר מנהגי מדינת פולין בנישואי הבנים קודם שנעשו בר מצוה: בימי נעוריי היה זה מנהג פשוט שבשנת י"ג[67] עשו נישואים ומעולם לא שמענו שלאחר החתונה יקדש שנית או יעשו שום רושם לקידושין חדשים. אחי הגדול [...] היה חתונתו [...] בחודש שבט חצי חודש והוא נעשה בר מצוה אח"כ כ"ב אדר, והגאון [...] עשה חתונת בנו [...] ג"כ קודם הבר מצוה ומעולם לא עלה על לב לקדש שנית.
בין תקנות ועד מדינת ליטא, בכינוסו האחרון (סלוצק - קיץ ה'תקכ"א, 1761), נמצאת התקנה הבאה:
חתיכא דאיסורא לעשות חתונה לזכר עד שיהא בן י״ג שנה ויום א׳ [...] ומי שיעבור על זה ענש יענש כעובר על חרם. וחרם חמור על המחותנים ועל הרב שלא לסדר קידושין בפחות משנים הנ״ל.
— שמעון דובנוב (עורך), 1860-1941, פנקס המדינה, תקנות ועד תקכ"א
עצם קיומה של התקנה מעיד על התכנותם של נישואי קטנים[68].
בעקבות גזירות וחששות
ערכים מורחבים – נישואי בהלה, גזירת היתומים
החל משנות ה-60 של המאה ה-18, יהדות מזרח אירופה חוותה מספר גלים ("בהלות") של נישואי קטנים, בעקבות שמועות על גזירות עתידיות[69]. ילדים נישאו בגילאים צעירים מאוד, והמנהג היה להצריך חופה וקידושין כאשר יגדלו בני הזוג[70]. הדעות והמנהגים בנוגע להנהגת הנישואין נחלקו, כאשר חלק מהרבנים דרשו להפריד בין בני הזוג עד שיגדלו[71].
לדחיפות שבנישואין ניתנו משמעויות הלכתיות שונות. היו שהצריכו גט אפילו אם בני הזוג לא חיו יחד לאחר שגדלו, אם מפני שהחשיבו את הצורך בנישואין כתקנת נישואין מדרבנן[72], או משום זכיה לקטן, שהרי זכות היא לקטן להינשא במקום גזירה[73].
בתימן, גזירה שאכפה חינוך מוסלמי על כל קטין יתום הביאה את היהודים להשיא את היתומים בגיל צעיר כדי להוכיח את בגרותם.
בספרות ההלכה
במקומות בהם נישואי קטנים היו נפוצים, ניתן למצוא בספרי הפוסקים דיונים מועטים בשאלת ההיתר להשיא את הקטן. המנהג הרווח השפיע על ההכרעה ההלכתית, בבחינת "פוק חזי מאי עמא דבר"[74]. מיעוט ההתייחסות לשאלת היתר הנישואין לא מלמד על מיעוט מקרים, ולעתים אף ההיפך הוא הנכון.
שאלת תוקפם של הנישואין הייתה נוכחת תמיד, במיוחד בהקשר להיתר עגונות, והיא זוכה להתייחסות נרחבת בספרות השו"ת. אף שנישואי קטנים לא היו תופעה חדשה בקרב יהדות מזרח אירופה, כאשר גורמים חיצוניים הביאו לריבוי מקרים, נראתה עלייה בשכיחות הדיונים בנושא זה בספרי הפוסקים בשנים שלאחר מכן.
עם השינויים באורח החיים, ירדה שכיחות התופעה, ובהתאם לכך גם ירדה שכיחות הדיונים בנושא על שולחן הפוסקים. בשנת ה'תרס"ה (1905) כותב הרב יחיאל מיכל אפשטיין בנידון: ”ואין להאריך בזה, דבזמנינו הוא כמעט מהנמנעות”[75].
ברשימות הג'וינט, בין 50,000 העולים בעלייה הגדולה מתימן, נמצאו ארבעה מקרים בהם גילו של הבעל היה נמוך מ-13 שנה[76]. הדיון המעשי האחרון בשאלה זו מופיע בתשובה הלכתית של הרב עובדיה יוסף, המתייחסת למקרה של בחורה שנתקדשה לקטן כמה שנים לפני עלייתה ארצה מתימן[77].
ראו גם
לקריאה נוספת
- נישואי קטן - הלכה ומציאות, מתוך: יד לגילת - אסופת מאמרים של יצחק דב גילת, מוסד ביאליק, 2002
קישורים חיצוניים
ביאורים והרחבות
- ^ בתשובה העוסקת בקטן בן י"א שנה שקידש לו אביו אישה, ולאחר שגדל הקטן מיאן בקידושי אביו. התשובה מסיימת כי יש לחשוש לקידושין אלו "שלא יהיו בנות ישראל הפקר" וכי "אין לפקפק באיסור אשת איש".
- ^ בדעת חלק מהאחרונים נראה שאף באחר, שאינו אביו של הקטן, משום זכייה היה מקום לקידושין שיחולו. בשו"ת רבי בצלאל אשכנזי סימן ג' נכתב בסוף התשובה כי משום שעיקר החשש אינו משום זכייה לקטן אלא משום התרצותו לכשיגדיל, לכן, יש להתיר במקרה שאחר קידש עבורו, כי משום ריצוי אין לחשוש אלא כשאביו המקדש. בתשובת רבי יוסף מפוזנא שהובאה בנודע ביהודה (קמא) חלק אבן העזר סימן סג נכתב: "שהרי בודאי אין חילוק בין אב לאחר לטעם דזכין לאדם שלא בפניו". וכן בתשובת רבי אלעזר פלקלס (מהרא"פ), תשובה מאהבה ח"ג, סימן תל"ה. בשו"ת בית אפרים אבן העזר מא, דן מדוע לא נחשוש לסברא זו אף בקטן שקידש לעצמו. נראה שהחשיב את דעת המתקדשת לדעה אחרת המקנה, וזכייה האמורה בעניין חלותה משום דעת אחרת מקנה. או שזכיית קטן עבור עצמו חלותה בכל מקום, מחמת היותה כזכייה לאדם שלא בפניו. (כעין זה נכתב בתשובת רבי רפאל הכהן כ"ץ, 1722-1803, ושב הכהן, סימן ד.)
- ^ אם אף מדאורייתא יש מקום להצריך גט מטעם זה: במשנה למלך (פירוש), על הלכות גירושין, פרק ו', הלכה ג' כתב כי כפי הנראה לדעה זו יחולו הקידושין מדאורייתא. בשו"ת רבי בצלאל אשכנזי סימן ג' ובנודע ביהודה (קמא) אבן העזר סימן סב מסיקים שדעה זו סוברת שזכיה לקטן אינה אלא מדרבנן. נידון זה תלוי בשאלה האם ישנה זכייה לקטן מדאורייתא או מדרבנן.
- ^ גם כאן תלוי הדבר בשיטות הראשונים אם במקום דעת אחרת מקנה קונה הקטן מן התורה. ראה: שיטת בעלי התוספות, גיטין סד ב ד"ה שאני; קידושין יט א ד"ה אומר; סנהדרין סח ב ד"ה קטן. לעומת שיטת רש"י סוכה מו ב ד"ה מקנה.
- ^ תוקפו של קניין זה מקביל לתוקפו של מאמר דרבנן (מסכת יבמות, דף צ"ו ). נחלקו הראשונים אם מן התורה קונה הקטן קניין גמור ביבמה, וחכמים הם שהגבילו את קניינו, או שמן התורה אינו קונה כלל וחכמים הם שנתנו תוקף לקניינו כמאמר. ראה: רש"י, מסכת קידושין, דף י"ט עמוד א', ד"ה דמדאוריית' חזיא ליה ורמב"ן, מסכת יבמות, דף צ"ו עמוד א', ד"ה בן ט' שנים; תוספות, מסכת קידושין, דף י"ט עמוד א', ד"ה ומדאורייתא חזיא.
- ^ זאת משום שברכות אלו הן ברכות השבח ולא ברכות המצוות (יעקב בן משה, מבניולש, עזרת נשים - הלכות אישות, שער ב בשם רבי אברהם מן ההר; שו"ת רדב"ז חלק א סימן מה), משום שלקידושין יש תוקף לעניין איסור זנות (שו"ת רדב"ז חלק א סימן מה) או מפני שהקידושין יחולו לכשיגדיל, ואם יבוא עליה מדאורייתא תהיה נשואה לו, "והברכות הן ערוכות ושמורות עד עת בוא הכלה לבית חמיה" (שו"ת מבי"ט חלק ב סימן צז, כפי שהבין דבריו בתשובה המובאת בספר שמחת יום טוב - סימן ט, ובשונה ממה שהובא בכנסת הגדולה (הגהות טור אבן העזר סימן לד) בדעת המבי"ט). בכנסת הגדולה נסתפק גם בקטן שנשא קטנה, היות ושניהם אינם בני חיוב מצוות. ובבאר היטב על אבן העזר סב סעיף קטן א נכתב בשמו: שכיוון שנוהגים לעשות חופת נידה ולברך שבע ברכות פשוט שיש לברך בחופת קטן.
- ^ בקידושין החלים מתורת זכיה, שיכולים להתבטל למפרע אם ימאן הקטן בקידושין מיד כשיגדיל, נידונו בנוסף: פטור משום התראת ספק: ראה נודע ביהודה (קמא) חלק אבן העזר סימן סב ותשובה מבעל השאגת אריה (הובאה: שו"ת בית אפרים אבה"ע מב). פטור משום שעדי הקידושין מסופקים בחלותם: ראה בשו"ת בית אפרים אבן העזר מא. חיוב מיתת בי"ד בקידושי קטן החלים מתורת זכיה: ראה חידושו של בעל האבני מילואים סימן א סעיף קטן א.
- ^ שאלת רבי יצחק איצק מקעלין מובאת בתשובות חמיו, תשובה מאהבה ח"ג, סימן תל"ד, רבי אלעזר קאליר, 1741-1801, חקר הלכה, חקירה י"ב ורבי אריה ליב ראשקעס, אבן לשם בדביר על ספר ראב"ן חלק ב כתבו שאי אפשר לזכות נישואין לקטן, כיון שצריך מעשה בגופו של קטן. בנודע ביהודה(קמא) אבן העזר סב מצדד שאף אם יתכנו קידושין לקטן בתורת זכייה, קידושין תחת החופה אינם כי אם חובה עבורו, כי עמם יחולו חובות הנישואין. רבי יעקב ישראל קניבסקי, קהלות יעקב - קידושין סימן יא - בענין קדושי ביאה, עמ' ע"ב הוכיח שישנם נישואין לקטן מתשובת רש"י (הובאה בהגהות מרדכי מסכת קידושין רמז תקמו) שהוכיח כי חופה מועילה קודם קידושין, מנישואי קטן שאינו צריך חופה נוספת אחר שיגדל, כיון שנישואי קטנות כבר חלו. בטעם הדבר כתב בקהלות יעקב, שאין הנישואין מצריכים דעה כקנין, ואינם צריכים אלא הסכמה.
- ^ אזכור המנהגים בנישואי קטנים בפרובאנס מלמד על תופעה שכיחה, אך הדבר לא מעיד בהכרח על שכיחות גבוהה יותר של נישואי קטנים על פני מדינות סמוכות (צרפת מצפון וספרד מדרום). יתכן, למשל, כי ברחבי צרפת, מקומם של בעלי התוספות, הייתה ההלכה הרווחת שמצווה להשיא את הבן בקטנותו (תוספות, מסכת יבמות, דף ס"ב עמוד ב', ד"ה סמוך לפירקן; דף צ"ו עמוד ב', ד"ה נשא אשה; מסכת סנהדרין, דף ע"ו עמוד ב', ד"ה סמוך לפירקן). ולכן הנישואין לא עוררו פולמוס. (ראה לקמן: בתחילת הפרק בספרות ההלכה.) בפרובאנס, הדעות נחלקו, ובהקשר לפולמוס ההלכתי שעוררו נישואים אלו, נזכרו המנהגים בנישואי הקטנים.
הערות שוליים
- ^ פרק ה', משנה כ"א
- ^ ארבעה טורים, אבן העזר, סימן א'
- ^ רבי מרדכי יפה, לבוש הבוץ והארגמן - אבן העזר סימן א סעיף ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ו עמוד ב'
- ^ רש"י, מסכת סנהדרין, דף ע"ו עמוד ב': שמא האישה הנשואה לו לא תמצא בו את סיפוקה ותזנה עליו. חשש זה, יש שכתבו שלא יתקיים בנישואי קטן לקטנה (רבי אביגדור עזריאל, -1797, תשובה המובאת בספר שמחת יום טוב - סימן ט; רבי רפאל הכהן כ"ץ, 1722-1803, תורת יקותיאל, תשובה ט. ועיין בסנהדרין עו ב, רש"י ד"ה רוה את הצמאה). ועיין בבית מאיר - אבן העזר, סימן א שטעם האיסור, מפני שמרגיל יצר הרע אצל הקטן, ומטעם זה כתב לאיסור אף נישואי קטן לקטנה.
- ^ ראה גם: מכילתא על שמות כא י; יבמות סב ב; ירושלמי קידושין א ז; דרך ארץ רבה ב; אליהו רבא טו
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא כה. ובתוספות הרא"ש - סנהדרין, דף עו עמוד ב דיבור המתחיל סמוך לפרקן הלשון: למונעו מעבירה.
- ^ סנהדרין שם רש"י ד"ה סמוך לפירקן שאני. קטן מופיע גם בגירסה שלפנינו באליהו רבא טו ובדרך ארץ רבה ב.
- ^ דעת רבי אליהו מן ההר, הובאה בתשובות חכמי פרובינציה - סימן לא, עמ' 124 ותשובת רבינו יצחק בר' משה כפי שובאה בספר הפרדס, הלכות מסדר נשים לעינייני קידושין, עמ' פו.
- ^ תשובות הרשב"א חלק ד רז. על דעה זו נכתב: "ושניא דא סמוך לפרקן מכל סמוך דאיתא בש"ס דהוי סמוך לפני הזמן..." (תשובת רבי אביגדור עזריאל המובאת בספר שמחת יום טוב - סימן ט, וכעין זה במאירי סנהדרין דף עו עמוד ב).
- ^ הגהת רמ"א על שולחן ערוך אבן העזר מג א
- ^ הטעמים להיתר: כי בכל הנוגע לאיסור זנות, תקנו נישואין לקטן (תוספות, מסכת יבמות, דף ס"ב עמוד ב', ד"ה סמוך לפירקן ותוס' הרא"ש שם ד"ה והמשיאן). או שבדרך קידושין ונישואין אין איסור זנות (רא"ש קידושין פרק ב הלכה ח). דעות המתירות איסור זנות רק מתחילת שנת הי"ג, ראה: ביאור רש"ל לטור אבן העזר סי' א הובא בפרישה, אבן העזר סימן מג סעיף קטן ב ובט"ז על אבן העזר מג; תורת יקותיאל, תשובה ט; בית מאיר - אבן העזר, סימן א, שלא תקנו נישואין לקטן לעניין שלא תהיה ביאתו זנות אלא בתוך שנתו הי"ג. ובבית שמואל על אבן העזר א סעיף קטן ד כתב כי לשיטת הב"ח לא נאמר היתר דרך נישואין בקטן, אלא בתוך שנתו הי"ג.
- ^ תשובות הרשב"א: חלק א תתג; א'קפא; חלק ד רז . יש מן האחרונים שתלו נידון זה בנידון איסור פילגש להדיוט מן התורה. ראה:רבי יוסף תאומים, פורת יוסף, יבמות דף סב עמוד ב; רבי מאיר פוזנר, בית מאיר - אבן העזר, סימן א.
- ^ בשו"ת מהרי"ל (סימן נב) נדרש להבהיר שאין כאן איסור זנות, כדי לא להצריך להפריד בין בני הזוג. גם בדרכי משה ובהגהת הרמ"א על אבן העזר סימן מג הובאו דעות הראשונים שכתבו שאין נישואי הקטן זנות, כסיבה לכך שאם כבר נשא הקטן אין להצריכו להוציא. יוצא מן הכלל הוא הבית מאיר - אבן העזר, סימן מג שכתב כי אף לדעת הרשב"א אין הקטן צריך להוציאה. הרשב"א עצמו כתב על מקרה שאירע: "ונתתי להם בקולי ולולי שכבר עשו היו נמנעין". משמעות דבריו היא, כי לאחר מעשה לא הצריך לגרש. ייתכן שהמקרה היה בקידושין ללא כניסת נישואין, ולשיטתו שהעדר תוקף לקידושין הוא סיבה לאסור לכתחילה גם קידושין בלבד. (מחשש שמא יאמרו כי קידושי הקטן קידושין, ראה להלן.)
- ^ ט"ז על אבן העזר א סעיף קטן ג בביאור שיטת הב"ח. לדעה זו, אם כבר נשא, בדיעבד, אינו צריך להוציא (בית חדש, אבן העזר, סימן מ"ג).
- ^ אם לא ששיעבד אבי הקטן מנכסיו בעבור כתובת בנו (רבי יחזקאל קצינאלפוגין, כנסת יחזקאל, תשובה נה. ועיין גם: רבי יום-טוב אלגאזי, שמחת יום טוב - סימן י). לדעות השוללות את קיומו של איסור זה בנישואי קטן, ראה להלן - הלכות הנובעות מאישות הקטן. איסור השהייה בלא כתובה הוא מדברי חכמים, ולכן יש לדון בו כספייה לקטן באיסור דרבנן (שמחת יום טוב - סימן י).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א עמוד א'.
- ^ ראב"ן (שו"ת שבסוף הספר). ועי' ערוך לנר יבמות דף סב עמוד ב, סנהדרין דף עו עמוד ב, כי נראה ממנו שלא נאמר דין זה אלא בקטנה. עיקרו של איסור זה, שנחלקו הראשונים אם נפסק להלכה, והסייגים שנאמרו בו, ראה: הערך "אנציקלופדיה תלמודית:קדושי קטנה#האיסור לקדשה או להשיאה כשהיא קטנה", באתר ויקישיבה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ה עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף כ"ט עמוד ב'; מסכת כתובות, דף י"ט עמוד א'
- ^ תשובות הרשב"א: חלק א תתג; א'קפא; חלק ד רז
- ^ מסכת קידושין, דף י"ט עמוד א'
- ^ על פי ויקרא, כ', י'. רש"י שם; תוספות ורשב"א על מסכת קידושין דף יט עמוד א; רש"י, מסכת סנהדרין, דף נ"ב עמוד ב', ד"ה פרט
- ^ רש"י, מסכת כתובות, דף ע"ג עמוד ב', ד"ה קטן, על פי דברים, כ"ד, א'
- ^ תוספות, מסכת יבמות, המתחיל בדף ל"ד עמוד א', ד"ה מתוך שלשה עשר. מקור הביטוי: תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ח עמוד א'; מסכת קידושין, דף נ' עמוד ב'.
- ^ מסכת יבמות, דף קי"ב עמוד א'
- ^ מסכת יבמות, דף צ"ו עמוד ב'
- ^ 27.0 27.1 בראב"ן (שו"ת שבסוף הספר) הובאה דעה זו כתשובת רבינו יצחק בר' משה (מוורמייזא. אודותיו ראה הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבינו יצחק בר' משה מוורמייזא", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ה, עמוד רלא, באתר HebrewBooks) לשאלת ר' נתן המכירי. בספר ראבי"ה: הוא אבי העזרי, תשובות ובאורי סוגיות בענינים שונים, סימן תתקמ, עמ' 107, באתר גוגל ספרים נכתב: "ומצאתי בתשובות. אני מנחם בר מכיר שאלתי על יד אחי... ושיגר מוורמיישא העיר אשר על נהר רינוס אחר ר' יצחק ב"ר משה והשיב...". התשובה ביתר אריכות: ספר הפרדס - הלכות מסדר נשים לעינייני קידושין, עמ' פד; אברהם אפשטיין, מעשה הגאונים - הלכות מסדר נשים עיניין קידושין, עמ' 61, גם שם ושם, הובאה כתשובת רבינו יצחק בר' משה לרבי נתן בן מכיר לשאלת אחיו. רוב הפוסקים ציטטו משו"ת מהרי"ק סימן לב שם הובאה התשובה בשם רבינו יצחק בר יהודה
- ^ ראב"ן (שו"ת שבסוף הספר)
- ^ תשובה מבעל השאגת אריה (הובאה: שו"ת בית אפרים אבה"ע מב). על פי מסכת כתובות, דף י"א עמוד א'
- ^ בקידושי ביאה שאינם מצריכים נתינה מצד הקטן (אבני מילואים סימן מג סעיף קטן ב). או אפילו קידושי כסף יחולו מן התורה, מאחר שמדרבנן יכול הקטן להקנות את המעות (נודע ביהודה (תנינא) חלק אבן העזר סימן נד).
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק א', הלכה א' לפי פירוש מהר"א פולדא ופני משה. בתשובת הנודע ביהודה, שהובאה בספר אור הישר, סימן ל חשש לסברא זו. ועי' בית מאיר - אבן העזר, סימן קכא שאין לחשוש לסברא זו, וכן רבי אפרים זלמן מרגליות, 1760-1828, בית אפרים - שו"ת אבן העזר, שאלה פט.
- ^ שיעורי ר' שמואל רוזובסקי קידושין דף ב עמוד א, בביאור שי' רש"י במהדורה קמא (שהובאה בשיטה מקובצת על מסכת כתובות דף עג עמוד ב). ועי' תוספתא יבמות פרק יא הלכה יג.
- ^ דעת רבי יוחנן בתלמוד הירושלמי יבמות פרק י הלכה ז; קידושין פרק א הלכה ב. בתלמוד הבבלי המסקנה שאין האב יכול לייעד לבנו הקטן(קידושין דף יט עמוד א).
- ^ מסכת נדה, דף מ"ו עמוד א'; תוספות, מסכת יבמות, דף מ"ט עמוד א', ד"ה ואיבעית, ושאר ראשונים שם; משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ב', הלכה י"ח; ארבעה טורים, אבן העזר, סימן קס"ז, ושולחן ערוך סימן קס"ז, סעיף ג'
- ^ שו"ת ראנ"ח סימן מז בשיטת בעל העיטור (אות ג – גט), ובשיטת מהר"י מינץ בשו"ת סימן יג. ובשו"ת רבינו חיים כהן, אבן העזר סימן א כתב אף בשיטת שאר הראשונים שתוך הזמן יש בו ספק, והפקיעו חכמים את קידושיו שלא להצריך גט וחליצה. עיין שם.
- ^ נודע ביהודה (תנינא) אבן העזר סימן נד בשיטת הדרישה בביאורו את גירסת הטור חושן משפט רלה ברמב"ם הלכות מכירה כט ו
- ^ בית חדש, אבן העזר, סימן א' המתחיל: אבל קודם י"ג
- ^ נודע ביהודה (קמא) אבן העזר סימן סא, על פי תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף פ"ט עמוד ב'.
- ^ שיטה זו הזכירה רבינו יונה גירונדי, הובאו דבריו על ידי רבי בצלאל אשכנזי בשיטה מקובצת על הש"ס כתובות דף צ עמוד א ד"ה ותלמידי רבינו יונה כתבו ובשו"ת רבי בצלאל אשכנזי סימן ג.
- ^ בתשובת הר"ש משאנץ (תשובות מיימוניות נשים סימן יח והובאה גם בהגהות מרדכי מסכת קידושין רמז תקמה), הוכיח מהמצוה להשיא קטן סמוך לפרקו שאין לחשוש שכשיגדל יהיו נישואיו חסרים ברכה, "כיון שעשו ברכה על קידושין כל שהו ואנישואין כל שהו לא נחשוש יותר".
- ^ ויקרא כ י
- ^ קידושין יט א
- ^ ראה בתחילת פרק חלות הקידושין.
- ^ קידושין יט א רש"י ד"ה דמדאורייתא; רמב"ן על הש"ס יבמות צו א.
- ^ מרדכי מסכת יבמות פרק הבא על יבמתו רמז מו. הוכיח מן הברייתא המובאת ביבמות סט ב דאשת קטן פטורה מן החליצה ומן הייבום, ולעניין גט כתב רק שנראה לפטור.
- ^ שו"ת ראנ"ח סימן מז. יש לציין כי במקור כפי שצוטט בספר הפרדס ובמעשה הגאונים לא למדנו להחמיר בספק אשת איש, אלא ממה שהחמירו להצריכה חליצה במקום ספק.
- ^ בנודע ביהודה(קמא) אבן העזר סב. ובשו"ת בית אפרים אבן העזר מא כתב כי לא יתחייב בקטנותו.
- ^ כנסת יחזקאל, תשובה נה
- ^ רבי יום-טוב אלגאזי, שמחת יום טוב - סימן י
- ^ קצנלנבוגן, נפתלי הירש בן אליעזר, שער נפתלי, אבן העזר א סעי' ג ובית מאיר - אבן העזר, סימן א, על פי רבי יוסף חביבא, נימוקי יוסף, יבמות דף מא עמוד ב מדפי הרי"ף, ד"ה רוצה אשה להנשא לגבי כתובת חרש. לדעה זו מחוייב קטן בכתובת אשתו, רק לא הקפידו חכמים על זה שאי אפשר לו לקיים חובה זו. בעניין חובה זו ראה: נודע ביהודה(קמא) אבן העזר סב שנישואין חובה הם לקטן באשר חלים עליו חובות כגון כתובה.
- ^ תורת יקותיאל, תשובה ט; רבי אריה יהודה לייב תאומים, גור אריה יהודא - אבן העזר סימן ד; שמשון זליג בן יעקב יוסף יוזפא הלוי, תשואת חן - סימן נט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ט עמוד ב'; ירושלמי יבמות פרק י הלכה ז; קידושין פרק א הלכה ב. לפי הירושלמי (שם ושם) בשיטת רבי יוסי בר יהודה, אין ללמוד מכאן על נישואי קטן, אלא על סימני גדלות, שישנם אף קודם השלמת י"ג שנים. אך בבלי למדו מדורות הראשונים על קטן בן ח' שנים שביאתו ביאה. דורות הראשונים הוזכרו כמקור להיתר נישואי קטן: כנסת יחזקאל, תשובה נה; תשובת רבי אביגדור עזריאל המובאת בספר שמחת יום טוב - סימן ט. ועי' מסכת סנהדרין דף סט עמוד א ובתוספות ור"ן שם, כי אף לפי הבבלי כבר לא היו בגדר קטנים.
- ^ ילקוט שמעוני איכה רמז תתרנ. באיכה רבה פרשה א פיסקה ב לא הוזכרו אנשי ירושלים: "כיצד היו ישראל פרין ורבין...". בפירוש יפה ענף, על מדרש איכה שם העמיד את הדבר על תקופת הבית השני.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר א, פרק כח, פסקה ה; קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק א, פסקה ב, סעיף 18.
- ^ פרק ט', משנה ט'
- ^ המאירי, סנהדרין דף עו עמוד ב
- ^ רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים - ג; רבי יחיאל יעקב וינברג, שו”ת שרידי אש, אבן העזר סימן פט.
- ^ התשובה הנזכרת אודות זכייה לקטן הובאה בראב"ן (שו"ת שבסוף הספר) ובראבי"ה בהקשר שאלות שנשאלו לפניהם.
- ^ יעקב בן משה, מבניולש, עזרת נשים - הלכות אישות, שער ב
- ^ תשובות חכמי פרובינציה - סימן לא, עמ' 123
- ^ Davis, Myer David, 1830- (עורך), Hebrew deeds of English Jews, שטר 156; יהודה ליב אשר גולאק, 1881-1940 (עורך), אוצר השטרות, שטרי משפחה - ד. שטר שידוכין. העובדה שלא קידש בשעת האירוסין, אפשר שאינה עניין להיות החתן קטן. עי' אברהם חיים פריימן, 1899-1948, סדר קידושין ונישואין אחרי חתימת התלמוד, תקופת הראשונים - אנגליה
- ^ "הנח להם לישראל אע"פ שאינן נביאים הם בני נביאים שמשיאין את הקטן בפני גדולי ישראל ואין פוצה פה וכמו שכתב המבי"ט בחלק ב סימן צז שהשיאו את הקטן... אבל לענין איסור נשואי קטן לא הקפידו לא הוא ולא הגדולים... נראה שכך היו נוהגים להשיא את הקטן" (תשובה המובאת בספר שמחת יום טוב - סימן ט).
- ^ שאול שטמפפר, "המשמעות החברתית של נישואי־בוסר במזרח־אירופה במאה הי"ט", בתוך קובץ מחקרים על יהודי פולין: ספר לזכרו של פאול גליקסון, ירושלים תשמ"ז, עמ' 65–77.
- ^ בשיר היתולי מתלוצץ היהודי מאשכנז על מנהגם של יהודי פולין להשיא את בניהם בגיל 12 Yivo Institute for Jewish Research, Filologishe shrift, כרך 3, באתר גוגל ספרים.
- ^ כאמור הכוונה לתחום האיחוד הפולני-ליטאי, כך למשל מתאר שלמה מימון את נישואיו בגיל 11 בניאסוויז' (בלארוס), מבלי שהתייחס כלל לחידוש שבדבר (שלמה מימון, תולדות שלמה מימון, פרק יא). גם מרדכי אהרן גינצבורג (אביעזר, פרק כה) מתאונן על מנהג פולין להשיא בגיל צעיר, כשהוא מתייחס לנישואיו הוא בגיל 14 (בליטא).
- ^ יש לציין כי רבי שלמה הכהן מוילנה (בנין שלמה - הקדמה שניה) אמנם כותב כי אחיו רבי בצלאל הכהן נישא בגיל 11, אבל באופן כללי מציין נישואין לפני גיל מצוות, כנדירים.
- ^ גם רבה של לבוב רבי חיים הכהן רפפורט מדבר על המנהג להשיא החל מתחילת שנת י"ג: "נשאלתי מאחי [...] מו' בנימין כץ [רבה של קאליש, פולין] וז"ל [...] בהיות שהעולם נוהגים להשיא בניהם בני שתים עשרה שנה". (שו"ת רבינו חיים כהן, אבן העזר סימן א)
- ^ תקנות הועד האחרון לא משקפות בהכרח את הרוח הציבורית בליטא, ולא נתקבלו. ראה למשל בתשובת שמואל - סימן ו: "דק"ק בריסק וק"ק סלוצק עם גלילותיהם אינן נוהגים כלל כפי התקנות חדשות זולת מאותן התקנות שהיו נוהנים בלאו הכי מקדם".
- ^ ישראל היילפרין, "נישואי בהלה במזרח אירופה", ציון, כרך 1, (ינואר 1962), עמ' 36 - 58
- ^ בנודע ביהודה (תנינא) אבן העזר סימן נד: "והכניסו לחופה קטנים ביותר ממש בני שש ובני שבע".
- ^ שמשון זליג בן יעקב יוסף יוזפא הלוי, תשואת חן - סימן נט
- ^ רבי שמואל בן יוסף מאמדור, תשובת שמואל - סימן ז
- ^ תשובה מבעל השאגת אריה (הובאה: שו"ת בית אפרים אבה"ע מב).
- ^ (תשובה המובאת בספר שמחת יום טוב - סימן ט). ראה גם: נודע ביהודה (תנינא) אבן העזר סימן נב וסימן נד, שהוכיח כי אין להצריך קידושין נוספים כשיגדל הקטן ממנהג פולין.
- ^ רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אבן העזר, סימן א', סעיף י"א
- ^ גברא, משה, שמות 50.000 עולי תימן בעליה הגדולה - מבוא, נישואי קטינים בקרב העולים, עמ' 66
- ^ שו"ת יביע אומר חלק ד - אבן העזר סימן ו