חנה סנש

חנה סנש

לידה	17 ביולי 1921 בודפשט, הונגריה
הוצאה להורג	7 בנובמבר 1944 (בגיל 23) כ"א בחשוון ה'תש"ה הונגריה
תאריך עלייה	1939
השתייכות	מנהלת המבצעים המיוחדים
תקופת הפעילות	1943–1944
דרגה	אשת-אוויר סוג 2
תפקידים בשירות
צנחנית
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
תפקידים אזרחיים
חלוצה, משוררת
הנצחה
קיבוץ יד חנה ספינת מעפילים תיכון טכנולוגי "חנה סנש"

קברה של סנש בהר הרצל בירושלים

חנה סנש (הונגרית: Szenes Anikó, "סנש אניקו"‎; י"א בתמוז תרפ"א, 17 ביולי 1921 – 7 בנובמבר 1944, כ"א בחשוון תש"ה) הייתה לוחמת ומשוררת יהודייה, מצנחני היישוב, שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית. צנחה לשטח הונגריה הכבושה, נתפסה, נחקרה בעינויים והוצאה להורג.

ביוגרפיה

חנה סנש נולדה בבודפשט שבהונגריה למשפחה שהייתה מעורה בחברה הכללית. אביה, בֵּלָה סנש, היה עיתונאי, וסופר ילדים. בלה סנש נפטר כשחנה הייתה בת שש ואמה, קטרינה סנש, גידלה אותה.

סנש התקבלה לבית ספר נוצרי קלוויניסטי לבנות. כאשר נבחרה למועצה הספרותית של בית הספר נמנע ממנה למלא את התפקיד מסיבות אנטישמיות. היא נעשתה ציונית נלהבת לנוכח התפשטותה של האנטישמיות בהונגריה.

בשנת 1939 עלתה לארץ-ישראל. היא למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל שוחט בנהלל והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים. בתקופה זו אף הדריכה בקן קריית חיים של הנוער העובד והלומד.

ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת צנחנים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק בגרמניה הנאצית. לצורכי התקשורת, השתמשה סנש בשם הצופן "הגר". ב-15 במרץ 1944 צנחו חנה סנש, ראובן דפני יונה רוזן וואבא ברדיצ'ב ביוגוסלביה, ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לפרטיזנים של טיטו. ביוני 1944 חצתה סנש את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, עיר הולדתה, שם נחקרה בעינויים.

סנש הועמדה לדין בבית דין צבאי הונגרי באשמת ריגול ובגידה במולדת (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה הוצאה להורג, ב-7 בנובמבר 1944 (כ"א בחשוון ה'תש"ה), בגיל 23. בבגדיה של סנש נמצאו לאחר מותה שתי פתקאות. באחת מהן כתבה מספר חרוזים, בהם היא חזתה את קיצה, ובשנייה נכתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-1946.

אלמונים הביאוה לקבר ישראל, ב"חלקת המרטירים", בבית העלמין היהודי בבודפשט. במרץ 1950 הובא ארונה של חנה סנש מבודפשט לווינה, שם קיבלה אותו משלחת רשמית של מדינת ישראל, שכללה גם את אחיה של סנש, גיורא. מווינה הובא הארון על סיפון האונייה "קדמה" עד סמוך לחופי הארץ וכאן קיבלו את פניו שלוש ספינות מלחמה של חיל הים הישראלי. הארון הועבר בטקס צבאי לאחת מאניות המלחמה הישראליות, הוצב על סיפונה כשהוא עטוף בדגל הלאום, מכוסה פרחים ומוקף במשמר כבוד. ב-26 במרץ 1950 הגיע הארון לנמל חיפה.

המונים חלקו לחנה סנש כבוד במסע ההלוויה שהתחיל ברחובות חיפה והמשיך בקיבוץ שדות ים שסנש הייתה מראשוניו. שם הוצב ארונה עם משמר כבוד ב"בית חנה סנש" שנחנך באותה שנה. מסע ההלוויה המשיך אחר כך לתל אביב והסתיים בחלקת "יד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה" בהר הרצל בירושלים שבו הובאו לאחר מכן לקבורה גם הצנחנים חביבה רייק ורפאל רייס. מאחורי הארון צעדו אמה, קטרינה סנש, אחיה, גיורא סנש ויואל פלגי, נציג הקבוצה של חנה סנש במחנה שדות ים, ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרי הממשלה והרמטכ"ל יגאל ידין. ביולי 1993, בהנחיית ממשלת הונגריה, הוצא על ידי בית המשפט העליון של צבא הונגריה פסק דין המבטל את פסק דין המוות שהוטל על חנה סנש.

מורשתה

את שיריה כתבה סנש בחשאי וכולם התגלו רק לאחר מותה. שניים משיריה הנודעים הם "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה", המוכר יותר במילותיו "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".

חנה סנש הפכה לסמל בהקרבתה למען הצלת יהודים בשואה ובעמידתה האיתנה בעינויי השבי. תרמו למעמדה הסמלי, ששאר הצנחנים לא זכו לו, שיריה, מכתביה והכתבים הרבים שהשאירה.

על שמה נקראה אוניית מעפילים "חנה סנש", שהצליחה להבקיע את המצור על חופי הארץ בליל ה-25 בדצמבר 1945 והביאה לחוף נהריה 252 מעפילים. תמונותיה נמצאות במאגר המידע במחנה המעצר בעתלית. על שמה קרוי הקיבוץ יד חנה, וכן רחובות רבים בערי ישראל.

בראשית חודש נובמבר 2007 הועברה אבן מצבתה של חנה סנש מבית העלמין היהודי בבודפשט והוצבה ליד "בית חנה" בקיבוץ שדות ים. המצבה הובאה בסיוע משרד הביטחון, והונחה בטקס צבאי ובהשתתפות בני משפחה ואנשי ציבור.

יומנה

קטעים מיומנה פורסמו לאחר מותה, וביניהם הציטוט הבא שנכתב ביום הולדתה ה-18, 17 ביולי 1939:

איני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. אני מרגישה עכשיו שיהודייה אנוכי בכל מאודי... אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בבניינה... היום יום הולדתי, בת שמונה עשרה אני. רעיון אחד מעסיק אותי בלי לחדול - ארץ ישראל. מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה - ארץ ישראל.

כתביה שראו אור

• הכינור, מחזה מחיי הקיבוץ, הקיבוץ המאוחד, 1946
• ללא שפה: שירים, (תרגום: חלקם בידי איתמר יעוז-קסט וחלקם בידי אביגדור המאירי), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1986
• אלי אלי, שלא יגמר לעולם: שירים ופרקי יומן (עורך: עוזי שביט), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2005
• את לבדך תביני: מכתבי חנה סנש, 1944-1935 (עורכים: אנה סלאי, גדעון טיקוצקי ואיתן סנש), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2014.

לקריאה נוספת

• משה ברסלבסקי (עורך), חנה סנש, חייה שליחותה ומותה, ההדיר שלמה אבן שושן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1966.
• משה ברסלבסקי (עורך), יומנים, שירים, עדויות, חנה סנש, הביאה לדפוס ורדה בכור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994.
• עודד בצר, הצנחנית שלא שבה, תל אביב: בהוצאת יוסף שרברק, 1969
• דן לאור, חנה סנש וישראל קסטנר, דימוי ודימוי שכנגד, בשביל הזיכרון, 20, 1997
• אהרן קומם, חנה סנש – "אלי, אלי", לדרך היווצרותו של שיר-עם, שלשלת שירה, תשס"ד-2004
• יהודית תידור באומל, "גשרים בין אתמול ומחר": מקומה של תרבות הגולה בסיפור חייהן של גיבורות העלייה החמישית, בתוך: קתדרה, 114, 2004
• רותי גליק, אסורה בארץ חדשה: סיפורה של המהגרת חנה סנש, פרדס הוצאה לאור, תשע"ג 2013
• משה בן-שאול, מעלות לוחמים - עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 50–57
• יוסף וייס, מפליג חלום: מכתבי אהבה לחנה סנש

קישורים חיצוניים

• יצירתה
  • כתבי חנה סנש בפרויקט בן-יהודה
  • חנה סנש: יומנים, שירים, עדויות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  • מבחר מכתבי חנה סנש ביומן הרשת עמדת תצפית.
• על אודותיה
  • קורות החיים של חנה סנש, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  • חנה סנש, באתר "דעת"
  • חנה סנש באתר הספרייה הלאומית
  • מכתבה האחרון של חנה סנש באתר הספרייה הלאומית
  • חנה סנש, סרטון, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
  • חנה סנש, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
  • חנה סנש ז"ל הובאה לקבורות בבית העלמין הצבאי על הר הרצל, חרות, 29 במרץ 1950, באתר עיתונות יהודית היסטורית
  • שמואל אדלמן, ‏אשת חיל - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 10 בנובמבר 2004
  • אלי אשד, איך ליצור (ולהרוס) גיבורה לאומית, בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", 5 במאי 2005
  • צפי סער, עכבר העיר אונליין, המיתוס של חנה סנש נשבר במחקר חדש, באתר הארץ, 20 בינואר 2010
  • אלכס דורון, מסמכים נדירים: סוכן נאצי חשף את חנה סנש, באתר nrg‏, 23 ביולי 2010
  • שרון גבע, חנה סנש, ז’אן ד’ארק הישראלית, באתר הארץ, 4 באפריל 2013
  • צנחני היישוב היהודי בארץ-ישראל, תקופת סוף מלחמת העולם השנייה, באתר "202 - הצנחנים בעשור הראשון"
  • אתר האינטרנט של העמותה להנצחת חנה סנש ומורשתה
  • 70 שנה אחרי. זוכרים את חנה סנש
  • שירי לב-ארי, מי מכיר את חנה סנש? 70 שנה למותה, באתר ynet, 9 בנובמבר 2014
  • שרון גבע, דיוקן עצמי ואינטימי של חנה סנש, בלי פאתוס, באתר הארץ, 18 בינואר 2015
  • יהודית תידור-באומל, חנה סנש, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
  • חנה סנש מובאת למנוחות בישראל, יומני כרמל אפריל 1950 (התחלה 2:45)
  • 
    שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
    'סוג: פרק מהסדרה "הכל אנשים"' אינו ערך חוקי חנה סנש, פרק מהסדרה "הכל אנשים" באתר יוטיוב
  • כתבה בחדשות ערוץ 2: צניחה לזכר חנה סנש לציון יום הולדתה ה-60, סרטון באתר יוטיוב
• הדר בן-יהודה, חנה סנש כותבת לאמא, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, יולי 2018
• עופרה עופר אורן, סיפורו של השיר "לאמי", בבלוג "סופרת ספרים", 14 באוקטובר 2018

• • Blessed Is the Match: The Life and Death of Hannah Senesh (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25055650חנה סנש