ועדת חבר העמים לקברי מלחמה
סמליל הוועדה | |
| התאגדות | ארגון בין-ממשלתי ותאגיד סטטוטורי |
|---|---|
| שפה רשמית | אנגלית, צרפתית |
| מקום פעילות | עולמי |
| חברים |
 אוסטרליה  דרום אפריקה  הודו  הממלכה המאוחדת  ניו זילנד  קנדה |
| נשיא | הנסיך אדוארד, דוכס קנט |
| מנכ"ל | קלייר הורטון |
ועדת חבר העמים לקברי מלחמה (באנגלית: The Commonwealth War Graves Commission, בראשי תיבות: CWGC) היא ארגון בינלאומי שבו חברות שש מדינות, אשר תפקידו המרכזי הוא לסמן, לתעד ולתחזק את קברי אנשי הכוחות המזוינים של מדינות חבר העמים הבריטי שנפלו בשתי מלחמות העולם, ואת האנדרטאות שעל גביהן מונצחים שמותיהם. הוועדה מופקדת גם על הנצחת שמות אזרחי מדינות חבר העמים אשר נהרגו עקב פעולת אויב במלחמת העולם השנייה.
הוועדה נוסדה על ידי הבריטי פביאן וייר והוקמה בצ'רטר מלכותי ב-1917 תחת השם הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה. הוועדה שינתה שם זה לשמה הנוכחי בשנת 1960.
במסגרת המנדט שלה, על הוועדה להנציח את חללי המלחמה של חבר העמים באופן אישי ושוויוני. לשם כך חללי המלחמה מונצחים בשמם על גבי מצבה, במקום קבורה מוגדר, או – בנוגע לנעדרים - על גבי אנדרטה. הם מונצחים באופן אחיד ושוויוני, ללא קשר לדרגתם הצבאית, מעמדם האזרחי או גזעם.
כיום אחראית הוועדה על הנצחתם של 1.69 מיליון חללי הכוחות המזוינים של חבר העמים. מאז ייסודה הקימה הוועדה למעלה מ-2,500 בתי קברות צבאיים ומספר רב של אנדרטאות. הוועדה אחראית כיום על אחזקתם של קברי מלחמה הממוקמים ב-23,000 אתרי קבורה נפרדים בסך הכל ושל יותר מ-200 אנדרטאות, הפזורים כולם בשטחיהן של 150 מדינות. הוועדה פועלת על בסיס התמיכה הכספית של שש המדינות החברות בה: בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו ודרום אפריקה. הנשיא הנוכחי של הוועדה הוא הנסיך אדוארד, דוכס קנט.
תולדות הוועדה
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התברר לפביאן וייר, אז מנהל של חברה מסחרית, שהוא אינו רשאי להתגייס לצבא הבריטי מפאת גילו (45). הוא הצליח להתמנות כמפקד יחידה ניידת של הצלב האדום הבריטי. הוא הגיע לצרפת בספטמבר 1914 ובעת שהותו שם זועזע מעובדת אי-קיומו של מנגנון רשמי כלשהו לסימון קבריהם של הנופלים בקרב. הוא חש מחויב להקים במסגרת הצלב האדום ארגון שיעסוק בכך. ב-1915 קיבלה עבודתו הכרה רשמית מצד משרד המלחמה האימפריאלי, והיחידה של וייר הועברה למסגרת הצבא הבריטי תחת השם "הוועדה לרישום קברים". עד אוקטובר 1915 רשמה הוועדה למעלה מ-31,000 קברים, ועד מאי 1916 – 50,000.
כאשר נודע בציבור על עבודת הוועדה, היא החלה לקבל בקשות של קרובי הנופלים למידע ולקבלת תצלומים של קברים. במרס 1915 החלה הוועדה להשיב על הפניות במשלוח תצלומים ומידע אחר בסיועו של הצלב האדום. שם הוועדה שונה באביב 1916 ל"מינהל לרישום קברים ולמידע" מתוך הכרה בהיקף עבודתה ובכך שהיא כוללת גם אספקת מידע. עבודת המינהל אף התרחבה לחזיתות מלחמה נוספות מעבר לחזית מערב אירופה, ואנשיה פעלו ביוון, במצרים ובעיראק.
הקמה רשמית
ככל שהתמשכה המלחמה גברה בקרב אנשי הוועדה הדאגה לגורלם של הקברים בתקופה שלאחריה. הממשלה הבריטית הקימה בינואר 1916, על פי הצעת הצבא, את הוועדה הלאומית לטיפול בקברי חיילים, והנסיך אדוארד (לימים המלך אדוארד השמיני) הסכים לשמש כנשיאה. גוף זה נועד לקבל לידיו לאחר המלחמה את עבודתו של המינהל לרישום קברים ומידע. הממשלה העדיפה להקים לשם כך גוף מיוחד מאשר להטיל משימה זו על אחד ממשרדי הממשלה. ב-1917 הגיש וייר בסיועו של הנסיך אדוארד תזכיר למועצת המלחמה האימפריאלית ובו הצעה להקים באמצעות צו מלכותי ארגון כלל-אימפריאלי לטיפול בקברי החללים. הצעה זו נתקבלה, והוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה הוקמה בצו מלכותי ב-21 במאי 1917. כנשיא הוועדה נתמנה הנסיך אדוארד. שר המלחמה אדוארד סטנלי מונה ליושב ראש הוועדה, ווייר מונה כסגן היושב ראש.
הוועדה החלה למלא את משימותיה בהיקף משמעותי לאחר סיום המלחמה. לאחר שהובטחו שטחי קרקע עבור בתי קברות ואנדרטאות, החל ביצוע המשימה העצומה של תיעוד פרטי החללים. עד 1918 זוהה מיקומם של 587 אלף קברים, ועוד 559 אלף חללים נרשמו ככאלו שמקום קבורתם לא נודע. בנובמבר 1918 הגישה הוועדה (בהנהלתו של פרדריק קניון, מנהל המוזיאון הבריטי) מסמך ובו פירוט הדרך הראויה לשיטתה להקמת בתי הקברות. עיקרון מרכזי בו היה אי-השבת גופות החללים לקבורה בארצות מוצאם – לא רק בגלל הקושי הלוגיסטי העצום הטמון בכך אלא גם משום התחושה שהחזרת החללים לארצם תתנגש עם רגשות האחווה שהתפתחו בין כל אלו ששירתו, חיילים כקצינים. עיקרון מרכזי נוסף היה הקמת אנדרטאות בתבנית אחידה על מנת להימנע מביטוי של הבדלי מעמדות. שני העקרונות עוררו ויכוח ציבורי נרחב, אשר חולל דיון ער בפרלמנט הבריטי ב-4 במאי 1920. בסופו של דבר התקבלו ההצעות שבמסמך הוועדה.
הקמת בתי הקברות הקבועים הראשונים
שלושה מן האדריכלים האזרחיים הבולטים של אותה תקופה – הרברט בייקר, רג'ינלד בלומפילד ואדווין לאצ'נס - נשכרו על ידי הוועדה כדי לתכנן את בתי הקברות והאנדרטאות. על פי המתווה שנקבע בדו"ח קניון בנתה הוועדה שלושה בתי קברות ניסיוניים (לה טרפור (Le Treport), פורסוויל (Forceville), ולובנקור (Louvencourt)). בסופו של דבר הוסכם שעיצובו של זה אשר נבנה בפורסוויל הוא המוצלח ביותר: בהתייעצות עם מתכננת הגנים גרטרוד ג'קיל יצרו שם האדריכלים בית קברות מוקף גדר בתבנית של גן ובו מצבות אחידות. אליהם התווספו צלב ההקרבה בעיצובו של בלומפילד ומצבת הזיכרון בעיצובו של לאצ'נס. בית הקברות של פורסוויל הפך, לאחר מספר שינויים, לדגם הבנייה של הוועדה.
ב-1923 נשלחו לצרפת 4,000 מצבות מדי שבוע. עד 1927 נבנו למעלה מ-500 בתי קברות, ובהם 400 אלף מצבות. במקרים רבים פורקו בתי קברות קטנים והקברים הועברו מהם ורוכזו באתרים גדולים יותר. ריכוז הקברים ובניית בתי הקברות הסתיימו ב-1938, לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה.
מלחמת העולם השנייה ולאחריה
מאז תחילתה של מלחמת העולם השנייה עמדה לרשות הוועדה יחידת רישום קברים. לאור העלייה במספר האזרחים שנספו במלחמה, בהשוואה למלחמת העולם הראשונה, הסכים ראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל להצעתו של וייר שהוועדה תנהל מרשם של אזרחי מדינות חבר העמים שנפלו במלחמה. הספר רב הכרכים המכיל רשימה זו – ובה למעלה מ-67,000 שמות של גברים, נשים וילדים, נשמר מאז 1956 במנזר וסטמינסטר. כאשר החל מהלך המלחמה לנטות לטובת בעלות הברית יכולה הייתה הוועדה להתחיל בהשבת בתי הקברות והאנדרטאות של מלחמת העולם הראשונה - שרבים מהם הוזנחו בימי המלחמה וכיבוש האזורים בהם נמצאו על ידי מדינות הציר - למצבם שלפני פרוץ המלחמה. כמו כן היא החלה במילוי המשימה של הנצחת כ-600,000 חללי מדינות חבר העמים הבריטי מן המלחמה האחרונה. ב-1949 השלימה הוועדה את בנייתו של בית הקברות הצבאי הקנדי בדייפ – הראשון מבין 559 בתי קברות חדשים, שאליהם נוספו 36 אנדרטאות חדשות. בסופו של דבר הוצבו 350,000 מצבות חדשות. ההיקף הגאוגרפי הרחב יותר של מלחמת העולם השנייה, מחסור בידיים עובדות ואי השקט הפנימי במספר ארצות (שחלקן קיבלו את עצמאותן מידי בריטניה לאחר המלחמה) הביאו כולם לכך שתוכנית הבנייה של הוועדה להנצחת חללי מלחמה זו הסתיימה רק בשנות ה-60.
אתרי קבורה ואנדרטאות שבטיפול הוועדה
כיום אחראית הוועדה להנצחה המתמדת ב-150 מדינות של 1.69 מיליון אנשי צבא של מדינות חבר העמים שנפלו חלל. כ-10,000 מהם היו יהודים.[1] כמו כן היא אחראית להנצחת שמותיהם של כ-67,000 אזרחים שנהרגו עקב פעולת אויב במלחמת העולם השנייה. כ-935 אלף חללים צבאיים מונצחים בשמותיהם על גבי מצבה הניצבת באתר קבורה מוגדר. שמותיהם של קרוב ל-760 אלף איש הונצחו על גבי אנדרטאות לנעדרים.[2] כיום מטפלת הוועדה בסך הכל באחזקת 23,000 אתרי קבורה נפרדים ו-200 אנדרטאות. מרבית אתרי הקבורה שוכנים בתחומי בתי קברות אזרחיים בתחומיה של בריטניה. עם זאת הוועדה עצמה תכננה ובנתה ברחבי העולם כ-2,500 בתי קברות צבאיים. הוועדה גם תכננה והקימה אנדרטאות להנצחת חללים שמקום קבורתם לא נודע, אשר הגדולה שבהן היא אנדרטת תיאפוואל.
בנוסף לאחזקת קברי חללי מדינות חבר העמים מתחזקת הוועדה על פי הסכמים עם הממשלות הנוגעות בדבר יותר מ-40 אלף קברי מלחמה של חללים שאינם ממדינות חבר העמים.[3] לבסוף, בטיפול הוועדה נמצאים גם למעלה מ-25 אלף קברים של אנשי צבא ואזרחים שלא נפלו במהלך מלחמה.
הוועדה עוסקת רק בהנצחתם של אלו שמתו בתקופות מלחמה מוגדרות בעת שירות בצבאה של אחת ממדינות חבר העמים, או אלו שנפטרו מסיבות שיש ליחסן לשירות זה. תקופות הזמן שנוהגים לפיהן לצורך זה הן:
- בנוגע למלחמת העולם הראשונה - 4 באוגוסט 1914 עד 31 באוגוסט 1921;
- בנוגע למלחמת העולם השנייה - 3 בספטמבר 1939 עד 31 בדצמבר 1947.
תכנון בתי הקברות
ארכיטקטורה
הוועדה ייחסה מראשית דרכה חשיבות רבה לתכנון האתרים שהקימה. בית קברות אופייני שהוקם על ידה מוקף חומת אבן ובה כניסה מבעד לשערי ברזל. בגדולים שבאתרים מותקן שלט, המתאר את המערכות הצבאיות הרלוונטיות שהתרחשו בקרבתם. בכל האתרים, למעט הקטנים ביותר, מצויה תיבת ארד ובה ספרון המונה את שמות החללים הקבורים שם בציון מיקום מצבתם, ובו גם תרשים של האתר. בבתי קברות שבהם למעלה מ-40 קברים מוצב (באחד משלושה ממדים אפשריים) צלב ההקרבה שתכנן הארכיטקט בלומפילד. זהו צלב בעל חתך מתומן, הניצב על גבי בסיס מתומן גם הוא, כשאל פניו צמודה חרב. בבתי קברות ובהם למעלה מ-1,000 קברים ניצבת גם מצבת הזיכרון, שתוכננה על ידי האדריכל לאצ'נס. היא מנציחה את בעלי כל האמונות. עיצובה נועד להיות מרוחק מכל צורה הקשורה לאמונה דתית כלשהי.
הקברים עצמם ערוכים במידת האפשר בשורות ישרות ומסומנים על ידי מצבות בעלות עיצוב אחיד, שמרביתן עשויות אבן גיר. בשונה ממצבות צרפתיות, גרמניות או אמריקניות, המצבות הן מלבנים אנכיים ששוליהם העליונים מעוגלים. מצבות כל החללים בני האמונה הנוצרית נושאים חריתה של צלב, ולאחרים ניתן על גביה סמל דתי מתאים על פי אמונתם (או שלא נחרת עליה סימול כזה, במקרה של חסרי דת). כל מצבה נושאת את סמל הלאום של החלל או את סמל הרגימנט אליו השתייך, בצירוף פרטיו האישיים, דרגתו, שם יחידתו, מועד מותו וגילו וכן טקסט אישי שנבחר על ידי קרוביו. מצבותיהם של אלמונים נושאות רק את אותם פרטים שניתן היה לברר על החלל משנמצאה גופתו.
באתרים המועדים לתנאי מזג אוויר קשים או לרעידות אדמה, כמו תאילנד או טורקיה, נעשה שימוש במצבות אופקיות (שהן קטנות מכדי לשאת חריתה של סמל יחידתו של החלל) במקום המצבות האנכיות הסטנדרטיות, וצלב ההקרבה הוחלף בצלב שנבנה אל תוך קיר. אמצעים אלו נועדו למנוע מהם נזק או שקיעה בקרקע בעקבות רעידת אדמה.
גינון
הגינון הוא מרכיב קבוע בעיצובם של בתי הקברות של הוועדה והוא משתלב במרכיבים המבניים שלהם, והיווה חלק בלתי נפרד בעבודת האדריכלים שתכננו אותם. המטרה המקורית של גינון בתי הקברות הייתה יצירת תחושה של שלווה אצל המבקרים, בניגוד לתחושה שיוצרת סביבה של מצבות חשופות. בסיוע המלצות מקצועיות שניתנו לוועדה בתחילת עבודתה על ידי מנהלי גני קיו היא תכננה בתי קברות שבהם נעשה שימוש במינים מתאימים של צמחים. כמו כן נבחרו צמחים שיצרו תחושה סנטימנטלית של תזכורת למראה הגנים בארצותיהם של החללים. תשומת לב מוקדשת לשימוש בצמחים במגוון טקסטורות, גבהים ותקופות פריחה. כך, בקרבת מצבות ניטעו מיני צמחים שלא יסתירו את הכיתוב שעליהן.
בעיצוב בתי הקברות נמנע בדרך כלל כל שימוש בריצוף בין שורות המצבות וזאת על מנת לתרום לפשטות העיצוב של בתי הקברות. הקרקע כוסתה בדשא, המושקה במים לפי הצורך בעונות היובש. היכן שההשקיה אינה מספקת או בלתי אפשרית לא נעשה שימוש בדשא ואדמת בתי הקברות היא חשופה בעיקרה. שם גם נעשה שימוש במיני צמחים המתאימים לתנאי המקום. תחזוקת הצמחייה בבתי קברות גדולים נעשית באמצעות צוותי גינון קבועים. בבתי קברות קטנים עובדים גננים במשרה חלקית. באזורים שבהם מרובים בתי הקברות, כמו בחזית המערבית באירופה, פועלים צוותי גינון ניידים.
מימון ומינהל
פעולת הוועדה ממומנת על ידי מענקים תקציביים מטעם ממשלות שש המדינות החברות בה. בשנת הכספים 2007–2008 הסתכמו מענקים אלו ב-43 מיליון לירות בריטיות. היקף ההשתתפות של כל מדינה בתקציב הוועדה הוא ביחס ישר למספר הקברים של חייליה המטופלים על ידי הוועדה, כמפורט להלן:
- בריטניה – 78.4%
- קנדה – 10.1%
- אוסטרליה – 6.1%
- ניו זילנד – 2.1%
- דרום אפריקה – 2.1%
- הודו – 1.2%
בראש הוועדה עומדים נשיא (כיום, 2020 - הנסיך אדוארד, דוכס קנט), יושב ראש וסגנו, והמנהל הכללי. בין חברי הוועדה נכללים הנציבים העליונים של חמש המדינות החברות בוועדה בנוסף לבריטניה.
המטה הראשי של הוועדה שוכן מאז 1972 בעיירה מיידנהד (Maidenhead) שממערב ללונדון. לוועדה גם משרדים אזוריים בבריטניה, קנדה, דרום אפריקה, צרפת, בלגיה, איטליה ומצרים. אלו מופקדים על הטיפול באתרי הוועדה באירופה וצפון אמריקה ובחלק מארצות אפריקה ודרום מזרח אסיה.[4] ניהול הטיפול באתרי הוועדה ביתר המדינות נתון בידי המטה הראשי שלה.
ונדליזם
בתי הקברות של הוועדה זוכים בדרך כלל ליחס מכבד בתור אתרים הומניטריים א-פוליטיים, ומקרי החילול וההשחתה שלהם הם נדירים. כאשר הם מתרחשים הם זוכים לתשומת לב חדשותית במדינות חבר העמים. כך למשל, באחד מבתי הקברות הגדולים בצפון צרפת ציירו ונדלים סיסמאות אנטי-בריטיות ואנטי-אמריקניות במרס 2003, לאחר תחילת מלחמת עיראק. כמו כן, תחזוקתם של בתי הקברות הרבים בעיראק הוזנחה לאחר שסדאם חוסיין אסר על עובדי הוועדה לטפל בהם לאחר מלחמת המפרץ.
פרויקטים נוכחיים
_Military_Cemetery.JPG)
כיום עוסקת הוועדה בתחזוקה השוטפת של בתי הקברות והאנדרטאות שבטיפולה, ומביאה למנוחות את נופלי שתי מלחמות העולם מצבאות חבר העמים, ששרידיהם מתגלים מעת לעת בחזיתות הלחימה לשעבר.[5]
בנוסף עוסקת הוועדה בשנים האחרונות בשלושה פרויקטים מיוחדים:
- צילום כל המצבות והאנדרטאות שבטיפול הוועדה על מנת להעמיד הצילומים לרשות הציבור - הגוף המוציא את הפרויקט לפועל הוא הפרויקט הצילומי של קברי המלחמה;
- בעקבות חקירה ארכאולוגית שנערכה ב-2008 ובה נחשפו בצפון צרפת קברי אחים של חיילים אוסטרלים הוקם על ידי הוועדה בית קברות צבאי חדש בצפון צרפת (הראשון שהקימה הוועדה מאז הקמת בתי הקברות לאחר מלחמת העולם השנייה). נקברו בו בקברים אישיים – ועודם נקברים – החללים שנתגלו בקברי האחים, ואשר נפלו בקרב פרומל (Fromelles) ביולי 1916.
- הפקת אירועי זיכרון ופעילויות זיכרון רבי היקף שהתקיימו ומחוץ לה בין יום השנה המאה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, אשר חל באוגוסט 2014 לבין יום המאה לשביתת הנשק במלחמה, שחל בנובמבר 2018.
ראו גם
- אנדרטאות האימפריה הבריטית לנעדרים בבלגיה ובצפון צרפת
- הוועדה האמריקנית למצבות קרב
- הפרויקט הצילומי של קברי המלחמה
לקריאה נוספת
- Philip Longworth (1985), The Unending Vigil, London: Leo Cooper.
- G. Kingsley Ward, Edvin Gibson (1995), Courage Remembered, London: HMSO.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ועדת חבר העמים לקברי מלחמה- אתר חינוכי על פעולות הוועדה (הוקם לשימוש תלמידי בתי ספר)
הערות שוליים
- ^ ההתפלגות של כלל החללים מבחינת השתייכות דתית היא בקירוב זו: 1.5 מיליון נוצרים, 100,000 הינדים וסיקים, 65,000 מוסלמים, 15,000 פגאנים, 10,000 בודהיסטים וקונפוציאנים, 10,000 יהודים (וורד וגיבסון, עמ' 209).
- ^ מקור: http://archive.is/20130503005203/www.cwgc.org/about-us/what-we-do/records/register-of-war-dead.aspx.
- ^ מבין אלו, כ-20 אלף קברים הם של גרמנים, כ-6,600 צרפתים, כ-4,000 פולנים, כ-3,800 הולנדים וכ-1,200 טורקים. היתר הם קברי בני תשע אומות אחרות. (וורד וגיבסון, עמ' 96).
- ^ ענייני הוועדה באוסטרליה ובניו זילנד מטופלים על ידי סוכנויות ממשלתיות של מדינות אלו.
- ^ כך, במרץ 2014 נקברו בצרפת בטקס צבאי שרידי גופותיהם של 20 חיילים בריטים שנפלו במלחמת העולם הראשונה ונתגלו שם לא מכבר. 19 מהם לא זוהו (מקור: ניוזלטר של הוועדה, אפריל 2014).
34406854ועדת חבר העמים לקברי מלחמה