חמורבי
חַמוּרָבִּי או עַמוּרָפִּי מלך בבל בשנים 1792 לפנה"ס - 1750 לפנה"ס, השישי במספר לפי "הכרונולוגיה התיכונה" בשושלת הראשונה של בבל. הוא היה ממוצא אמורי. הוא זכור כיום בעיקר בזכות חוקי חמורבי - קובץ חוקים שחוקק, ושרד עד היום. לאחר מותו ירש אותו בנו שמשו-אילונה.
לפי מסורת מילונית בבלית חדשה, פירוש השם "חמורבי" הוא: "המשפחה (עם) הרחבה, הגדולה". שם זה היה נפוץ גם בשושלות אחרות בתחום השמי-מערבי ממערב לבבל.
המצב הגאופוליטי בעת עלייתו לשלטון
חמורבי היה מלך בשושלת הראשונה של עיר המדינה בבל. הוא היה בנו של סין-מובליט וירש אותו בשנת 1792 לפנה"ס. בעת עלייתו לשלטון הייתה בבל אחת מערי המדינה הרבות ששכנו במישור הדרומי של מסופוטמיה שניהלו מאבקים ומלחמות על השליטה בקרקע החקלאית הפורה. התרבות הבבלית צברה בולטות מסוימת בקרב מעמדות המשכילים על פני תרבויות אחרות באזור. המלכים שקדמו לחמורבי כבר החלו לבסס את שלטון מרכזי באזור תחת הגמוניה בבלית. בעת עלייתו לשלטון היו כבר ערי המדינה בורסיפה כיש, דילבת ו-סיפר תחת הגמוניה בבלית. כך שבעת עלייתו לשלטון הוא היה מלך של ממלכה קטנה בעיצומם של שינויים גאופוליטיים מורכבים.
ממלכת אשנונה החזקה שלטה באזור נהר החידקל העליון. העיר לרסה שלטה באזור הדלתה של הנהר. ממזרח שכנה ממלכת עילם, בצפון שלט שמשי-אדד הראשון מלך אשור. כדי לעמוד כנגד שמשי-אדד הראשון, כרת ברית עם אובל-פי-אל השני מלך אשנונה וירים-לים הראשון מלך ימחד. שותף נוסף לברית היה זימרילים מלך מארי שהיה מלך ואסל של ימחד.
תקופת שלטונו
על פועלו של חמורבי מוסרים ההקדמה לחוקי חמורבי, כתובות בנייה ותיקוני בנייה (תיקון מקדשים ומגדליהם בבבל), אולם המידע העיקרי למאורעות הן נוסחות תאריכים שלו שלפיהן המשיך, כאביו סין-מובליט, להרחיב בהדרגה את גבולות בבל. בשנים 7 - 11 למלכותו כבש את ארך, איסין, ימות בל ומלגיום (בדרום ובמזרח) ורפיק בצפון.
כבר בשנתו הראשונה הכריז על שמיטת חובות. העיר בבל הפכה בימיו לא רק לחשובה שבערי בבל מבחינה פוליטית, אלא גם למרכז הדתי והתרבותי של ארץ בבל. החל בשנתו השלושים חידש את מסעות הכיבושים שלו נגד אויביו, בשנת 1762 לפנה"ס כבש בדרום מסופוטמיה את ממלכת לרסה) ושבה את מלכה רים-סין הראשון. לאחר מכן פנה צפונה לאזור הפרת התיכון וכבש את (ממלכת מארי) ובצפון מזרח (מערב רמת-איראן ואשור). חמורבי נכנס למלחמה ממושכת עם אשמי-דגן הראשון על השליטה על מסופוטמיה. הוא כרת בריתות עם מדינות קטנות. בסופו של דבר חמורבי הצליח במהלך שלו. הוא הדיח את אשמי-דגן הראשון, ויורשו מות-אשחור קיבל את מרות חמורבי. השליטה על אשור לא נעשתה בשלטון ישיר. אשור שרדה אך שילמה מס לבבל. תוך מספר שנים הצליח חמורבי לאחד את כל מסופוטמיה תחת שלטונו. הוא שלט על המדינות. רק ימחד וקטנה במערב סוריה שמרו על עצמאותן. במצבה שהציב חמורבי בדיארבקיר (היום טורקיה) הוא טען לתואר "מלך האמורים".
חמורבי החזיק גדודי צבא סדיר כדי להבטיח את הגבולות, הוא ריכז בידיו את כל סמכויות השלטון, חילק את הארץ לנפות ומינה נציבים ופקידים כדי שיפקחו ויעבירו אליו מידע לגבי מה שמתרחש. הוא נתן זכויות יתר לכהנים, לסוחרים העשירים ולאנשי הצבא ובמקביל דרש מהם תשלום מסים סדיר כדי לממן את הצבא. במקביל קבע מחירים מקסימליים למצרכים חיוניים כדי לשמור על זכויות המעמדות הנמוכים. בתקופתו היה שגשוג כלכלי והמסחר התפשט לארצות רבות. הייתה גם פריחה בתעשייה, במיוחד תעשיית הצמר והבורסקאות.
בתקופתו ניתן לראות תכנון של עיר הבירה, עד ימיו הערים לא נבנו לפי תכנון מראש. הרחובות הראשיים היו מקבילים ורחובות צדדיים חצו אותם בזווית ישרה.
שושלת חמורבי האריכה ימים אחריו יותר מ-150 שנה.
| הקודם: סין-מובליט 1812–1793 לפנה"ס |
מלך ממלכי בבל 1750-1792 לפנה"ס, על פי הכרונולוגיה התיכונה |
הבא: שמשו-אילונה 1750–1712 לפנה"ס |
זיהוי חמורבי בתנ"ך
בהסתמך על דמיון מסוים בשמות, יש המזהים את חמורבי עם הדמות התנ"כית אמרפל, מלך שנער. הוא היה מנהיג ארבעת המלכים שנלחם עם חמשת המלכים בעמק השידים ולקח בשבי את לוט, אחיינו של אברהם, יחד עם אנשים רבים מסדום. אברהם נלחם אתו והחזיר את לוט מהשבי. (בראשית י"ד ט"ו). החוקר הגנאלוג צ'ארלס פופ, מזהה את חמורבי בתור הדמות המקראית "עבר". החוקר ליבל רזניק בספרו תנ"ך מן השטח רצה לומר שחמורבי הוא נמרוד.
ראו גם
לקריאה נוספת
- פייר וידאל-נאקה (עורך), אלי בר-נביא (עורך המהדורה העברית), האטלס ההיסטורי תולדות העולם, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1993, עמ' 16.
