חכם עדיף מנביא
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
חכם עדיף מנביא היא אמרה של חז"ל שמשמעותה שחכם נבחר ומעולה יותר מן הנביא. אין הכוונה שהוא במדרגה גבוהה יותר, שהרי לנביא יש קשר ישיר אל ה', אלא שמהבחינה המעשית הוא עדיף על גביו.
מבוא
בימי בית ראשון הייתה נפוצה הנבואה, ואילו בימי בית שני הייתה נפוצה החכמה. בעוד שהנביא נקרא במקרא בכינויים "רואה", "חוזה" ו"צופה", כיוון שהיה משתמש באינטואיציה ודמיון לחזות את פני הדברים ואמיתתם, החכם השתמש בכוח שכלו ובניתוח אנליטי בהדרכת תורת משה ופרשנותה כדי לשפוט את המציאות ולהתייחס אליה. ריה"ל קובע כי הדת היהודית היא ביסודה דת של התגלות ובזה עיקר כוחה וחיובה, לעומת הפילוסופיה למשל, אך בשלב מסוים בתקופת חז"ל אבד כח הנבואה, ובמקומה שימשה החכמה ששמה במרכז את תבונתו ושכלו של החכם, ואף שיש לה יחס מסוים להתגלויות רוחניות כבת קול, היא מפסיקה להשגיח בהן בקביעת סדרי החיים ודרכי העשייה.
בדברי חז"ל
האימרה מופיעה בתלמוד הבבלי[1] בשם האמורא אמימר, שתולה את אמרתו בדרשתו לפסוק מתהילים "וְנָבִא, לְבַב חָכְמָה"[2] - מי נתלה במי? הוי אומר קטן נתלה בגדול".
שם גם הובאה בשם רבי אבדימי דמן חיפה האמרה, שמזמן חורבן בית המקדש, הנבואה ניטלה מן הנביאים והועברה אל החכמים. הגמרא תמהה על כך, שהרי הכח הנבואי של החכם היה קיים עוד בזמן הנבואה, ולא רק מן החורבן ואילך[3], ולכן מבארת את האמרה כך: אף על פי שניטלה הנבואה מן הנביאים, מן החכמים לא נטלה. רש"י מבאר שהנבואה נטלה מאותם נביאים אשר אינם חכמים, אך ראשונים אחרים חלקו על פירוש זה, שהרי אחד מתנאי הנביא שיהיה חכם[4], ופירשו שאכן כל הנביאים המשיכו להתנבא אך לא בדרך הנבואה אלא בדרך החכמה והשגת רוח הקודש בלבם[5].
מהות הנבואה של החכם היא שמשיג בשכלו דברים שאין כח להשיגם בצורה טבעית[6]. הגמרא מוכיחה זאת ממקרים שונים, שחכם אמר הלכה מסברה, וכיוון להלכה למשה מסיני שניתנה בנבואה[7]. דעות תנאים מסוימות כונו בתלמוד "דברי נביאות" – כלומר דברים בלי נימוק, אלא כגזירת הכתוב[8]. יש מפרשים זאת כאמירה של שבח: דברים של חכמה שכאילו נאמרו ברוח הקודש[9], ויש מפרשים בנושאים אלו צריכים לנביא שיברר את המציאות הנכונה בהם[10].
גם בתלמוד הירושלמי ניכרת מגמה זו של העדפת החכם על פני הנביא. חכמי התלמוד הירושלמי מפליגים בדבריהם ואומרים, "דברי סופרין [חכמים] חביבין יותר מדברי תורה", ואף "חמורין דברי זקינים מדברי נביאים". בשלושת המקומות גם מובא משל על ההבדל בין נביא לחכם, שהמלך קבע כי הנביא צריך להראות את חותם המלך, ולתת אות או מופת, כדי להעיד על אמיתתו, ואילו החכם אינו צריך להראות את חותם המלך, אלא חכמתו מעידה עליו, והוא בעצמו קובע את התורה ואת ההלכה[11].
המדרש[12] ששאב כנראה ממקור דומה לירושלמי, מסביר אף הוא כי עדיפותו של החכם על פני הנביא נובעת מכך, שהנביא צריך אות ומופת לכך שהוא נשלח, ואילו החכם אינו צריך לכך, מכיוון שהוא נכלל בחכמים אשר ניתן להם מראש ממשלה, על פי הפסוק - ”על פי התורה אשר יורוך” (ספר דברים, פרק י"ז, פסוק י"א).
גם ספר הזוהר נוקט בגישה שמעדיפה את חכמי התורה, וטוען שבניגוד לנביאים, שלעיתים יש להם רוח הקודש ולעיתים אין, מחכמים רוח הקודש לא סר אפילו לרגע אחד קטן[13] ולא זו בלבד, אלא שהחכמים שעוסקים בתורה, נמצאים במקום רוחני שבו קיום האמונה. מקום גבוה יותר ממקום הנביאים[14].
עדיפות החכם בדברי הלכה
לפי תפיסת חז"ל מתבטאת נחיתותו של הנביא למול החכם, בכך שלאחר מתן תורה, אין הנביא בניגוד לחכם רשאי לחדש ולפסוק הלכות.
בדיון בנושא הלכתי נאמר בפירוש בתלמוד:
" 'אלה המצות' - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה."
וכן פסק הרמב"ם: "ונאמר 'והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת', הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר 'חוקת עולם לדורותיכם', ונאמר 'לא בשמים היא', הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה." (משנה תורה, הלכות יסודי התורה ט א)[15].
משמעויות בהלכה
בסדרי קדימה להצלה בפיקוח נפש ניתנה קדימה לחכם על פני נביא: חכם קודם למלך, מלך לכהן גדול וכהן גדול לנביא[16].
על פי הרמב"ם, נביא מצווה לעמוד בפני המלך ולחלוק לו כבוד, כמעשה נתן לפני דוד[17], מה שאין כן בחכם, אלא להפך, שלא בפרהסיה מצווה על המלך לעמוד בפני תלמידי חכמים ולחלוק להם כבוד[18].
פרשנות ראשונים ואחרונים
הר"י מיגש[19] מפרש את מעלת החכם על הנביא, שהנביא אומר רק מה ששמע וניתן בפיו לומר, והחכם מכוון לכך מדעתו.
הר"ן מסביר תפיסה זאת בכך שהנביא מקבל את נבואתו כמו חבילה סגורה ואיננו יכול לשנות בה, בעוד שהחכמה אצל החכם דינמית ופתוחה לשינויים, ואף מותר לו לומר דברים שאינם דברי אמת, לפי שיקול דעתו, וגם אז חייבים לשמוע לו. עוד הוא מוסיף שם: שגם לחכם עצמו יש כוח נבואי, ו"שאמונת הנביא תלויה בדעתו של חכם, ואין האמונה בחכם תלויה בנביא כלל, שאם יצונו הנביא שלא נשבע לחכם לא נאבה אליו. אך בחינת הנביא היא נמסרה לחכם"[20].
המהר"ל מסביר כי טיבה של הנבואה שהיא כמו צפיה של חוש הראיה הגשמי, שהמוחש החיצוני דבק בחוש האנושי, ולכן יש בו הגבלה מציאותית, לעומת כוחה של התבונה הוא רוחני ובלתי מוגבל, ולכן החכם יכול להגיע לדברים נעלמים, בעוד שהנבואה מוגבלת בכך. וכך הוא גם מסביר מדוע הנביאים לא הגיעו בנבואותיהם לתפיסת העולם הבא והשארת נפש, ואילו החכמים דיברו על כך, כי התבונה הרבה יותר חופשית ובלתי מוגבלת מאשר הנבואה[21].
ובמקום אחר[22] המהר"ל קובע כי יתרונו של החכם הוא בהשגה הברורה על פני הנבואה שהיא במראה וחידות, ואף בעניין ידיעת העתידות הוא סובר שאין יתרון לנביא על פני חכם, כיוון שחכם גדול שחקר את צפונות העולם ומהלכו ההיסטורי, יכול לדעת משכלו את העתידות יותר מנביא, מפני שלעולם יש סדר שכלי, והדברים שבו אינם מתרחשים במקרה.
בניגוד לעמדתו של רבי יצחק עראמה (בעל עקידת יצחק) שחכם עדיף מנביא, מכל נביא, אף ממשה רבינו, ולכן שלמה ורבי עקיבא עדיפים על פני משה[23], מסייג המהר"ל שכונתה של אמרה זו שחכם עדיף מסתם נביא, אבל לא מנבואתם של משה ושל יהושע, שמדרגת נבואתם היא מעל לחכמה[24], וכן כותב הראי"ה קוק שבנבואת אספקלריה מאירה, יש בה נבואה ביחד עם חכמה כאחד[25].
רבי יהונתן אייבשיץ, נוקט בקו דומה, וטוען כי החכם משיג באלוהות פן הרבה יותר גבוה מאשר הנביא, כי בעוד שהנביא שומע את קול ה' אשר כביכול יוצא מפיו (ניב שפתיים), החכם מגיע עד המחשבה האלוקית, שהיא הרבה יותר פנימית ועמוקה מהדיבור[26]. על פי ספר מאור עיניים, שממשיך קו מחשבה זה שבתורה גנוז האור הבהיר הקדום, יתרון נוסף של חכמי התורה על פני הנבואה שהיא תמידית ויכלה להיות מושגת בכל שעה, בעוד שהנבואה היא רק בזמן שה' מנבא את הנביא[27].
הרב קוק במאמרו חכם עדיף מנביא[25], מסביר את הדבר במבט היסטוריוסופי, בכך שהנביאים עם כל הלהט הגדול והראיה הכללית שלהם, לא הצליחו לעקור מן השורש את עבודת האלילים ומעשי חמס ורצח, ולבצר את המוסריות בקרב העם, מה שחכמי המשנה והתלמוד הצליחו לעשות באמצעות "עבודה טכנוקרטית", בקביעת תקנות והלכות פרטניות, הרחבת לימוד התורה והעמדת תלמידים רבים.
פרשנות המחקר
בניגוד לתפיסה זו הרואה בחכמי התורה כבעלי מעמד עדיף באופן תמידי על נביאים, יש הרואים באמרה זו ביטוי לתפנית ביהדות בתקופת בית שני כאשר חז"ל דאגו להשליט את תרבות בית המדרש על פני בית המקדש[28], ואת שיקולי ההיגיון והלוגיקה הצרופה על פני הכרעה באמצעות רוח הקודש ואינטואיציה רוחנית פנימית, בהכריזם "לא בשמים היא"[29], בתקופה שבה קרנה של הנבואה ירדה. שכן בימי בית ראשון ולפניו, נביאים כמשה, יהושע, דבורה, שמואל, נתן הנביא, חולדה, דניאל ורבים אחרים שימשו כשופטי העם, מנהיגיו וכיועצי המלך[30], אך באמצע תקופת בית שני (או בחורבנו) כאשר הנבואה פסקה[31], היה צורך לחזק את מעמד החכמים, שאינם מעוטרים בהילה נבואית, בשל החלל המנהיגותי שנוצר[32].
הקונטקסט ההיסטורי חשוב, שכן מדובר בתקופה שבה "נביאים" ואנשי בשורות צצו כפטריות אחרי הגשם, והיו בעלי כוח משיכה לא מבוטל, ולעיתים רבות איחזו את עיני העם בנבואות שקר מאכזבות[33]. גם בעולם היווני התרחש מהלך דומה, במעבר מאורקלים ופיתיות לפילוסופים כדוגמת סוקרטס ואריסטו. לא ברור מי השפיע על מי, אך הגישה הפילוסופית היוונית הייתה דומה. הפילוסופים (בתרגום מיוונית "אוהבי החכמה") שקדו על חיזוק מעמד החוכמה וההיגיון, התאוריה, הלוגיקה והרציונל. (עיינו בפילוסופיה יוונית). כך למשל אפלטון קיצץ את כנפי הנביאים, והכריז (ב"המדינה") כי ראוי היה לתלות את הומרוס בכיכר העיר.
בסיפור תנורו של עכנאי חכמי המשנה אומרים בפירוש כנגד רבי אליעזר "אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה: 'אחרי רבים להטות'"[34]. גישה זו של העדפת החכם מומחשת באופן חריף וקיצוני, באגדה תלמודית המסופרת בידי רב יהודה בשם רב, שכאשר משה - גדול נביאי ישראל, עלה למרום לקבל את התורה, הוא חזה את רבי עקיבא ובית מדרשו בשעת לימוד, כאשר רבי עקיבא "דורש על כל קוץ וקוץ [של אות], תילין תילין של הלכות...ולא היה יודע מה הן אומרים." ותשש כוחו, עד שאמר רבי עקיבא בהלכה אחת, שמקורה ב"הלכה למשה מסיני" ונתיישבה דעתו של משה[35]. באגדה זו רב יהודה כנראה ביקש בין היתר להמחיש את עדיפותו של החכם על פני הנביא, כאשר רבי עקיבא מייצג את אב הטיפוס של החכם ואילו משה את אב הטיפוס של הנביא[36][37].
בדומה ישנם חוקרים[דרושה הבהרה] שסוברים שחכם עדיף מנביא בשל הבנתו העמוקה, תפיסת העולם הרחבה שלו והשקלול של גורמים רבים, שונים ומנוגדים בשיקולים שלו, ביחד עם המתינות וההתחשבות שלו כלפי העולם ומגבלותיו, בעוד שלנביא חשובה בעיקרה האידאה כשלעצמה והתחשבות במציאות ובמגבלותיה תופס מקום מועט, דבר שעלול להביא בסופו של דבר להרס המציאות, שאיננה יכולה לעמוד בתביעות של האידאות[38]. כך למשל הם[דרושה הבהרה] מביאים כדוגמה את הפעילות החזקה של אליהו ותלמידו אלישע שגרמה לדיכוי של עבודת אלילים בישראל, ועם זאת גרמה לממלכה הצפונית שהייתה ממלכה חזקה מאד בימי אחאב[39], להיחלש מאד מבחינה כלכלית וצבאית[40]. [דרושה הבהרה]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ראב"ם, ראב"ם על חכם עדיף מנביא, אתר ויקיטקסט
- הרב אליעזר מלמד, חכם עדיף מנביא, אתר ישיבה
- כל הנבואה - פולמוס על עדיפות התורה על הנבואה, אתר ישיבת הר עציון
הערות שוליים
- ^ בבא בתרא יב א
- ^ תהילים צ' י"ב. בניגוד למשמעות הפשט של להביא ללב חכמה, דורש הוא את הפסוק שהנביא יש לו לב חכם, ולכן הנבואה תלויה בחכמה.
- ^ על פי רש"י ד"ה אטו חכם
- ^ בבלי, מסכת שבת, דף צב א
- ^ רמב"ן
- ^ ריטב"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ב עמוד ב' בגיליוני הש"ס ציין לרש"י, מסכת פסחים, דף ל"ח עמוד ב', ד"ה ואיכא דאמרי שהלכה למשה מסיני נאמרת בלי נימוק
- ^ רש"י, מסכת בבא בתרא, דף י"ב עמוד א', ד"ה אין אלו ותוספות שם וכן ברש"י, מסכת עירובין, דף ס' עמוד ב', ד"ה אמר רב אידי
- ^ תוספות, מסכת עירובין, דף ס' עמוד ב', ד"ה אין אלו
- ^ ר"י מיגאש בבא בתרא יב,א
- ^ ירושלמי, עבודה זרה דף טו א', ירושלמי, ברכות דף ט, א, ירושלמי, סנהדרין דף נה, ב
- ^ משנת רבי אליעזר מדרש ל"ב מידות, פרשה ו'
- ^ זוהר, שמות ו' ב'
- ^ זוהר, פרשת צו ל"ה א' ומצוטט גם בספר נפש החיים שער ד פרק כ
- ^ בהקשר לכך בדיון הלכתי מסופק בענייני שטרות כותב בעל הטורים: "תשובה אחר הדברים והאמתלא והסיבה אשר אירע בשטר זה אכתוב אני את אשר עם לבבי, על פי התורה אשר הורוני ולמדוני חכמי התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ונצטוינו בה לדון דין אמת לאמיתו ואף על פי שאין אנו נביאים לדון דברים שבלב, חכם עדיף מנביא, ונצא בעקבות הראשונים ונלמוד ממעשיהם" (טור חושן משפט סימן סה)
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג'
- ^ מלכים א', א' כ"ג
- ^ רמב"ם, משנה תורה, מלכים ומלחמות, פרק ב' ה' ו'-ז'
- ^ בשיטה מקובצת על בבא בתרא יב,א
- ^ דרשות הר"ן - הדרוש השנים עשר
- ^ ספר גבורות השם - הקדמת המחבר - הקדמה ראשונה
- ^ חדושי אגדות חלק שלישי עמוד סו - מסכת בבא בתרא
- ^ ספר עקידת יצחק - שער עט
- ^ ספר דרך חיים - פרק א משנה א
- ^ 25.0 25.1 אורות, זרעונים ב', עמ' קכ
- ^ ספר יערות דבש חלק ראשון - דרוש יג
- ^ ספר מאור עיניים פרשה ואלה שמות
- ^ אמנם נראה מחז"ל שבתקופת בית המקדש תרבות בית המדרש ותרבות בית המקדש פעלו יחד, לדוגמה: ”תניא אמר ר' יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפלה, משם לקרבן מוסף, משם לתפלת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפלת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה” (בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'), אך עדיין נראה שחז"ל העצימו את תרבות בית המדרש ושמו אותה לפני תרבות בית המקדש
- ^ בסיפור תנורו של עכנאי חכמי המשנה מכריזים "לא בשמים היא", ומסרבים להשגיח באותות ומופתים ובבת קול, כאשר הם קובעים "אחרי רבים להטות", ואף טוענים כי הקב"ה באותה שעה הסכים איתם וחייך ואמר ניצחוני בניי.
- ^ שמואל א' ז' ה', שמואל א' כ"ד י"א, מלכים א' א' י"א, מלכים כ"ב י"ד ועוד מקומות רבים
- ^ ישנה מחלוקת מתי פסקה הנבואה, "תנו רבנן: משמתו הנביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה הנבואה מישראל" (בבלי, סנהדרין יא א). "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים." (בבלי, בבא בתרא י"ב ע"א)
- ^ "הוא אלכסנדר מוקדון שמלך י"ב שנה. עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקודש, מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים" (סדר עולם רבה פ"ו)
- ^ אחת הדוגמאות הבולטות והמוכרות ביותר היא אותו האיש נביא הנצרות. דבר מקובל הוא כי ההנהגה היהודית והסנהדרין התנגדו להטפותיו ומופתיו של אותו האיש, שלפי הבשורות עודד את תלמידיו לראות בו משיח. זו הייתה הסיבה להסתייגות של ההנהגה היהודית, שראתה בו משיח שקר ומורד המסכן את היציבות החברתית והדתית. למותר לציין כי פועלו של אותו האיש שכוון לגאולה מהשלטון הרומי, לא הביא לתוצאות המקוות.
- ^ מסכת בבא מציעא נט, ב. אמנם אין הדבר מוחלט כיוון שמצוין בכמה מקומות בתלמוד, כמו בבלי, ברכות נ"ב ע"א, בבלי, פסחים קי"ד א', ועוד שזוהי הייתה שיטתו של רבי יהושע, אך היו כאלו שחלקו עליו וסברו שכן משגיחין בבת קול. עוד מעניין לראות כי בקביעה על פי מי תקבע הפסיקה, בית הלל או בית שמאי? כן שמעו לבת קול שקבעה שצריך ללכת לפי בית הלל.
- ^ בבלי, מסכת מנחות, דף כט ב'
- ^ "וכל יקר ראתה עינו (איוב כ"ח) זה רבי עקיבא שנגלו לו דברים שלא נגלו למשה וכו' (במ"ר פ' י"ט). "ויחכם מכל האדם מהימן וכלכל ומדרדע וגו' (מלכים א' ד') מהימן זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב) (תנחומא פ' זו). ועיינו בספר עקדת יצחק שער עט: "כי הנביא הוא בעל סוד המלך נאמן ביתו, כי מצד היותו בסודו נודע איליו כי בוא יבא ביום פלוני למדינה פלונית, ויקרא לפלוני ופלוני שרי צבאיו, וילחם על עיר פלוני, ויהרוג ממנה פלוני ופלוני המורדים, וכיוצא מאלו העניינים. והחכם הוא כאיש הפקח הבא אל העיר ההוא, ומתוך הכרתו את פושעי העיר, גזר בדעתו שהם חייבין הריגה למלכות, ולמלך אין שוה להניחם...ועל זה האופן כבר יתגלו לחכמים הבאים אל אמתת המושכלות בדרך החקירה מעיינינם חלקיים ופרטיים, דברים שלא נתן הגלות בדרך הנבואה ואין צרכה אליהם. ומזה הטעם אמר (תנחומא פ' זו) על שלמה החכם ויחכם מכל האדם מהימן וכלכל ומדרדע וגו' (מלכים א' ד') מהימן זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב). כי עם היות שמצד מעלת הנבואה יתגלו למשה רבינו דברים הנפלאים עליונים, שאין שום מבוא אל החכמה ואל המחקר בהם כלל, מכל מקום בדברים אשר יש מבוא לחקירה בהם, כבר יחכם החוקר מצד החכמה העיונית בעניינים פרטיים שלא נתגלו בנבואה לנאמן בית ויודע סודותיו הכלליות. ועל זה האופן אמר דברים שלא נגלו למשה נגלו לו לרבי עקיבא וחבריו, כי באו אל העניינים ההם מצד התושייה והחקירה העיונית, ונתגלו להם בהם טעמים וסבות שלא הוצרכו הגלותן למשה, אלא שנשארו לדורות הבאים להתגדר בהם."
- ^ וכן כתב רבי צדוק הכהן מלובלין: "ואף שהנבואה הוא גילוי מפורש מראות ה' יותר מהשגת החכמים מכל מקום אמרו בב"ב י"ב א' דחכם עדיף מנביא ועיין שם ברמב"ן דיכול להשיג מעמקים יותר. וכידוע מהאריז"ל שהגיד דברים בעולמות עליונים שכפי דעת עצמו הוא למעלה מהשגת כל הנביאים ואפילו השגת משרע"ה כנודע להוגי בכתבי האריז"ל." (ספר רסיסי לילה אות נו ד"ה "וזהו")
- ^ דוגמה טובה לכך היא הדרך הקנאית שבה נקט אליהו כלפי ישראל, בהבאת בצורת כבדה עליהם, שחיטת נביאי הבעל, ומאוחר יותר בשריפת הפלוגות שאחזיהו שלח אליו, עד שבסופו של דבר, ה' מדיח אותו ומבקש ממנו שימנה תחתיו את אלישע במלכים א יט טז
- ^ קרב קרקר מוכיח על עוצמתו הצבאית של אחאב מלך ישראל. אחאב הביא את המספר הגדול ביותר של מרכבות, ובחיילים הוא רק שני לבן הדד בכל הברית של 12 המלכים
- ^ מרד יהוא שנעשה בהנהגתו ובברכתו של אלישע, הביא לידי שידוד מערכות דתי, מדיני וחברתי במלכות ישראל. מצד אחד הוא חיסל את עבודת הבעל והפך את ישראל ל"דתיים" יותר, ומצד שני הביא לניתוק היחסים בין ממלכת ישראל לממלכת יהודה, ולצור וצידון, דבר שהכניס את ממלכת ישראל לתקופת שפל מדיני ולהשתעבדותה לאשור.
25354645חכם עדיף מנביא