הרמה האיראנית
| מדינה / טריטוריה | איראן, אפגניסטן, פקיסטן |
|---|---|
| שטח | 3,700,000 קמ"ר |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 7,492 |
הרמה האיראנית[1] או הרמה הפרסית[2][3] היא אזור גאולוגי המשתרע על חלקים מהקווקז, מרכז אסיה, דרום אסיה ומערב אסיה. היא מהווה חלק מהלוח האירואסייתי, בין הלוח הערבי ללוח ההודי. הרמה ממוקמת בין הרי זגרוס ממערב, הים הכספי וקופט דאג (אנ') מצפון, הרמה הארמנית והרי הקווקז מצפון-מערב, מצרי הורמוז והמפרץ הפרסי מדרום, ותת-היבשת ההודית מדרום-מזרח.
כאזור היסטורי, הוא כולל את פרתיה (אנ'), מדיה (אנ'), פרס (אנ') וכמה מהשטחים הקודמים של איראן הגדולה.[4] הרי זגרוס מהווים את הגבול המערבי של הרמה, והמדרונות המזרחיים שלה עשויים להיכלל גם הם במונח. אנציקלופדיה בריטניקה מחריגה במפורש את ח'וזסתאן מהרמה.[5]
מהים הכספי בצפון-מערב ועד להרי סולימאן (אנ') בדרום-מזרח, הרמה האיראנית משתרעת על פני קרוב ל-2,000 קילומטרים. היא מקיפה חלק גדול מאיראן, את כל אפגניסטן, וחלקים של פקיסטן הממוקמים ממערב לנהר האינדוס, ומשתרעת על שטח של כ-3,700,000 קמ"ר. למרות היותה רמה, היא רחוקה מלהיות שטוחה, ומכילה כמה רכסי הרים. הנקודה הגבוהה ביותר שלה היא נושאק (אנ') בהינדו-כוש בגובה 7,492 מטר, והנקודה הנמוכה ביותר היא מדבר לוט ממזרח לכרמאן, איראן, מתחת ל-300 מטר.
גאולוגיה
בגאולוגיה, אזור הרמה של איראן נוצר בעיקר מפיסות קרום של גונדוונה שנספחו במשטח היבשתי טוראן מצפון לחגורת הקיפול והדחף של זגרוס (אנ'). אזור התפר בין הלוח הערבי הנע צפונה ליבשת אירואסיה הוא הרמה האיראנית. זהו אזור שנחקר היטב מבחינה גאולוגית בשל העניין הכללי באזורי התנגשות יבשתיים, ובשל ההיסטוריה הארוכה של איראן במחקר גאולוגי, במיוחד גאולוגיה כלכלית.
גאוגרפיה
הרמה האיראנית משתרעת ממחוז מזרח אזרבייג'ן בצפון-מערב איראן עד אפגניסטן ופקיסטן ממערב לנהר האינדוס. היא כוללת גם חלקים קטנים יותר של אזרבייג'ן, כורדיסטן העיראקית וטורקמניסטן.
הרמה הצפון-מערבית של איראן היא ארץ מחוספסת עם גבהים גבוהים יותר, אקלים קשה יותר ומשקעים רבים יותר מאלה המצויים ברמת אנטוליה. האזור ידוע בשם הרי האנטי-טאורוס, והגובה הממוצע של פסגותיו עולה על 3,000 מטר. הר אררט, בגובה 5,137 מטר, הנקודה הגבוהה ביותר בטורקיה, ממוקם באנטי טאורוס. ימת ואן ממוקמת בהרים בגובה של 1,546 מטר.
מקורות הנהרות הגדולים נובעים באנטי-טאורוס: נהר אראס הזורם מזרחה לים הכספי, והפרת והחידקל הזורמים דרומה לעיראק לפני שהם מגיעים למפרץ הפרסי. כמה נחלים קטנים הזורמים לים השחור או לימת ואן מקורם גם בהרים. נהר האינדוס מתחיל ברמות טיבט וזורם לאורכה של פקיסטן, כמעט עוקב אחר הקצה המזרחי של הרמה האיראנית.
דרום-מזרח אנטוליה שוכנת דרומית להרי אנטי-טאורוס. זהו אזור של גבעות משתפלות ומשטח רמה רחב המשתרע לתוך סוריה. הגבהים יורדים בהדרגה, מכ-800 מטר בצפון לכ-500 מטר בדרום. באופן מסורתי, חיטה ושעורה הם הגידולים העיקריים של האזור.
רכסי הרים
ניתן לחלק את רכסי ההרים של הרמה לחמישה תת-אזורים עיקריים:[6]
רכסי צפון-מערב איראן
- אלבורז
- הר דמאוונד 5,610 מטר
רכסי דרום-מערב איראן
הרמה המרכזית של איראן
רכסי מזרח איראן
בלוצ'יסטן
נהרות ומישורים
ארכאולוגיה
הרמה האיראנית מכילה כמה אתרים ארכאולוגיים חשובים, ובהם שהר-י סוח'תה, טפה סיאלכ וטאבאס.
צמחייה
ברמה יש יערות אלון וצפצפה היסטוריים. יערות אלונים נמצאים סביב שיראז. אספן (אנ'), אולמוס, מילה, ערבה, אגוז, אורן וברוש קיימים גם, אם כי שני האחרונים נדירים. החל משנת 1920, צפצפה שימשה לייצור דלתות, בוקיצה שימשה למחרשות, ועצים אחרים כמו שיטה, ברוש ובוקיצה טורקסטנית שימשו למטרות קישוט. מבחינת פרחים, הרמה יכולה לגדל לילך, יסמין וורדים. כמו גם עוזרר וכליל החורש נפוצים, ומשמשים שניהם לקליעת סלים.
מלבד העצים הגדלים ברמה, צומחים בה גם עצי פרי רבים. בין השאר: אגסים, תפוחים, משמשים, חבושים, שזיפים, נקטרינות, דובדבנים, תות ואפרסקים. שקדים ופיסטוקים נפוצים באזורים חמים יותר. המקומיים מגדלים גם תמרים, תפוזים, ענבים, מלון וליים. גידולים אחרים כוללים תפוחי אדמה וכרובית, שהיו קשים לגידול עד שההתיישבות האירופית הביאה לשיפור בשיטות ההשקיה. ירקות אחרים כוללים כרוב, עגבניות, ארטישוק, מלפפונים, תרד, צנוניות, חסה וחצילים. הרמה מייצרת גם חיטה, שעורה, דוחן, שעועית, אופיום, כותנה, אלפלפה, טבק, שומשום, פטריות, הגה מצויה וקימל.
בעלי חיים
הרמה שופעת חיות בר, כולל נמרים, דובים, צבועים, חזירי בר, יעלים (אנ'), צבאים (אנ') וכבשי מופלון. בעלי חיים אלה נמצאים בעיקר בהרים המיוערים של הרמה. חופי הים הכספי והמפרץ הפרסי מאכלסים עופות מים כמו שחפים, ברווזים ואווזים. צבאים, קיפודים, שועלים ו-22 מינים של מכרסמים נמצאים במדבר למחצה, וסנאי דקל ודובים שחורים אסייתיים חיים בבלוצ'יסטן.
מגוון רחב של דו-חיים וזוחלים כגון קרפדות, צפרדעים, צבים, לטאות, סלמנדרות, נחשי עכברוש, נחשי חתול וצפעונים חיים באזור בלוצ'יסטן ולאורך מורדות הרי אלבורז וזגרוס. 200 זני דגים חיים במפרץ הפרסי. שלושים מינים של הדג חדקן נמצא בים הכספי.[8]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Kamyar Abdi, The Iranian Plateau from Paleolithic Times to the Rise of the Achaemenid Empire, Oxford University Press, 2012-02-16, עמ' 0, מסת"ב 978-0-19-973215-9
- ↑ Robert H. Dyson, The archaeological evidence of the second millennium B.C. on the Persian plateau, London: Cambridge U.P., 1968, מסת"ב 978-0-521-07098-0
- ↑ James Bell, A System of Geography, Popular and Scientific: Or A Physical, Political, and Statistical Account of the World and Its Various Divisions, A. Fullarton and Company, 1832. (באנגלית)
- ↑ Introduction to Old Iranian, lrc.la.utexas.edu (באנגלית)
- ↑ Ancient Iran | History, Map, Cities, Religion, Art, Language, & Facts | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ↑ Iranian Plateau - Peakbagger.com, www.peakbagger.com
- ↑ הרמה האיראנית ומדבריות המלח, באתר www.lib.cet.ac.il
- ↑ Iran - Flora, Fauna, Deserts | Britannica, www.britannica.com, 2025-08-30 (באנגלית)
הרמה האיראנית41782752Q237660