הפיגוע באוטובוס הילדים
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני | |
|---|---|
| תאריך | 20 בנובמבר 2000 |
| מקום | סמוך לכפר דרום |
| מטרה | אזרחים |
| סוג | פיגוע ירי |
| נשק | פצצת מרגמה |
| הרוגים | 2 |
| מספר מפגעים | חוליית מחבלים |
| מניע | טרור אסלאמי לאומני |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   כפר דרום | |
הפיגוע באוטובוס הילדים הוא פיגוע מטען חבלה שאירע ב-20 בנובמבר 2000 (כ"ב בחשוון ה'תשס"א) סמוך ליישוב כפר דרום בגוש קטיף, בו הותקף האוטובוס בו נסעו ילדי היישוב בדרכם לבית הספר. בפיגוע נרצחו שני תושבי היישוב מרים אמיתי וגבריאל ביטון, ונפצעו מספר ילדים באורח קשה.
הרקע
ערך מורחב – האינתיפאדה השנייה
ב-26 באוקטובר 2000 (כ"ז בתשרי ה'תשס"א), פחות מחודש קודם לפיגוע, ביצע מחבל במקום הפיגוע פיגוע התאבדות. הפיגוע בוצע ביום השנה לחיסולו של פתחי שקאקי, מנהיג ארגון הטרור הג'יהאד האיסלאמי. בפיגוע נפצע חייל אחד באורח קל.[1]
יומיים קודם הפיגוע, לפנות בוקר יום שבת ה-18 בנובמבר 2000 (כ' בחשוון ה'תשס"א) הגיע חייל מכוחות הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית, אל חממות היישוב כפר דרום וירה לעבר חיילי צה"ל. בפיגוע נהרגו שני חיילי חטיבת גולני של צה"ל, ברוך פלום ושרון שיטובי. לאחר הפיגוע העלה מוחמד דחלאן ראש הביטחון המסכל, את מבצעו, בהאא א-דין סלאמה סעיד, בדרגה, כאות מופת למעשה. חודשים ספורים לאחר מכן אירע ניסיון חדירה דומה נוסף, אף הוא בשליחות מוחמד דחלאן, בו חוסל המחבל ללא נפגעים לכוחות צה"ל.[2]
הפיגוע
הפיגוע אירע בבוקר ה-20 בנובמבר 2000 (כ"ב בחשוון ה'תשס"א), ומטרתו הייתה פגיעה בקו אוטובוס התלמידים הקבוע, אשר הוביל את ילדי היישוב כפר דרום ואנשי צוות חינוכי, דרך כביש 4 ("ציר טנצ'ר", דרך סלאח א-דין) וכביש 240, אל בתי הספר במרכז גוש קטיף – בית הספר הממלכתי דתי בנוה דקלים ותלמוד התורה בעצמונה. הפיגוע אירע בשטח הנמצא בשליטה ישראלית מלאה, ברצועת הכביש המוגדרת שטח C. הוא כוון באופן ישיר אל עבר אוטובוס הילדים, ולא כנגד רכב חיילי צה"ל שליוו אותו.
בשעה 7:38, על "ציר טנ'צר" במרחק של כ-700 מטרים מכפר דרום, הפעילו שלושה מחבלים אשר שכבו בתוך פרדס פחות מ-100 מטרים מן הכביש, מטען נפץ באמצעות כבל חשמלי, אשר ירה פצצת מרגמה בקוטר 120 מ"מ אל חלקו התחתון הקדמי של האוטובוס. כן פוצצו מטענים נוספים. מעוצמת הפיצוץ נפערו חורים גדולים בדופן האוטובוס הממוגן, וחלקי מטען חדרו לתוכו לאורך כל ארכו. נהג האוטובוס נפגע קל בפיצוץ והמשיך בנסיעה מרחק של כמה מאות מטרים, עד לצומת גוש קטיף.
שניים מן היושבים בקדמת האוטובוס נהרגו במקום: מרים אמיתי, מורה באולפנת נווה דקלים בת 35, נשואה ואם לארבעה, וגבריאל ביטון, איש צוות האחזקה בבית הספר הממלכתי דתי בנוה דקלים בן 34, נשוי ואב לשישה. תשעה נוספים נפצעו, רובם ילדים ורובם באזור הגפיים, חמישה במצב בינוי עד קשה, וארבעה במצב קל.[3]
ילדי משפחת כהן
בשל מטרתו – הרג ילדים חפים מפשע אשר נסעו באוטובוס בשגרת יומם אל בית הספר – קיבל הפיגוע הד תקשורתי עצום בארץ ובעולם. במיוחד סוקרה פציעת שלושה מילדי נגה והרב ד"ר אופיר כהן, תושבי כפר דרום, אשר נפצעו ונותרו נכים בעקבות הפיגוע, והיו לסמל הפיגוע: אורית (בת 11) אשר איבדה כף רגל, תהילה (בת 8) אשר איבדה שתי רגליים והרופאים נלחמו על חייה, וישראל (בן 6) אשר איבד רגל אחת. מאז ולאורך שנים עקבה התקשורת אחר בני המשפחה.[4][5][6] לאחר הפיגוע ערכה המשפחה מסע שיקום בן שנה וחצי בין בתי חולים שונים בארץ, התגוררה תקופה בגבעת שמואל, שבה לכפר דרום באוגוסט 2002,[7] ופונתה מביתה במסגרת תוכנית ההתנתקות.[8]
לאחר הפיגוע
יום לאחר הפיגוע הובאו הנרצחים לקבורה. מרים אמיתי נטמנה ביישוב עפרה בו גדלה. בהלוויית השתתפו אלפים, ביניהם מפקד פיקוד המרכז יצחק איתן, שאול יהלום והרבנים הראשיים לישראל. גבי ביטון נטמן בבית העלמין בעיירה ירוחם בה גדל.[9]
לאחר הפיגוע חישף צה"ל את הפרדס בחסותו הסתתרו המחבלים. כמו כן, בוצעה הפרדה בין הרכבים היהודיים והפלסטינים הנוסעים בכביש 4 ("ציר טנצ'ר", דרך סלאח א-דין) לשני נתיבים מקבילים. בהמשך נבנה מעל ציר כיסופים (כביש 242) גשר מור, אשר הפריד כליל בין התנועה היהודית והפלסטינית.
אחריות הרשות הפלסטינית לפיגוע
מבצעי הפיגוע לא נתפסו מעולם.
לאחר הפיגוע ביקר יום טוב סמיה, אלוף פיקוד הדרום, את הפצועים בבית החולים, ואמר כי האחראי לפיגוע הוא מוחמד דחלאן ראש הביטחון המסכל.[10] בתגובה לפיגוע הופצצה מפקדתו של דחלאן, וראש האופוזיציה אריאל שרון קרא לחסלו.
ימים ספורים לאחר הפיגוע העיד מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא, קצין משטרה ברשות הפלסטינית ואחראי הסיורים המשותפים לכוחות הרשות וצה"ל משנת 1994, כי מסר את הידיעות המודיעיניות אודות תנועות אוטובוס הילדים לג'מאל אבו סמהדאנה ראש אירגון הטרור ועדות ההתנגדות העממית וקודם לכן פעיל פת"ח, שחוסל ביוני 2006.[11][12] ב-2 ביוני 2002 פרסם סגן ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מאמר בעיתון וול סטריט ז'ורנל, בו האשים את דחלן באחריות ישירה לפיגוע.[13]
באפריל 2004 דווח כי ה-CIA העביר לידי אמ"ן הקלטות בהן נשמע סגנו של מוחמד דחלאן, רשיד אבו שבאכ,[14] המורה לאנשיו לבצע את הפיגוע, וכי דו"ח צה"ל בו רשימת פיגועים באחריות דחלאן הועבר לידי ראש הממשלה אריאל שרון.[15] חרף פעילות הטרור המתמשכת של דחלאן, קיימה אתו ישראל קשרי עבודה שוטפים.[16]
בפברואר 2001 הגישו קורבנות הפיגוע, באמצעות עורכת הדין ניצנה דרשן-לייטנר,[17] תביעת פיצויים בסך מאה מיליון שקלים כנגד מוחמד דחלאן וסגנו, וכנגד יאסר ערפאת והרשות הפלסטינית, כמי שאחראים לפיגוע.[18] ביולי 2019 קבע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים משה דרורי, בפסק דינו האחרון על כס השיפוט,[19] כי הרשות הפלסטינית אחראית לפיגוע, וחייב אותה בתשלום 44 מיליון ש"ח לבני משפחת אמיתי, קורבנות הפיגוע.[20]
התגובות לפיגוע
תגובות בישראל
סגן שר הביטחון אפרים סנה אמר ביום הפיגוע כי עקבות הפיגוע "מוליכות לממסד הצבאי של הרשות הפלסטינית".[3][21]
מיד למחרת הפיגוע, על מנת למנוע את המשך סיכון ילדי היישוב לפיגועי טרור, החליטו תושבי כפר דרום להקים ביישובם בית ספר יסודי עצמאי.[22][23] עוד הוקם בגוש קטיף היישוב שירת הים, כתגובה ציונית לפיגוע. במקום הפיגוע הוקמה אנדרטה לזכר הנרצחים, אשר פונתה לאחר מכן במהלך תוכנית ההתנתקות.[24]
מספר שנים לאחר הפיגוע הפיקה משפחה אמיתי ספר לזכרה של האם, הבת והאחות מירי: "הסידור של מירי", המבוסס על סידור התפילה שלה, בו נמצאו הערות בכתב ידה ופרקי תפילות. הספר מכיל תמונות, דברי זיכרון, שירים שכתבה, סיפורים מחייה ועוד.
לאחר הפיגוע נרתמה נאוה ברק-זינגר, אשת ראש הממשלה דאז אהוד ברק, לגיוס תרומות לקרן שהוקמה לסיוע לנפגעים.[25].
תגובות ברשות הפלסטינית
מיד לאחר הפיגוע אמר השר לעניינים ארגוניים של הרשות הפלסטינית חסן עספור בראיון לרדיו מונטה קרלו: "הכנופיה הצבאית השלטת בישראל לא נתנה את מרחב הפעולה הדרוש לתהליך השלום ותגובתינו היא התנגדות בכל הצורות, כולל פעולות שחיילי הכיבוש ומתנחלים ראויים להם... אני סבור כי זוהי תגובה טבעית של העם הפלסטיני על מלחמת התוקפנות והפשע... טבעי שתהיה תגובה כזאת נגד חיילי הכיבוש ונגד המתנחלים".
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
פיגוע באוטובוס ילדים 20.11.2000, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 0:58)- סרט הזיכרון של משפחת ביטון, על גבי הי"ד, בהפקת אולפני אתרוג, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 41:10)
הערות שוליים
- ^ פליקס פריש ושמעון איפרגן, החייל יצא לחפש מפתח - ונתקל במתאבד, באתר ynet, 26 באוקטובר 2000
- ^ צה"ל חיסל מחבל מאנשי דחלאן שניסה לבצע פיגוע בכפר דרום, באתר גלובס, 15 בפברואר 2001
- ^ 3.0 3.1 כתבי ynet, פיגוע קשה ברצועת עזה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2000
- ^ חן קוטס-בר, הקב"ה לא יכה פעמיים: ראיון עם הרב אופיר ונגה כהן, באתר NRG מעריב, 17/12/2011
- ^ עדיין לא ידוע האם הרופאים הצליחו להציל את רגליה של תהילה בת השמונה, באתר וואלה!, 21 בנובמבר 2000
- ^ אורן רייס וחנן גרינברג, אם המשפחה שנפגעה בכפר דרום: מתה לפגוש את ביבי, באתר ynet, 19 באפריל 2004
- ^ לאחר השיקום: משפחת כהן חוזרת לכפר-דרום, מעריב, בפורום בחדרי חרדים
- ^ אילן מרסיאנו וחנן גרינברג, כפר דרום, האחים קטועי הרגליים מכפר דרום מתפנים, באתר ynet, 18 באוגוסט 2005
- ^ ynet, מרים וגבי שנהרגו בפיגוע הובאו למנוחות, באתר ynet, 21 בנובמבר 2000
- ^ הרב אופיר כהן: הממשלה משחקת בחיי בני אדם, באתר ערוץ 7, 1 ביולי 2003
- ^ שילוב טרוריסט בכיר בממשל ה"חמא"ס", באתר המרכז למורשת המודיעין (מל"מ), 23 באפריל 2006, עמ' 6.
- ^ ברק רביד, מי אתה ג'מאל אבו-סמהדאנה?, באתר nrg, 9 ביוני 2006
- ^ דוד בדין, האם שרון יזלזל בהחלטת ממשלתו?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 11 במאי 2005
- ^ עמוס הראל,מאת ארנון רגולר, הפגישה הביטחונית עוכבה בשל סירוב ישראל לשתף אבו-שבאכ, באתר הארץ, 17 ביוני 2003
- ^ ל CIA יש הקלטה של דחלאן מורה לבצע את הפיגוע באוטובוס הילדים בכפר דרום, באתר ערוץ 7, 15 באפריל 2001
- ^ חיים רמון, עזה כמוות: בחוגי הימין מנסים לצייר את ההתיישבות ברצועה כגן עדן, באתר מעריב אונליין, 31 ביולי 2020
- ^ הדס מגן, "ארוחת הערב השנתית" של עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, באתר גלובס, 27 באוגוסט 2001
- ^ אלי סניור, תביעה נגד דחלאן וערפאת על הפיגוע בכפר דרום, באתר ynet, 11 בפברואר 2001
- ^ אבישי גרינצייג, הרשות הפלסטינית תשלם פיצויים בסך 44 מיליון ש"ח ליתומי קורבן טרור, באתר מעריב אונליין, 1 באוגוסט 2019
- ^ ת"א 6062/04 עזבון המנוחה מרים חנה אמיתי ז"ל, אליעזר אמיתי, רעות אמיתי ואח' נ' מוחמד עיד עבדאלקאדר עיסא, מחמד דחלאן, ראשיד אבו שאבאכ ואח', 29 יולי 2019.
- ^ תקרית הדמים בכפר דרום והמשך ניהול המשא ומתן, דברי ימי הכנסת, 20 בנובמבר 2020.
- ^ תולדות בית ספר כפר דרום.
- ^
אלישיב רייכנר, 15 שנה אחרי שנפרדו – מה נשאר בנפש של ילדי גוש-קטיף?, בעיתון מקור ראשון, 30 ביולי 2020
- ^ מקום הפיגוע ביציאה מכפר דרום, באתר ארץ זוכרת יושביה.
- ^ רון לוין, "איך אפשר להגיד על אהוד שהוא בוגד?", מעריב, 5 בינואר 2001.
30428259הפיגוע באוטובוס הילדים