הפגנות יוצאי אתיופיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הפגנות יוצאי אתיופיה הן סדרת הפגנות שנערכו בישראל על ידי ישראלים יוצאי אתיופיה ובהמשך גם על ידי צאצאיהם. בעשורים הראשונים התרכזו המחאות בעניין עליית יהדות אתיופיה וההכרה בה. בהמשך, הופנו המחאות כנגד גזענות, ואלימות משטרתית.

עלייה והכרה ביהדות אתיופיה

עליית יהדות אתיופיה

צעדה משער הגיא אל משכן הכנסת בקריאה להציל את יהודי אתיופיה, דצמבר 1981

באפריל 1974 יצא ועד הפעולה להצלת יהודי אתיופיה בקריאה לממשלת ישראל ולארגונים היהודים בתפוצות להיחלץ להצלתה של הקהילה היהודית באתיופיה הנתונה למצוקת רעב ולהתקפות. בהתאם נערכה אספת מחאה בתל אביב ביום הזיכרון לשואה ולגבורה[1].

ב-7 בינואר 1979 התרחשה הפגנה למען עליית יהודי אתיופיה ויישום הנתיב הסודאני וזאת לאחר פגישה של ראשי התאחדות יהודי אתיופיה בישראל עם ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, יומיים לפני כן. בדצמבר 1981 עשרות מיוצאי אתיופיה ערכו צעדת מחאה מקיבוץ צובה אל משכן הכנסת בדרישה להעלות את יהודי אתיופיה לישראל[2]. לטענת משה בר-יודא הופסקו הפגנות אלה לבקשת מזכירו הצבאי של מנחם בגין, אפרים פורן, מחשש כי ההפגנות ישבשו את הטסת יהודי אתיופיה ממדבריות סודאן.

בספטמבר 1990 הפגינו מאות מיוצאי אתיופיה מול משרד ראש הממשלה בתביעה להעלות 18 אלף יהודים שתרכזו באדיס אבבה, ובינתיים לשלוח סיוע רפואי נוכח התמותה הגוברת של הממתינים לעלייה. המפגינים חסמו את התנועה למספר שעות. השוטרים, אשר הזדהו עם המחאה, נמנעו מלפזר את המפגינים[3]. שר הקליטה יצחק פרץ אמר למפגינים כי "שערי רוסיה היו נעולים מעל 70 שנה - והם ממתינים מספר חודשים", המפגינים השיבו בזעם כי "הם ממתינים כבר 2,500 שנה". בתום ההפגנה נפגשו נציגי המפגינים עם מזכירו הצבאי של ראש הממשלה עזריאל נבו. פעילי העדה הודיעו כי אם לא יהיה שיפור במצב - הם יוציאו אלפים לרחובות[4].

באוגוסט 2013 עם תום מבצע כנפי יונה, תנועת המחאה מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה קיימה הפגנה מול משרד ראש הממשלה במחאה על סגירת העלייה, שכללה כ-700 מפגינים[5]. בנובמבר 2016 כמחאה על הקפאת החלטת הממשלה להעלאת שארית יהודי אתיופיה, מטה המאבק יצא ב"צעדת החירות" יחד עם מספר חברי הכנסת ברחבי ירושלים, שכללה כ-1,500 מפגינים[6].

במרץ 2018, כמחאה על עיכוב המשך העלייה, הפגינו מאות מפעילי המאבק מול הכנסת, בהפגנה השתתפו חברי הכנסת[7]. ב-29 ביולי 2018 הפגינו אלפים מול משרד ראש הממשלה נגד העיכוב במימוש החלטות הממשלה בנוגע לעלייה מאתיופיה[8].

הכרה ביהדות אתיופיה והדרישה לגיור לחומרה

עדותו של משה בר-יודא אודות ההפגנות מול היכל שלמה.

בשנת 1973 אישר הראשון לציון עובדיה יוסף פסיקות רבניות קודמות אודות יהדותם של ביתא ישראל ועודד את עלייתם. עם זאת, בדומה לרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג לפניו, נדרש מרן יוסף להתמודד עם חששו של רדב"ז כי קידושיהם של ביתא ישראל תקפים בעוד שנוסח הגט המשמש אותם אינו תואם את תיקוני חז"ל, מצב המעורר חשש לקיומם של ממזרים בקרב ביתא ישראל. הרב הרצוג התיר ספק הלכתי זה באמצעות הוספת ספק נוסף על גביו לגבי כשרות הליך הגיור שנהגו ביתא ישראל לעשות למצטרפים אליהם. פתרון הלכתי זה אפשר לחתן את העולים מאתיופיה עם שאר הציבור היהודי בישראל, אולם היה כרוך בהליך של גיור לחומרא, הכולל טבילה במקווה והטפת דם ברית, ללא ברכה מאחר שכל ההליך נעשה מחמת הספק בלבד. ראשוני העולים מאתיופיה ובהם העולים מאזור תיגראי עברו גיור לחומרא ללא תרעומת[9]. עם התגברות העלייה מאזור בגמדר במבצע משה התעוררה תחושת השפלה בקרב חלק מהעולים מכך שגיירו אותם בלא ידיעתם ובניגוד לרצונם, במסווה של חיסון רפואי[10][11]. תרמו לתחושות אלה חשיפת מבושיהם של הגברים והדרישה לטבול כלפי ציבור שהקפיד על טהרה בחומרה יתרה מכפי שהייתה נהוגה בישראל[11][10]. בעקבות זאת קיימה קבוצת עולים בהנהגת אדיסו מאסלה הפגנות ממושכות מול בניין הכנסת ומול מועצת הרבנות הראשית בהיכל שלמה בחודשים מרץ-אוקטובר 1985[12][13][14]. הפגנות אלה תוארו בשיר עבודה שחורה הפותח את האלבום אהוד בנאי והפליטים.

ב-2 באוקטובר 1985 נאם ראש הממשלה שמעון פרס בפני המפגינים והבטיח לטפל במשבר הגיור[15]. לפי עדותו של משה בר-יודא, ציפו המפגינים כי הבטחת ראש הממשלה תקוים בדומה להחלטות הקיסר באתיופיה, ולכן הפרת ההבטחה הממשלתית הביאה להסלמה בהפגנות לכדי שביתת רעב באורך 32 יום[16][17][18]. באותה העת עלה לישראל ליקה כהנת הדנה טקויה, שהוביל קו מתון של הידברות מול הרבנות הראשית, הגיע עמה להסכמה וקרא למפגינים לשוב לביתם[16]. בירור הלכתי שעשה הרב שלמה משה עמאר עמו ועם בנו, הרב יוסף הדנה, אפשר לו לבטל את החשש לממזרות בקרב ביתא ישראל, מאחר "שאין ממש בקידושין שלהם, שמעולם לא נותן החתן דבר מה לידי הכלה (...) ואין אומרים שום דבר של קנין או קידושין כלל ועיקר (...) ומכל מה ששאלתי בזה לא ראיתי דבר ששייך בו עניין של קידושין, לא במעשה הנתינה ולא בדיבור הראוי לקידושין"[19][20]. מאמציהם של טקויה, בר-יודא והמפגינים הביאו להפסקת הטפת דם הברית, אולם מונה רשם נישואין ארצי לבדיקת יהדותם של בני זוג בעת רישום נישואין[21].

ביולי 1989 נערכה מחאה מול הכנסת על ידי עשרות מיוצאי אתיופיה, כנגד הרבנות הראשית ומשרד הדתות בתביעה לאפשר לבני העדה להינשא ללא טבילה. לטענת המוחים מאות זוגות שנישאו לפי מנהגי העדה - לא מוכרים כנשואים על ידי המדינה[22]. מחאות אלו הביאו בהדרגה לידי הסרת דרישות הרבנות דה–פקטו מבלי שהרבנות שינתה את דרישתה באופן רשמי[17]. חוות-דעת הלכתית של הרב מנחם ולדמן משנת 1990 ופסיקה הלכתית של הראשון לציון שלמה משה עמאר משנת 2003 ביטלו את החשש לממזרות בקרב ביתא ישראל, מאחר קידושיהם ממילא אינם תקפים להלכה[19][20][23]. בשנת 1991 פסק הרב משה פיינשטיין כי מבחינת הדין העולים מאתיופיה "אינם באיסור ממזרות... שהרי יש בהם כמה וכמה ספקות", אף כי הוסיף לעמוד על הדרישה לגיירם, לצד החובה לקרב אותם לכלל עם ישראל[20][24].

הכרה במעמד הכהנים

כהני ביתא ישראל בישראל לא קיבלו מעמד רשמי עם הגיעם לישראל, גם בגלל הטלת הספק ביהדותה של קהילת יהודי אתיופיה כולה. באתיופיה הכהנים הנהיגו את הקהילה, הורו לציבור כיצד לנהוג בדרכי התורה, ערכו חתונות, לוויות, גירושים ושחיטה[21]. עם הגעתם לישראל לא הכירה הרבנות בטקסים שערכו הכהנים וחתרה לערער את מעמדם[21][25][26]. בסתיו 1992 ארגנו קבוצות של פעילים ישראלים אתיופים סדרת הפגנות בדרישה להכרה בכהנים כעורכי טקסים דתיים על ידי המדינה וכן לשלם להם שכר כרבני קהילות[18][10].

גזענות

פרשת הדם

ערך מורחב – פרשת הדם

פרשת הדם נוגעת למדיניות מפלה שהונהגה בחשאי בשירותי הדם של מגן דוד אדום בין השנים 1984–2017. על-פי המדיניות, שלא הובאה לידיעת משרד הבריאות והוסתרה מן התורמים עד חשיפתה בשנת 1996[27], הושמדו כמעט כל מנות הדם שנאספו מעולים מאתיופיה ומצאצאיהם. יישום המדיניות באופן גורף כלפי קבוצה אתנית שלמה עורר ביקורת קשה בציבור הישראלי[28][29][30][31][32], בתקשורת העולמית[33][34][35][36][37] ובספרות המדעית[38][39][33][40]. שתי ועדות ציבוריות מתחו ביקורת על שירותי הדם של מד"א והמליצו על ביטול מדיניות ההחרגה, בשנת 1996 ובשנת 2015, אולם זו בוטלה בפועל רק ביולי 2017. פרשת הדם עוררה שלושה גלים עיקריים של מחאה ציבורית: הראשונה עם חשיפתה בשנת 1996[38], השנייה בשנת 2006 והשלישית בשנת 2013.

מחאת 1996

ב-24 בינואר 1996 פרסם העיתונאי רונאל פישר בעיתון מעריב כי מנות דם הנתרמות על ידי עולים מאתיופיה מועברות להשמדה[33]. החשיפה, תחת הכותרת "שקר הדם האתיופי", עוררה תחושות זעם ועלבון ממספר טעמים:

  • העובדה שהתייחסו לכל כהי העור, בין אם נולדו בישראל או באתיופיה, כקבוצת סיכון בריאותית[41][42][34].
  • העובדה ששרותי הדם של מד"א פרסמו את שיעורי הנשאות של נגיף HIV בקרב ילידי אתיופיה, מבלי לפרסם נתונים דומים עבור מחלות זיהומיות בקרב ילידי ישראל, ברית המועצות, ברזיל וצרפת[43].
  • העובדה שהסתירו מהתורמים את הכוונה להשמיד את תרומת דמם מבלי להשתמש בה[41][42][35].
  • הזיקה שנוצרה בין החלטה זו לבין פרשיות אחרות הנוגעות לעלייה מאתיופיה, בהן ההמתנה הממושכת לעלייה לישראל שגבתה את חייהם של אלפי יהודים במחנות בסודאן, והטלת הספק ביהדותם של העולים מאתיופיה על ידי חלק מהממסד הדתי והפוליטי[41][44].
  • תחושת ההשפלה משפיכת דם העולים, שחשו כי 'דמנו הוא נשמתנו' (ביטוי באמהרית הנגזר מהביטוי המקראי ”הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ” (דברים יב כג)[45]) וכי דמם הופקר[42][46][45].

חשיפת פרשת הדם ותגובות שרותי הדם של מד"א הובילו ביום ראשון, 28 בינואר 1996, להפגנה של בין שמונת אלפים לעשרת אלפים עולים מאתיופיה מול משרד ראש הממשלה בירושלים[47]. הם נשאו שלטים כגון "לא ניתן דמנו הפקר", "עם אחד, דם אחד", "אנחנו שחורים אבל הדם שלנו אדום", "אנחנו יהודים כמוך: עצרו את האפרטהייד הגזעני"[48][49]. המשטרה, שהעניקה רישיון להפגנה של 850 איש, לא תגברה את כוחותיה למול המפגינים הרבים, לאור ניסיונה בהפגנות השקטות של עולי אתיופיה בשנות השמונים והתשעים[50]. השוטרים במקום ניסו לפזר את אלפי המפגינים בעזרת אלות וזרנוקי מים, אך משמקצת המפגינים יידו לעברם אבנים עברו לירי כדורי גומי ורימוני גז מדמיע[51]. 41 שוטרים ולמעלה מעשרים מפגינים נפצעו בהפגנה, בה ניזוקו כמעט כל המכוניות בסביבת משרד ראש הממשלה[50][34]. הן המפגינים והן השוטרים השוו בין אלימות המפגינים והשוטרים לבין פיזור הפגנות אלימות בימי האינתיפאדה[52]. החוקר אורי בן אליעזר טען כי השמדת מנות הדם הייתה עבור ישראלים אתיופים צעירים רגע הפכו לקבוצה המובדלת על בסיס גזע בחברה הישראלית[49]. ח"כ פרופ' יורם לס, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר וחבר הכנסת בעת חשיפת הפרשה, טען כי מדיניות ההשמדה היא "גזענית וחסרת הצדקה מדעית"[34]. לדבריו, שיעור ההידבקות באיידס גבוה בהרבה בארצות הברית מאשר בישראל ובכל זאת איש מעולם לא שקל למנוע מיהודים אמריקאים לתרום דם[34]. פרופ' לס הוסיף וטען כי "אי אפשר להעליב אנשים ולהונות אותם על ידי לקיחת דם מוורידיהם והשלכתו לאשפה"[34]. גלי הביקורת אודות מדיניות מד"א חדלו כעבור חודש, בעקבות סדרת פיגועי התאבדות שפקדו את ערי ישראל בחודשים פברואר-מרץ 1996[53].

בעיצומה של ההפגנה זומן מארגנה אדיסו מאסלה ללשכת ראש הממשלה שמעון פרס, שהבטיח לו להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את פרשת הדם לצד שאר היבטי היחס המפלה כלפי יהודי אתיופיה[54]. "השגנו ביום אחד מה שלקח לתימנים ארבעים שנה להשיג!" זעק מאסלה בפני המפגינים בצאתו מן הפגישה, כשהוא מתייחס לוועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בשנת 1995 לחקירת פרשת ילדי תימן[54]. בפועל הוקמה ועדת בירור ציבורית בעלת סמכויות מוגבלות יותר, בראשות הנשיא לשעבר יצחק נבון.

מחאת 2006

בתחקיר עיתונאי שפרסמה חברת החדשות של ערוץ 2 בתאריך 31 באוקטובר 2006 נחשף כי לא נעשה שימוש בתרומות הדם של עולים מאתיופיה[55]. בעקבות התחקיר התחדשו ההפגנות אודות פרשת הדם, הפעם בהובלת צעירים שהוריהם עלו מאתיופיה[56][57]. בעקבות המחאה הבטיח שר הבריאות יעקב בן יזרי להקים ועדה מקצועית שתבחן כיצד ניתן לפתור את הסוגיה, אולם זו לא הוקמה בפועל[58]. עם זאת הביאה המחאה לעדכון הנחיות מד"א ב-15 באפריל 2007, כך שילידי ישראל שהוריהם עלו מאתיופיה יוכלו לתרום דם, בדומה לשאר ילידי ישראל[58][59]. על אף טענות מד"א משנת 2007 כי "מעולם לא נאסר על אתיופים ילידי ישראל לתת תרומת דם"[59], עמדה ועדת נבון עוד בשנת 1996 על האבסורד שבפסילת דמם של ילידי הארץ רק בשל מוצא הוריהם[60] והמליצה פה אחד לבטל הנחיה זו[61], אולם המלצותיה לא יושמו.

מחאת 2013

בדצמבר 2013 סירב צוות מד"א להתרים דם מחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שעלתה מאתיופיה בגיל 3, בתואנה כי לבני העדה האתיופית יש "סוג דם מיוחד"[62][63]. בעקבות זאת סילק יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין את צוות מד"א מהכנסת והושמעו גינויים חריפים מצד נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים ונבחרי ציבורי נוספים[29]. מנהלת שירותי הדם של מד"א טענה כי צוות המתרימים נהג על פי נוהלי משרד הבריאות, אשר פוסלים לקיחת דם ממי ששהה שנה או יותר במדינה שבה שכיחות האיידס גבוהה[62]. בעקבות המחאה הציבורית, שהקיפה הפעם גם מגזרים נוספים מלבד ציבור העולים מאתיופיה, מינתה שרת הבריאות יעל גרמן ועדה מקצועית במשרדה לצורך "בחינת תרומות דם מאוכלוסיות המוגדרות כיום כאוכלוסיות בסיכון", בראשות פרופסור מנפרד גרין.

הדרת יוצאי אתיופיה משכונות מגורים

בינואר 2012 פורסמה כתבה בחדשות ערוץ 2 שבמסגרתה סיפרו תושבי קריית מלאכי כי הם אינם מעוניינים שבסביבתם יתגוררו תושבים מבני העדה האתיופית, בשל חשש מירידת ערך מחירי הדירות וההשפעה שתהיה, לדבריהם, לתושבים אלו על איכות המגורים בסביבה. בתוך כך, פורסם בכתבה על סירובם של כמה בעלי בתים בקריית מלאכי למכור דירות לבני העדה האתיופית. אחד מהם אמר כי "לאתיופים יש ריח של פצצת אטום"[64].

לאחר הפרסום, ב-10 בינואר 2012 הפגינו כאלפיים מבני הקהילה האתיופית בקריית מלאכי ועמם אזרחים רבים קיימו תהלוכה לכיוון הרחבה המרכזית בעיר, שם התקיימה הפגנה נגד הגזענות כלפי יוצאי העדה האתיופית. המפגינים נשאו שלטים עליהם נכתב בין היתר "שחור זה רק צבע", "גזענות זה לא גזעי" ו"מכירים את ה-KKK?". כן התקבלו דיווחים כי כתובות "תג מחיר נגד אתיופים" רוססו על גבי מכוניות ועל קירות בתים ברחובותיה.

שרת הקליטה סופה לנדבר מסרה לקראת ההפגנה כי "צר לי לשמוע שבשנת 2012 קמים בציבור הישראלי גורמים עוינים לעולים החדשים, אשר לוקחים חלק פעיל במפעל הציוני". לנדבר ציינה כי בהיסטוריה הלא רחוקה "כולנו התחלנו כעולים בישראל, ואני מתביישת לגלות שבתוך עמנו מתגלים סימנים של חוסר סובלנות כה בוטה". עוד נמסר כי משרד הקליטה רואה בחומרה כל ביטוי אלים כלפי עולים חדשים וקורא לרשות המקומית כמו גם לציבור להוקיע תופעות כאלו מקרבם[65]. ב-18 בינואר כ-5,000 מפגינים, רובם בני העדה האתיופית, צעדו מרחבת הכנסת במחאה על הגזענות כלפיהם, וקיימו עצרת בגן העצמאות בירושלים. המפגינים נופפו בדגלי ישראל ונשאו שלטים שעליהם נכתב "כאן גרים בכיף גזענים", "היום זה אני, מחר זה אתה" ו"די לגזענות". כמו כן, הם צעקו "דור חדש דורש שינוי", "מי שלא קופץ גזען", "לא ניתן לשחור להיות מסכן"[66].

אלימות משטרתית

הפגנות 2015

הפגנות יוצאי אתיופיה (2015)
שיטת המאבק הפגנות
הצדדים במאבק
ישראלים יוצאי אתיופיה או צאצאיהם
נפגעים
35 שוטרים ו-11 אזרחים
פיזור ההפגנה בכיכר רבין באמצעות ירי רימוני הלם ישירות לתוך הקהל, בתום שירת המנון התקווה.

אירוע הכאת החייל דמאס פיקדה (2015)

ב-27 באפריל 2015 פורסם סרטון המתעד תקרית בחולון, בו נראה שוטר יס"מ ומתנדב מכים את דמאס פיקדה, חייל ממוצא אתיופי. לאחר המקרה נעצר החייל פיקדה בגין תקיפת שוטרים. לימים תיאר השופט יורם דנציגר את האירוע[67]:

"המתלונן הגיע למקום האירוע כשהוא אוחז באופניו, והתקרב אל השוטר. השוטר הורה למתלונן להתרחק מהמקום, אולם המתלונן נותר לעמוד ולא מילא אחר הוראות השוטר. השוטר ניגש למתלונן, החזיק באופניו, דחף אותם ואת המתלונן לאחור והתרחק מעט. במעמד זה, אמר המתלונן לשוטר אמירה שתוכנה אינו ידוע. בתגובה, פנה השוטר לעבר המתלונן ודחף אותו ואת אופניו. תוך כדי, הדף המתלונן את השוטר. בשלב זה, אחז השוטר את צווארו של המתלונן באמצעות שתי ידיו, ונתן למתלונן מכה באמצעות ברכו. בעקבות זאת, התפתח בין השניים מאבק פיזי, שהסתיים בכך שהמתלונן נפל ארצה, והשוטר אחז בו, יחד עם שוטר נוסף. בהמשך, השתחרר המתלונן מאחיזתם, והניף לעברם אבן שהייתה במקום. בתגובה, שם השוטר את ידו על נשקו ואמר למתלונן להניח את האבן, וזה עשה כן."

בעקבות פרסום הסרטון השוטר הושעה והמתנדב שהיה באירוע הוצא משירות המשטרה[68]. המקרה הועבר לחקירת המחלקה לחקירות שוטרים. בעקבות ההתעניינות הציבורית הועבר המקרה לבחינה אישית של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, אשר סגר את התיק הפלילי שנפתח נגד השוטר, בנימוק שהמתלונן היה ראשון להשתמש בכוח פיזי נגד השוטר. העניין הועבר לטיפול משמעתי במשטרה. בינואר 2017 החליט היועץ המשפטי הנכנס, אביחי מנדלבליט, לפתוח מחדש את תיק החקירה בנימוק שמבחינה עובדתית השוטר היה הראשון לפעול בכוח נגד המתלונן וכי לא ננקטו כל צעדים משמעתיים נגד השוטר, מכיוון שהוא פוטר מסיבות אחרות שלא קשורות לאירוע. בהמשך, הוצע לשוטר הסדר מותנה על פיו יודה השוטר בעובדות האירוע ולא יוגש נגדו כתב אישום. בג"ץ אישר את ההחלטה. באפריל 2019, בתום ארבע שנות הליכים משפטיים, נסגר התיק נגד פיקדה מחוסר אשמה[69].

ההפגנות

בעקבות הסרטון נערכו הפגנות סוערות ברחבי ישראל במחאה על יחס המשטרה ליוצאי אתיופיה בישראל, יחס שלטענתם נגוע בגזענות ולוקה בשיטור יתר. כדוגמאות נוספות ליחס זה הביאו מנהיגי המחאה את פרשת השמדת מנות הדם של עולי אתיופיה[70], הדרה של תלמידים ותלמידות ממוצא אתיופי ממוסדות חינוך[71], ואת פרשת מותו של יוסף סלמסה. מפגינים אחדים עטו חולצות עם הכיתוב ״איפה אברה?״, שרמזו על העלמותו של אברה מנגיסטו עליה הוטל איפול באותה עת.

ב-30 באפריל נערכה הפגנה בת כאלף משתתפים בירושלים. בין היתר הפגינו המפגינים מול המטה הארצי של משטרת ישראל, ברחוב המלך ג'ורג', חסמו את כביש 1 ואת תנועת הרכבת הקלה בירושלים[72].

אף על פי שכוונת מארגני ההפגנה הייתה לקיים הפגנה לא-אלימה, ההפגנה נהפכה למהומה בעקבות מספר מפגינים שהפעילו אלימות. 14 בני אדם נפצעו במהלך ההפגנה, בהם 11 אזרחים ושלושה שוטרים. שניים מהמפגינים נעצרו. המפגינים ניסו להניע את המחאה אל מול בית ראש הממשלה בירושלים, אך המשטרה מנעה זאת. דמאנו שאטה, מדוברי המפגינים, אמר: ”שנים שאנחנו אוכלים את הגזענות הזו, וסיר הלחץ הזה התפוצץ.” המפגינים טענו כי כוחות המשטרה רואים ביוצאי אתיופיה חשודים מידיים באופן סיסטמטי, וכי חלה עלייה באירועי האלימות המשטרתית נגד יוצאי אתיופיה. טענות אלה באו לידי ביטוי גם בדיווחים על שהתרחש בהפגנה זו עצמה: בין היתר, דווח כי המשטרה השליכה רימוני הלם לעבר המפגינים והשתמשה כנגדם בגז מדמיע. גם חברת הכנסת לשעבר פנינה תמנו-שטה, שהשתתפה בהפגנה, טענה שהמשטרה השתמשה בכוח מופרז ולא מידתי, ואמרה: ”הכותרות חוטאות לאמת, משום שאלה מנסות להוציא אותנו כקהילה אלימה. הם צריכים להקים ועדת חקירה שתבדוק את כל העבירות והתיקים שנפתחו בשנים האחרונות וכך יגלו תוצאות מחרידות על מעצרי שווא ומאסרי שווא.”[73] שוטר לשעבר ממוצא אתיופי טען בעקבות ההפגנה: "האצבע על ההדק קלה עד בלתי-נסבלת"[74].

ב-3 במאי נערכה אחר הצהריים הפגנה ליד מגדלי עזריאלי, שאליה הגיעו, בנוסף לבני העדה האתיופית, חברי הכנסת, סופרים, עיתונאים ואזרחים שביקשו להזדהות עם המאבק[75]. לאחר כשעה וחצי נעו המפגינים, שמספרם הגיע לכאלפיים, לכיוון נתיבי איילון וחסמו אותם. כתוצאה מכך נוצר פקק תנועה כבד. המשטרה נמנעה מלהתעמת עם המפגינים שחסמו את הכביש והורתה לנהגים לחזור על עקבותיהם נגד כיוון התנועה.

אף על פי שמנהיגי המפגינים הצהירו שכוונתם הייתה לקיים הפגנה לא-אלימה[76], מספר מפגינים ניסו לפרוץ לבניין עיריית תל אביב, ניפצו חלונות ראווה של בתי עסק באזור[77], פגעו בכלי רכב[78] והשליכו לעבר השוטרים לבנים, אבנים ובקבוקים[78][79][80]. בתגובה פיזרו השוטרים את כלל ציבור המפגינים בעזרת ירי רימוני הלם וגז בכינון ישיר, הסתערות פרשים והתזת זרנוקי מים[81][79]. לטענת המשטרה, בהפגנה נפצע שוטר אחד באורח בינוני, וכן נפצעו עוד 55 שוטרים באורח קל ו-12 אזרחים נוספים[78]. 43 מפגינים נעצרו, 19 מתוכם הובאו למחרת להארכת מעצר ובית המשפט האריך את מעצרם של 15 מהעצורים[82]. בדיון הארכת המעצר שנערך למחרת בבית המשפט, טען נציג משטרת ישראל כי מגמת המשטרה הייתה להפגין איפוק מול ההתפרעויות, אך אלו "עברו קו אדום"[82]. מנגד טענו המפגינים כי המשטרה הכתה גם מפגינים תמימים ונמנעה מהגשת עזרה רפואית לפצועים[78].

בהערכת מצב שקיים המפכ"ל בעקבות ההתפרעות, הוחלט להקים צוות חקירה מיוחד לאיתור המפגינים שהפרו את הסדר. ב-6 במאי הגישה פרקליטות תל אביב כתבי אישום נגד ארבעה יוצאי אתיופיה שהשתתפו בהפגנות, באשמת אלימות ותקיפת שוטרים[83].

ב-4 במאי נערכה הפגנה של יוצאי אתיופיה בקריית גת. ב-7 במאי נערכה הפגנה של יוצאי אתיופיה באשקלון. המפגינים צעדו משכונת עתיקות, שבה ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה, עד לבית העירייה[84]. ב-12 במאי נערכה הפגנה של יוצאי אתיופיה בחיפה. המפגינים צעדו מגן האם אל כיכר ספר שבאחוזת שמואל[85]. ב-3 ביוני נערכה הפגנה של יוצאי אתיופיה בתל אביב ליד מגדלי עזריאלי. המפגינים ניסו לחסום את התנועה הזורמת לכיוון רחוב קפלן חרף התנגדות המשטרה. בעימותים עם כוחות המשטרה נעצרו שני מפגינים.

תגובת הממשלה - הקמת הצוות למיגור גזענות נגד יוצאי אתיופיה

הממשלה הגיבה לאירועים אלו, בקידום של מדיניות ממשלתית לקידום שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית, תוך שילוב מספר משרדי ממשלה לרבות: משרד החינוך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, משרד הבריאות וצוות יישום ומעקב אחר התוכנית בעלות כוללת של 192 מיליון ש"ח[86]. הצוות שהוקם נקרא "הצוות למיגור גזענות נגד יוצאי אתיופיה", הוגדר כצוות בינמשרדי, שכולל נציגי ממשלה, נציגי נציבות שירות המדינה ומשטרת ישראל ונציבת שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה והתעשייה. יו"ר הצוות נקבעה כאמי פלמור[87], מנכ"לית משרד המשפטים. הדו"ח המסכם של "הצוות למיגור גזענות נגד יוצאי אתיופיה", שנודע גם כ"דו"ח פלמור" הוגש בחודש אוגוסט 2016 וכלל סקירה ושיקוף של האירועים המשמעותיים שחוו יוצאי אתיופיה כגילויי גזענות ואפליה. הצוות בראשות פלמור הציג למעלה מ-50 המלצות, אותן אימצה ותקצבה הממשלה[88][89]. מתוך 50 ההמלצות, 34 (67%) בוצעו, 8 (17%) בהליך ביצוע ו-9 (16%) טרם בוצעו (נכון למרץ 2019)[90]. בשנת 2019, בעקבות פרשת הריגתו של סלומון טקה, טענה שולה מולא, יושבת ראש אגודת יהודי אתיופיה בישראל כי ליחידה למאבק בגזענות במשרד המשפטים אין סמכות אמיתית[91].

הפגנות 2019

הפגנות יוצאי אתיופיה (2019)
מפגינים ליד משטרת זבולון בקריית חיים
מפגינים ליד משטרת זבולון בקריית חיים
תאריכי המאבק 1 ביולי 2019 – 8 ביולי 2019 (8 ימים)
שיטת המאבק הפגנות
הצדדים במאבק
ישראלים יוצאי אתיופיה או צאצאיהם
נפגעים
83 אנשים מתוכם 47 שוטרים ו-26 מפגינים וכבאי אחד. נעצרו 70 מפגינים.

פרשת הריגתו של יהודה ביאדגה

ב-18 בינואר 2019 יצא יהודה ביאדגה, צעיר הלוקה בנפשו לרחוב כשהוא עטוף בטלית ונושא סכין. משפחתו הזעיקה משטרה[92], וחמישים דקות לאחר הקריאה, ירה השוטר שהגיע למקום והרגו מטווח קצר[93]. ב-30 בינואר 2019 הפגינו כעשרים אלף איש בתל אביב בדרישה להעמיד לדין את השוטר היורה ולחדול משיטור יתר אשר קיים לדבריהם כלפי צעירי העדה. בניגוד להפגנות משנת 2015, התאפיינה הפגנה זו ביחס מאופק הן מצד המשטרה והן מצד המפגינים, שהונהגו על ידי כהני העדה[94][95][96]. מפקד מחוז תל אביב של המשטרה, ניצב דוד ביתן, טען כי "האירוע הוא גאווה גדולה לדמוקרטיה, תעודת כבוד לקהילת יוצאי אתיופיה ולשיתוף פעולה של המארגנים עם המשטרה"[95]. עם זאת, לקראת תום ההפגנה נעצרו 11 מפגינים לאחר שהשחיתו רכוש ופגעו בשישה שוטרים[97][98][95]. לטענת המפגינים חסמה המשטרה את כל צירי התנועה באזור ההפגנה, וכן כיתרה את אחרוני המפגינים באמצעות מאות שוטרי יחידת הסיור המיוחדת של המשטרה[96].

מחאת יוצאי אתיופיה, 3 ביולי 2019
מחאת יוצאי אתיופיה, 2 ביולי 2019

פרשת מותו של סלומון טקה

ערך מורחב – פרשת מותו של סלומון טקה

ב-30 ביוני 2019 נהרג סלומון טקה כתוצאה מירי של קצין במשטרת ישראל שהיה בלבוש אזרחי. מותו הוביל לחידוש הפגנות יוצאי אתיופיה ברחבי ישראל; כשהמוחים טוענים נגד שיטור יתר, אלימות משטרתית והטיית ירי כלפיהם.

המחאות

ב-1 ביולי, למחרת הריגתו של טקה, מאות יוצאי האתיופיה הפגינו בחיפה ובקריות, שרפו צמיגים וקראו קריאות בגנות המשטרה. בתוך כך, ניסו חלק מהמפגינים לפרוץ לתחנת משטרת זבולון ובתגובה נורו לעברם רימוני הלם. בין הנפגעים מרימוני ההלם היו גם עיתונאים, רועי ינובסקי מ'כאן', כתב ynet אמיר אלון[99], אוריה אלקיים מ"כאן" ויהושע בריינר מ'הארץ'[100]. בהמשך אותו ערב, התרחבה המחאה ונערכו הפגנות באשקלון, בקריית גת ובקריית עקרון וכן כביש 4 נחסם לתנועה[101].

ב-2 ביולי התגברו המחאות וכללו אלפים מבני העדה. מפגינים חסמו צירי תנועה מרכזיים במוקדים שונים ברחבי הארץ, ובחלק מהמקומות אירעו עימותים עם שוטרים. אזרחים אשר ניסו להמשיך לנסוע בכבישים החסומים, הותקפו פיזית על ידי המפגינים. אירוע אלים אירע בצומת עזריאלי בתל אביב כאשר נהג שפרץ את המחסום וניסה לחצות את המפגינים עם רכבו, הותקף וחולץ על ידי שוטרים סמויים ומכוניתו נשרפה[102]. בנוסף, לפי הודעת המשטרה, המפגינים יידו בקבוקי תבערה, אבנים ובקבוקים, שרפו צמיגים וגרמו נזק לרכוש. אבנים יודו לעבר אוטובוס בפתח תקווה ושמשותיו נופצו, בקריית מלאכי נרגמו ניידות משטרה באבנים ובעפולה הותקפו שוטרים אחרי חצות, ואחד מהם ירה באוויר. בקריית אתא, הפכו המפגינים ניידות, ניפצו את שמשותיהן ואף הציתו אחת מהן[103]. בתחילה נקטה המשטרה במדיניות של הכלה על מנת שלא לדרדר את האירוע, אך לאחר שעות של חסימת כבישים ושיבושים שגרמו לעומסי תנועה כבדים - כוחות המשטרה החלו לפזר בכוח את ההפגנות. בסך הכל על-פי נתוני המשטרה, נפצעו 83 אנשים מתוכם 47 שוטרים, 26 מפגינים וכבאי אחד. נעצרו 70 מפגינים[104].

נשיא המדינה, ראובן רבלין, יצא בקריאה באותו היום, למפגנים לשמור על איפוק ואמר: "אין לאיש מאיתנו דם סמיך יותר, ולעולם לא יהיו חיי אחינו ואחיותינו הפקר"[105].

ב-3 ביולי התחדשו המחאות בעוצמה פחותה. בתל אביב חסמו כ-200 מפגינים את רחוב בגין ופונו בכוח, ובתוך כך נתיבי איילון נחסמו לכ-40 דקות ונפתחו. בראשון לציון וביבנה מפגינים יידו אבנים לעבר שוטרים. ביום זה נעצרו 14 במוקדי המחאה[106].

ב-8 ביולי, בגמר השבעה על סלומון טקה, חודשו הפגנות המחאה. בתל אביב חסמו המפגינים בצהריים את רחובות קפלן ואבן גבירול. בערב התאספו כאלף מפגינים בכיכר רבין. בנוסף נחסמו כבישים בפתח תקווה, רחובות ונתניה[107].

ב-8 ביולי 2019 התקיימה פגישה במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בהשתתפות המשנה ליועמ"ש עמית מררי, מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור, ראשת היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות אווקה-קובי זנה, נציגים נוספים ממשרד היועץ, פרקליטות המדינה ומשרד המשפטים. כן השתתפו בפגישה מנכ"לי הארגונים אגודת יהודי אתיופיה בישראל, טבקה, פידל ועורכי הדין של משפחת טקה[108].

ב-15 ביולי 2019 נערך דיון מיוחד בזמן הפגרה בעקבות בקשתם של למעלה מ-25 חברי כנסת, לדון בהצעה לסדר בנושא "הכישלון הלאומי המתמשך בקליטת יהודי אתיופיה". יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין אמר בפתח הדיון: ”...צריך גם לומר ביושר שאנחנו כחברה וכמדינה לא עשינו את כל הנדרש למען שילובם ובמיוחד במובן הרחב של המילה, לא במובן של משכנתא זו או אחרת, אלא במובן של התייחסות לפעמים גזענית לפעמים מתנשאת כלפי אנשים בגלל צבע העור שלהם”. שר העלייה והקליטה יואב גלנט השיב בשם הממשלה[109]. במקביל לדיון נערכה הפגנה מול משכן הכנסת, 13 מפגינים נעצרו לאחר שההפגנה עברה לצומת ליד בית המשפט העליון ולאחר מכן לרחוב יפו[110].

החל מסוף חודש יולי 2019, החלו פעילים לעמוד במשמרות מחאה מול בתיהם של שר הפנים, ראש מח"ש, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה[111]. בסוף אוגוסט נערכה עצרת "הסיפורים מאחורי השמות" ברחבת מוזיאון תל אביב, בה סיפרו משפחות על בניהם שנהרגו בעקבות אלימות משטרתית[112].

בכנס של לשכת עורכי הדין שעסק ב"שוויון זכויות ומיגור הגזענות" בהשתתפות ראש מח"ש שהתקיים ב-28 באוקטובר 2019 מנעו פעילים ישראלים אתיופים את התנהלותו התקינה של הכנס. כמו כן, מנעו את יציאתה של עורכת דין קרן בר מנחם במחאה על הטיפול הכושל, לטענתם, בחקירת מותו של טקה. היא הוצאה מבית הפרקליט בתל אביב בליווי שוטרים[113][114].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפגנות יוצאי אתיופיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ יוצאי אתיופיה קוראים להצלת הקהילה היהודית דבר, 19 באפריל 1974
  2. ^ צעדת־מחאה להצלת יהודי אתיופיה, דבר, 14 בדצמבר 1981
  3. ^ הפגנה בירושלים, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 9:02)
  4. ^ אריה בנדר, "רוצים אבא, רוצים אמא" בכו יוצאי אתיופיה בהפגנה, מעריב, 17 בספטמבר 1990
  5. ^ http://www.iba.org.il/bet/?entity=954200&type=1, "הושלם מבצע העלאת בני הפלשמורה", דיווח ברשת ב
  6. ^ עומרי אפרים, יוצאי אתיופיה הפגינו: תנו לקרובינו לעלות, באתר ynet, 20 במרץ 2016
  7. ^ אלון, אמיר (2018-12-03). "מאות הפגינו למען העלאת יהודי אתיופיה: "הפסיקו לקרוע משפחות"". Ynet. נבדק ב-2018-04-22.
  8. ^ איריס ז'ורלט, ‏המאבק מתחדש: אלפים הפגינו מול משרד רה"מ נגד העיכוב בעלייה מאתיופיה, באתר מעריב אונליין, 29 ביולי 2018
  9. ^ Rebhun, Uzi (1961- ). Waxman, Chaim Isaac., Jews in Israel : contemporary social and cultural patterns, Brandeis University Press, [post 2005], cop. 2004, עמ' 131
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 אביבה קפלן, רחל שרעבי, קרעי זהויות בקרב כוהני דת של עולי אתיופיה בישראל, סוציולוגיה ישראלית כרך 15, חוברת 1, תשע"ג / 2013, עמ' 58-82
  11. ^ 11.0 11.1 ירוסלם, פרק 2, 04:00-08:15, כאן 11
  12. ^ Ethiopian Immigrants Demonstrating, 1985-10-02, נבדק ב-2019-10-06
  13. ^ Ethiopian Immigrants Demonstrating, 1985-10-02, נבדק ב-2019-10-06
  14. ^ הפגנה של אחינו יוצאי אתיופית נגד הגזענות והאפליה בישראל, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:40)
  15. ^ נתי הרניק, ראש הממשלה, שמעון פרס, נואם בהפגנת האתיופים כנגד סירוב הרבנים להכירם כיהודים, ‏2 באוקטובר 1985
  16. ^ 16.0 16.1 כאן 11, ירוסלם פרק שני, 44:39-48:23
  17. ^ 17.0 17.1 הגר סלמון, גורלו של בשר: דרמה בשלוש מערכות בין אתיופיה לישראל,עיונים בתקומת ישראל, כרך 22 (2012)
  18. ^ 18.0 18.1 Rebhun, Uzi (1961- ). Waxman, Chaim Isaac., Jews in Israel : contemporary social and cultural patterns, Brandeis University Press, [post 2005], cop. 2004, עמ' 132
  19. ^ 19.0 19.1 הרב שלמה עמאר, בענין כשרות יהודי אתיופיה (ב'), בית הלל - קובץ תורני לענייני הלכה ומנהג, עמ' 36-44
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 ד"ר מיכאל ויגודה, מעמדם של בני העדה האתיופית לעניין ממזרות, באתר דעת, ‏כ"ד בתשרי תשס"ז, 16 באוקטובר 2006(הקישור אינו פעיל)
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 רחל שרעבי ואביבה קפלן, "אחרים" בתוך עמם" מנהיגיהם הרוחניים של עולי אתיופיה בישראל, דברים - כתב עת אקדמי, מכללת אורנים, נובמבר 2017
  22. ^ אתיופים הפגינו לפני הכנסת: "עצרו את האנטישמיות", מעריב, 18 ביולי 1989
  23. ^ הרב מנחם ולדמן, נישואין וגירושין בקרב יהודי אתיופיה, תחומין יא, צמת, תש"ן 1990, עמ' 214-240
  24. ^ הרב משה פיינשטיין, חובת קירובם של יהודי אתיופיה, תחומין י"ב, צמת, עמ' 98-100
  25. ^ ירוסלם, פרק 2, 00:53-3:00, כאן 11
  26. ^ ירוסלם, פרק 2, 48:39-51:45, כאן 11
  27. ^ יצחק נבון, הוועדה לבירור פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה: דין וחשבון, משרד ראש הממשלה, תשנ"ו-1996. 62 ע'. [6915](325.14)
  28. ^ אתר למנויים בלבד עידו אפרתי, משרד הבריאות מסתיר המלצת ועדה לקבל תרומות דם מיוצאי אתיופיה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2016
  29. ^ 29.0 29.1 אתר למנויים בלבד רוני לינדר-גנץ, מנת הדם היומית של הפוליטיקאים, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2013
  30. ^ Moran Azulay, MDA reject blood of MK of Ethiopian decent, 12 November 2013
  31. ^ אברהם אדגה, הזווית האחרת של פרשת שפיכת הדם, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, 8 ביולי 2013
  32. ^ הצעות לסדר-היום - גורל תרומות דם של עולי אתיופיה, סדרי קליטתם והפגנתם מול משרד ראש הממשלה, הישיבה ה-416 של הכנסת ה-13, 31 בינואר 1996
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 33.3 Seeman, Don. One people, one blood: Ethiopian-Israelis and the return to Judaism. Rutgers University Press, 2010. מסת"ב 978-0-8135-4936-1
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 34.4 34.5 Serge Schmemann, Ethiopian In Israeli Riot Over Dumping of Donated Blood, New York Times, 29 January 1996
  35. ^ 35.0 35.1 Barton Gellman, Israel dumps blood from Ethiopians, The Washington Post, January 25th 1996
  36. ^ Harriet Sherwood, Israeli president condemns rejection of Ethiopian-born MP as blood donor, The Guardian, 12 December 2013
  37. ^ Sigal Samuel, Why Is Israel’s Red Cross Rejecting Ethiopian Blood?, The Daily Beast, 13 December 2013
  38. ^ 38.0 38.1 Don Seeman, "One people, one blood": public health, political violence, and HIV in an Ethiopian-Israeli setting, Cult Med Psychiatry. 1999 Jun;23(2):159-95, PMID 10451801
  39. ^ Kaplan, Edward H. Implicit valuation of a blood-exclusion decision, Medical decision making 19, no. 2 (1999): 207-213.
  40. ^ Soffer, Michal, and Mimi Ajzenstadt. Stigma and otherness in the Israeli media’s mirror representations of illness, Qualitative Health Research 20, no. 8 (2010): 1033-1049.
  41. ^ 41.0 41.1 41.2 דו"ח נבון, עמוד 4.
  42. ^ 42.0 42.1 42.2 דו"ח נבון, עמוד 29.
  43. ^ Seeman, Don. One people, one blood: Ethiopian-Israelis and the return to Judaism. Rutgers University Press, 2010. מסת"ב 978-0-8135-4936-1, עמוד 158
  44. ^ דו"ח נבון, עמוד 5.
  45. ^ 45.0 45.1 [33] עמודים 175–176
  46. ^ Seeman, Don. One people, one blood: Ethiopian-Israelis and the return to Judaism. Rutgers University Press, 2010. מסת"ב 978-0-8135-4936-1, עמודים 153-154
  47. ^ Seeman, Don. One people, one blood: Ethiopian-Israelis and the return to Judaism. Rutgers University Press, 2010. מסת"ב 978-0-8135-4936-1, עמוד 151
  48. ^ Seeman, Don. One people, one blood: Ethiopian-Israelis and the return to Judaism. Rutgers University Press, 2010. מסת"ב 978-0-8135-4936-1, עמודים 153-154
  49. ^ 49.0 49.1 Uri Ben-Eliezer, Multicultural society and everyday cultural racism: second generation of Ethiopian Jews in Israel's ‘crisis of modernization’, Ethnic and Racial Studies 31, 2008-07-01, עמ' 935–961 doi: 10.1080/01419870701568866
  50. ^ 50.0 50.1 Don Seeman, "One people, one blood": public health, political violence, and HIV in an Ethiopian-Israeli setting, Cult Med Psychiatry. 1999 Jun;23(2):159-95, PMID 10451801, עמוד 162
  51. ^ שמוליק פיאמנטה הפגנת האתיופים, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 5:56)
  52. ^ Don Seeman, "One people, one blood": public health, political violence, and HIV in an Ethiopian-Israeli setting, Cult Med Psychiatry. 1999 Jun;23(2):159-95, PMID 10451801, עמודים 168-170
  53. ^ Don Seeman, "One people, one blood": public health, political violence, and HIV in an Ethiopian-Israeli setting, Cult Med Psychiatry. 1999 Jun;23(2):159-95, PMID 10451801, עמוד 173
  54. ^ 54.0 54.1 Seeman, Don. One people, one blood: Ethiopian-Israelis and the return to Judaism. Rutgers University Press, 2010. מסת"ב 978-0-8135-4936-1, עמוד 159
  55. ^ דוידה גינטר, שידור חוזר: דם האתיופים שוב חסר שימוש, ‏31/10/2006
  56. ^ מירי חסון, הפגנת אתיופים: "שפכו את דמנו, אנחנו לא קיימים"
  57. ^ פרשת הדם 2006, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:40)
  58. ^ 58.0 58.1 יובל אזולאי ואיינאו פרדה סנבטו, מד"א שינה נוהלי תרומות דם; גם אתיופים ילידי ישראל יוכלו לתרום, באתר הארץ, 16 באפריל 2007
  59. ^ 59.0 59.1 מיטל יסעור בית-אור, מד"א משנה נהלים: יותר אנשים יוכלו לתרום דם, באתר ynet, 15 באפריל 2007
  60. ^ דו"ח נבון, עמודים 33, 36 ו-43
  61. ^ דו"ח נבון, עמודים 23 ו-44
  62. ^ 62.0 62.1 מורן אזולאי, חשיפה: נאסר על הח"כית יוצאת אתיופיה לתרום דם, 11 בדצמבר 2013
  63. ^ יהונתן ליס, צוות מד"א סולק מהמשכן לאחר שסירב לקבל תרומת דם מחברת כנסת אתיופית, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2013
  64. ^ קריית-מלאכי: אין כניסה לאתיופים; "יש להם ריח של פצצה", באתר גלובס, ‏2012-01-03
  65. ^ רמי שני, הפגנה נגד הדרת אתיופים בקריית מלאכי: "שחור זה רק צבע", וואלה!, 10 בינואר 2012
  66. ^ יואב מלכה ועומרי אפרים, אלפים הפגינו בי-ם: "די לגזענות נגד אתיופים", באתר ynet, 18 בינואר 2012
  67. ^ בג"ץ 3070/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב־28 בפברואר 2018
  68. ^ יוסי אלי‏, שוטר היס"מ שהיכה חייל בחולון יפוטר: "אין לו מקום במשטרה", באתר וואלה!‏, 28 באפריל 2015
  69. ^ החדשות - עוד ניצחון לחייל שהותקף ע"י שוטר, באתר mako, ‏2019-04-18
  70. ^ אתר למנויים בלבד ג'ודי מלץ, יוצאי אתיופיה מסבירים למה יצאו להפגין: "בכל מקום שהייתי בו קיבלתי מכות משוטרים", באתר הארץ, 4 במאי 2015.
  71. ^ מורן זליקוביץ', פתח-תקווה: ילד אתיופי? לך חפש לך בית-ספר, באתר Ynet, ‏14.8.2007
  72. ^ ניר חסון, עימותים בירושלים בין המשטרה למפגינים מהקהילה האתיופית, באתר הארץ, 1 במאי 2015.
  73. ^ יאיר אלטמן‏, בקהילה האתיופית מבטיחים שהמחאה רק החלה: "סיר הלחץ התפוצץ", באתר וואלה!‏, 01 במאי 2015.
  74. ^ שוטר לשעבר ממוצא אתיופי: "האצבע על ההדק קלה עד בלתי-נסבלת", באתר וואלה! חדשות, ‏2015-05-04
  75. ^ שבתי בנדט‏, לא רק אתיופים: הפנים שמאחורי ההפגנה ששינתה את חוקי המשחק, באתר וואלה!‏, 03 במאי 2015.
  76. ^ טיטי איינאו: "נחצו קווים אדומים במהלך ההפגנה מצד קבוצות קיצוניות", באתר מעריב השבוע.
  77. ^ היום שאחרי: מעצרם של 19 מפגינים יוארך
  78. ^ 78.0 78.1 78.2 78.3 מחאת יוצאי אתיופיה: אבנים ורימוני הלם בת"א, באתר ynet
  79. ^ 79.0 79.1 דורון הרמן, ניק קוליוחין, עימותים חסרי תקדים בת"א: פצועים ועצורים, המשטרה השתמשה ברימוני גז והלם, באתר של "רשת 13", 4 במאי 2015 (במקור, מאתר "nana10").
  80. ^ http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/692/587.html הפגנת יוצאי אתיופיה: אלימות ופצועים בכיכר רבין
  81. ^ גלי גינת‏, שוטר לשעבר ממוצא אתיופי: "האצבע על ההדק קלה עד בלתי-נסבלת", באתר וואלה!‏, 28 באפריל 2015
  82. ^ 82.0 82.1 המשטרה לבית המשפט: "ההפגנה עברה קו אדום", באתר ynet, 4 במאי 2015
  83. ^ ישראל היום, 7.5.2015, עמוד 15, צבי הראל
  84. ^ שירלי סיידלר, יניב קובוביץ, מאות יוצאי אתיופיה מפגינים באשקלון נגד אפליה; ארבעה ממובילי המחאה עזבו דיון במשטרה, באתר הארץ, 7 במאי 2015
  85. ^ נעה שפיגל, מאות צעדו בחיפה במחאה על הגזענות והאפליה נגד יוצאי אתיופיה, באתר הארץ, 12 במאי 2015.
  86. ^ מדיניות ממשלתית לקידום שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית - תוכניות משרד החינוך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד הבריאות וצוות יישום ומעקב אחרי התוכנית - החלטה מס' 609
  87. ^ מדיניות ממשלתית לקידום שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית – אישור תכניות משרד הביטחון וצה"ל, משרד הכלכלה והתעשייה, נציבות שירות המדינה, השלמת תכנית המשרד לביטחון הפנים והקמת צוות לטיפול בגזענות, החלטה מספר 1107 של ממשלת ישראל, משנת 2016, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 4 בפברואר 2016
  88. ^ מדיניות ממשלתית לקידום שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית – אימוץ המלצות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה (אתפ/10), החלטה מספר 1958 של ממשלת ישראל, משנת 2016, באתר של משרד ראש הממשלה, מיום 19 באוגוסט 2016
  89. ^ הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה, דוח מסכם, באתר משרד המשפטים, ‏יולי 2016
  90. ^ משה גורלי, דו"ח המאבק בגזענות: האוכלוסיות המופלות ביותר – אתיופים וערבים, באתר כלכליסט, 20 במרץ 2019
  91. ^ תומר מיכלזון, אגודת יהודי אתיופיה: "מנכ"לית משרד המשפטים רק מייצרת אווירה נגד גזענות"; פלמור: "הפעילים מתעלמים מההישגים", באתר המקום הכי חם בגיהנום, ‏2019-07-05
  92. ^ דניאל אלעזר, לא תיפתח חקירה נגד השוטר שירה למוות ביהודה ביאדגה, באתר כאן-תאגיד השידור הישראלי
  93. ^ יהושע בריינר, משפחתו של יהודה ביאדגה: "הוא הסתובב עם סכין במשך 51 דקות ולא סיכן איש", באתר הארץ, 27 בינואר 2019
  94. ^ 103FM, ‏"כמו יוני נתניהו, יהודה ביאדגה כבר הפך לסמל - לא משנה מה התרחש במציאות", באתר מעריב אונליין, 31 בינואר 2019
  95. ^ 95.0 95.1 95.2 דנה ירקצי, לקראת סיום: כך הרס קומץ מתפרעים את מחאת יוצאי אתיופיה, ‏31 בינואר 2019
  96. ^ 96.0 96.1 נקמת המשטרה בישראלים יוצאי אתיופיה, באתר האוטוריטה, ‏4 ביולי 2019(הקישור אינו פעיל)
  97. ^ עצורי מחאת יוצאי אתיופיה שוחררו: "מתריעים במשך שנים שהקהילה על הקצה", באתר ynet, ‏2019-01-31
  98. ^ אמיר אלון, איתי בלומנטל ורועי רובינשטיין, אלפי יוצאי אתיופיה בכיכר: "הפכנו שקופים. לא ניכנע", באתר ynet, 30 בינואר 2019
  99. ^ ההפגנות אתמול ברחבי הארץ: כתבים וצלמים נפגעו ופונו לבי"ח, באתר Ice
  100. ^ כתבים וצלמים נפגעו במהלך מחאת יוצאי אתיופיה, באתר mako, ‏2019-07-03
  101. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         נעה שפיגל, מאות מפגינים בקרית חיים במחאה על הרג הצעיר ממוצא אתיופי בידי שוטר, באתר הארץ
  102. ^ השוטר שהציל נהג מלינץ' מספר על החילוץ הדרמטי | חדשות הבוקר, באתר mako, ‏2019-07-04
  103. ^ מחאת יוצאי אתיופיה: עשרות פצועים בעימותים קשים ברחבי הארץ, גלובס, 2 ביולי 2019
  104. ^ מהומות גם בלילה: אוטובוס וניידות נרגמו באבנים, שוטר ירה באוויר, ynet, ‏3 ביולי 2019
  105. ^ שושי חתוקה, החדשות - ריבלין: "קורא לשמור על איפוק", באתר mako, ‏2019-07-03
  106. ^ מחאה בעוצמה פחותה: הפגנות בת"א ובקריית אתא, ynet, ‏3 ביולי 2019
  107. ^ יהושע (ג'וש) בריינרבר פלג ואלמוג בן זכרי, כאלף הפגינו בכיכר רבין במחאת יוצאי אתיופיה: "אמא, עשי שלא אהיה הקורבן הבא", אתר הארץ, 8 ביולי 2019
  108. ^ סדר היום עם קרן נויבך 8.7.19. ריאיון עם שלומית בוקיה מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה
  109. ^ מליאת הכנסת קיימה דיון פגרה בנושא "הכישלון הלאומי המתמשך בקליטת יהודי אתיופיה", באתר main.knesset.gov.il
  110. ^ אהרן רבינוביץ, אלמוג בן זכרי, בר פלג, מחאת יוצאי אתיופיה: המשטרה עצרה 13 מפגינים בירושלים, באתר הארץ, 15 ביולי 2019
  111. ^ אתר למנויים בלבד בר פלג, במקום חסימות ומעצרים, מחאת יוצאי אתיופיה מתמקדת בבכירים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2019
  112. ^ אורן זיו, "כך הרגו אותם". משפחות יוצאי אתיופיה מספרות על אלימות המשטרה, באתר שיחה מקומית, ‏2019-08-29
  113. ^ אתר למנויים בלבד בר פלג, יוצאי אתיופיה פוצצו כנס בנוכחות ראשת מח"ש במחאה על הטיפול בתיק סלומון טקה, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2019
  114. ^ איציק סבן ויאיר אלטמן, מחאת יוצאי אתיופיה: פוצץ כנס בת"א, באתר www.israelhayom.co.il
מחאות יוצאי אתיופיה בישראל
הפגנות יוצאי אתיופיה הפגנות יוצאי אתיופיה
פרשות חלוקת דפו פרוברה ליוצאות אתיופיה בישראל • השמדת מנות הדם של עולי אתיופיה • מותו של יוסף סלמסה • מותו של סלומון טקה • פרשת דריסת רפאל אדנה
ארגונים מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36376001הפגנות יוצאי אתיופיה

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הפגנות_יוצאי_אתיופיה&oldid=2540599"