האספקה הישראלית לרצועת עזה
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
.jpg) | |
| משאיות עמוסה בתבואה מעוטף עזה עוברת במעבר זיקים לרצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| תאריך | יוני 2010 – הווה (כ־16 שנים) |
האספקה הישראלית לרצועת עזה היא שם כולל למספר מערכי לוגיסטיקה של סחורות, דלק, מים, חשמל ומזון מישראל אל רצועת עזה, בעיקר דרך מעברי גבול יבשתיים וקווי תשתית. המערכים מנוהלים ברובם על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, לעיתים בשיתוף גופים בינלאומיים, סוכנויות האו"ם וארגוני סיוע.
במהלך מלחמת חרבות ברזל אפשרה מדינת ישראל לשבור את הסגר על רצועת עזה ולספק את הסיוע ההומניטרי לעזה מתוך שטחה. בשנה וחצי הראשונות של המלחמה (עד יולי 2025), הועברו לרצועה 95,520 משאיות ובהן 1,850,021 טונות, וכן 10,450 משטחים שהועברו בדרך האווירית.[1]
האספקה
- מים: נכון לדצמבר 2025 פעלו שלושה קווי מים מישראל לרצועת עזה – הקו הצפוני, קו בני סוהילה וקו בירכת סייד. שלושת הקווים יחד מספקים לרצועה מיליוני ליטרים ביום. ישראל מקדמת תיקון מקטעים שנפגעו בלחימה, וכן מאפשרת הכנסה של מים בבקבוקים כחלק מהסיוע ההומניטרי לעזה.[2][3]
- דלק, חשמל ואנרגיה: ישראל המשיכה לאורך המלחמה להעביר סולר לרצועת עזה. ביולי 2024, לדוגמא, היא העבירה 4,140,046 ליטרים של סולר.[4][3]
- מזון: חלק משמעותי מהסיוע ההומניטרי לעזה מגיע מישראל, כאשר חלקו מגיע מעוטף עזה הסמוך לרצועה.[1][3]
היסטוריה
השלטון הישראלי ברצועת עזה
ערך מורחב – הממשל הצבאי הישראלי ברצועת עזה
ברוב התקופה מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, בה כבש צבא הגנה לישראל את רצועת עזה, הייתה הרצועה תלויה במידה משמעותית באספקה חיצונית, ובפרט באספקה מישראל.
שלטון הרשות הפלסטינית
לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות שימרה ישראל שליטה על המרחב הימי והאווירי של הרצועה. אולם, מדיניות הסגר הקשיחה את תנאי המעבר של אנשים וסחורות. אף על פי כן, גם לאחר הטלת הסגר ישראל המשיכה לספק לרצועה מים וחשמל, בכמות מוגבלת. בנוסף היא מאפשרת את מעברן של מאות משאיות אספקה מדי יום, לאחר בידוק ביטחוני. הבידוק מונע העברת נשק וחלקיו, או טכנולוגיה אזרחית דו-שימושית העלולה להוות כלי נשק בידי ארגוני טרור. בנוסף, מאות עובדים פלסטינים יצאו לעבודה בישראל או קיבלו היתר כניסה לישראל לצורכים הומניטריים, כמו טיפולים רפואיים בישראל. סחורות לרצועה דרך מעברי הגבול היבשתיים עם מגבלות מועטות ובכפוף לפיקוח ישראלי. עד עימות חמאס–פת"ח ברצועת עזה, ביוני 2007, עברו כ-475 כלי רכב עם סיוע הומניטרי במעברי הגבול מדי יום.
שלטון חמאס
- ערך מורחב – הסגר על רצועת עזה
בעקבות ניצחון חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ועימות חמאס–פת"ח ברצועת עזה בו השתלט חמאס עליה ב-2007, הודיע חמאס כי הוא מתנער מהסכמי הביטחון שהוסכמו בין הרשות הפלסטינית, ישראל ומצרים, ואף איים[דרוש מקור] לבצע פיגועים בישראל. כתגובה החליט הקבינט המדיני-ביטחוני להכריז על רצועת עזה כעל שטח עוין,[5] ולהקשיח את תנאי המעבר של אנשים ובעיקר של סחורה במעברי הגבול עם הרצועה, בטענה שההגנה של אנשי הפת"ח, שאיבדו את שליטתם עליה, כבר איננה מספקת את ישראל. לפי מדיניות זו, התאפשר רק מעבר של מוצרים העשויים למנוע משבר הומניטרי או תברואתי, וכן דלק, חשמל וכסף למימון התשתית הבנקאית של עזה. רשימת הסחורות אותן ישראל התירה להכניס לרצועה כללה כמאה מוצרים בשנות הסגר הראשונות והייתה חסויה. טענת ישראל הייתה שחשיפתה עלולה לגרום "לפגיעה בביטחון המדינה ואף עלולה לפגוע ביחסי החוץ שלה".[6] הסנקציות הוחרפו לאחר מכן, כתגובה לירי רקטות קסאם על יישובי הדרום. כמו כן, מדי פעם נסגרו המעברים מסיבות שונות: בין היתר כצעד של ענישה לאחר ירי רקטות מהרצועה,[7] ולצורך שיקומם ושיפור אבטחתם לאחר שהפלסטינים חיבלו בהם בפיגועי טרור.
מצרים אף היא סגרה את הגבול בינה לבין הרצועה ב-7 ביוני 2007, והציבה תנאים נוקשים למעבר סחורות ואנשים, אולם ביוני 2010, בעקבות אירועי המשט לעזה, החליטה לפתוח את מעבר רפיח שבינה לבין הרצועה, לשם העברת ציוד וסחורות.[8] ב-28 במאי 2011, לאחר ההפיכה במצרים, החליט השלטון החדש במדינה בראשות מוחמד חוסיין טנטאווי לפתוח את מעברי הגבול ברפיח באופן נרחב יותר, המאפשר תנועת בני אדם וסחורות בין מצרים לבין רצועת עזה. ביולי 2013 לאחר הדחת נשיא מצרים מוחמד מורסי בהפיכה החלה מצרים להגביל שוב את תנועת האנשים דרך רפיח, ובאוקטובר 2014 סגרה את המעבר כליל.[9] משנת 2018 ואילך, סחורות נכנסו לעזה באופן קבוע ממצרים דרך מעבר רפיח.
ב-18 ביוני 2008 הוכרז על הודנה בין ישראל לבין חמאס למשך שישה חודשים, ונחתם הסכם בין נציגים של ממשלת ישראל ושל חמאס, בתיווך מצרים. הסכם זה היה אמור להפיג חלק מההגבלות, אולם בפועל רק כמות מועטה של סחורה עברה מישראל לרצועת עזה. בתום ההסכם, ב-19 בדצמבר 2008, הודיע חמאס שמבחינתו ממשלת ישראל לא מילאה את חלקה בהפסקת האש בכך שהמשיכה את "המצור הכלכלי" על עזה. ישראל דחתה טענה זו, ואמרה כי הסגר נועד לבודד את חמאס ולמנוע ירי רקטות על יישובים ישראלים בנגב. ב-23 בדצמבר 2008, חמאס אמר כי יסכים לחדש את הפסקת האש, בתנאי שהסגר על עזה יסתיים. ב-26 בדצמבר אפשרה ממשלת ישראל באופן זמני הכנסת אספקה לרצועה, על מנת למנוע משבר הומניטרי. למחרת נפתח מבצע עופרת יצוקה עקב ירי רקטות כבד על מטרות אזרחיות בישראל. בין השנים 2007 – 2010 התירה ממשלת ישראל מדי יום כניסה של כ-100 משאיות[10] עם מוצרי מזון בסיסיים לרצועת עזה.
לאחר מבצע עופרת יצוקה נמשך הסגר על רצועת עזה, ולא הייתה כמעט אפשרות להכניס לעזה סחורה, והאפשרות להוציא ממנה סחורה נמנעה לחלוטין. ישראל שלטה על תחום המים הטריטוריאליים ומונעת פריקת סחורה מאניות ישירות ברצועה.[דרושה הבהרה] מעבר קרני היה נפתח לעיתים רחוקות ולמשך פרקי זמן קצרים, ובשנת 2011 נסגר גם הוא, ומעבר כרם שלום נותר מעבר הסחורות היחיד הפתוח בין רצועת עזה לישראל. למרות זאת, בעקבות המצב הכלכלי ששרר ברצועה, ב-2012 נעזרו 58% מתושביה נעזרו בארגוני סיוע כדי להשיג מזון, ו-74% מכלל תושבי הרצועה קיבלו סיוע מארגונים הומניטריים מכל סוג שהוא,[11] לעומת 80% ב-2010[12] ו-63% בשנת 2006, כאשר כל הסיוע ההוא הגיע מבחוץ לרצועה. ב-2013 נרשמה עלייה של 38 אחוזים בכניסת הסחורות לרצועה מישראל דרך מעבר כרם שלום.
באוקטובר 2022, כ-49% מהסחורות שנכנסו לעזה נכנסו ממצרים דרך רפיח, בעוד ש-51% הנוספים מהסחורות נכנסו לעזה דרך ישראל. כשלושה רבעים מהסחורות שיובאו דרך רפיח היו מורכבות מחומרי בנייה, בעוד שחלק ניכר מהרבע הנותר היה מזון.[13] לפי נתוני הבנק העולמי לשנת 2023, חברת החשמל הישראלית סיפקה יותר ממחצית מהחשמל בעזה, ולפי נתון של OCHA, הממוצע ב־2023 עמד על כ־500 משאיות ביום, כולל דלק, לפני המשבר.
מלחמת חרבות ברזל
- ערך מורחב – מלחמת חרבות ברזל
בבוקר שבת שמחת תורה ה'תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח והתעללות בנשים, רצחו והרגו 1,173[14] בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[15] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251[16] אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609[17] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 329[18] חיילים, 58[19] שוטרים ו-10[20] אנשי שירות הביטחון הכללי. במהלך המתקפה והטבח נפגעו תשעה מתוך עשרת קווי החשמל מישראל לרצועה וצינור מים אחד. ב-11 באוקטובר, ארבעה ימים לאחר הטבח, הפסיקה ישראל לספק חשמל לרצועת עזה כתגובה על הטבח.
עם התקדמות המלחמה והחתימה על הסכם חמאס–ישראל הראשון כחודש לאחר הטבח, חודשה האספקה היבשתית לרצועה, נוסף על תחילת העברתו של הסיוע ההומניטרי לעזה שהמשיך לפעול לאורך רוב המלחמה. האספקה מתבססת בעיקר על העברת סיוע הומניטרי דרך מעברים יבשתיים, ועל הכנסת דלק ומים דרך קווי תשתית מוסדרים. על פי דיווח של ארגוני האו"ם, בתקופת המלחמה פעלו המעברים היבשתיים ארז וכרם שלום, והוקמו וחודשו המעברים זיקים, 96 וכיסופים מאחר שהמעברים הקיימים לא הספיקו על מנת להעביר את כמות הסחורה המבוקשת. מדיווחי האו"ם עולה כי בתקופת המלחמה חלק גדול מהסיוע שנכנס לא הגיע ליעדו המיידי אלא נבזז על ידי ארגוני הטרור ובעיקר על ידי חמאס, או על ידי ההמון.[3][21]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 GAZA Humanitarian Aid Data, Coordinator of Government Activities in the Territories, July 23, 2025
- ↑ Aid to Gaza: Common Misleading Claims vs. Facts, Coordinator of Government Activities in the Territories, December 15, 2025
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 COGAT Humanitarian Efforts in the Gaza Strip – Response to recent IPC publication/August 2025, Coordinator of Government Activities in the Territories, August 22, 2025
- ↑ New Government policy brings more goods to Gaza, Ministry of Foreign Affairs, January 15, 2012
- ↑ כינוס הקבינט המדיני-ביטחוני, באתר משרד ראש הממשלה, 19 בספטמבר 2007
- ↑ עמירה הס, למה אסור להכניס כוסברה לרצועת עזה? סוד ביטחוני, באתר הארץ, 7 במאי 2010
- ↑ אמיר בוחבוט, המעברים לעזה נסגרו: "לא נסבול טפטוף של ירי", באתר וואלה, 8 באפריל 2013
- ↑ עלי ואקד ורועי נחמיאס, מובארק פתח את מעבר רפיח; "שלא יסגרו", באתר ynet, 1 ביוני 2010
- ↑
ג'קי חורי, מצרים תפתח מחר את מעבר רפיח לארבעה ימים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2015
- ↑ רוני סופר, הקלות במעבר לעזה? השר כץ יגבש תוכנית, באתר ynet, 13 ביוני 2010
- ↑ דו"ח תוכנית המזון העולמית, 2012 (עמ' 50)
- ↑ ירון דרוקמן, אמנסטי: 4 מתוך 5 עזתים תלויים בסיוע הומניטרי, באתר ynet, 26 במאי 2010
- ↑ https://www.un.org/unispal/wp-content/uploads/2022/11/OCHAGAZAMAUPDATE_161122.pdf
- ↑ ※ ישראל במלחמה – תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (הזירה הפנים-ישראלית, שקף 4) מעודכן ל-22 בינואר 2026
- ↑ ※ 100 ימי לחימה: 779 אזרחים נרצחו, 52,571 נפגעו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2024
- ↑ ※ ישראל במלחמה – תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ↑ ※ עמית סגל, הבקשה של פיקוד הדרום בלילה שלפני הטבח – והסירוב, באתר מאקו, 26 בפברואר 2024
- ↑ ※
מערכת את"צ, סיכום מספר הנפגעים בצה"ל בשנתיים החולפות, באתר צה"ל, 2 בינואר 2025
- ↑ ※ אלון חכמון, גיבורים בכחול: 67 שוטרים ושוטרות חירפו נפשם בהגנה על ישראל בשנת המלחמה, באתר מעריב אונליין, 7 באוקטובר 2024
- ↑ ※ יואב זיתון, ההקפצה של צוות "טקילה" והאובדן של שב"כ, באתר ynet, 13 באוקטובר 2023
- ↑ Gaza Humanitarian Response Update | 17 - 30 August 2025, United Nations Office for the Coordination of Humanitarian Affairs, 3 september 2025 (באנגלית)
האספקה הישראלית לרצועת עזה43285294Q139757543