גיל הנישואים (יהדות)
גיל הנישואים ביהדות הוא הגיל המומלץ לנישואים. חז"ל קבעו בפרקי אבות[1] את גיל הנישואים לשנה ה-18. מכיוון שהטעמים לקביעת זמן הנישואים לגיל זה נובעים ממצוות פרייה ורבייה ובשל החשש מהרהורי עבירה[2][3] , הרי הוא שייך בעיקרו באיש ולא באישה.
במקורות
המקור הראשון המתייחס לגיל הנישואים הוא במשנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ"א: "בן שמונה עשרה לחופה", אך רבים סבורים כי משנה זו אינה חלק ממסכת אבות[4].
בתלמוד בבלי מוזכרת העדפה להינשא מוקדם ככל האפשר, אף לפני גיל 18. כך אומר רב חסדא במסכת קידושין[5] ”האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך.” כלומר; "זה שעדיף אני מחברי, הוא משום שנישאתי בגיל שש עשרה. ואילו הייתי נישא בגיל ארבע עשרה הייתי אומר לשטן: חץ בעיניך!". מאידך, הגיל המאוחר לנישואים הוא גיל עשרים, כפי המוזכר שם בתלמוד: "רב הונא לטעמו שאמר כבן עשרים שנה ולא נשא אישה כל ימיו בעבירה". בשיטה זו נקטו גם רבא ותנא דבי רבי ישמעאל: "עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אישה, כיון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו".
על אף האמור לעיל, נחלקו חז"ל האם חובת הנישואים בגיל מוקדם עדיפה על פני מצוות לימוד התורה, או שמא מצוות לימוד התורה עדיפה על פניה:
"תנו רבנן, ללמוד תורה ולישא אישה: ילמוד תורה ואחר כך ישא אישה. ואם אי אפשר לו בלא אישה (מחשש הרהורי עבירה - רמב"ם) - ישא אשה ואחר כך ילמד תורה. אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה נושא אשה ואחר כך ילמד תורה. רבי יוחנן אמר, ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה?! (כלום אפשר לעסוק בתורה בעוד שעול הפרנסה מוטלת עליו) ולא פליגי, הא לן והא להו (לא נחלקו האמוראים, שכן האחד דיבר לבני ארץ ישראל והשני דיבר לבני בבל)
רש"י ובעלי התוספות נחלקו בפירוש כוונת הגמרא, והעלו סברות שונות מדוע דווקא בני בבל או בני ארץ ישראל הם צריכים לישא אשה קודם, וכן להיפך, אך ככלל מסקנת הגמרא היא שיש לחלק בין אלו שבאפשרותם ללמוד לאחר נישואיהם, שעליהם מוטל להקדים ולשאת אשה, לבין אלו שנישואיהם עלולים להטרידם ולהפריעם מלימודם, ובשל כך עליהם לעסוק בתורה קודם לכן. בשל העובדה שלא נאמר לגבי איזה גיל נחלקו הדעות בגמרא, האם דוקא לגבי גיל צעיר, או גם לגבי גיל מבוגר יותר, נחלקו בזה הדעות. יש שפירשו כוונת הגמרא שיש ללמוד תורה במשך 3 שנים, מגיל 15[6] עד 18, ובגיל 18 ישא אשה[7]; אך יש שפירשו שכדי ללמוד תורה מותר להתאחר אף מעבר לגיל עשרים[8].
בגמרא בסנהדרין משבחת הגמרא את מי שמשיא את בניו ובנותיו בהקדם האפשרי, אך הגמרא שם אינה מזכירה גיל ספציפי:
והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר (איוב ה, כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא
הטעם
בטעם חובת הנישואים בגיל מוקדם נכתבו שני טעמים עיקריים: קיום מצוות פריה ורביה מוקדם ככל הניתן ומניעת הרהורי עבירה. חז"ל דרשו על כך מספר דרשות על דרך האגדה כמו במסכת יומא: ”יראת ה' טהורה עומדת לעד[9], אמר רבי חנינא, זה הלומד תורה בטהרה, מאי היא? נושא אשה ואחר כך לומד תורה”[10].
כמו כן נכתבו מספר טעמים לקביעת הנישואים לגיל 18 שהוזכרה במשנה. האברבנאל[11] כתב כי בגיל זה האיש בעל כח להעמיד בנים ובנוסף תאוותו מתגברת עליו. כמו כן הביא רש"י בפירושו על המשנה סמך לדבר, לפיו המילה "אדם" מוזכרת שמונה עשרה פעמים[12] מתחילת ספר בראשית עד הפסוק "לזאת יקרא אשה". רמז נוסף לדבר מובא בנחל קדומים על הפסוק "והוא אשה בבתוליה יקח"[13] - "והוא" בגימטריה 18[14]. עוד טעם מציין החיד"א לגיל 18 שקבעו חז"ל, כי מידת הקדושה נקראת "חי" - בגימטריה 18[15].
בחלקת מחוקק כתב, כי הסיבה שאין חיוב בנישואין כבר מגיל שלוש עשרה, כשאר המצוות, היא משום שעל האדם ללמוד תורה ואחר כך לישא אישה, ומכיוון ש"בן חמש עשרה לגמרא", יש לדחות את הנישואין מספר שנים, עד שירכוש מספיק ידיעות בתלמודו.
המנהג בנשים
דין "בן שמונה עשרה לחופה" כעקרון, אינו נוהג בנשים, מכיוון שעיקרו של חיוב הנישואין נובע מחיוב פריה ורבייה, מצווה שאינה נוהגת בנשים. על אף זאת ישנם טעמים אחרים המהווים סיבה להקמת הנישואין.
במסכת פסחים כותבת הגמרא כי ”בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה” (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ג עמוד ב'), הוי אומר שיש חיוב להשיא את בתו מיד בבגרותה מהר ככל האפשר. מאידך, אסרו חכמים לאדם לקדש את בתו הקטנה פחות מבת 12[16].
בדורות האחרונים כתב למשל רבי עקיבא איגר כי על הבנות להינשא החל מגיל שבע עשרה ויום אחד[17]. כיום, המנהג המקובל הוא להשיא את הבנות לפני הגברים, אך בגיל מאוחר יותר.
בתקופת הראשונים
לשיטת הרמב"ם הגיל הראוי לנישואין הוא בין שבע עשרה לעשרים ולאחר זמן זה מבטל הזכר מצוות עשה[18]. אך אם הוא עוסק בתורה וחושש שנישואיו יבטלו אותו מלימודו, מותר לו להתאחר בנימוק של העוסק במצווה פטור מן המצווה. היתר נוסף לאיחור הנישואין הוא הצורך בקניית דירה וקביעת מלאכה מפרנסת לפני הנישואים[19] .
הטור לעומתו פסק, כי מצווה על האדם להינשא בגיל שמונה עשרה ולמצווה מן המובחר יקדים וינשא אף בגיל שלוש עשרה[20].
בתקופת האחרונים
בשולחן ערוך ונושאי כליו נפסק כי ”מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר.” (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן א', סעיף ג')
רבי חיים יוסף דוד אזולאי מביא שיטה לפיה גיל הנישואים השתנה במשך השנים וגיל "בן שמונה עשרה לחופה" אינו אלא בתקופת חז"ל כשהיו די בריאים וחזקים להינשא בגיל זה, אבל בימינו מותר לאחר גיל הנישואים; ולפי שיטה זו, גם גיל עשרים המצויין בחז"ל כגיל המאוחר ביותר לנישואים, התאחר בעוד כמה שנים. אבל החיד"א בעצמו חולק על שיטה זו וכותב: ”אין לסמוך על זה, דתורה חתומה ניתנה בש"ס ופוסקים ואין להורות קולות בדבר שחיי עולם הבא תלוי בזה”, ובהמשך דבריו מדגיש כי ”גם באחרית הימים בגלות החל הזה לא נשתנה הזמן, דהגם דְעַתָּה הגוף חלש, מכל מקום עתה הזקין היצר הרע ונתחזק בתוקף גדול”[15].
החפץ חיים כתב כי יש להנשא בין גיל שמונה עשרה לעשרים כפי המפורש במשנה ובתלמוד, אך מי שחשקה נפשו בתורה - יוכל לדחות את נישואיו עד גיל עשרים וחמש[21]. מאידך בספרו מחנה ישראל כתב כי אין לאחר את הנישואין מעבר לגיל שמונה עשרה[22]. לעומתו, פסק הבן איש חי, כי טוב וראוי להינשא מיד כשנכנס הנער לשנתו הארבע עשרה[23].
החזון איש קבע כי יש להינשא בגיל שמונה עשרה כדברי הגמרא. כשלדבריו אם נדחה את דין בן י"ח לחופה יהיה עלינו לדחות אף את דין בן י"ג למצוות[24], וכי נישואים לאחר גיל עשרים ושתיים זהו דרך ליחידים בלבד. לעומתו, קבע רבי יחזקאל לוינשטיין כי גיל הנישואין הראוי הוא בין עשרים ושתיים לעשרים וארבע[25]. רבי יחזקאל לוינשטיין אף הוסיף, כי מי שלומד טוב - אין לו להינשא לפני גיל עשרים וארבע[26].
בדומה לו הורה הרב שך, כי בחורים השוקדים על לימודם לא יתחתנו לפני גיל עשרים ושתיים, ואף אלה שאינם לומדים היטב - לא ינשאו לפני גיל עשרים ואחת, מאחר שלפני גיל זה אדם אינו יודע לנהל בית[26].
בזמנינו
בנושא גיל הנישואין לבחורים בתקופה הנוכחית, ישנם חילוקי דעות משמעותיים. בעוד שלגבי בנות, ההבדלים בין המגזרים הם של כשנה-שנתיים, והגיל הרווח לרוב הוא בין שמונה עשרה לבין אזור העשרים, בהקשר לגיל הנישואין לבנים קיים פולמוס רחב. בקרב הציבור החסידי, לומדים את דברי המשנה "בן שמונה עשרה לחופה" כפשוטו. הגיל הרווח בקהילות החסידיות הוא בין שמונה עשרה לתשע עשרה וחצי לכל המאוחר, המקביל לשיעורים ב' וג' בישיבה גדולה. וישנם קבוצות מעטות בציבור החסידי כמו קבוצות בברסלב ונכדי אדמורי"ם שגיל הנישואין שלהם הוא בגיל 16 - 17.
בציבור הליטאי, ובעקבותיו גם ברוב הישיבות הספרדיות, הגיל הנפוץ לנישואין הוא עשרים ואחת ומעלה, המקביל לוועד חמישי. כאשר טווח השנים הנהוג בקרב הגברים הוא יחסית גדול. בעוד שעמדת רוב ראשי הישיבות, היא לדחות את זמן הנישואים כמה שאפשר, זאת על מנת שהבחורים יספיקו ללמוד ולסיים את רוב סדרי נשים ונזיקין, עמדתם של גדולי הדור בעשור השני של המאה ה-21, בהם הרב אלישיב, הרב שטיינמן, הרב עובדיה יוסף, רבי שמואל וואזנר, רבי חיים קנייבסקי ורבי גרשון אדלשטיין בנושא, היא כי חובה על ראשי הישיבות לאפשר לבחורים להתחתן בכל גיל בו יחפצו[27][28][29]. הרב שטיינמן אף התבטא באופן חריג על ראשי הישיבות המונעים נישואים ואמר כי: "מה שמונעים מבחורים להתחתן מוקדם זהו פשע"[30]. כך גם הנהיג בישיבות שהקים ישיבת ארחות תורה וישיבת תורה בתפארתה. עם זאת, סברו הרב אלישיב, הרב שטיינמן והרב אדלשטיין, כי כי מי שמצליח בלימודו יכול לאחר את נישואיו[31]. וכן הורה הרב בן ציון מוצפי[32]. לעומתם רבי חיים קניבסקי הורה שחובה להינשא בגיל שמונה-עשרה כדינא דגמרא. הרב יצחק יוסף הורה[33], כי בדורנו גם בחורי ישיבה הלומדים תורה אסור שיתעכבו מלהינשא לאחר גיל עשרים.
בעניין זה הורה רבי שלמה וולבה, כי בחור הרוצה להמשיך ללמוד אין לדחוק בו גם בגיל 22, ואילו בחור הרוצה להתחתן, אין למנוע אותו גם בגיל 19.
ליל ה"תיפח"
ערך מורחב – ליל תיפח
בחלק מעולם הישיבות, בעיקר הליטאי, מקובל לעשות משמר של לימוד במהלך הלילה בו נכנסים לגיל עשרים, על מנת לכפר על ההימנעות מנישואין בזמנם. שמו של המושג מבוסס על הגמרא בקידושין המובאת לעיל "כיון שהגיע לגיל עשרים ולא נשא - אומר תיפח עצמותיו". אך רבים חלקו על קיומו של מנהג זה באופן גורף, בהם רבי שלמה וולבה ורבי שלמה זלמן אוירבך.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הערך "גיל הנישואין", באתר ויקישיבה
- הרב יצחק בצרי, בן שמונה עשרה לחופה, ירושלים
- רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות, עמודי ארזים, ירושלים תשס"ט, עמ' א-לג
קישורים חיצוניים
- הרב דוד שלום נקי, דעת התורה בגיל הנישואין
, ביתר עילית תשפ"ג - הרב אהרן יהושע כהן, תהילת אהרן (עמ' נא-צה), באתר ירושלים תשע"ט
- הרב נדב מיכאל שריפי, חתונה בגיל עשרים, באתר בינינו
- הרב ישראל אליהו עבוד, הגיע זמן, באתר היברובוקס
- הערך "גיל הנישואין", באתר חב"דפדיה
- הרב עקיבא כהנא, מדוע נישואין מגיל י"ח, ולא י"ג?, באתר פורטל הדף היומי
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ט - דף ל'
- ^ על אף שבאברבנאל הובא טעם כי בגיל זה האיש בעל כח להעמיד בנים, לא הובא טעם זה בתלמוד
- ^ ראו נוסחת הרמב"ם במשנה, פירוש המאירי שם, ופירוש מלאכת שלמה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ט עמוד ב'.
- ^ שכן במשנה נאמר "בן חמש עשרה לגמרא".
- ^ מחזור ויטרי על אבות, פרק ה' משנה כה
- ^ טור אבן העזר, סימן א'
- ^ ספר תהלים, פרק י"ט, פסוק י'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ב עמוד ב'
- ^ הובא ביפה ללב חלק ד' קונטרס אחרון אות ב.
- ^ מלבד פעם אחת נוספת הנצרכת לגופה.
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק י"ג
- ^ והחיד"א כותב שרמז זה נכפל גם בסופי תיבות של פסוק זה, במילים "אשה בבתוליה יקח", כדי לרמז שגם בסוף תקופת הגלות לא ישתנה גיל הנישואים
- ^ 15.0 15.1 נחל קדומים, פרשת אמור, באתר היברובוקס
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א עמוד א'.
- ^ גדליה הוניגסברג, צדיק כתמר יפרח, עמ' שח
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק ט"ו, הלכה ב'
- ^ רמב"ם, הלכות דעות ה, יא
- ^ טור אבן העזר, סימן א' סעיפים א'-ג'
- ^ ספר המצוות הקצר, מצות עשה מג
- ^ נדחי ישראל, פרק כ"ה
- ^ שנה ראשונה, פר' שופטים
- ^ קובץ אגרות חזון איש, חלק ב' סימן קל"ה, מעשה איש חלק ב עמ' ר"ו, באתר היברובוקס
- ^ בקובץ מבקשי תורה, ח"ב, עמ' קמ"ג
- ^ 26.0 26.1 ספר אורחות הישיבה, עמ' ת'
- ^ הרב אליהו מן, כל משאלותיך, עמ' ז'
- ^ שידוכין, יבקשו מפיהו, עמ' נ"ב
- ^ שו"ת שבט הלוי, חלק ג' סימן קע"ג
- ^ הרב גדליה הוניגסברג, צדיק כתמר יפרח, עמ' ש"ח
- ^ שו"ת וישמע משה ח"ב, עמ' קפ"ג
- ^ ראה כאן את תשובתו באתר דורש ציון.
- ^ ילקוט יוסף שובע שמחות, דף י' י"א
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.