בית הקברות הצבאי הבריטי בעמארה
 |
בית הקברות הצבאי הבריטי בעמארה הוא בית קברות צבאי שהקימו הבריטים בעיראק, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כדי לקבור את חיילי צבא בריטניה שנפלו במהלך המערכה במסופוטמיה. בית הקברות נמצא באחריות ועדת חבר העמים לקברי מלחמה אולם אחזקתו נתקלת בקשיים לאור המצב הביטחוני המעורער בעיראק. בית הקברות מנציח את מותם של כ-4,600 מחיילי צבא בריטניה שנפלו במלחמת העולם הראשונה.
רקע
במהלך מלחמת העולם הראשונה הגיע הצבא הבריטי להחלטה על קבורת חללי האימפריה הבריטית במקום נפילתם. החלטה זו נבעה לא רק מן הקושי להחזיר לקבורה בארצות המוצא היקף עצום של חללים אלא גם מהרצון לכבד את אחוות הלוחמים בכך שיקברו באותו מקום (ובאותה צורה) את כל חללי היחידות שנלחמו כתף אל כתף. בהחלטת משנה הוגדר גם האופן האחיד בו יקברו ויונצחו הקברים ברחבי העולם כמו גם האופן בו יתוחזקו (במידת האפשר) בתי הקברות הצבאיים.
המערכה במסופוטמיה
המערכה במסופוטמיה בתקופת מלחמת העולם הראשונה החלה בנובמבר 1914 עם פלישת כוח D של חיל המשלוח ההודי לאזור שאט אל ערב. תחילה נחל הצבא הבריטי סדרה של הצלחות ובין השאר כבש, ביוני 1915, את העיר עמארה (אנ') במהלך קרב עמארה.
שנת 1916 היוותה עבור הצבא הבריטי שנה של תבוסות שבשיאן נכשל הכוח לכבוש את בגדאד והדיוויזיה השישית שלו נאלצה להיכנע בכות לאחר המצור על כות. תקופה זו התאפיינה במספר רב של חללים (כ-30,000) שנקברו במספר בתי קברות במזרח עיראק ובין השאר בעמארה.
משלהי 1916 ותחילת 1917 השתנתה המגמה והצבא הבריטי, בראשות פרדריק סטנלי מוד, חיזק את שורותיו הצליח לכבוש את בגדאד במרץ 1917 ולהמשך להתקדם מערבה.
בסך הכל נהרגו במערכה במסופוטמיה כ-92,000 מחיילי צבא בריטניה והם הובאו למנוחות ב-13 בתי קברות צבאיים שהוקמו ברחבי עיראק (בין השאר בבצרה, בגדאד ובעמארה).
ההיסטוריה של בית הקברות
לאחר כיבוש עמארה הפכה העיר להיות מרכז רפואי אסטרטגי והוקמו בה 7 בתי חולים שנפרשו משני צידי נהר החידקל. במקביל הוקם בעיר בית קברות צבאי אליו הובאו למנוחות חיילים שנהרגו בקרבות (בעיקר בקרבות הקשים לשחרור המצור על כות אך גם פצועים שנפטרו בבתי החולים בעיר[1].
שטח בית הקברות הוא כ-8 דונם ויש בו ציון ל-4,621 חללים של צבא בריטניה מתוכם כ-3,000 נקברו סמוך לסיום המלחמה לאחר שהתאפשר לצבא לאסוף את חלליו משדות הקרב. רק 3,696 מהמצבות הן של חיילים שזוהו והשאר נקברו כאלמונים.
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה הועבר בית הקברות לאחריותה של ועדת חבר העמים לקברי מלחמה שעסקה בשימור המקום. ב-1933 מצאה הוועדה שהמלח באדמת בית הקברות מפורר את המצבות ולכן נבנה במקום קיר זיכרון עליו נחקקו שמות הנופלים. החל מפרוץ מלחמת המפרץ ב-1991 הערימו שלטונות עיראק קשיים בפני הוועדה בניסיונה לתחזק את בית הקברות וזאת במקביל להיעלמותן של המצבות כך שמה שנותר כיום זה רק הקיר עליו חקוקים שמות החללים.
כתבים שביקרו באתר (2003, 2014, 2016) דווחו על התדרדרות במצבו של קיר בית הקברות והתשתיות שלו וכן על חוסר בהירות בנוגע לגורמים המקומיים שאחראים לטפל באתר. דובר "ועדת חבר העמים לקברי מלחמה" מסר בתגובה שבית הקברות יטופל כשהמצב הביטחוני יאפשר זאת.
מדרום לבית הקברות זה קיים בית קברות נוסף עבור החללים ההודים שנהרגו במערכה במסופוטמיה ובו קבורים כ-5,000 חיילים הודים (אנ')[2][3].
חללים ידועים
בבית הקברות טמונים מספר חללים ידועי שם:
- סר ד"ר ויקטור הורסלי (אנ') – רופא מנתח בכיר שהתנדב לסייע לחיל הרפואה במערכה במסופוטמיה. נפטר כתוצאה ממכת חום (1858–1916).
- קורפורל סידני ויליאם וור (אנ') – זוכה צלב ויקטוריה לאחר שפינה, על כתפיו, את כל חבריו הפצועים משדה הקרב (1892–1916).
- לוטננט קומנדר אדגר כריסטופר קוקסון (אנ') – זוכה צלב ויקטוריה כשניסה במו ידיו לפרק מחסום שהציבו הטורקים בחידקל (1883–1915).
- לוטננט קולונל אדוארד הנדרסון (אנ') – זוכה צלב ויקטוריה כשהוביל את גדודו לכיבוש עמדה מול אש אויב חזקה (1878–1917).
טענות לאפליה בהנצחה
בשנים האחרונות נטען נגד הוועדה לקברי מלחמה לקיום אפליה באופן ההנצחה של חלק מחיילי צבא בריטניה, במיוחד בנוגע לחיילים מהודו, מזרח אפריקה, מערב אפריקה, מצרים וסומליה. לפי כללי ההנצחה שנקבעו לוועדה יש להנציח את כל החללים באופן אחיד, אם על גבי מצבות או על אנדרטאות ולפי הטוענים הוועדה מתרכזת בעיקר בהנצחת החיילים ילידי אנגליה ומזניחה את הנצחתם של בני לאומים אחרים ששירתו בצבא הבריטי. ההערכה היא שכ-50,000 חללים הונצחו באופן לא שוויוני (כלומר רשומים בספרים באנגליה אבל לא חקוקים בבתי הקברות) ועוד כ-100,000 חללים כלל לא הונצחו[4].
הוועדה הכירה בטעותה זו ומצהירה על כוונתה לתקן אפליה זו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Haythornthwaite, Philip J. (1996). The World War One Source Book. London: Arms and Armour Press. ISBN 1-85409-351-7.
- Moberly, F.J. (1997) [1923]. Official History of the War: Mesopotamia Campaign. London: Imperial War Museum. ISBN 1-870423-30-5.
- Barker, A. J. (2009). The First Iraq War – 1914–1918: Britain's Mesopotamian Campaign. New York: Enigma Books. ISBN 978-0-9824911-7-1.
- Knight, Paul (2013). The British Army in Mesopotamia, 1914–1918. Jefferson, NC: McFarland. ISBN 978-0-7864-7049-5.
- Moberly, F. J. (1997) [1927]. The Campaign in Mesopotamia 1914–1918. History of the Great War Based on Official Documents. Vol. IV. Compiled at the Request of the Government of India, under the Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence (Imperial War Museum and Battery Press repr. ed.). London: HMSO. ISBN 978-0-89839-290-6.
קישורים חיצוניים
- בית הקברות בעמארה, באתר almadapress.com, 9 בספטמבר 2014 (בערבית)
- הערכה מחדש של השלכות הכיבוש בעיראק, באתר עיתון אל-מוניטור, 26 במאי 2015
- בית הקברות הצבאי בעמארה, באתר "ועדת חבר העמים לקברי מלחמה"
- אנדרטאות מלחמה של הודו ברחבי העולם, באתר Last Post
- בית קברות אבוד נמצא בעיראק, באתר BBC, 18 באפריל 2003
- סיור בבתי הקברות במסופוטמיה, באתר westernfrontassociation.com, 2003
סיור מצולם בבית הקברות הבריטי בעמארה, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ ב-1915 וב-1916 המערך הרפואי הבריטי במסופוטמיה לא היה ערוך לטפל בהיקף הנפגעים הגדול באותן שנים דבר שהביא לתמותה נרחבת של פצועים
- ^ 146 חיילים הודים נקברו בבית הקברות של החיילים הבריטים על אף קיומו של בית קברות לחיילים הודים
- ^ רק 9 מתוך 5,000 החללים ההודים זוהו
- ^ דו"ח ה"לא מונצחים", באתר "ועדת חבר העמים לקברי מלחמה"
37332286בית הקברות הצבאי הבריטי בעמארה