הדיוויזיה ה-18 ההודית (צבא הודו הבריטית)
 | |
| סמל הדיוויזיה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הודו הבריטית |
| שיוך |
 צבא הודו הבריטית |
| סוג | דיוויזיית חיל רגלים |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | דצמבר 1917 – 1921 (כ־3 שנים) |
| מקים היחידה | מייג'ור גנרל יו דלרימפל פאנשאוה (אנ') |
| מלחמות |
מלחמת העולם הראשונה המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה המרד העיראקי ב-1920 |
| פיקוד | |
| יחידת אם | הקורפוס ההראשון (אנ') |
| מפקדים |
מייג'ור גנרל יו דלרימפל פאנשאוה (אנ') מייג'ור גנרל תיאודור פרייזר (אנ') |
הדיוויזיה ה-18 ההודית הייתה דיוויזיה של צבא הודו הבריטית שנבנתה בשלהי מלחמת העולם הראשונה ונלחמה במערכה במסופוטמיה. הקמת הדיוויזיה הייתה חלק מהמאמץ לחזק את הצבא הבריטי אחרי הכישלון במצור על כות ב-1916. הדיוויזיה השתתפה בניצחונות הבריטים על הצבא העות'מאני בשנים 1917–1918. עם סיום המלחמה נשארה הדיוויזיה כחיל משמר בעיראק והשתתפה בדיכוי המרד העיראקי ב-1920. פורקה ב-1921.
רקע
בספטמבר 1914, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, פלשה בריטניה למסופוטמיה באזור שאט אל ערב וחייליה החלו להתקדם מערבה במגמה להשתלט על דרום מזרח מסופוטמיה כדי להגן על מקורות הנפט בפרס ועל נתיב הובלת הנפט במפרץ הפרסי.
כדי לסייע לבריטניה הצטרף למערכה חיל המשלוח ההודי שהורכב ברובו מחיילים של צבא הודו הבריטית. כוחות משנה של חיל משלוח זה נשלחו אל כל זירות הלחימה בהן נלחמו מדינות ההסכמה מול מעצמות המרכז. הכוח הגדול ביותר של חיל המשלוח היה כוח D שנשלח למסופטמיה[1]. תהליך בניית כוח D נמשך תקופה ארוכה והגיע לשיאו ב-1916 כשלוטננט גנרל פרדריק סטנלי מוד הוביל מהלך לתיגבור משמעותי של הכוח הבריטי לקראת חידוש המערכה על בגדאד. במהלך תקופה זו נבנו או הועברו לזירה זו 8 דיוויזיות כשהדיוויזיה ה-18 הייתה האחרונה מהן.
ההיסטוריה של הדיוויזיה
הדיוויזיה ה-18 הוקמה בדצמבר 1917 במסופוטמיה והיא כללה בעיקר חיילים מהמחוזות השונים של הודו ובנוסף יחידות קטנות של חיילים אנגלים. הדיוויזיה התארגנה ב-בגדאד (שנכבשה במרץ אותה שנה) מתוך תגבורת שהגיעה מהודו ומבטליונים שכבר שהו במסופוטמיה. לאחר תקופת התארגנות והסתגלות לאקלים במסופוטמיה השתתפה הדיוויזיה בקרבות הבאים:
מייד לאחר סיום קרב שרקט נשלחה הדיוויזיה לכבוש את מוסול. בהגיעה למרחק של כ-20 ק"מ מהעיר נחתם הסכם הפסקת האש של מודרוס. על אף ההסכם המשיכה הדיוויזיה לכוון מוסול וכבשה אותה. לאחר מהלך זה דרש מפקד הכוח הטורקי במסופוטמיה מהבריטים לסגת ממוסול בחזרה לקו בו שהו עם כניסת הפסקת האש לתוקף. לאחר סירוב הבריטים לסגת נכלל מהלך זה בדיונים של הסכמי השלום.
לאחר המלחמה נשארה הדיוויזיה בעיראק ככוח כיבוש למשימות שיטור ושמירה.
באפריל 1920 אושר בועידת סן רמו המנדט הבריטי על מסופוטמיה. בעקבות אישור זה פרץ מרד כנגד השלטון הבריטי ובו נטלו חלק קצינים לשעבר בצבא האימפריה העות'מאנית, סוכנים צרפתים, לאומנים מהתנועה הלאומית הערבית וכורדים מצפון עיראק ששאפו לעצמאות. הדיוויזיה ה-17 הייתה בין הכוחות עליהם הוטל לדכא את המרד. המרד דוכא בסופו של דבר אך במחיר של כ-2,300 חללים בריטים שחלקם היו מהדיוויזיה ה-18.
ב-1921 פורקה הדיוויזיה וחייליה הוחזרו לארצותיהם.
סדר הכוחות במערכה במסופוטמיה
| יחידה | מפקד | יחידות משנה | הערות |
|---|---|---|---|
| הבריגדה ההודית ה-53 (אנ') | בריגדיר גנרל ג'. א. פ. סנדרס (G.A.F. Sanders) | • בטלין 1/9 של רגימנט הרגלים "מידלסקס" (אנ') • הבטליון ה-1 של רגימנט הרגלים "פונג'אב" (אנ') • הבטליון ה-1 של רגימנט הרגלים של "גורקה" (אנ') • סוללת המקלעים ה-207 |
|
| הבריגדה ההודית ה-54 (אנ') | בריגדיר גנרל מ. ר. וו. נייטינגל (M.R.W. Nightingale) | • בטליון 1/5 של רגימנט הרגלים המלכותי של מערב קנט (אנ') • הרגימנט ה-25 "פונג'אב" (אנ') • הבטליון ה-1 של רגימנט הרובאים ה-39 "גרוואל" (אנ') • רגימנט הרגלים ה-52 "סיקים" (אנ') • סוללת המקלעים ה-238 |
|
| הבריגדה ההודית ה-55 (אנ') | בריגדיר גנרל א. ג'. קמפבל (אנ') בריגדיר גנרל ג'ורג' מורטימר מוריס (אנ') |
• בטליון 1/5 של רגימנט הרגלים של מזרח סארי (אנ') • הבטליון ה-1 של רגימנט הרגלים ה-10 "ג'טס" (אנ') • רגימנט הרגלים ה-87 מ"פונג'אב" (אנ') • רגימנט הרגלים ה-94 "ראסל" (אנ') • סוללת המקלעים ה-239 |
|
| הארטילריה הדיוויזיונית | • יחידת ארטילריית השדה ה-2 (אנ') מרגימנט הארטילריה המלכותי (אנ') • יחידת ארטילריית השדה ה-1 (אנ') מרגימנט הארטילריה המלכותי (אנ') |
||
| ההנדסה הדיוויזיונית | • יחידות הנדסה של רגימנט ההנדסה הבנגלי (אנ') • יחידת איתות של כוחות האיתות המלכותיים (אנ') • רגימנט ההנדסה ה-104 "האזרה" (אנ') • רגימנט ההנדסה ה-32 ה"סיקים" (אנ') |
||
| יחידות דיוויזיוניות | • סוללת המקלעים ה-249 • בטליון מכונות היריה ה-18 • יחידות רפואה של כוחות הרפואה המלכותיים (אנ') • יחידת התובלה ה-12 מכוחות התובלה והשירותים המלכותיים (אנ') |
לקריאה נוספת
- WILSON-JOHNSTON Walter Edward, An Account of the Operations of the 18th (Indian) Division in Mesopotamia, ST. Marine's press' Craven street W.C. London' 1919[2]
- Haythornthwaite, Philip J. (1996). The World War One Source Book. London: Arms and Armour Press. ISBN 1-85409-351-7.
- Moberly, F.J. (1997) [1923]. Official History of the War: Mesopotamia Campaign. London: Imperial War Museum. ISBN 1-870423-30-5.
- Perry, F.W. (1993). Order of Battle of Divisions Part 5B. Indian Army Divisions. Newport: Ray Westlake Military Books. ISBN 1-871167-23-X.
- Barker, A. J. (2009). The First Iraq War – 1914–1918: Britain's Mesopotamian Campaign. New York: Enigma Books. ISBN 978-0-9824911-7-1.
- Knight, Paul (2013). The British Army in Mesopotamia, 1914–1918. Jefferson, NC: McFarland. ISBN 978-0-7864-7049-5.
- Moberly, F. J. (1997) [1927]. The Campaign in Mesopotamia 1914–1918. History of the Great War Based on Official Documents. Vol. IV. Compiled at the Request of the Government of India, under the Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence (Imperial War Museum and Battery Press repr. ed.). London: HMSO. ISBN 978-0-89839-290-6.
קישורים חיצוניים
- הדיוויזיה ההודית ה-18, באתר warpath.orbat
- הדיוויזיה ההודית ה-18, באתר military.wikia
הערות שוליים
37332295הדיוויזיה ה-18 ההודית (צבא הודו הבריטית)