מלכי פורטוגל

רשימת מלכי ומלכות ממלכת פורטוגל מתחילה ב-1139, עם הכרזתה של פורטוגל כממלכה עצמאית בידי המלך אפונסו הראשון ומסתיימת ב-5 באוקטובר 1910, עם הכרזתה של פורטוגל כרפובליקה וביטול המלוכה, בתקופת המלך מנואל השני.

מלכי פורטוגל נמנו עם ארבע שושלות:

בית בורגונדי (שושלת אפונסו), מ-1143 עד 1383 או 1385 (ר' בהמשך בהתייחס לריבונות פורטוגל בשנים אלו)
בית אביש (שושלת ז'ואאו), מ-1385 עד 1580
הענף הפורטוגלי של בית הבסבורג (שושלת פיליפה), מ-1580 עד 1640
בית ברגנסה, 1640 - 1910

קודם לעצמאות פורטוגל

פורטוגל עלתה לראשונה כיחידה פוליטית עצמאית במאה ה-9, כשוימארה פרס כבש את "מחוז פורטוגל" בצפון פורטוגל (בין נהרות המניו והדוארו) מן המורים, ששלטו בשטח למשך זמן קצר.

ניתן להצביע על מספר שושלות ששלטו בשטח לפני עצמאות פורטוגל:

דוכסות פורטוגל

בשנת 868 העניק אלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס, את השטח שבצפון פורטוגל של ימינו לוימארה פרס, כשטח אוטונומי. השטח נקרא על שם העיר פורטוקאלה (כיום פורטו), שעמדה במרכזו. ב-1071 איבד אחד מצאצאיו של פרס, נונו מנדס, את העצמאות לטובת שלטון גליסיה. גרסיה השני, מלך גליסיה, היה הראשון שנשא בתואר "מלך פורטוגל". גרסיה לא זכה לשלוט זמן רב בשטח זה, שנכבש ב-1072 בידי אחיו וסופח לממלכת לאון. ב-1093 נוצרה מחדש דוכסות פורטוגל, תחת שלטונו של אנרי (אנריקה) מבורגונדיה.

אנריקה מבורגונדיה שאף להעניק לפורטוגל עצמאות מלאה. לאחר מותו משלה בדוכסות אלמנתו טרסה, ששימשה כעוצרת בשם בנם אפונסו, שהיה אז ילד. טרסה המשיכה להאבק עבור עצמאותה של פורטוגל וניהלה במסגרת זו מספר מלחמות. ב-1128 הודחה טרסה, ובנה עלה לשלטון בדוכסות ונודע בשם אפונסו הראשון. ב-1139 הכריז אפונסו על עצמו כמלך פורטוגל. אלפונסו הרביעי, מלך לאון, הכיר במלכותו ב-1143. עצמאותה של פורטוגל זכתה להכרה מן האפיפיור אלכסנדר השלישי ב-1172, ויש הרואים בשנה זו את תחילת קיומה של פורטוגל כמדינה עצמאית.

בית בורגונדי

ב-1139, או למצער 1143, הפך אפונסו למלך הראשון של פורטוגל העצמאית. שושלתו שלטה על פורטוגל במשך כמאתיים שנה, עד למותו של פרננדו הראשון. פרננדו הראשון הותיר אחריו בת יחידה (ללא בנים), ביאטריש, שהייתה נשואה לחואן הראשון, מלך קסטיליה. ביאטריש הוכתרה רשמית כמלכת פורטוגל, אך מתנגדיה טענו כי בשל נישואיה, שלטונה על פורטוגל מהווה למעשה איבוד הריבונות הפורטוגזית לטובת ממלכת קסטיליה ופרצה מלחמת אזרחים, שבסופה הודחה המלכה ועלתה שושלת בית אביש. במשך שנים הודר גם זכרה של ביאטריש מספרי ההיסטוריה בפורטוגל, בשל כך.

	שם	משנת	עד	שם בפורטוגזית	הערות
1	אפונסו הראשון	1139	1185	Afonso Henriques	מלך למעשה כבר מ-1126 אך הכריז על עצמאות פורטוגל ב-1139
2	סנשו הראשון	1185	1211	Sancho I
3	אפונסו השני	1211	1223	Afonso II
4	סנשו השני	1223	1247	Sancho II
5	אפונסו השלישי	1247	1279	Afonso III
6	דיניש	1279	1325	Dinis
7	אפונסו הרביעי	1325	1357	Afonso IV
8	פדרו הראשון	1357	1367	Pedro I
9	פרננדו הראשון	1367	1383	Fernando I	לא הותיר אחריו בנים; בתו היחידה, ביאטריש, ירשה את כסו כמלכת פורטוגל, אך מלכותה עורערה על ידי מלחמת אזרחים
10	ביאטריש	1383	1385	Beatriz	בתו היחידה של פרננדו הראשון שירשה את כס המלוכה; אך שלטונה עורר מחלוקת בשל טענות לאיבוד הריבונות לטובת קסטיליה והיא הודחה לטובת דודה, ז'ואאו הראשון, מקים בית אביש.

בית אביש

על רקע מלחמת האזרחים בפורטוגל (לאחר מותו של פרננדו הראשון ועלייתה לשלטון של המלכה ביאטריש), ולאחר ניצחונו בקרב אלז'וברוטה, עלה לשלטון אחיו למחצה של פרננדו, ז'ואאו הראשון, אחד מבניו הבלתי-חוקיים של פדרו הראשון. תקופת שלטונו של בית אביש מאופיינת בין היתר בעלייתה של האימפריה הפורטוגזית וברדיפות נגד יהדות פורטוגל אשר בשיאן - הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות והקמת האינקוויזיציה הפורטוגזית.

ב-1557 מת המלך ז'ואאו השלישי, ואת כסאו ירש נכדו סבשטיאו, שהיה אז בן שלוש. ב-1578 נהרג סבשטיאו בקרב אל-קסר אל-כביר והכתר עבר לידי אחי-סבו, אנריקה. אנריקה היה חשמן לפני עלותו לשלטון, ולא היה רשאי להינשא. הוא פנה לכנסייה בבקשה להתיר לו להינשא ולהוליד יורש, אך האפיפיור, שהיה כלי בידיה של שושלת הבסבורג היריבה, סירב לבקשתו. כתוצאה מכך גרם מותו של אנריקה, שנתיים לאחר עלותו לשלטון, למלחמת ירושה. יש הרואים במותו של אנריקה את קץ שלטונו של בית אביש, בעוד שאחרים מכירים בתקופת שלטונו הקצרה של אנטוניו, אב המנזר של קראטו (בנו הבלתי-חוקי של אחד מאחיהם של ז'ואאו השלישי ואנריקה) כחלק משלטונה של שושלת אביש, טרם נפילתה לטובת בית הבסבורג.

הספרות בסוגריים מציינות ספירת מניין המלכים על פי היסטוריונים אשר אינם מכירים בשלטונה של ביאטריש.

	שם	משנת	עד	שם בפורטוגזית	הערות
(10) 11	ז'ואאו הראשון	1385	1433	João I	אחיו-למחצה של פרננדו הראשון, בנו הבלתי-חוקי של פדרו הראשון
12 (11)	דוארטה	1433	1438	Duarte
13 (12)	אפונסו החמישי	1438	1481	Afonso V
14 (13)	ז'ואאו השני	1481	1495	João II
15 (14)	מנואל הראשון	1495	1521	Manuel I
16 (15)	ז'ואאו השלישי	1521	1557	João III
17 (16)	סבשטיאו	1557	1578	Sebastião	נכדו של ז'ואאו השלישי
18 (17)	אנריקה	1578	1580	Henrique	חשמן, אחי-סבו של סבסטיאו ושאר-בשרו הקרוב ביותר
19 (18)	אנטוניו, אב המנזר של קראטו	1580	1580	António I	שלטונו ארך 20 יום בלבד, עד פלישתו של מלך ספרד לפורטוגל; הוא הודח בידי האחרון ב-1580, אך המשיך לטעון לכתר פורטוגל מן האיים האזוריים עד 1583

הענף הפורטוגזי של בית הבסבורג

שושלת פיליפה עלתה לשלטון בפורטוגל ב-1581, כאשר פליפה השני, מלך ספרד השתלט על הממלכה לאחר מותו של המלך אנריקה (ונודע בפורטוגל בשם פיליפה הראשון). השושלת מנתה שלושה מלכים, כולם נקראו בשם פיליפה. שלטונה של השושלת הגיע לקצו ב-1640, לאחר התקוממות שפרצה תחת שלטונו של פיליפה השלישי, שניסה להחליש את האצולה הפורטוגזית וגרם להתדרדרות במצבה של האימפריה הפורטוגזית.

המספר בסוגריים מציין את מניין המלכים ללא אנטוניו וביאטריש (שנחשבו בעיני פלגים מסוימים כמלכים בלתי-חוקיים).

	שם	משנת	עד	שם בפורטוגזית	הערות
20 (18, 19)	פיליפה הראשון	1581	1598	Filipe I	נקרא גם פליפה השני, מלך ספרד.
21 (19 או 20)	פיליפה השני	1598	1621	Filipe II	נקרא גם פליפה השלישי, מלך ספרד.
22 (20 או 21)	פיליפה השלישי	1621	1640	Filipe III	נקרא גם פליפה הרביעי, מלך ספרד.

בית ברגנסה

לאחר מלחמת העצמאות של 1640, עלתה לכס המלוכה משפחת ברגנסה, משפחת אצולה פורטוגזית שלה קשרי דם למלך מנואל הראשון. המשפחה המשיכה לשלוט על פורטוגל עד הפיכתה לרפובליקה ב-1910. השושלת ממשיכה עד היום, וגם כיום קיימים טוענים לכתר פורטוגל מטעם משפחת ברגנסה (הנוכחי הוא דוארטה פיו).

כמו בטבלה הקודמת, המספרים בסוגריים מציינים את מניין שליטי פורטוגל ללא המלכה ביאטריש ו/או המלך אנטוניו.

	שם	משנת	עד	שם בפורטוגזית	הערות
23 (22, 21)	ז'ואאו הרביעי	1640	1656	João IV	עלה לאחר מרד כנגד בית הבסבורג והשלטון הספרדי.
24 (22 או 23)	אפונסו השישי	1656	1667	Afonso VI
25 (23 או 24)	פדרו השני	1667	1706	Pedro II
26 (24 או 25)	ז'ואאו החמישי	1706	1750	João V
27 (25 או 26)	ז'וזה הראשון	1750	1777	José I
28 (26 או 27)	מריה הראשונה (1734 – 1816)	1777	1816	Maria I	בתו של ז'וזה. הייתה נשואה לפדרו השלישי, מלך פורטוגל
29 (27 או 28)	ז'ואאו השישי	1816	1826	João VI
30 (28 או 29)	פדרו הרביעי	1826	1826	Pedro IV	הוכתר ב-1822 בתור קיסר ברזיל, וויתר לשם כך על כתר פורטוגל זמן מועט לאחר שירש אותו
31 (29 או 30)	איזבל מריה	1826	1828	Isabel Maria de Bragança
32 (30 או 31)	מיגל הראשון (1803-1866)	1828	1834	Miguel	היה שמרן, קתולי אדוק, בתקופתו פרצה מלחמת אזרחים ויש שלא הכירו בסמכותו
33 (31 או 32)	מריה השנייה	1834	1853	Maria II	שלטה ביחד עם בעלה, פרננדו השני, מלך פורטוגל. מריה היא המונרך היחיד שנולד מחוץ לאירופה ושלט באחת ממדינות אירופה
34 (32 או 33)	פדרו החמישי	1853	1861	Pedro V
35 (33 או 34)	לואיש הראשון	1861	1889	Luís I	אחיו של פדרו החמישי
36 (34 או 35)	קרלוש הראשון	1889	1908	Carlos I	נרצח ב-1908 יחד עם בנו הבכור, לואיש-פיליפה
37 (35 או 36)	מנואל השני	1908	1910	Manuel II	הודח ב-1910

טוענים לכתר, בני שושלת מיגל

לאחר הפלת שלטונו של מיגל הראשון, מלך פורטוגל קם פלג בבית ברגנסה שראה במיגל ובצאצאיו את בעלי הטענה החוקית לכתר פורטוגל. לאחר הפיכת פורטוגל לרפובליקה, ממשיך פלג זה לטעון לכתר הפורטוגלי. מלך פורטוגל האחרון, מנואל השני, שהיה חשוך ילדים, הכיר על ערש דווי בדוארטה נונו, ראש השושלת היריבה, כיורש הכתר. בנו של דוארטה נונו, דוארטה פיו, הוא הטוען הנוכחי לכתר פורטוגל.

שם	נולד	מת	שם בפורטוגזית	הערות
מיגל ("מיגל השני")	1853	1927	Miguel de Bragança
דוארטה נונו ("דוארטה השני")	1907	1976	Duarte II Nuno
דוארטה פיו ("דוארטה השלישי")	1945		Duarte III Pio	הטוען הנוכחי לכתר. חי כיום בפורטוגל.