יהדות פורטוגל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהדות פורטוגל
בית הכנסת "שערי תקווה" בליסבון
בית הכנסת "שערי תקווה" בליסבון
שפות
פורטוגזית, לאדינו, ספרדית, ערבית
דת
יהדות
קבוצות אתניות קשורות
היישוב הישן, יהדות ספרד, יהדות אשכנז, יהדות צפון אפריקה, יהדות אמריקה הלטינית
נוסח תפילה
נוסח ספרד
כתובה מפורטוגל

יהדות פורטוגל היא קהילה גדולה שהתקיימה באזור פורטוגל של ימינו. לעיתים קרובות היו תולדותיה שזורות בתולדות יהדות ספרד.

תחילת התיישבות בפורטוגל

הידיעות הראשונות על ישיבת יהודים בפורטוגל הן מהמאה ה-12 וכבר אז היו קיימים רבעים יהודיים בליסבון, בז'ה וסנטרן. במאה ה-13 המלך אפונסו השלישי, מלך פורטוגל, הקים חטיבה נפרדת בממשל ליהודים והוא ניסה לנצל את קשריהם הכלכליים הטובים לפיתוח פורטוגל. היהודים הואשמו בהבאת המגפה השחורה אך השלטונות הצליחו למנוע מההמונים לפגוע ביהודים עד לשנת 1449, אז נערכו פרעות קשים ביהודי ליסבון שהיוו הקהילה היהודית הגדולה ביותר בפורטוגל.

רדיפות דת

ערך מורחב – הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות

ב-1492, בעת גירוש היהודים מספרד, חיו בפורטוגל כ-30,000 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כמיליון תושבים. מגורשי ספרד שהיגרו לפורטוגל שינו את משקל היהודים באוכלוסייה בצורה משמעותית: ההערכה היא שהקהילה היהודית גדלה בכ-70,000 איש, עד לכ-10% מהאוכלוסייה הפורטוגזית. מתוך המהגרים, שהוגדרו כבלתי חוקיים וכעבדי המלך, הותר רק ל-600 בתי אב להישאר בפורטוגל באופן חוקי למשך שנה, תמורת כופר גדול לשלטון. ילדיהם של אותם יהודים עבדי-המלך נלקחו מהם, בהוראתו של מלך פורטוגל, ז'ואו השני, ונשלחו לאי סאו טומה שלחופי אפריקה, שהיה חלק מהאימפריה הפורטוגזית, על מנת שיעבדו במטעי הסוכר שבו. רובם מתו שם מרעב וממחלות או נפלו טרף לשיני תנינים.[1] בשנת 1496 נשא המלך מנואל הראשון את איזבל, בתם של פרננדו השני ואיזבלה מלכי ספרד, ובמסגרת הנישואים כפתה המלכה הצעירה על המלך לגרש את היהודים מפורטוגל. באותה תקופה החלה פורטוגל לעלות כמעצמה עולמית, ומנואל היה מעוניין ביכולותיהם, בקשריהם ובכספם של היהודים שבממלכתו. בלחצם של מלכי ספרד ושל שרים בממלכתו הוציא לבסוף מנואל צו גירוש בדצמבר 1496, אך באמצעות שורה של פעולות הפך את הקערה על פיה, אסר על יהודי פורטוגל לצאת מהמדינה, וכן לעבור הטבלה קולקטיבית בניגוד גמור לרצונם בכיכרות העיר ליסבון - הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות (1497), יחד עם חטיפת ילדים נוספים ושורה של הבטחות כלכליות, גרמה לרבים מהיהודים להישאר בפורטוגל, אם כי לא כיהודים. המרתם הגורפת של יהודי פורטוגל לנצרות, בשונה מתהליך הארוך שעברו יהודי ספרד, הביאה לכך שרובם לא אימצו את הנצרות באמת ובתמים אלא המשיכו לשמור על יהדותם, בצורה כזו או אחרת, בסתר, כאנוסים. בשנת 1498 קבע המלך שיהדותם של יהודים שממירים את דתם לנצרות לא תיבדק או תיחשד למשך עשרים השנים הבאות, וב-1499 הוא אסר על יציאת יהודים מפורטוגל.

כתובה מפורטוגל

הטמעתם של יהודי פורטוגל בחברה הנוצרית לא התקבלה בצורה חלקה באוכלוסייה המקומית. משקלם של החברים החדשים באוכלוסייה היה גדול מאוד, ורבים מהם תפסו עמדות כח ושלטון. דרשנים ומטיפים סבבו ברחבי הממלכה ודיברו כנגד הקונברסוס, היהודים שהמירו את דתם, ותלו בהם את צרותיה השונות של פורטוגל. בשנת 1506 הכתה מגפה בליסבון, המלך נמלט אל מחוץ לעיר וההמון הזועם טבח בקהילת הנוצרים החדשים שבעיר. בעקבות הטבח ביטל מנואל את איסור היציאה מפורטוגל.

בשנת 1525 הגיע דוד הראובני לקהילת הנוצרים החדשים בפורטוגל. הוא זכה לתגובות אוהדות בקרב קהילת האנוסים הפורטוגזית, ששימרה מתחת לפני השטח קרבה ליהדות וציפיות משיחיות, ואף נשארה כקהילה מאורגנת ומוכרת, אם כי לא אהודה. הראובני נאלץ לעזוב את פורטוגל לאחר התגיירותו של שלמה מולכו, שהיה מזכירו של המלך מנואל. האינקוויזיציה הפורטוגזית הוקמה בשנת 1536, והחלה להעלות אשמים על המוקד משנת 1540.

יהודים בסתר

ערך מורחב – אנוסים

יהודים אנוסים רבים (מראנוס\קריפטוס), היו בתפקידים בכירים בחצר המלוכה כשרי אוצר, יועצים כלכלים ומשפטיים, וכן היוו גרעין וציר מרכזי בגילוי העולם החדש (יבשת אמריקה וגילוי ברזיל), מערב אפריקה, הודו (גואה וקוצ'ין) והמזרח הרחוק (גואה, פיליפינים, איי התבלינים). יהודים רבים היו מדענים, רופאים, מתמטיקאים, אסטרונומים, סוחרים, כלכלנים, סופרים ונווטים ימיים.

באופן פורמלי לא נותרו יהודים בפורטוגל, אולם רבים מהיהודים שם, שחיו כאנוסים, שמרו בסתר על זהותם היהודית. רבים מהאנוסים בפורטוגל היגרו למרוקו, תוניס, אלג'יר, לוב, מצרים, סלוניקי, הבלקן, איטליה, אמסטרדם, לונדון, המבורג, ברזיל, ג'מייקה (פורט רוייאל), האיים הקאריביים, ניו אמסטרדאם, והאימפריה העות'מאנית, וחזרו לדת היהדות. עקב מספרם הקטן יותר הם היו ידועים פחות מיהודי ספרד. האוטו דה פה האחרון נעשה בפורטוגל בשנת 1791 והאינקוויזיציה הסתיימה סופית בשנת 1821.

מיעוט קטן מקרב יהודי פורטוגל מצא את עצמו נודד לצורך בקשת מקלט ומפלט מהרדיפות הנוצריות אל חופי מערב אפריקה, שם התבוללו עם נשים מקומיות ויצרו קהילה בשם "לנסאדוס" שיהוו נדבך משמעותי בתחילת קשרי המסחר שבין האירופאים לבין הילידים האפריקאים.

העת החדשה

רק לאחר מאות שנים החלו להתגורר באופן פורמלי יהודים בפורטוגל. מתחילת המאה ובמהלך המאה ה-19 החלו להגר לפורטוגל יהודים רבים דוברי ספרדית וחכיתיה מצפון מרוקו, מקהילת טטואן, טנג'יר ומגיברלטר. בשנת 1892 זכתה הקהילה הספרדית - מרוקאית להכרה רשמית כקהילה.

בשנת 1917 עורר גילוי של קהילת צאצאי אנוסים בכפר בלמונטה על ידי יהודי פולני בשם שמואל שוורץ - הד גדול בקרב יהדות העולם.

מי שפעל רבות להשבת צאצאי האנוסים ליהדות היה קצין בצבא פורטוגל - ארתור קרלוש דה בארוש באשטו (1887–1961) שהיה בעצמו בן למשפחת אנוסים, למד יהדות ועברית, התגייר, והקים קהילה יהודית בפורטו ואת בית הכנסת כדורי. מסופר שהיה מסתובב רכוב על סוסו בעיירות ובכפרים בצפון פורטוגל, ותר אחרי צאצאי האנוסים, שגם במאה ה-20 עדיין שמרו על יהדותם בסתר ופחדו לגלות אותה לסביבתם. בתוך מספר שנים גייר כ-9,000 צאצאי אנוסים.

דמות בולטת אחרת ביהדות פורטוגל בעת המודרנית היה הפרופ' משה בן-שבת אמזאלג, כלכלן מפורסם ואיש ציבור שכיהן כנשיא יהדות פורטוגל למשך למעלה מ-50 שנה, עד פטירתו בשנת 1972. משפחת בנסאודה שהגיעה ממרוקו לאיים האזוריים בתחילת המאה ה-19 גם כן התבלטה בקהילה היהודית המתחדשת בפורטוגל, תחילה בתחומי המסחר והכלכלה באיים ולאחר מכן באקדמיה ובחיים הציבוריים של המדינה. כך למשל פרופ' אלפרדו בנסאודה ייסד את המכון הטכני הגבוה של ליסבון, אחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה הנודעים ביותר בפורטוגל.

במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו לפורטוגל פליטים רבים, יהודים ולא יהודים, בדרכם מערבה, ובסוף המלחמה היו בה כ-400 יהודים בעלי מעמד תושבי קבע וכ-650 במעמד פליטי מלחמה. לאחר המלחמה היגרו רבים מיהודי פורטוגל ממנה, ועד להתייצבות הפרלמנטרית בשנת 1976 היגרו כ-300 יהודים משטח המדינה.

בשנת 1988 התמנתה קולט אביטל כשגרירת ישראל ראשונה בפורטוגל, ולאחר ששמעה על אנוסים שחיים בפורטוגל, פנתה לרב הראשי לישראל, הראשון לציון אליהו בקשי דורון, ששלח את הרב שלמה סבג להקים להם בית כנסת, ולהשיבם ליהדות.

בין השנים 1996-2006 כיהן בפורטוגל נשיא יהודי - ז'ורז'ה פרננדו בראנקו דה סמפאיו.

לפני כמה שנים העריכו כי בפורטוגל חיו כ-750 יהודים, במפקד לאומי שנערך שם רשמו עצמם כ-1,000 אזרחים כיהודים, כמובן שהמספרים מתעלמים מצאצאי היהודים האנוסים. רוב היהודים מתגוררים בליסבון ובפורטו. כיום, בעקבות חוק האזרחות הפורטוגזי והגירה של יהודים מארצות אחרות, חיים בפורטוגל כ-3100 אזרחים המזהים עצמם כיהודים[2].

יהודים בולטים ממוצא פורטוגלי

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יום טוב עסיס, משה אורפלי (עורכים), יהדות פורטוגל במוקד - מחקרים על יהודים ויהודים בסתר, הוצאת מאגנס, מרכז דינור לתולדות ישראל, 2009

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהדות פורטוגל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ על גירוש זה מדווחים היסטוריונים ויהודים בני התקופה, בהם יוסף הכהן הרופא בספרו "עמק הבכא", שמואל אוסק בספרו "ניחומים לתלאות ישראל" (Samuel Usque, Consolation for the Tribulations of Israel), עמנואל אבוהב, והרב דון יצחק אברבנאל בפירושו על התורה לחומש שמות, פרשת וארא, בעניין מכת צפרדע. ראו גם:
    http://www.aish.com/h/9av/aas/52421817.html
    http://www.mybelmonte.com/wordoc/b02-lipiner-translation.htm#_ftnref9
    http://old.ort.org.il/articles/?item=422867262
    http://www.kulanu.org/balearic/balearic.php
  2. ^ כנען ליפשיץ, עבור יהודי פורטו, פתיחתו של המוסד הזה היא סימן להתחדשות, הארץ, 23.02.21
יהדות ספרד
קהילות יהודיות בספרד ובפורטוגל
(טרם האיחוד הנוצרי ברקונקיסטה) 		יהדות אנדלוסיה • יהדות אסטוריאס • יהודי בלמונטה • יהדות טולדו • יהדות מדריד • יהדות סרדיניה • יהדות פורטוגל • יהדות קטלוניה
יהודים ספרדים מתקופת הראשונים ארבעת השבויים • רבי חנוך בן משה • רבי שמואל הנגיד • רי"ץ גיאת • ר"י מיגאש • רבי יהודה הברצלוני • רמ"ה • רבי שמואל הסרדי • רבי יונה גירונדי • רבי יהודה בן הרא"ש • מהר"ם חלאווה • אבודרהם • רבי יעקב בעל הטורים • רבי יוסף חביבא • רבי שמואל ירונדי (אוהל מועד)
בית המדרש הקדום בספרד המוסלמית רבי שמואל הנגיד • רי"צ אבן גיאת
בית המדרש של יהדות צפון אפריקה שנדד לספרד רבנו נסים בן יעקב • רבנו חננאל • רי"ף מעבר לספרד • ר"י מיגאש • רמב"ם מעבר לצפון אפריקה
בית המדרש בעיר טולדו רמ"ה • רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של הר"י מיגאש) • (ראב"ן הירחי) • רבנו יונה
בית מדרשו של הרמב"ן בצפון ספרד הנוצרית הרמב"ן • רא"ה • רשב"א • ריטב"א • ר"ן • רבי פרץ הכהן • הריב"ש מעבר לצפון אפריקה • רשב"ץ • רבי יצחק קנפנטון • רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה) • רבי יעקב בירב מעבר לצפון אפריקה בגירוש ספרד
מדענים ואנשי ממשל יהודים ספרדים רבי אברהם בר חייא • רבי שלמה בן אדרת • אבן עזרא • רבי שלמה אבן גבירול • רבי בנימין מטודלה • רבי אפרים אנקווה • רבי אברהם זכות • רבי יהודה אבן תיבון • רבי יהודה הלוי • רבי יהודה אברבנאל • רבי יצחק אברבנאל • בנבנידה אברבנאל
אישים בולטים לאחר גירושי ספרד ופורטוגל רבי שלמה מולכו • רבי יוסף יעב"ץ • רבי יוסף קארו • רבי יוסף טאיטאצאק • אברהם זכות • דונה גרציה נשיא • רבי משה זכות • דון יוסף נשיא • שלמה בן יעיש • אוריאל אקוסטה • שלמה די אוליוירה • אליהו מונטאלטו • רבי יהודה ביבאס • רבי יהודה אלקלעי • אמה לזרוס • בנימין זאב הרצל • משה מונטיפיורי
אירועים ופוגרומים גירוש ספרד במאה השביעית • תור הזהב בספרד • ויכוח ברצלונה • ויכוח טורטוסה • פרעות קנ"א • גירוש ספרד • גירוש פורטוגל
קהילות לא-יהודיות שמוצאן מיהודי ספרד אנוסים • לנסאדוס • נאופיטי • צ'ואטה
יהדות אירופה
מדינות אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד • ויילס) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה אירופה
מדינות שההכרה בהן מוגבלת אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה
אזורים היסטוריים אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31852842יהדות פורטוגל

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהדות_פורטוגל&oldid=1814684"