ז'וזה הראשון, מלך פורטוגל

ז'וזה הראשון, מלך פורטוגל
José I de Portugal
	ז'וזה הראשון, מלך פורטוגל
לידה	6 ביוני 1714; ליסבון, ממלכת פורטוגל
פטירה	24 בפברואר 1777 (בגיל 62); סינטרה, ממלכת פורטוגל
מדינה	ממלכת פורטוגל
בת זוג	מריאנה ויקטוריה מספרד
שושלת בית ברגנסה
אב	ז'ואאו החמישי, מלך פורטוגל
אם	מריה אנה, ארכידוכסית אוסטריה
צאצאים	ראו בהמשך
	31 ביולי 1750 – 24 בפברואר 1777; (26 שנים)
	→ ז'ואאו החמישי, מלך פורטוגל מריה הראשונה, מלכת פורטוגל ←

ז'וזה הראשון, מלך פורטוגל (פורטוגזית: José I de Portugal; ‏6 ביוני 1714 - 24 בפברואר 1777) היה מלך פורטוגל בין השנים 1750–1777.

ביוגרפיה

ז'וזה הראשון נולד בליסבון ב-6 ביוני 1714, לז'ואאו החמישי, מלך פורטוגל ולמריה אנה, ארכידוכסית אוסטריה, בתם של לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ואלאונורה מגדלנה מנויבורג. בשנת 1729 התחתן ז'וזה עם מריאנה ויקטוריה מספרד, בתו של פליפה החמישי, מלך ספרד, בעוד שאחותו ברברה מפורטוגל התחתנה עם בנו של פליפה פרננדו, לימים מלך ספרד.

בשנת 1750 מת אביו ז'ואאו החמישי, מלך פורטוגל, וז'וזה עלה במקומו לשלטון. ב-1 בנובמבר 1755 בשעה 9:40 בבוקר התחוללה בליסבון רעידת אדמה קשה. הרעידה הייתה אחת הרעידות ההרסניות בהיסטוריה, וכתוצאה ממנה נהרגו בין 60 ל-100 אלף איש (המספר המדויק אינו ידוע). בנוסף, יצרה רעידת האדמה גל צונאמי ושריפות רבות, שגרמו להרס כמעט מוחלט של ליסבון. בעקבות הרעידה הקצינו המתחים הפוליטיים בפורטוגל וחוסלו לחלוטין שאיפותיה הקולוניאליות של המדינה. במזל רב יצאה המשפחה המלכותית ללא פגע. לאחר שהגיעו למיסה בבוקר האירוע, ביקשה אחת מבנותיו לנפוש הרחק מליסבון, וכבקשתה עזבו המלך ואנשי חצרו את העיר. לאחר האסון פיתח ז'וזה פחד משהייה בין קירות, ואנשי חצר המלך שוכנו בקומפלקס ענק של אוהלים וביתנים בגבעות אז'ודה, בפרבריה של ליסבון. הקלאוסטרופוביה של המלך לא דעכה, ורק יום לאחר מותו החלה בתו, מריה הראשונה, מלכת פורטוגל, בבניית ארמון אז'ודה, באותו מקום בו עמד מחנה האוהלים. בנוסף למלך, שרד גם ראש הממשלה סבשטיאאו דה מלו, המרקיז מפומבל, את הרעידה. דווח כי לאחר הרעש אמר דה מלו "כעת? קברו את המתים והאכילו את החיים", ומיד החל בשיקום והבראת העיר. הוא שלח לעיר כבאים לכיבוי השריפות, והורה על פינוי אלפי הגופות טרם יופצו מחלות. בניגוד לנוהג המקובל ולרצונותיהם של נציגי הכנסייה, גופות רבות הועלו על דוברות ונקברו בים. גרדומים הוקמו במספר נקודות בליסבון כדי למנוע אנדרלמוסיה בעיר ההרוסה, ובעיקר במטרה למנוע מעשי ביזה ברחבי העיר. לפחות 34 אנשים הוצאו להורג. הצבא הפורטוגזי כיתר את העיר לשם עצירת אנשים שיוצאים מהעיר ויכולים לעזור בפינוי ההריסות.

זמן קצר לאחר הרעידה שכרו ראש הממשלה והמלך אדריכלים ומהנדסים, ותוך פחות משנה לאחר מכן הייתה ליסבון נקייה מהריסות ותחת בנייה מסיבית. המלך היה נלהב מבניית עיר חדשה ומתוכננת היטב: כיכרות גדולות ושדרות רחבות היה ה"מוטו" החדש של ליסבון. כשנדרש ראש הממשלה לצורך ברחובות כה רחבים הוא ענה: "יום אחד הם ייחשבו לצרים" (um dia hão-de achá-las estreitas); ואכן, כיום הרחובות הרחבים מועילים במיוחד לאור התחבורה הכבדה בליסבון.

במהלך מלחמת שבע השנים עמדה ממלכת פורטוגל לצידם של בריטניה ופרוסיה, ובעקבות כך פלשה ספרד לפורטוגל בשנת 1762. בריטניה הגבה על כך בשולחה 7,000 חיילים לסיוע לפורטוגל, ובסופו של דבר הצליחו הכוחות הבריטים והפורטוגזיים להדוף את הכוחות הספרדים בחזרה לספרד. בשנת 1763 נחתם חוזה פריז, שהחזיר את המצב לקדמותו.

ב-24 בפברואר 1777 מת ז'וזה הראשון בסינטרה, ובתו מריה הראשונה, מלכת פורטוגל עלתה לשלטון יחד עם בעלה-אחיו פדרו השלישי, מלך פורטוגל.