בוב דול

בוב דול
Bob Dole
לידה	ראסל, קנזס
שם מלא	רוברט ג'וזף "בוב" דול
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת קנזס, אוניברסיטת אריזונה
עיסוק	משפטן, שדלן, פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בת זוג	אליזבת דול (1975 - 2021)
	3 בינואר 1969 – 25 באוגוסט 1996; (27 שנים)
	שילה פראהם ←
	3 בינואר 1995 – 11 ביוני 1996; (שנה ו־22 שבועות)
סגן מנהיג הרוב בסנאט	טרנט לוט
	→ ג'ורג' מיטשל טרנט לוט ←
	3 בינואר 1985 – 3 בינואר 1987; (שנתיים)
סגן מנהיג הרוב בסנאט	אלן סימפסון
	→ הווארד בייקר רוברט בירד ←
	3 בינואר 1987 – 3 בינואר 1995; (8 שנים)
סגן מנהיג המיעוט בסנאט	אלן סימפסון
	→ רוברט בירד טום דאשל ←
	3 בינואר 1961 – 3 בינואר 1969; (8 שנים)
מחוז בחירה	המחוז ה-6 בשנים 1961–1963 ; המחוז ה-1 בשנים 1963–1969
	9 בינואר 1951 – 13 בינואר 1953; (שנתיים)
	9 בינואר 1951 – 13 בינואר 1953; (שנתיים)

רוברט ג'וזף "בוב" דול (באנגלית: Robert Joseph "Bob" Dole;‏ 22 ביולי 1923 – 5 בדצמבר 2021) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי שכיהן כסנאטור ממדינת קנזס מ-1969 עד 1996, וכיהן גם כמנהיג המפלגה הרפובליקנית בסנאט בשנים 1985–1996.

דול היה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית בבחירות 1996 והמועמד הרפובליקני לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית בבחירות 1976, ובכך הפך לאדם הראשון שהיה מועמד לשתי המשרות הנשיאותיות בבחירות אם כי מעולם לא זכה באף אחת מהן. לפני שנבחר לסנאט, היה דול חבר בבית הנבחרים האמריקאי בשנים 1961–1969.

כסנאטור, היה דול חבר במועצה המייעצת של קרן הזיכרון לנפגעי הקומוניזם ויועץ מיוחד במשרד עורכי הדין אלסטון ובירד בוושינגטון די. סי.^[1].

דול היה נשוי לחברת הקבינט והסנאטורית האמריקאית לשעבר אליזבת דול מקרוליינה הצפונית. הוא עוטר ב-1997 במדליית החירות הנשיאותית וב-2017 במדליית הזהב של הקונגרס, שני העיטורים האזרחיים הגבוהים בארצות הברית.

ראשית חייו והשכלה

דול נולד ב-22 ביולי 1923 בעיר ראסל שבקנזס, בנם של בינה מ. (לבית טאלבוט, 1904–1983) ודוראן ריי דול (1901–1975)^[2]. אביו, שעבר עם משפחתו לראסל זמן קצר לפני שבוב נולד, הרוויח כסף והתפרנס מהפעלת מחלבה קטנה. אחד מהלקוחות של דוראן היה אביו של ארלן ספקטר, מי שעתיד לכהן כסנאטור^[3].

דול סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון של ראסל באביב 1941^[4] ונרשם ללימודים גבוהים באוניברסיטת קנזס בסתיו שלאחר מכן. דול היה אתלט עולה בתיכון בראסל, ומאמן הכדורסל פוג אלן נסע לראסל כדי לגייס אותו לשחק עבור קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קנזס. בעודו סטודנט באוניברסיטת קנזס, שיחק דול עבור נבחרות הכדורסל, הפוטבול והריצה. בפוטבול, דול שיחק בעמדה הדומה לעמדת הטייט אנד כיום, וקיבל מכתבי הערכה ב-1942 וב-1944. בעוד באוניברסיטה, דול הצטרף לאחוות "קפא סיגמא", ובשנת 1970 הוענק לו אות הכבוד "איש השנה" של האחווה^[5]. לימודי הקדם-רפואה של דול באוניברסיטה הופרעו בידי מלחמת העולם השנייה.

לאחר המלחמה חזר דול להיות סטודנט למשפטים. דול למד באוניברסיטת אריזונה בשנים 1948–1951 וקיבל תואר שני במשפטים ותואר ראשון מאוניברסיטת ואשבורן השוכנת בעיר טופיקה ב-1952. דול גויס לבונים החופשיים ב-19 באפריל 1955^[6]^[7].

דול גדל בביתו השוכן ברחוב האדר הצפוני (North Maple)‏ 1035 בראסל וזה נשאר מעונו הרשמי לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו^[8].

מלחמת העולם השנייה והתאוששותו ממנה

בשנת 1942 התגייס דול לחיל המילואים של צבא ארצות הברית כדי להילחם במלחמת העולם השנייה, והוסמך כקצין חי"ר בדרגת לוטננט והוצב בדיוויזיה ההררית ה-10. באפריל 1945, כשנלחם בקרבות ליד קסטל ד'איאנו בהרי האפנינים מדרום-מערב לבולוניה שבאיטליה במסגרת פלישת בעלות הברית למדינה, נפצע דול באורח קשה ממקלע גרמני, שפגע בגבו העליון ובזרועו הימנית. הסופר לי סנדלין תיאר את האירוע: כשחיילים אחרים ראו את היקף פציעותיו, כל מה שחשבו שיוכלו לעשות למענו זה לתת לו את המינון הגדול ביותר של מורפין ולכתוב את האות 'M' (קיצור של מורפין) על המצח שלו בדמו, כדי שאף אחד אחר שימצא אותו לא ייתן לו מנה שנייה קטלנית"^[9].

דול הועבר לארצות הברית, שם התאוששותו הייתה איטית ונקטעה על ידי קרישי דם מסוכנים וזיהום מסכן חיים. לאחר שקיבל מינון גדול של פניצילין שלא הצליח לשפר את מצבו, הוא התגבר על הזיהום בעזרת סטרפטומיצין, אשר הייתה אז תרופה ניסיונית^[10]. הוא נשאר מדוכדך, "לא מוכן לקבל את העובדה שחיי ישתנו לעד". הוא התעודד כאשר נפגש עם המפר קליקיאן, אורתופד כירורגי בשיקגו, שעבד עם פצועי המלחמה. אף כי בפגישתם הראשונה אמר קליקיאן לדול כי לעולם לא יוכל להתאושש בצורה מלאה, המפגש שינה את השקפת עולמו של דול על החיים, שכן כתב כעבור שנים על קליקיאן, ניצול רצח העם הארמני, "קליקיאן נתן לי השראה להתמקד במה שאיבדתי ומה יכולתי לעשות בנדון, ולא להתלונן על מה שאבד". ד"ר ק', כפי שקרא לו דול מאוחר יותר כשם חיבה, ניתח אותו שבע פעמים, ללא תשלום^[11].

דול התאושש מפצעיו בבית החולים הצבאי של פרסי ג'ונס. קומפלקס זה של מבנים פדרליים, שאינם עוד בית חולים, נקרא כיום המרכז הפדרלי הארט-דול-אינווי על שמם של שלושה חולים שהפכו לסנאטורים בסנאט של ארצות הברית: דול, פיליפ הארט ודניאל אינווי. על גבורתו עוטר בכוכב הארד ולב הארגמן. הפציעות הותירו אותו בעל תנועות מוגבלות בזרועו הימנית וחוסר תחושה בזרועו השמאלית. בהופעותיו הפומביות הוא הקפיד לשמור על העט ביד ימין^[12].

קריירה פוליטית

דול התמודד לראשונה למשרה ציבורית בשנת 1950 ונבחר לבית המחוקקים של קנזס, וכיהן שם שנתיים^[13]. לאחר שסיים את חוק לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ואשבורן בטופיקה, דול התקבל לבר משפטים והחל להתמחות בחוק ומשפט בעיר הולדתו, ראסל, בשנת 1952. באותה השנה, הוא התמנה לתובע המחוזי של מחוז ראסל, וכיהן בתפקיד זה במשך שמונה שנים. ב-1960 נבחר דול לבית הנבחרים של ארצות הברית ממחוז הקונגרס השישי של קנזס, הנמצא במרכז המדינה.

בשנת 1962, המחוז שייצג בקונגרס מוזג עם מחוז הקונגרס השלישי, הנמצא במערב קנזס, זאת במטרה להקים את המחוז הקונגרס הראשון, מחוז ענק הכולל בתוכו 60 ממחוזות קנזס ועד מהרה נודע בשם "הענק הראשון". דול נבחר מחדש באותה שנה ופעמיים לאחר מכן ללא קושי רב.

בסנאט של ארצות הברית

בשנת 1968, הביס דול את המושל ויליאם אוורי בבחירות למועמדות הרפובליקנית לסנאט של ארצות הברית לאחר שהסנאטור של קנזס, פרנק קרלסון, עזב את תפקידו. לאחר מכן דול נבחר. דול נבחר מחדש ב-1974, 1980, 1986 ו-1992, לפני שהתפטר ב-12 ביוני 1996, כדי להתמקד במסע הבחירות לנשיאות. דול נתקל ב-1974 בחבר הקונגרס ביל רוי מהמפלגה הדמוקרטית, שהתמודד מולו וקרא תיגר על כהונתו בסנאט. רוב הפופולריות של רוי נבעה מהנזק שנגרם לתדמית של המפלגה הרפובליקנית בעקבות פרשת ווטרגייט. דול ניצח מחדש בבחירות 1974 לסנאט מטעם קנזס בהפרש של כמה אלפי קולות בלבד.

בתקופתו בסנאט שימש דול כיושב ראש הוועדה הרפובליקנית הלאומית בשנים 1971–1973, הרפובליקני הבכיר בוועדת החקלאות של הסנאט בשנים 1975–1978, והרפובליקני הבכיר בוועדת הכספים של הסנאט בשנים 1979–1980.

כאשר השתלטו הרפובליקנים על הרוב בסנאט אחרי הבחירות של שנת 1980, נתמנה דול ליושב ראש ועדת הכספים ב-1981 וכיהן בתפקיד זה עד 1985. מאז 1985, כשהסנאטור הווארד בייקר מטנסי פרש מהסנאט היה דול מנהיג הרפובליקנים בסנאט. הוא שימש כמנהיג הרוב בשנים 1985–1987, כמנהיג המיעוטים בשנים 1987–1995, ושוב כמנהיג הרוב בשנים 1995–1996. בעקבות עצתו של ויליאם קריסטול השמרני דול דחה בתוקף את תוכנית הבריאות של הנשיא ביל קלינטון.

לדול היה רקורד בהצבעות מתונות והוא נחשב לאחד מהרפובליקנים היחידים מקנזס המעטים שהיו יכולים לגשר על הפער בין המחנה המתון והמחנה השמרני במפלגה הרפובליקנית בקנזס. כחבר הקונגרס של ארצות הברית בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, דול תמך בתוכנית "Great Society" של הנשיא לינדון ג'ונסון, אשר פנה למתונים. כאשר ג'ונסון הציע את "Great Society" בשנים 1964–1965, דול הצביע נגד כמה צעדים של ממשל ג'ונסון, כדוגמת תוכנית המלחמה בעוני, סובסידיה לדיור הציבורי ומדיקר ובכך נמשך לשמרנים. הנאום הראשון של דול בסנאט ב-1969 היה בנושא סיוע פדרלי לנכים.

בבחירות לנשיאות

הבחירות לנשיאות 1976

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1976

בשנת 1976, דול התמודד ללא הצלחה למשרת סגן נשיא ארצות הברית כעמיתו למרוץ של נשיא ארצות הברית המכהן ג'רלד פורד. סגן הנשיא המכהן נלסון רוקפלר הבין שהוא מבודד במפלגתו ופרש מהמירוץ לנשיאות בחודש נובמבר הקודם, ודול נבחר במקומו. דול אמר במהלך עימות הבחירות עם המועמד למשרת סגן הנשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית וולטר מונדייל: "הבנתי את זה לפני כמה ימים: אם נחשב את מניין ההרוגים והפצועים במלחמות הדמוקרטיות במאה הנוכחית, 1.6 מיליון אמריקאים – זה מספיק למלא את העיר דטרויט"^[14]. ההערה קיבלה תוצאה לא רצויה.

הבחירות לנשיאות 1980

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1980

דול התמודד למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית בבחירות במקדימות לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1980, אך בסופו של דבר זכה במועמדות רונלד רייגן. על אף תהילתו של דול ממסע הבחירות של 1976, דול נחשבה למועמד מהשכבה התחתונה, וכנסחף אחריו רייגן ובוש האב, הווארד בייקר, ג'ון קונלי וג'ון אנדרסון. דול קיבל רק 597 קולות (פחות מ-1%) בניו המפשייר ונסוג מיד לאחר מכן. במרץ 1980, דולה דחק בנשיא לשעבר פורד להתמודד נגד רייגן.

הבחירות לנשיאות 1988

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988

ב-1988 הכריז דול התמודדותו למועמדות הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988, והודיע רשמית על כך בעיר הולדתו ראסל שבקנזס, ב-9 בנובמבר 1987. בטקס, הציג דול קופסת סיגרים ששימשה לאיסוף תרומות על הוצאותיו הרפואיות הקשורות למלחמה. הקופסה הכילה 100,000 דולר אמריקני בתרומות לקמפיין. דול התחיל את מסע הבחירות שלו ברגל ימין כאשר הביס את סגן הנשיא המכהן ג'ורג' הרברט ווקר בוש באספות הבחירה באיווה - בוש סיים שלישי, מאחורי דול ופט רוברטסון.

בוש, עם זאת, התאושש בזמן והצליח להביס את דול בניו המפשייר כעבור שבוע. התחרות על ניו המפשייר בין השניים הייתה מרה במיוחד, אף על פי שהם התווכחו על נושאים קטנים ואזוטריים. לאחר שדול ובוש חזרו לבתיהם באותו הערב, נראה שמצב רוחו של דול החל להתערער בראיון טלוויזיוני. דול התראיין בשידור חי בניו המפשייר לטום ברוקו, שהיה באולפן NBC בניו יורק סיטי. הראיון קרה בשעה שבוש היה ממש ליד ברוקאו באולפן. ברוקאו שאל את בוש אם יש לו משהו לומר לדול ובוש השיב: "לא, רק רוצה לאחל לו כל טוב ולהיפגש שוב בדרום". דול, שכנראה לא צפה לראות את בוש ושכאשר נשאל את אותה השאלה על סגן הנשיא אמר, "כן, להפסיק לשקר על ניסיון העבר שלי". הערה זו עוררה את חמתם של כמה מאנשי התקשורת, ובכך תרם לדמותו של "איש הגרזן" של דול. למרות שני ניצחונותיו הגדולים בדקוטה הדרומית ובמינסוטה שבוע אחרי ניו המפשייר, דול לא היה מסוגל להתאושש מהפסדיו. הפסד גדול נוסף באילינוי שכנע את דול לסגת מהמירוץ.

הבחירות לנשיאות 1996

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996

הרפובליקנים השתלטו הן על הסנאט והן על בית הנבחרים בבחירות 1994, בשל הפגיעה במדיניותו של הנשיא ביל קלינטון, כולל תוכנית הביטוח הבריאותי שלו, ודול הפך למנהיג הרוב בסנאט בפעם השנייה. באוקטובר 1995, שנה לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996, דול ויושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית ניוט גינגריץ' הובילו את הסיע הרפובליקנית בקונגרס להעביר הצעת חוק שעליה הוטל וטו בידי הנשיא קלינטון, מה שהוביל לשיתוק הממשל הפדרלי בשנים 1995–1996. ב-13 בנובמבר נפגשו מנהיגים רפובליקנים ודמוקרטים, בהם סגן הנשיא אל גור, דיק ארמי ודול, בניסיון לפתור את סכסוך התקציב, אך הם הצליחו להגיע להסכם^[15]^[16]. בגלל הצורך של דול לקמפיין עבור המועמדות הרפובליקנית לנשיאות, הוא רצה לפתור את משבר התקציב בינואר 1996 למרות נכונותם של הרפובליקנים האחרים להמשיך את השיתוק עד שדרישותיהם יענו. גינגריץ' ודול נחשבו ליריבים פוטנציאליים לקראת הבחירות המקדימות לנשיאות ב-1996, ועל כן היו להם יחסי עבודה מתוחים^[17]. שיתוק הממשל צוטט כבעל תפקיד מכריע בבחירות המוצלחות של קלינטון ב-1996 בידי עוזרו של קלינטון, ג'ורג' סטפנופולוס^[18].

הפופולריות של הנשיא המכהן, ביל קלינטון, עלתה באופן ניכר מאוד מ-1994 ל-1996 הודות לכלכלה פורחת, לכן קלינטון וסגן הנשיא אל גור לא עמדו בפני התנגדות רצינית בפריימריז של הדמוקרטים^[19]. כמה חודשים לפני פטירתו באפריל 1994, הזהיר הנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון את דול: "אם הכלכלה טובה, לא תנצח את קלינטון"^[20]. דול היה המועמד הראשון של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ב-1996. לפחות שמונה מועמדים רצו למועמדות. דול היה צפוי לזכות במועמדות ולנצח רפובליקנים כדוגמת הסנאטור השמרני פיל גרהאם מטקסס והסנאטור המתון יותר ארלן ספקטר מפנסילבניה. פט ביוקנן הדאיג את דול בתחילת הפריימריז בניו המפשייר, אך דול סיים במקום השני ומושל טנסי לשעבר למאר אלכסנדר סיים במקום השלישי. כותב הנאומים קרי טימצ'וק אמר "דול היה על החבלים כי הוא לא היה מספיק שמרני"^[19]. דול בסופו של דבר זכה במועמדות, והפך למועמד לנשיאות-בפעם הראשונה המבוגר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, בגיל 73 וחודש (רונלד רייגן היה בן 73 שנים וחצי בשנת 1984, עת התמודדותו לנשיאות בפעם השנייה).

בשנותיו האחרונות

במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 הודיע דול על תמיכתו במועמד המפלגה הרפובליקנית דונלד טראמפ^[21]. ב-18 בינואר 2018 עוטר דול במדליית הזהב של הקונגרס על גבורתו במלחמת העולם השנייה ועל שירותו בקונגרס של ארצות הברית^[22].

בפברואר 2021 דיווח דול כי הוא אובחן בסרטן הריאות בדרגה 4^[23].

מת ב-5 בדצמבר 2021^[24].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בוב דול בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של בוב דול
בוב דול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

בוב דול, ברשת החברתית פייסבוק
בוב דול, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בוב דול באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ National Advisory Council
^ "Ancestry of Robert Dole
^ Q&A with Senator Arlen Specter, באתר Wayback Machine
^ Hebron High School 1914 Alumni
^ "Man of the Year Kappa Sigma"
^ A few famous freemasons
^ Grand Lodge
^ CAMPAIGN '96: RUSSELL, KANSAS: YOU CAN GO HOME AGAIN, באתר מגזין טיים, 1 באפריל 1996
^ Losing the War
^ Dole, B. One Soldier's Story, pp. 202–04
^ Bobelian, Michael (2009). Children of Armenia: A Forgotten Genocide and the Century-long Struggle for Justice. New York: Simon & Schuster. pp. 164–65. מסת"ב 1-4165-5725-3
^ Katharine Q. Seelye (April 14, 1996). "War Wounds Shape Life, and Politics, for Dole". New York Times
^ Dillard to Dyck, Kansas Legislators Past and Present, State Library of Kansas
^ Political Communication and Deliberation
^ Clinton, Bill (2004). My Life. Alfred A. Knopf. pp. 673, 680–84. מסת"ב 0-375-41457-6
^ "ארמי השיב בזעף, שאם אני לא אתן להם, הם [הרפובליקנים] יפילו את הממשלה ונשיאותי תסתיים. אני תקפתי בחזרה ואמרתי שלעולם לא אתן לתקציב שלהם להיות חוק, 'גם אם אני ארד ל-5% בסקרים. אם אתה רוצה את התקציב שלך, תצטרך לקבל מישהו אחר על הכיסא הזה!' לא מפתיע שלא עשינו עסקה", כתב הנשיא קלינטון, המתאר את הלך הרוח של הדיון ("חיי", עמ' 681)
^ ג'ניפר סטיינהאואר, "John Boehner, New House Speaker, Will Face Tough Challenges", באתר הניו יורק טיימס, 3 בנובמבר 2010
^ Stephanopoulos, George. All Too Human Back Bay Books, 2000, pp. 406–407
^ ^19.0 ^19.1 Bob Dole backs Donald Trump, but 20 years ago his campaign rejected embryonic Trumpism
^ Bob Dole on life after losing the 1996 presidential election, באתר וושינגטון פוסט, 30 בספטמבר 2012
^ רויטרס, בוב דול, המועמד הרפובליקני בשנת 1996, הודיע על תמיכתו בדונלד טראמפ, באתר ynet, 7 במאי 2016
^ אביתר בן-צדף, הסנאטור לשעבר בוב דול עוטר במדליית הזהב של הקונגרס, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 18 בינואר 2018
^ Christian Nunley, Bob Dole, former senator and Republican presidential candidate, diagnosed with stage four lung cancer, CNBC, ‏18 בפברואר 2021 (באנגלית)
^ הסנאטור לשעבר בוב דול, שהתמודד על נשיאות ארה"ב, מת בגיל 98, באתר וואלה!, ‏5 בדצמבר 2021

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32732919בוב דול

[1] National Advisory Council

[2] "Ancestry of Robert Dole

[3] Q&A with Senator Arlen Specter, באתר Wayback Machine

[4] Hebron High School 1914 Alumni

[5] "Man of the Year Kappa Sigma"

[6] A few famous freemasons

[7] Grand Lodge

[8] CAMPAIGN '96: RUSSELL, KANSAS: YOU CAN GO HOME AGAIN, באתר מגזין טיים, 1 באפריל 1996

[9] Losing the War

[10] Dole, B. One Soldier's Story, pp. 202–04

[11] Bobelian, Michael (2009). Children of Armenia: A Forgotten Genocide and the Century-long Struggle for Justice. New York: Simon & Schuster. pp. 164–65. מסת"ב 1-4165-5725-3

[12] Katharine Q. Seelye (April 14, 1996). "War Wounds Shape Life, and Politics, for Dole". New York Times

[13] Dillard to Dyck, Kansas Legislators Past and Present, State Library of Kansas

[14] Political Communication and Deliberation

[15] Clinton, Bill (2004). My Life. Alfred A. Knopf. pp. 673, 680–84. מסת"ב 0-375-41457-6

[16] "ארמי השיב בזעף, שאם אני לא אתן להם, הם [הרפובליקנים] יפילו את הממשלה ונשיאותי תסתיים. אני תקפתי בחזרה ואמרתי שלעולם לא אתן לתקציב שלהם להיות חוק, 'גם אם אני ארד ל-5% בסקרים. אם אתה רוצה את התקציב שלך, תצטרך לקבל מישהו אחר על הכיסא הזה!' לא מפתיע שלא עשינו עסקה", כתב הנשיא קלינטון, המתאר את הלך הרוח של הדיון ("חיי", עמ' 681)

[17] ג'ניפר סטיינהאואר, "John Boehner, New House Speaker, Will Face Tough Challenges", באתר הניו יורק טיימס, 3 בנובמבר 2010

[18] Stephanopoulos, George. All Too Human Back Bay Books, 2000, pp. 406–407

[הערה_אחת-19] 19.0 ^19.1 Bob Dole backs Donald Trump, but 20 years ago his campaign rejected embryonic Trumpism

[20] Bob Dole on life after losing the 1996 presidential election, באתר וושינגטון פוסט, 30 בספטמבר 2012

[21] רויטרס, בוב דול, המועמד הרפובליקני בשנת 1996, הודיע על תמיכתו בדונלד טראמפ, באתר ynet, 7 במאי 2016

[22] אביתר בן-צדף, הסנאטור לשעבר בוב דול עוטר במדליית הזהב של הקונגרס, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 18 בינואר 2018

[23] Christian Nunley, Bob Dole, former senator and Republican presidential candidate, diagnosed with stage four lung cancer, CNBC, ‏18 בפברואר 2021 (באנגלית)

[24] הסנאטור לשעבר בוב דול, שהתמודד על נשיאות ארה"ב, מת בגיל 98, באתר וואלה!, ‏5 בדצמבר 2021

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

בוב דול

תוכן עניינים

ראשית חייו והשכלה

מלחמת העולם השנייה והתאוששותו ממנה