ארטמיס 2
 | |||
.jpg) | |||
| שיגור החללית אוריון על ידי משגר Space Launch System, משימת ארטמיס 2 | |||
| נתוני משימה | |||
|---|---|---|---|
| מטרה מרכזית |
טיסת ניסוי טיסת יעף מאוישת מסביב לירח | ||
| חללית | אוריון CM-003 | ||
| שם החללית | אינטגריטי | ||
| כן שיגור | LC-39B, מרכז החלל קנדי | ||
| שיגור | 1 באפריל 2026, 22:35:12 UTC | ||
| נחיתה | 11 באפריל 2026, 00:07:27 UTC, האוקיינוס השקט סמוך לחופי סן דייגו | ||
| משך המשימה | 9 ימים, שעה אחת, 32 דקות, ו-15 שניות | ||
| נתוני חללית | |||
| תא פיקוד | תא הצוות של אוריון | ||
| תא שירות | תא השירות של אוריון | ||
| מסת החללית | 35,000 ק"ג בהמראה, 9,300 ק"ג בנחיתה | ||
| משגר | Space Launch System | ||
| נתוני מסלול | |||
| פריהליון | 6,545 ק"מ | ||
| צוות | |||
| אנשי צוות |
 ריד וייזמן ויקטור גלאבר כריסטינה קוק  ג'רמי הנסן | ||
| משימות קשורות | |||
| |||
ארטמיס 2 (באנגלית: Artemis II) היא טיסת הניסוי המאוישת הראשונה של החללית אוריון, והמשימה השנייה בתוכנית ארטמיס של נאס"א. משימה זו היא הטיסה המאוישת הראשונה בקרבת הירח מאז אפולו 17 בשנת 1972. החללית שוגרה ב־1 באפריל 2026 בשעה 22:35:12 לפי זמן אוניברסלי מתואם על ידי המשגר Space Launch System (SLS) מכן השיגור 39B במרכז החלל קנדי שבפלורידה.[1]
המשימה נמשכה תשעה ימים, ונשאה את האסטרונאוטים ריד וייזמן, ויקטור גלאבר וכריסטינה קוק מנאס"א ואת ג'רמי הנסן מסוכנות החלל הקנדית אל טיסת יעף מסביב לירח ובחזרה לכדור הארץ. במשימה זו הגיעו חברי הצוות לנקודה הרחוקה ביותר בחלל שאליה הגיעו בני אדם אי פעם - מרחק של 406,773 ק"מ מכדור הארץ, כששת אלפים קילומטרים רחוק יותר מהשיא הקודם של משימת אפולו 13 משנת 1970.[2] זו גם הטיסה שחלפה הכי רחוק מעבר לצד הרחוק של ירח, במרחק של 7,600 קילומטרים ממנו.
משימה זו בחנה את כשירותם של החללית אוריון והמשגר SLS בטיסה מאוישת ראשונה של שניהם, כהכנה לקראת נחיתה מאוישת בקוטב הדרומי של הירח בשנת 2028.
היסטוריה
תכנון המשימה
פרופיל משימת ארטמיס 2 השתנה מספר פעמים בחלוף השנים. עם ביטולה של תוכנית קונסטליישן בפברואר 2010, ניתן מימון ממשלתי לפיתוח משגר ה-Space Launch System (SLS); משגר חדש למשימות מאוישות מעבר למסלול הלווייני הנמוך. שם המשימה לארטמיס 2 נקרא תחילה "SLS-2" וכלל שיגור מאויש של החללית אוריון בידי המשגר החדש והקפה סביב הירח.[3] מאוחר יותר שונה שמה של המשימה והיא נקראה "Exploration Mission-2" ("EM-2"). באפריל 2013 נאס"א הציעה את תוכנית "Asteroid Redirect Mission" אשר כללה הסטת אסטרואיד קטן בגודל של מספר מטרים למסלול סביב הירח ומשימת מחקר מאוישת אליו במסגרת משימת "EM-2".[4] תוכנית זו לא קיבלה את המימון הנדרש והתקדמותה הייתה איטית ולא כללה צעדים ברורים.
במרץ 2017 אושר תקציב נאס"א כחוק "NASA Transition Authorization Act of 2017" וכלל את מפת הדרכים של נאס"א לשנים הבאות. תחת חוק זה שונה פרופיל משימת EM-2 כך שהיא תכלול טיסת יעף מאוישת סביב הירח במסלול חזרה-חופשית (free-return trajectory) ותציב את היחידה הראשונה של תחנת החלל הירחית Lunar Gateway במסלול סביב הירח.[5] בשנת 2020 שינתה נאס"א את פרופיל המשימה פעם נוספת והסירה את החלק של הצבת היחידה של תחנת החלל הירחית במסלול סביב הירח. מעתה משימת ארטמיס 2 כללה שיגור מאויש של החללית אוריון אל טיסת יעף סביב הירח וחזרה לכדור הארץ.[6]
פיתוח החומרה, בדיקות ואינטגרציה
.jpg)
בסוף ספטמבר 2023 הושלמה התקנתם של ארבעה מנועי RS-25 בבסיס שלב הליבה של המשגר.[7] ביולי 2024 הגיע שלב הליבה שנבנה על ידי בואינג למרכז החלל קנדי. ב-19 בפברואר 2025, הושלמה התקנתם של שני מאיצי הצד (SRB) לשלב הליבה, הליך שארך כשלושה חודשים.[8] ב-1 במאי 2025 הושלם חיבורו של השלב העליון (ICPS) לשלב הליבה. ב-19 באוקטובר 2025 הושלמה התקנתה של החללית אוריון לשלב העליון ובכך הושלמה בנייתו של המשגר.[9] ב-17 בינואר 2026 הגיע המשגר אל כן השיגור LC-39B.[10]
חלון השיגור הראשון נפתח ב-6 בפברואר והסתיים ב-11 בפברואר. ב-3 בפברואר נערכו בדיקות "חזרה רטובה" במהלכם צוותי נאס"א מילאו למעלה מ-2,600,000 ליטרים של מימן נוזלי וחמצן נוזלי במצב קר במיוחד במיכלי המשגר ותירגלו את כל המשימות הדרושות עד השניות האחרונות בתהליך הספירה לאחור לקראת השיגור ואז רוקנו בחזרה את המיכלים. עם זאת, הבדיקות נפסקו לפני השלמתן בעקבות דליפות מימן שחרגו ממגבלות הבטיחות והשיגור נדחה לחודש מרץ.[11][12] ב-19 בפברואר נערכו בפעם השנייה בדיקות "חזרה רטובה" והפעם הבדיקות הסתיימו בהצלחה, אך ב-21 בפברואר התגלו בעיות בהליך הזרמת הליום לשלב העליון של המשגר, מה שהצריך את החזרתו של המשגר לבניין ההרכבה (Vehicle Assembly Building) לצורך המשך בדיקות ולדחיית המשימה לחודש אפריל.
חששות לגבי מגן החום
בסיומה של משימת ארטמיס 1 בדצמבר 2022 נמצא אובדן בלתי צפוי של חומר AVCOAT שממנו עשוי מגן החום שבבסיס החללית אוריון. במשך כשנתיים ביצעה נאס"א ניתוח מקיף ומורכב בנושא וב-5 בדצמבר 2024 פרסמה את המלצותיה. המסקנה שאליה הגיעו היא שהגזים שנוצרו בתוך מגן החום במהלך החדירה לאטמוספירה, התרחבו וגרמו להתקלפות של מגן החום.[13] בין הגורמים לאירוע הם שיטת החדירה לאטמוספירה שמכונה "כניסת דילוג" (skip-entry) בשונה משיטות חדירה פשוטות יותר, וחוסר היכולת של הגזים להתאוורר כראוי. עם זאת נאס"א ציינה שלא מדובר במקרה שהיה מסכן אסטרונאוטים בתוך החללית. נאס"א החליטה שבמשימת ארטמיס 2 אוריון תחזור באותה השיטה אך בזווית תלולה יותר מה שיאפשר לאוריון להישאר פחות זמן באזורים שבהם נוצרו הגזים.
ההחלטה של נאס"א לשנות את פרופיל החדירה לאטמוספירה במקום לפתח מגן חום בטוח יותר ספגה ביקורות מבכירי נאס"א לשעבר ואסטרונאוטים לשעבר. ג'ון ד. אוליבאס, מהנדס ואסטרונאוט נאס"א לשעבר וחבר בצוות חקירת התקרית אמר כי "אין ספק שזה לא מגן החום שנאס"א הייתה רוצה לתת לאסטרונאוטים שלה".[14]
צוות
הצוות הראשי
| תפקיד | אסטרונאוט |
|---|---|
| מפקד | ריד וייזמן, נאס"א טיסת חלל שנייה |
| טייס | ויקטור גלאבר, נאס"א טיסת חלל שנייה |
| מומחה משימה 1 | כריסטינה קוק, נאס"א טיסת חלל שנייה |
| מומחה משימה 2 | ג'רמי הנסן, סוכנות החלל הקנדית טיסת חלל ראשונה |
ב-3 באפריל 2023, הכריזה נאס"א על ארבעת האסטרונאוטים שירכיבו את צוות המשימה של ארטמיס 2: המפקד ריד וייזמן, הטייס ויקטור גלאבר, ומומחית משימה כריסטינה קוק מנאס"א, ומומחה משימה ג'רמי הנסן מסוכנות החלל הקנדית. גלאבר היה לאדם השחור הראשון, קוק לאישה הראשונה והנסן ללא-אמריקאי הראשון שטסו לירח.[15]
ריד וייזמן הוא מפקד המשימה. היה בעברו טייס בצי האמריקאי, נבחר כאסטרונאוט לנאס"א בשנת 2009, וטס בשנת 2014 לתחנת החלל הבינלאומית בטיסת סויוז TMA-13M כחלק ממשלחת מס' 40 לתחנת החלל הבין-לאומית. הוא בעל תואר שני בהנדסת מערכות מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס ואב לשתי בנות.
ויקטור גלאבר הוא טייס המשימה. היה בעברו טייס בצי האמריקאי, נבחר כאסטרונאוט לנאס"א בשנת 2013, וטס בשנת 2020 בטיסה המבצעית הראשונה של החללית דרגון 2 אל תחנת החלל הבינלאומית בטיסת SpaceX Crew-1, כחלק ממשלחת מס' 64 לתחנת החלל הבין-לאומית. הוא בעל תואר שני בהנדסת מערכות מבית הספר של הצי ללימודים מתקדמים. נשוי לדיונה, ואב לארבע בנות.
כריסטינה קוק היא מומחית משימה. היא מהנדסת במקצועה, ושימשה בעבר כמנהלת תחנת סמואה האמריקנית במנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי. היא נבחרה כאסטרונאוטית לנאס"א בשנת 2013 וטסה בשנת 2019 לתחנת החלל הבינלאומית בטיסת סויוז MS-12 כחלק ממשלחת מס' 59 לתחנת החלל הבין-לאומית. היא מחזיקה בשיא השהייה הרצופה לאישה בחלל - 328 ימים. היא בעלת תואר ראשון בפיזיקה ותואר שני בהנדסת חשמל מאוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית.
ג'רמי הנסן הוא מומחה משימה. היה בעברו טייס קרב בחיל האוויר המלכותי הקנדי ואקוונאוט. נבחר כאסטרונאוט לסוכנות החלל הקנדית בשנת 2009, ומשימת ארטמיס 2 היא טיסת החלל הראשונה שלו. הוא פיזיקאי, בעל תואר ראשון במדעים מהמכללה המלכותית הצבאית של קנדה.
צוות גיבוי
| תפקיד | אסטרונאוט |
|---|---|
| מומחה משימה | אנדרה דאגלס, נאס"א
|
| מומחה משימה | ג'ני גיבונס, סוכנות החלל הקנדית
|
ב-22 בנובמבר 2023 נבחרה ג'ני סידיי-גיבונס מסוכנות החלל הקנדית לשמש כגיבוי של ג'רמי הנסן, וב-3 ביולי 2024 נבחר אנדרה דאגלס מנאס"א כגיבוי של כל אחד משלושת האסטרונאוטים של נאס"א במשימה.
משימה
תוכנית המשימה של ארטמיס 2 כוללת את שליחתם של ארבעה אסטרונאוטים בחללית אוריון אל טיסת יעף שתחלוף מסביב לירח ותחזור לכדור הארץ.[16][17] אוריון שוגרה על גבי משגר ה-Space Launch System אשר שלח את השלב העליון של המשגר ובו החללית אוריון למסלול סביב כדור הארץ. בהיותו במסלול, ביצע השלב העליון של המשגר מספר תמרונים שהעלו באופן הדרגתי את גובהו של המסלול ומהירותה של החללית עד הגעתה למסלול לווייני גבוה. בהגעתה למסלול לווייני גבוה, ניתקה אוריון מהשלב העליון של המשגר ונערכו תמרונים שתופעלו באופן ידני על ידי האסטרונאוטים במטרה להבטיח את כשירותה של החללית. בסיום משימות אלו ביצעה אוריון תמרון נוסף במהלכו הפעילה את המנוע של תא השירות של אוריון על מנת להשלים תמרון מעבר ירחי ולשלוח אותה אל כיוון הירח במסלול חזרה-חופשית (free-return trajectory), מסלול שבו אוריון תחזור באופן טבעי לכדור הארץ אחרי הקפת הירח, בעזרת כוח המשיכה של כדור הארץ בלבד מבלי צורך בתמרונים משמעותיים נוספים.[18]
שיגור
ארטמיס 2 שוגרה על ידי המשגר Space Launch System (SLS) מכן השיגור 39B במרכז החלל קנדי שבפלורידה בשעה 22:35:12 לפי זמן אוניברסלי מתואם (UTC), ב-18:35:12 לפי השעון המקומי.[1] שתי דקות ו-9 שניות מרגע השיגור, כאשר המשגר ועליו החללית אוריון נעו במהירות של 5,100 קמ"ש בגובה של 48 קילומטרים, נפרדו שני מאיצי הצד (SRB) מהמשגר ונפלו למימי האוקיינוס. כדקה לאחר מכן סיימה מערכת המילוט של החללית אוריון את תפקידה וניתקה מהחללית. שמונה דקות ו-3 שניות מרגע השיגור, כאשר גובה המשגר היה 156 קילומטרים והוא נע במהירות של 28,500 קמ"ש, דומם שלב הליבה של המשגר את ארבעת מנועי ה-RS-25 שבבסיסו ומספר שניות לאחר מכן נפרד מהשלב העליון ונפל למימי האוקיינוס.[19] השלב העליון (ICPS) הוכנס על ידי שלב הליבה למסלול אקסצנטרי סביב כדור הארץ עם אפוגיאה של כ-2,200 קילומטרים ופריגאה נמוכה. לשם השוואה, גובה אפוגאה זה גדול פי שלושה עד חמישה מרוב הלוויינים במסלול לווייני נמוך, כדוגמת תחנת החלל הבין-לאומית. הליך השיגור בוצע באופן אוטומטי ולא היה כל צורך בהתערבות של צוות האסטרונאוטים, אם כי במקרה של תקלה כלשהי הייתה בידי מפקד המשימה ריד וייזמן האפשרות לשלוח פקודת מילוט בעת השיגור.
שהייה במסלול סביב כדור הארץ ובדיקות מערכתיות
בעודם במסלול ראשוני סביב כדור הארץ, התנתקו כריסטינה קוק וג'רמי הנסן ממושביהם ובדקו את תקינותם של מערכות המים, השירותים וכיבוי האש. בסיום הבדיקות, השלב העליון (ICPS) של המשגר ביצע "תמרון העלאת פריגיאה" ובו הפעיל לראשונה את מנועו היחיד (RL10) בבעירה שנמשכה 30 שניות,[20] כמעט 50 דקות אחרי השיגור, כשהוא נמצא בנקודת האפוגיאה של המסלול. התמרון העלה את גובה הפריגיאה של המסלול מ-27 קילומטרים ל-185 קילומטרים.[19] בלי תמרון זה, השלב העליון והחללית לא היו נשארים במסלול יציב והיו נוחתים בחזרה לכדור הארץ.
בסיום ההקפה הראשונה, כשעה ו-48 דקות מרגע השיגור, כאשר הגיעה החללית אוריון לנקודת הפריגיאה החדשה, הפעיל השלב העליון של המשגר את מנועו בבעירה ארוכה שנמשכה בערך 15 דקות והציב את החללית במסלול לווייני גבוה (High Earth orbit) עם אפוגיאה של 71,000 קילומטרים מכדור הארץ ובו הקפה שלמה סביב כדור הארץ נמשכת 23.5 שעות.[21] תמרון זה בעצם האיץ את החללית למהירות שהיא מעט מתחת למהירות הנדרשת עבור השלמת תמרון מעבר ירחי.
בסיום הבעירה דומם השלב העליון את מנועו, החללית אוריון ניתקה ממנו וטייס המשימה ויקטור גלאבר לקח שליטה ידנית על החללית וערך במשך כשבעים דקות סדרת תמרונים שנקראה "Proximity Operations Demonstration" ("הדגמה לפעולות התקרבות [בחלל]"). במטרה להבטיח את כשירותה של החללית סובב את החללית והתקרב עד לכדי מרחק של 9 מטרים מהשלב העליון.[22] בסיום הדגמה זו התרחקה החללית אוריון מהשלב העליון אשר סיים את חלקו במשימה והפעיל את מנועו פעם אחרונה בבעירה שבה חדר לאטמוספירת כדור הארץ ונפל למימי האוקיינוס. בסיום פעולות אלה האסטרונאוטים סידרו את התא לקראת הימים הבאים, הציבו את ציוד הכושר ובחנו את תקינותו ומאוחר יותר אכלו ארוחה.
הצוות התכונן לקראת שינה בת 8 שעות שחולקה לשני מקטעים של 4 שעות כאשר באמצע נדרשו לקום כדי לפקח על תמרון העלאת פריגיאה שבוצע 13 שעות ו-44 דקות אחרי השיגור. צוות הבקרה שעל הקרקע העיר את האסטרונאוטים לקראת התמרון.
תמרון מעבר ירחי
בסיום שתי ההקפות סביב כדור הארץ, 25 שעות ו-37 דקות אחרי השיגור, הפעיל תא השירות של אוריון את מנועו למשך 5 דקות ו-49 שניות והשלים תמרון מעבר ירחי ששלח את החללית לכיוון הירח. תמרון זה היה קצר מאחר שרוב המהירות הדרושה התקבלה על ידי התמרון שביצע השלב העליון של המשגר כ-24 שעות קודם לכן כשהאיץ את אוריון למסלול לווייני גבוה, שהפרש המהירויות בינו לבין המסלול הסופי הנדרש קטן. התמרון המדויק שביצעה אוריון שלח אותה למסלול חזרה-חופשית (free-return trajectory), שאפשר לה לחזור באופן טבעי לכדור הארץ אחרי הקפת הירח, בעזרת כוח המשיכה של כדור הארץ בלבד מבלי צורך בתמרונים משמעותיים נוספים.
ביום השלישי למשימה נתקלו האסטרונאוטים בבעיה בשירותים של החללית, כאשר שתן קפא בצינורות האוורור, מה שמנע את השלכתו לחלל; בעיה זו נפתרה בעזרת מערכת החימום של הצינורות ועל ידי סיבוב זווית החללית כך שמערכת האוורור תיחשף לאור השמש.[23]
ביום הרביעי למשימה לקחו קוך והנסן שליטה ידנית על החללית למשך 41 דקות כדי לבדוק את תפקודה בעומק החלל והעבירו את הממצאים למהנדסים על הקרקע. הצוות גם התכונן ליעף סביב הירח, וקיבל את הרשימה הסופית של מטרות צילום על פני הירח.[24]
מבין שלושה תיקוני מסלול מינוריים שתוכננו בנקודות שונות במסלול של החללית בדרכה לירח, נקבע ששניים לא היו הכרחיים. רק השלישי שתוכנן בוצע, ביום החמישי למשימה, בבעירה שנמשכה 17.5 שניות.[25] באותו יום גם בחן הצוות את חליפות החלל.
טיסת יעף סביב הירח וחזרה לכדור הארץ
ביום השישי למשימה, ב-6 באפריל 2026 בשעה 16:37 לפי זמן אוניברסלי מתואם (UTC) החללית נכנסה לתחום ההשפעה הירחי, אזור שבו כוח המשיכה של הירח חזק משמעותית מכל כוח משיכה של גוף אחר, כולל כדור הארץ.[26]
בשעה 17:56 UTC שברה ארטמיס 2 את שיא המרחק מכדור הארץ לטיסה מאוישת, שהיה עד אז 400,171 קילומטרים מכדור הארץ, שיא שנקבע במשימת אפולו 13.[27][28] בשעה 23:00 UTC החללית הגיעה לפרילון, הנקודה הקרובה ביותר במסלולה לירח; 6,545 ק"מ מהצד הרחוק של הירח. שתי דקות לאחר מכן הגיעה למרחק המקסימלי שלה במשימה מכדור הארץ; 406,771 קילומטרים.[27][28]
בשעה 22:46 UTC, שלוש דקות לאחר שהצוות ראה "שקיעה של כדור הארץ" מאחורי האופק הירחי, חלפה אוריון סביב הצד הרחוק של הירח והייתה נסתרת מפני כדור הארץ, בשעה זו החל פרק זמן ידוע מראש של 40 דקות שבו חווה הצוות אובדן תקשורת עם כדור הארץ. בשעה 23:24 UTC חודש הקשר כמתוכנן עם צוות הבקרה.[28] במהלך היעף סביב הירח, חזה הצוות בשני מכתשים ללא שם, והציע לקרוא לאחד מהם בשם Integrity (בתרגום: "יושרה") על שם הכינוי של החללית ולמכתש השני בשם קרול (Carroll) על שם אשתו המנוחה של מפקד המשימה ריד וייזמן שנפטרה שש שנים קודם לכן.[29]
מספר שעות לאחר מכן ב-7 באפריל בשעה 01:35 UTC ולמשך 57 דקות הרכיב הצוות משקפיים ייעודיות וחזה בליקוי חמה במהלכו הסתיר הירח את השמש. האסטרונאוטים צפו בעטרת השמש, כמו גם ב"הבזקי פגיעה" של מטאוריטים קטנים באזורים החשוכים של הירח. הצוות יכל לראות בבירור כוכבים מרוחקים ואת כוכבי הלכת נוגה, מאדים, שבתאי וחמה. לאחר הליקוי הוכרז כי הסתיים היעף סביב הירח.[28]
-
אוריון במסלולה אל עבר הירח, צילום מ-6 באפריל -
תצלום שקיעת כדור הארץ מעיני החללית, בשעה 22:41 UTC -
תמונה שצולמה מהחללית בסמיכות לירח, ב-6 באפריל. ניתן לראות חלק מהצד הקרוב של הירח בימין וחלק מהצד הרחוק בשמאל -
תצלום של ליקוי החמה בחללית
.jpg)
.jpg)
-
האסטרונאוט ויקטור גלאבר מביט בחזרה אל כדור הארץ ב-6 באפריל, בזמן הטיסה לירח -
מפקד המשימה ריד וייזמן מביט אל הירח המתקרב ב-6 באפריל
.jpg)
.jpg)
ביום השביעי למשימה יצאה החללית אוריון מתחום ההשפעה הירחי והחלה את דרכה חזרה לכדור הארץ במסלול חזרה-חופשית. הצוות ערך שיחה עם אסטרונאוטים בתחנת החלל הבין-לאומית ומאוחר יותר שיחה עם קציני המדע של נאס"א ודיווחו אודות תצפיותיהם כשחלפו מאחורי הירח. שאר היום של הצוות היה פנוי ללא משימות משמעותיות נוספות, לקראת ההכנות חזרה לכדור הארץ. היום הסתיים עם תיקון מסלול קטן בבעירה שנמשכה 15 שניות, הראשון מבין שלושה תיקונים מתוכננים בדרך חזרה במטרה לדייק את מסלולה.
ביום השמיני למשימה בוטלה בדיקת בקרה ידנית שהייתה אמורה להיערך על ידי וייזמן וגלובר לטובת בדיקות מערכת ההנעה של אוריון על ידי צוותי הקרקע. שינוי זה אפשר למהנדסים לאסוף נתונים אודות דליפת הליום מינורית ממערכות ההנעה של תא השירות של אוריון. דליפה זו לא היוותה כל סכנה להמשך המשימה.
ביום התשיעי למשימה ביצע תא השירות של אוריון תיקון מסלול בבעירה שנמשכה 9 שניות כדי לדייק את מסלול חזרתה לכדור הארץ. שאר היום הוקדש להכנות תא הצוות לקראת הנחיתה ובמהלכם האסטרונאוטים אחסנו ציוד, התקינו את מושביהם וערכו סקירה של נהלי הליך החדירה לאטמוספירה. ביום העשירי למשימה ביצע תא השירות של אוריון תיקון מסלול בבעירה שנמשכה 8 שניות. נאס"א ציינה כי במהלך המשימה נעשה שימוש בפחות מחצי מכמות הדלק שבמערכות ההנעה של תא השירות.
חדירה באטמוספירה ונחיתה
33 דקות לפני הנחיתה, ניתק תא השירות של אוריון המכיל את מערכות ההנעה מתא הצוות של אוריון בו נמצאים האסטרונאוטים וסיים את חלקו במשימה. אוריון תוכננה תחילה לבצע חדירה לא-בליסטית המכונה גם "כניסת דילוג" (skip-entry) אשר מתפרסת על שני שלבים של האטה ונועדה לדייק את נקודת הנחיתה, אך בעקבות הנזק שנגרם למגן החום בחללית אוריון אחרת במשימת ארטמיס 1, הוחלט לבצע חדירה בזווית תלולה יותר. 13 דקות לפני הנחיתה אוריון חדרה לאטמוספירה במהירות של 39,688 קמ"ש ורוב ההאטה בוצעה באופן טבעי עקב חיכוך עם האוויר. כאשר הגיעה אוריון לגובה של 11 קילומטרים מפני השטח של כדור הארץ, החל הליך פריסת מצנחי הבלימה שבסופו האט את אוריון למהירות של כ-30 קמ"ש ולפגיעה במימי האוקיינוס השקט מול חופי סן דייגו ב-11 באפריל 2026 בשעה 00:07:27 לפי זמן אוניברסלי מתואם (UTC), שם חולצו האסטרונאוטים על ידי חיל הים האמריקאי.[30]
מטוס מחקר מסוג Martin RB-57F Canberra שהוסב ונמצא בשירות נאס"א סיפק שידור וידאו של הצניחה, הנחיתה וחילוץ האסטרונאוטים. מטוס מסוג Cessna 208 Caravan חג נמוך יותר סביב אזור הנחיתה וצילם גם הוא את הנחיתה. כמו כן שבעה מסוקים מסוג Sikorsky H-60 נשלחו עבור משימות חילוץ וצילום.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ארטמיס 2
סרטונים
משדר שיגור משימת ארטמיס 2, סרטון באתר יוטיוב, 1 באפריל 2026
כתבות
- ירון דרוקמן, איתי נבו, נאס"א נערכת לשיגור ארטמיס 2: "המענה לשאלה 'האם אנחנו לבד?' מתחיל בירח", באתר ynet, 31 במרץ 2026
גדעון לב, ארטמיס 2 היא "החזרה הגנרלית" המאוישת הראשונה לקראת שובו של האדם לירח, באתר הארץ, 1 באפריל 2026- ירון דרוקמן, המשימה לירח: התקלה בשירותים בחללית תוקנה, האסטרונאוטים הלכו לישון, באתר ynet, 2 באפריל 2026
- ירון דרוקמן, ארטמיס 2 מתקרבת לירח, שוב שירותי החללית התקלקלו, באתר ynet, 5 באפריל 2026
- איתי נבו, יותר מ-400 אלף ק"מ מכדור הארץ: ארטמיס 2 שברה שיא בן 56 שנה, באתר ynet, 6 באפריל 2026
- עודד כרמלי, בשידור חי מהירח: צוות ארטמיס 2 יקיף היום את הירח – ואתם יכולים להצטרף להרפתקה, סוכנות החלל הישראלית, 6 באפריל 2026
- אי־פיורויטרס, "ברוכים הבאים לשכונה": "ארטמיס 2" הקיפה את הירח ותיעדה את צידו הרחוק, באתר הארץ, 7 באפריל 2026
- הקיפו את הירח: תמונות עוצרות נשימה מ"ארטמיס 2", באתר כלכליסט, 10 באפריל 2026
- איתי נבו, סיום מוצלח למשימת ארטמיס 2: "חוזרים לירח כדי להישאר", באתר ynet, 11 באפריל 2026
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 איתי נבו, משימת ארטמיס 2 שוגרה: לראשונה מ-1972 בני אדם בדרך לירח, באתר ynet, 1 באפריל 2026
- ↑ מייק וול, "It's official: NASA's Artemis 2 moon mission will break humanity's all-time distance record", 3 באפריל 2026, Space.com
- ↑ כריס ברגין, "Preliminary NASA plan shows Evolved SLS vehicle is 21 years away", 27 ביולי 2011, NASASpaceflight
- ↑ ג'ף פוסט, "After a year, NASA’s asteroid mission still seeks definition", 31 במרץ 2014, The Space Review
- ↑ כריס גבהארדט, "NASA finally sets goals, missions for SLS – eyes multi-step plan to Mars", 6 באפריל 2017, NASASpaceflight
- ↑ צ'לסי גוהד, "NASA's 'critical path' to the moon no longer requires a Lunar Gateway: Report", 16 במרץ 2020, Space.com
- ↑ לי מוהון, "All Engines Added to NASA’s Artemis II Moon Rocket Core Stage", 25 בספטמבר 2023, אתר נאס"א
- ↑ ג'ייסון קוסטה, "Stacking Complete on Artemis II Rocket Boosters", 19 בפברואר 2025, אתר נאס"א
- ↑ "Orion Spacecraft Completes Major Stacking Milestone Ahead Of Artemis II Mission", 24 באוקטובר 2025, אתר לוקהיד מרטין
- ↑ אבי בליזובסקי, ארטמיס II הוצבה על כן השיגור: נאס״א מתקדמת לניסוי “חזרה רטובה” לפני הטיסה המאוישת סביב הירח, 21 בינואר 2026, הידען
- ↑ עודד כרמלי, "נאס"א: שיגור ארטמיס 2 לירח – נדחה בחודש לפחות", 4 בפברואר 2026, אתר סוכנות החלל הישראלית
- ↑ "Integrated Testing on Horizon for Artemis II Launch Preparations", 29 במאי 2025, אתר נאס"א
- ↑ אריקה פיטרס, "NASA Identifies Cause of Artemis I Orion Heat Shield Char Loss", 5 בדצמבר 2024, אתר נאס"א
- ↑ ג'קי ווטלס, "NASA is about to send people to the moon — in a spacecraft not everyone thinks is safe to fly", 24 בינואר 2026, CNN
- ↑ נאס"א הכריזה על צוות המשימה הראשונה לירח מזה למעלה מ-50 שנה, באתר הארץ, 3 באפריל 2023
- ↑ איתי נבו, האנושות חוזרת לירח, 29 בינואר 2026, מכון דוידסון לחינוך מדעי
- ↑ דני שפיץ, משימת ארטמיס II: המרוץ לירח בין ארה"ב לסין ב-2026, באתר כיכר השבת, 7 בינואר 2026
- ↑ קת'רין המבלטון, "NASA’s First Flight With Crew Important Step on Long-term Return to the Moon, Missions to Mars", 8 באפריל 2025, אתר נאס"א
- ^ 19.0 19.1 "ARTEMIS II Press Kit", אתר נאס"א
- ↑ ג'ון האניקט וד"ר ג'ון בלווינס, "SPACE LAUNCH SYSTEM REFERENCE GUIDE for ARTEMIS II", אוקטובר 2025, נאס"א
- ↑ אריק ברגר, "In their own words: The Artemis II crew on the frenetic first hours of their flight", 1 באוקטובר 2025, Ars Technica
- ↑ רייצ'ל ה. קראפט, "Key Test Drive of Orion on NASA’s Artemis II to Aid Future Missions", 20 במרץ 2024, אתר נאס"א
- ↑ גרייס אליזה גודווין, "Artemis II astronauts have toilet trouble on their way towards the Moon", 5 באפריל 2026, BBC
- ↑ קת'רין אי. וויליאמס, "Artemis II Flight Day 4: Crew Completes Manual Piloting Demonstration", 4 באפריל 2026, אתר נאס"א
- ↑ סאמר לוגינס, "Artemis II Flight Day 5: Correction Burn Complete", 5 באפריל 2026, אתר נאס"א
- ↑ ג'וזף זקרזווסקי, "Artemis II Flight Day 6: Crew Ready for Lunar Flyby", 6 באפריל 2026, אתר נאס"א
- ^ 27.0 27.1 סיכום היום השישי למשימה, באתר נאס"א
- ^ 28.0 28.1 28.2 28.3 יומן משימה מפורט של היעף סביב הירח, באתר נאס"א
- ↑ איתי נבו, התמונה הראשונה מהצד הרחוק של הירח: התיעודים המדהימים מהרגע ההיסטורי, באתר ynet, 7 באפריל 2026
- ↑ אבי בליזובסקי, "שידור חי: ארטמיס 2 נחתה בשלום", 11 באפריל 2026, הידען
.svg)
ארטמיס 243086461Q16947045