ריד וייזמן
 | |
| ריד וייזמן, 2023 | |
| לידה |
11 בנובמבר 1975 (גיל: 50) בולטימור, מרילנד, ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
המכון הפוליטכני רנסלר (תואר ראשון בהנדסת מחשבים ומערכות) אוניברסיטת ג'ונס הופקינס (תואר שני בהנדסת מערכות) |
| תקופת פעילות | מ-2009 (NASA Astronaut Group 20) |
| עיסוק | טייס ניסוי, טייס בצי ארצות הברית |
| בשירות |
 נאס"א |
| זמן שהייה בחלל | 165 ימים, 8 שעות, דקה אחת |
| מספר פעילות חוץ-רכבית | 2 |
| זמן שהייה בפעילות חוץ-רכבית | 12 שעות, 47 דקות |
| משימות | |
|
סויוז TMA-13M (משלחות 40 ו-41 לתחנת החלל הבין-לאומית) ארטמיס 2 | |
 ,   | |
| עיטורים | |
| מדליית האוויר | |
גרגורי ריד וייזמן (באנגלית: Gregory Reid Wiseman; נולד ב-11 בנובמבר 1975) הוא אסטרונאוט אמריקאי וטייס קרב בצי ארצות הברית.[1]
וייזמן נבחר למפקד משימת ארטמיס 2 ששוגרה באפריל 2026 ומתוכננת לבצע טיסת יעף סביב הירח, ויהיה למפקד הראשון של משימה בקרבת הירח מאז יוג'ין סרנן במשימת אפולו 17 משנת 1972.
וייזמן נבחר ביוני 2009 לקבוצת האסטרונאוטים ה-20 של נאס"א והוסמך כאסטרונאוט בשנת 2011. טיסת החלל הראשונה שלו הייתה כחלק מצוות משלחת 40/41 משלחת מס' 41 לתחנת החלל הבין-לאומית, ששוגרה לתחנת החלל הבינלאומית ב-28 במאי 2014 וחזרה ב-10 בנובמבר 2014.[2][3] לפני שהצטרף לנאס"א, וייזמן היה קצין בצי ארצות הברית וטייס ניסוי. הוא כיהן כסגן ראש משרד האסטרונאוטים מיוני 2017, תחת האסטרונאוט פטריק פורסטר, וב-18 בדצמבר 2020 קודם לראש משרד האסטרונאוטים. בדצמבר 2022, פרש מתפקיד זה והוחלף על ידי סגנו, אנדרו פויסטל, שהפך לראש בפועל עד שג'וזף אקבה נכנס לתפקיד בפברואר 2023.
חיים אישיים והשכלה
ריד וייזמן הוא יליד בולטימור, מרילנד, ובוגר תיכון דולאני בפרבר טימוניום. הוא בעל תואר בהנדסת מחשבים והנדסת מערכות ממכון הפוליטכני רנסלר בטרוי, ניו יורק[4], ולאחר מכן השלים תואר שני בהנדסת מערכות מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור בשנת 2006.[4]
וייזמן היה נשוי לקרול (טיילור) וייזמן עד מותה בשנת 2020. יש לו שני ילדים.[5]
קריירה בחיל הים
ריד הוצב במסגרת תוכנית NROTC לאחר שסיים את לימודיו במכון הפוליטכני רנסלר בשנת 1997 והתייצב בבסיס הצי בפנסקולה, פלורידה. הוא הוסמך כטייס בצי ארצות הברית בשנת 1999 והתייצב בטייסת קרב 101, בבסיס הצי אוקיאנה, וירג'יניה, לצורך הסבה למטוס ה-F-14 טומקט. לאחר אימונו הראשוני, שובץ בטייסת קרב 31, גם היא באוקיאנה, וביצע שתי פריסות במזרח התיכון כחלק מהמלחמה באפגניסטן ומלחמת עיראק.
במהלך פריסתו השנייה בשנת 2003, הוא נבחר ללמוד בבית הספר לטייסי ניסוי של חיל הים האמריקאי (USNTPS) בבסיס חיל הים פטוקסנט ריבר, מרילנד. לאחר סיום לימודיו ביוני 2004, הוצב כטייס ניסוי וקצין פרויקטים בטייסת ניסוי והערכה אווירית שתיים ושלוש (VX-23). שם השלים תואר שני ועבד במגוון תוכניות ניסוי טיסה שכללו את מטוסי ה־F-35C לייטנינג II, הפרדת חימוש ממטוסי ה-F/A-18 הורנט, התאמות בין ספינות למטוסים ומטוסי T-45 גוסהוק.
לאחר שירותו בבסיס חיל הים פאטוקסנט ריבר, ריד התייצב בכנף האוויר שבע עשרה (CVW-17) כקצין מבצעי תקיפה, שם השלים פריסה ברחבי דרום אמריקה. משם הוא הוצב בטייסת קרב התקיפה 103 בבסיס הצי אוקיאנה, שם טס במטוס ה־F/A-18F סופר הורנט. במהלך שירותו זכה במדליית האוויר (חמישה עיטורים), במדליית ההוקרה של חיל הים וחיל הנחתים (ארבעה עיטורים) (ארבעה פרסים), במדליית ההישג של חיל הים וחיל הנחתים, ובמגוון פרסי מבצע ושירות נוספים.
קריירה בנאס"א
ב-29 ביוני 2009, הודיעה סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א) על בחירתו של וייזמן כאחד מתשעה מועמדים מתוך 3,500 מועמדים להתחיל בהכשרת אסטרונאוטים.[1][4] באותה תקופה, הוא שירת כסגן מפקד בחיל הים האמריקאי, טס כטייס בטייסת קרב 103 על נושאת המטוסים USS דווייט ד. אייזנהאואר (CVN 69), והיה מבוסס ב-NAS אוקיאנה, וירג'יניה.[4] וייזמן אמר שהוא הלך לעיתים קרובות למופעי "בלו איינג'לס" של חיל הים האמריקאי כנער ופיתח רצון עז להיות אסטרונאוט כשראה בעצמו שיגור של מעבורת חלל בשנת 2001.
משלחת 40/41
בשנת 2014 ערך וייזמן את טיסת החלל הראשונה שלו בטיסת סויוז TMA-13M אל תחנת החלל הבין-לאומית כחלק ממשלחת מספר 40/41 אל התחנה, שם שהה ועבד יחד עם המשלחת במשך קרוב לחצי שנה.[2][3][6]
ראש משרד האסטרונאוטים
וייזמן נבחר לתפקיד ראש משרד האסטרונאוטים ב-18 בדצמבר 2020, במקומו של פטריק פורסטר. בעבר שימש כסגן ראש משרד האסטרונאוטים תחת פורסטר.[7] הוא פרש מתפקידו כראש משרד האסטרונאוטים ב-14 בנובמבר 2022, כדי לשוב לסבב הטיסה הפעיל.
ארטמיס 2
ב-3 באפריל 2023, נבחר וייזמן למפקד הצוות של משימת ארטמיס II, אשר מתוכננת לעבור במסלול סביב הירח באפריל 2026.[8][9] אליו יצטרפו האסטרונאוטים של נאס"א כריסטינה קוך, ויקטור גלאבר, ואסטרונאוט של סוכנות החלל הקנדית, ג'רמי הנסן.[10] השיגור בוצע ב-1 באפריל 2026.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 NASA HQ (29 ביוני 2009). "NASA Selects New Astronauts for Future Space Exploration". NASA. אורכב מ-המקור ב-1 באוגוסט 2009. נבדק ב-29 ביוני 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 "ESA astronaut Alexander Gerst to fly to Space Station in 2014". European Space Agency. 18 בספטמבר 2011. נבדק ב-24 בנובמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 Clark, Stephen. "Mission Status Center". Spaceflight Now. אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2022. נבדק ב-28 במאי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Roylance, Frank D. (30 ביוני 2009). "Gregory Wiseman picked to be astronaut". The Baltimore Sun. p. 4.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ NASA (בספטמבר 2009). "Bio: Gregory R. Wiseman". NASA. נבדק ב-11 באוקטובר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Expedition 41 Lands Safely in Kazakhstan". NASA. 9 בנובמבר 2014. נבדק ב-10 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "NASA Names Astronaut Reid Wiseman New Chief of Astronaut Office". Jsc.nasa.gov. 17 בדצמבר 2020. נבדק ב-22 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Harwood, William (3 באפריל 2023). "NASA introduces 4 astronauts who will fly to the moon on Artemis II mission". CBS News. ארכיון מ-3 באפריל 2023. נבדק ב-3 באפריל 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Berger, Eric (2025-09-23). "NASA targeting early February for Artemis II mission to the Moon". Ars Technica. נבדק ב-2025-12-06.
- ↑
Mortillaro, Nicole (3 באפריל 2023). "'It is glorious,' says astronaut Jeremy Hansen, announced as 1st Canadian to go to the Moon". CBC News. ארכיון מ-3 באפריל 2023. נבדק ב-3 באפריל 2023.
{{cite news}}: (עזרה)
ריד וייזמן43045963Q3116390