אנדרו סטיבנסון

אנדרו סטיבנסון
לידה	21 בינואר 1784; מחוז קולפפר, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	25 בינואר 1857, 18 בינואר 1857 (בגיל 73); מחוז אלבמארל, וירג'יניה, ארצות הברית
מקום קבורה	Enniscorthy Cemetery
מדינה	ארצות הברית
השכלה	מכללת ויליאם ומרי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית ; המפלגה הדמוקרטית
ילדים	ג'ון סטיבנסון
	3 בדצמבר 1827 – 2 ביוני 1834; (6 שנים)
	→ ג'ון וו. טיילור (אנ') ג'ון בל ←
	4 במרץ 1821 – 2 ביוני 1834; (13 שנים)
	→ ג'ון טיילר ג'ון רוברטסון (אנ') ←
	13 ביולי 1836 – 21 באוקטובר 1841; (5 שנים)
תחת נשיאי ארצות הברית	אנדרו ג'קסון ; מרטין ואן ביורן ; ויליאם הנרי הריסון ; ג'ון טיילר
	→ ארון וייל (אנ') אדוארד אברט ←

אנדרו סטיבנסון (באנגלית: Andrew Stevenson‏; 21 בינואר 1784 – 25 בינואר 1857) היה פוליטיקאי, עורך דין ודיפלומט אמריקאי. הוא ייצג את ריצ'מונד בבית הנבחרים של וירג'יניה ובהמשך אף מונה ליושב ראש בית הנבחרים לפני שנבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, שם חברי הבית בחרו בו ליושב ראש. סטיבנסון גם שירת בממשל ג'קסון במשך ארבע שנים כשגריר ארצות הברית בבריטניה לפני שפרש והשתקע במטע העבדים שלו במחוז אלבמארל. הוא גם כיהן במועצת הנאמנים של אוניברסיטת וירג'יניה ושימש לזמן קצר כרקטור שלה לפני מותו.

תחילת דרכו

אנדרו סטיבנסון נולד במחוז קולפפר שבווירג'יניה ב-21 בינואר 1784, והיה בנם של ג'יימס סטיבנסון (1739–1809) ופרנסס ארנט (לבית ליטלפייג') סטיבנסון (1750–1808). הוא קיבל חינוך פרטי התואם את מעמדו, ולאחר מכן התחנך במכללת ויליאם ומרי, שם למד משפטים. סטיבנסון התקבל ללשכת עורכי הדין של וירג'יניה בשנת 1809, והחל לעסוק בעריכת דין בריצ'מונד.^[1]

בית הנבחרים של וירג'יניה

ציבור הבוחרים של ריצ'מונד בחר בסטיבנסון כחבר בבית הנבחרים של וירג'יניה, והוא כיהן בתפקיד חלקי זה משנת 1809 עד 1816 ושוב מ-1818 עד 1821. עמיתיו בבית הנבחרים בחרו בו ליושב ראש בית הנבחרים במהלך מלחמת 1812, והוא כיהן בתפקיד זה מ-1812 עד 1815. בשנים 1814 ו-1816, סטיבנסון ניסה ללא הצלחה להיבחר למושב בבית הנבחרים של ארצות הברית.^[1]

בית הנבחרים של ארצות הברית

בשנת 1820 זכה סטיבנסון בבחירות לקונגרס ה-17 ונבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית. כאשר המפלגה התפלגה במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1824, הוא חבר בתחילה אל סיעת קרופורד במהלך הקונגרס ה-18, אולם לאחר מכן, במשך שארית כהונתו בקונגרס, הזדהה עם הסיעה הג'קסונית.^[1] הוא נבחר לתפקיד יושב ראש בית הנבחרים של ארצות הברית ב-3 בדצמבר 1827, ביום הכינוס של הקונגרס ה-20, ובשנים לאחר מכן נבחר מחדש שלוש פעמים (1828, 1830 ו-1832) וכיהן בתפקיד עד להתפטרותו ב-2 ביוני 1834. ^[2]

שגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת

ביוני 1834, התפטר סטיבנסון מכהונתו בקונגרס משמונה בידי הנשיא אנדרו ג'קסון לשגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת. ביוני אותה שנה דחה הסנאט של ארצות הברית את המינוי בהצבעה של 23 נגד 22. יריביו של ג'קסון בקונגרס טענו כי הנשיא הציע לסטיבנסון את המינוי ב-1833, וכאשר הקונגרס התכנס מאוחר יותר באותה שנה, סטיבנסון – בשבתו כיו"ר בית הנבחרים – ארגן את בית הנבחרים, כולל את מינויי הוועדות וראשי הוועדות, בהתאם להעדפות של ג'קסון. בעיני האנטי-ג'קסונים, הדבר נחשב שוחד פוליטי (quid pro quo) שאפשר התערבות של הרשות המבצעת בזכויות הרשות המחוקקת. לאחר שנדחה מינויו על ידי הסנאט, שב סטיבנסון לווירג'יניה והמשיך לעסוק בעריכת דין, ובנוסף, עמד בראש הוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1835.^[1]

בפברואר 1836 ג'קסון מינה בשנית את סטיבנסון לשגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת. הפעם, אושר מינויו בהצבעה של 26 בעד ו-19 נגד, והוא כיהן בתפקיד בין השנים 1836 ל-1841.^[3]

שליחותו של סטיבנסון בלונדון הייתה רצופה מחלוקות: המאבק לביטול העבדות התחזק, וחלקים מהציבור התנגדו לבחירה בסטיבנסון, שהיה בעל עבדים, לתפקיד זה. דווח כי המדינאי האירי דניאל או'קונל גינה את סטיבנסון בפומבי כ"מגדל עבדים", דבר שנחשב בדרך כלל כעניין חמור יותר מאשר להיות רק בעל עבדים. אמירה זו עוררה את חמתו של סטיבנסון, שאתגר את או'קונל לדו-קרב. או'קונל, שלעג לרעיון הדו-קרב כל חייו, סירב וטען כי צוטט באופן שגוי. המחלוקת הפכה לנושא ציבורי, והתייחסויות חוזרות ל"מגדל עבדים" גרמו לסטיבנסון לאי נוחות רבה; הייתה דעה רווחת כי אם האשמותיו של או'קונל היו שקריות, מוטב היה לו היה סטיבנסון מתעלם מהן במקום להיגרר למריבה פומבית.

חיים אישיים

סטיבנסון התחתן שלוש פעמים. בשנת 1809 נישא למרי פייג' וייט, נכדתו של קרטר ברקסטון, מהחותמים על הכרזת העצמאות של ארצות הברית. היא מתה בשנת 1812, בזמן שילדה את ג'ון וייט סטיבנסון (1812–1886) לימים מושל קנטקי וחבר הסנאט של ארצות הברית מטעמה.

בשנת 1816 התחתן סטיבנסון עם אשתו השנייה, שרה "סאלי" קולס (1789–1848), שהייתה בת דודה של דולי מדיסון ואחותו של אדוארד קולס, שכיהן כמושל אילינוי. היא מתה בשנת 1848. בשנת 1849 הוא התחתן בפעם השלישית והאחרונה עם מרי שאף.

בערוב ימיו

בשנת 1846, רכש סטיבנסון את אחוזת בלנהיים במחוז אלבמארל שבווירג'יניה.^[4] בסקר האוכלוסין הפדרלי של ארצות הברית מ-1850, שהיה האחרון בתקופת חייו, סטיבנסון החזיק ב-63 עבדים במחוז אלבמארל. הוא החזיק בשמונה עבדים בריצ'מונד בסקר האוכלוסין הפדרלי של 1820 ובסקר של 1830.

סטיבנסון עמד בראש הוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1848. ב-1845 נבחר כחבר במועצת המבקרים של אוניברסיטת וירג'יניה, ובין 1856 ל-1857, כיהן כרקטור האוניברסיטה.^[1]

מותו והנצחתו

סטיבנסון מת באחוזתו בלנהיים ב-25 בינואר 1857. הוא נקבר בבית הקברות אניסקורטי בקין שבווירג'יניה. בנו הבכור, ג'ון וייט סטיבנסון, הלך בעקבות אביו וטיפח קריירה של עריכת דין ופוליטיקה. הוא כיהן כחבר בית הנבחרים במהלך חיי אביו, לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית כיהן כמושל קנטקי ולאחר מכן כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית.

בית האחוזה של סטיבנסון, בלנהיים, קיים עד היום ונרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בשנת 1976.