הכתב העברי הקדום
הכתב העברי הקדום (שם ארכאי: כתב דַעַץ) הוא נוסח מקומי של האלפבית הפיניקי כפי שהיה נהוג בקרב תושבי ממלכת יהודה ותושבי ממלכת ישראל במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה, ואף הייתה לו השפעה על הכתב של מספר ממלכות שכנות (מואב,[א] פלשת[ב] וארם). באלפבית זה כמו באלפבית הפיניקי היו 22 סימנים ("אותיות") המייצגים עיצורים בלבד ולא תנועות (רק מאוחר יותר החל השימוש באמות קריאה) ומשום כך הוא מסווג כ"אבג'ד". כיוון הכתיבה באלפבית העברי העתיק כמו באלפבית הפיניקי הוא מימין לשמאל, כאשר צורת זווית האותיות נוטה להיות יציבה וקבועה (ולא משתנה כמו באלפבית הפרוטו-כנעני).
בעקבות גלות העם לבבל, ושלטון אשורי ובבלי על ארץ ישראל במאה השישית לפני הספירה, פשט השימוש באלפבית הארמי, שהייתה ללינגואה פרנקה (שפת גישור בינלאומית) של האימפריה האשורית והבבלית. במאות הבאות (ה-6–2 לפנה"ס), בתקופת פחוות יהודה עד מלכות החשמונאים עדיין שימש הכתב העברי העתיק בעירבוביה עם הכתב הארמי, אולם לקראת המאה ה-2–1 לפני הספירה פסק השימוש בקרב היהודים בכתב העברי העתיק למעט לצרכים סמליים או מקודשים. וריאציה ספציפית שלו ממשיכה להיות בשימוש בקרב השומרונים (הכתב השומרוני שונה מעט מן הכתב העברי הקדום) גם כיום. במאות הראשונות לספירה התגבשה צורתו של הכתב הארמי כפי שהיה נהוג בקרב היהודים, והוא קיבל את צורתו ה"מרובעת", המהווה אב טיפוס של הכתב העברי של ימינו.[ג]
השתלשלות ופיתוח הכתב
השימוש בכתב בספרי התורה
נחלקו תנאים[2] באיזה כתב ניתנה התורה: לדעת רבי יוסי היא ניתנה בכתב העברי, ועזרא ובית דינו שינו לכתב אשורית. ואילו רבי יהודה הנשיא שנה בברייתא כי היא ניתנה בכתב אשורית, ונשתכחה, ועזרא ובית דינו החזירו את השימוש בכתב אשורית. דעה נוספת היא דעת רבי אלעזר המודעי, שהכתב לא נשתנה מעולם, ולא החזירו עזרא ובית דינו דבר.
הריטב"א והר"ן ביארו את דעת רבי יהודה הנשיא, כי ניתנה התורה בכתב אשורית, אך נהגו בו קדושה מיוחדת ולא השתמשו בו אף לכתיבת ספרים שאינם ספרי תורה, אלא השתמשו בכתב העברי הקדום. לאחר שנגנז הארון נשתכח הכתב, ולא נשאר אלא אצל בני אשור, עד שעזרא החזיר אותו לשימוש[3].
בפירוש עץ יוסף[4] מסביר כי מה שהוביל את עזרא ובית דינו להתנתק כליל מן הכתב העברי הקדום, היה האירוע במשתה בלשאצר, אז כתב המלאך אותיות בכתב אשורית, בכתב שלא הבינוהו העם, כי אם דניאל. מכך הסיק עזרא כי אם המלאך כתב אותיות בכתב אשורית – אות הוא כי צריך להשתמש בה גם שלא בספרי התורה הנקראים בציבור[5].
לדעת המהר"ל, אף לדעה שנתנה התורה בכתב עברי, לוחות הברית נכתבו בכתב אשורי[6].
מספר טעמים נוספים נאמרו מדוע שינו אז את הלשון:
- בספר העיקרים כתב ששינו את הכתב לכתב שמקורו מאשור, כזכר שגלו לאשור ובבל ונגאלו משם[7].
- בהערות רד"ל על פרקי דרבי אליעזר[8] כתב ששינו את הכתב כדי להיבדל מהכותים, שהשתמשו בכתב העברי הקדום.
- הרדב"ז כתב כי התורה ניתנה בכתב זה, אך הוא היה כמוס בארון הברית, וסודו נמסר ליחידים בכל דור. ורק לאחר שביטלו את היצר של עבודה זרה – זכו להכיר כתב זה[9].
- טעם נוסף כתב הרדב"ז, שכל עוד שהיה ביניהם ארון הברית, הגינו הלוחות על ישראל על ידי כתב האשורית שנכתבו בהם. אך כשנגנז הארון – הוצרכו לכתוב ספרי התורה בכתב אשורית כדי להגן על ישראל במקום הלוחות.
לדעת רב יהודאי גאון[10], רב שרירא גאון[11] ורבינו חננאל, ה"כתב והמכתב" שנבראו בששת ימי בראשית ערב שבת בין השמשות[12], כוללים את הכתב האשורי, שנמסר לאדם הראשון.
שימוש עממי
כתב האלפבית העברי העתיק הוא נוסח של האלפבית הפיניקי כפי שהיה נהוג במרחבי ארץ ישראל, בממלכת הדרום (יהודה) ובממלכת הצפון (שומרון), (ובשניהם בצורת כתב זהה לגמרי, ללא מאפיינים ייחודיים אזוריים כלשהם[ד]) החל מתחילת האלף הראשון לפני הספירה (המאה ה-10 לפנה"ס – המאה ה-11 לפנה"ס), נוסח זה מכונה "הכתב העברי העתיק", ואילו הנוסח הפיניקי שנהג במואב למשל, מכונה "הכתב המואבי". הכתב הפיניקי עצמו הוא פיתוח של האלפבית הפרוטו-כנעני, כתב שהיה נפוץ במרחבי ארץ ישראל – כנען החל מהמאה ה-17 לפנה"ס. מקורותיו של האלפבית הפרוטו-כנעני אינם ברורים דיים, ומשערים שהוא פיתוח של הכתב ההירוגליפי המצרי.
מהאלפבית הפיניקי התפתחו בסופו של דבר הכתב היווני וממנו הכתב הלטיני והכתב הקירילי, כמו כן התפתח מכתב זה האלפבית הארמי. הכתב הארמי היה קרוב למדי לכתב הפיניקי, אך אותיותיו היו מרובעות. הכתב העברי של ימינו הוא התפתחות של האלפבית הארמי המרובע שאומץ על ידי תושבי פחוות יהודה בהמאה ה-4 לפנה"ס.
הממצא הארכאולוגי הקדום ביותר שנמצא עם כתובת בעברית העתיקה מתוארך למאה העשירית לפנה"ס, הלא הוא "אבן תל זית". שני ממצאים עבריים נוספים מאותה התקופה הם: אוסטרקון מבצר האלה שנכתב באלפבית פרוטו-כנעני (שהוא קדום יותר), ולוח גזר שנכתב באלפבית פיניקי.
הכתב העברי העתיק היה נהוג בישראל במשך תקופת הברזל, התקופה המקבילה לתקופה המקראית של ימי בית ראשון, והמשיכו להשתמש בו גם במשך התקופה הפרסית לסירוגין עם האלפבית הארמי, עד שהשימוש בו נזנח כמעט לחלוטין, והוא החל לשמש רק לצורכי פולחן או לביטוי שאיפות לאומיות, הן ביהודה והן בשומרון. ביהודה למשל נעשה בו שימוש במטבעות שנטבעו על ידי המלכים החשמונאיים, בהם מופיעה לרוב הכתובת בכתב עתיק זה. כך גם במטבעות מלחמת היהודים ברומאים (66–70 לסה"נ), שייתכן כי חלקם נטבעו בידי שלטונות המקדש וחלקם על ידי המורדים, וכך גם במטבעות שטבעו היהודים בזמן מרד בר כוכבא (132–135). חוקרים משערים, כי הסיבה לשימוש בכתב זה בימים אלו, אף על פי שלא היה בשימוש היומיומי, נובעת מהרצון להזכיר את ימי הפריחה הכלכלית והמדינית בתקופת הזוהר של דוד ושלמה, שאז השימוש בכתב זה היה נפוץ. בחלק מהמגילות הגנוזות שהתגלו במדבר יהודה ונכתבו בכתב המרובע של ימינו, נמצא כתוב בכתב עברי עתיק רק השם המפורש, תופעה זו מופיעה גם במספר תרגומים יווניים. גם בשומרון בתקופה זו (התקופה הפרסית והתקופה הרומית הקדומה) אנו מוצאים שימוש יומיומי בכתב המרובע היהודי, ולצורכי פולחן נעשה שימוש בכתב העברי הקדום, כאשר בכל התקופה הזו (ולמעשה גם בתקופת הברזל) לא היה כל הבדל בצורת הכתב בין תושבי שומרון לתושבי יהודה.[14] לאחר כישלון מרד בר כוכבא פסק השימוש בכתב העברי הקדום ביהודה (וגם השפה העברית חדלה מאז להיות שפה מדוברת), אולם בשומרון חל תהליך הפוך, והכתב היהודי המרובע נזנח לטובת הכתב העברי הקדום, שהתפתח עם הזמן לצורה הייחודית של האלפבית השומרוני.
22 אותיות הכתב העברי העתיק תואמות את מצאי העיצורים של הפיניקית. העברית המקראית בתקופת בית ראשון כללה בנוסף לעיצורים אלה גם את השי"ן השמאלית, וישנן עדויות עקיפות לכך שלפחות בחלק מניבי העברית נשמרה גם ההבחנה בין חי"ת וע"ין וילוניות ללועיות. כלומר, בסך הכול שימרה העברית המקראית 25 מתוך 29 הפונמות העיצוריות שמקובל לשחזר בפרוטושמית. העברים, ששאלו את הכתב מהפיניקים כפי שהוא ולא הוסיפו לו אותיות, המשיכו לייצג את העיצורים הנזכרים לעיל בהתאם למסורת הכתיב הפיניקית.
אותיות הכתב העברי העתיק
|
|
|
|
את הכתב העברי העתיק היו כותבים מימין לשמאל. בין המילים לא היו מותירים רווח, ואף כאשר הסתיימה השורה באמצע התיבה היו ממשיכים אותה בשורה שלאחריה, כאשר לצורך סימון המילים הפרידו ביניהן על פי רוב בנקודה ("•"). לעיתים, כדי לציין סיום משפט הוסיפו קו אנכי ("|") (כך במצבת מישע, למשל).
הכתיב הוא חסר, ללא אותיות סופיות (שהם פיתוח של הכתב הארמי) וללא אמות הקריאה כמעט. עם הזמן מופיעים בהדרגה סוגים שונים של אמות קריאה, עד לקבלת הכתיב המלא של מגילות מדבר יהודה ("לוא" במקום "לא").
שמות האותיות
משערים כי שמות האותיות נבעו ממשמעות הסמל שסימן את האות בכתב האודיוגרפי הפרוטו כנעני – בשפה הכנענית. כך הסמל הפרוטו-כנעני של ראש השור 
(שצורתו הופשטה מאוחר יותר באלפבית הפיניקי לצורה 
ובכתב העברי הקדום 
) נקרא "אלוף", "שור" בשפה הכנענית. גם בעברית יש למילה "אלוף" משמעות של שור כגון בפסוק "...שגר אלפיך ועשתרות צאנך" (דברים פרק ז פסוק יג). גם האות האחרונה שצורתה צלב או איקס נקראת תו, כלומר סימן, כיוון שזהו הסימן הפשוט ביותר שאינו קו או נקודה.
סדר האותיות
משערים כי בעת העתיקה רווחו שתי דרכים לסדר האלפבית, כאשר הדרך האחת זהה לסדר של ימינו אנו, והדרך השנייה מקדימה פ' לע'.
שתי דרכים אלו נמצאו מתועדות בממצאים האפיגראפים מראשית תקופת הברזל בהם נמצאו כתובות המכילות את אותיות האלפבית ברצף ("abecedary"(אנ')), וככל הנראה שימש הדבר כתרגיל כתיבה של סופרים מתלמדים. בכתובת שהתגלתה באבן תל זית, באוסטרקון מעזבת צרטה ובאוסטרקון מכונתילת עג'רוד הקדים הסופר את האות פ' לאות ע'.[15] בחלק מהכתובות ישנם שינויים נוספים בסדר האותיות, כמו הקדמת האות ו' לאות ה', ואת האות ח' לז', ואת ל' לכ'.
דרכים אלו אף מתועדות באקרוסטיכונים שבמקרא. הסדר ס-ע-פ-צ מופיע בתהלים כה, קיא, קיב, קיט, משלי לא (בנוסח המסורה), איכה א (בנוסח המסורה), ולעומת זאת – הסדר ס-פ-ע-צ מופיע באיכה ב,ג,ד (וגם באיכה א' במגילה שנמצאה בקומראן[16]), בנוסח השבעים למשלי לא, וייתכן שגם בתהלים לד.[17]
.jpg)
כתובות בכתב העברי הקדום
גלריית תמונות על השתלשלות הכתב לאורך האלף הראשון לפני הספירה:
| כתובות בכתב עברי קדום מאזור ממלכת ישראל, מאות 10-8 לפנה"ס |
כתובות בכתב עברי קדום מאזור ממלכת יהודה, מאות 7-6 לפנה"ס |
כתובות בכתב עברי קדום מתקופת בית שני ואילך | |||
|---|---|---|---|---|---|
|
|
|
|
.jpg)
הכתב העברי הקדום במסורת הדורות
בעת העתיקה
|
![בימי הביניים]]](/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Shekel_from_third_year_of_the_first_Jewish-Roman_war.jpg)
ספרי המקרא שנכתבו בידי הנביאים קודם לתקופת בית ראשון ובמהלכה, נכתבו אל נכון בכתב העברי הקדום אשר היה הכתב היחיד לכתיבת שפת תושבי ממלכת יהודה ותושבי ממלכת ישראל באותה העת.[ה] משום כך הם הציעו שבמקורה נכתבה התורה בכתב המרובע, ובשלב מאוחר יותר (בעקבות חטאי העם, נמנע מהם הכתב המקודש, ועל כן) היא הוחלפה לכתב הפיניקי, ואם כן בבית שני היא "חזרה" לכתב המקורי, המרובע. גישה זו התקבלה כמעט על כל המקורות היהודיים בימי הביניים, וגם כיום היא פופולרית ביהדות האורתודוקסית, אך אפשרות זו של הקדמת השימוש בכתב היהודי המרובע בחצי אלף – אינה מתקבלת על הדעת עם הנתונים הפלאוגרפיים הידועים לנו כיום. ובכך ניתן להסביר חילופי אותיות שנמצאים במקרא הדומים אך ורק בכתב האלפבית העברי הקדום ולא באלפבית העברי המרובע[ט] המכנים את האלפבית העברי הקדום בשם "כתב עברי",[25] "כתב רעץ"[26] או "כתב ליבונאה",[25] ומייחסים אף הם את חידוש הכתב המרובע יחד עם הטמעת השימוש בלשון הארמית, למעשי עזרא הסופר: ”אמר מר זוטרא, ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי (=הכתב הקדום) ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית (=הכתב המרובע) ולשון ארמי”. שיטה זו היא לפי דעת התנא רבי יוסי ודעת האמורא מר זוטרא או מר עוקבא המוזכרים בשלושת המקורות שהוזכרו לעיל. דעה חולקת מובאת על ידי התנא רבי יהודה הנשיא, לפיו הכתב המרובע הוא הקדום ובו נתנה תורה, ואילו הכתב הפיניקי נקבע רק לאחר שהכתב המקורי "נשתכח" מהיהודים עקב חטאיהם, עד שהוא הוחזר על ידי עזרא.[י] ואילו התנא רבי אלעזר המודעי סבור שהכתב המרובע שימש מאז ומעולם, ואילו הכתב הפיניקי מעולם לא היה בשימוש. כמו כן מתאר התלמוד כיצד המשיך הכתב הקדום להיות בשימוש השומרונים: ”ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? אמר רב חסדא: כותאי. מאי "כתב עברית"? אמר רב חסדא: כתב ליבונאה”. ואכן, השומרונים המשיכו להשתמש באלפבית העברי הקדום, (והוא עדיין בשימוש אצלם), ואילו את הכתב המרובע, אותו אף הם ייחסו לעזרא – כינו בלעג "כתב עזרא הארור".[27] אזכור חז"לי נוסף בהקשר של שינוי הכתב הוא הציטוט הבא: ”אמר רבי ירמיה, ואיתימא, רבי חייא בר אבא: מנצפ"ך צופים אמרום”,[28] המתייחס להופעת האותיות הסופיות, שהחלה עם אימוץ הכתב הארמי והשינויים שחלו בכתיבתו, ולא הייתה קיימת קודם לכן בגרסה של האלפבית הקדום. גם המשנה ”כתב עברי, אינו מטמא את הידיים”[29] יכולה להתפרש כמתייחסת לכתב האלפבית הקדום (שעל פי חז"ל אין בו קדושה, בניגוד לכתב המרובע).[ה]
אגדה חז"לית אף מייחסת את מקור הכתב המרובע בכתב החידה "מנא מנא תקל ופרסין" המתואר בסיפור משתה בלשאצר בספר דניאל. על פי אגדת חז"ל זו, הכתובת המדוברת הייתה כתובה בכתב הארמי שלא היה ידוע עד אז, ודניאל בחוכמתו הצליח לפענח אותה, ומאז היא הפכה והתפתחה לכתב האומה הארמית-אשורית ואף היהודית.[30]
בימי הביניים
|
בדברי פרשני ימי הביניים אנו מוצאים שהם מזהים את הכתב העברי הקדום עם כתב השומרונים שהיה מוכר באותה העת ועם הכתב שהתנוסס על המטבעות מתקופת בית שני שהיו מוכרים להם. רב האי גאון (939–1038) מפרש את המאמר בתלמוד הבבלי "רבי (רבי יהודה הנשיא) אומר: בכתב אשורית נתנה תורה וכו' (סנהדרין ב"ב)": ”זה שבידינו עתה הוא אשורי, ושביד כותים וכתב שעל שקלי ישראל הוא רעץ”.[31] הרמב"ם (1138–1204) כתב באחת מתשובותיו: ”וממה שחייבים אתם לדעתו, שזה הכתב ר"ל כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה תורה כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש. ולא פסקו ישראל מלהישמר בזה, והיו אגרותיהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לבד, ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודש דברים של חול בכתב עברי, ולא תמצא כלל אות אחת מזה בכתב אשורי בדבר משאריות ישראל, לא בחריתת מטבע ולא בחריתת אבן, אלא כל זה בכתב עברי”.[32] הרמב"ן (המאה ה-13) בסוף פירושו לתורה כותב: ”ברכני ה' עד כה שבאתי לעכו ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד, ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדין סביב כתב מפותח באר היטב, והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד וכו' מן הצד האחד "שקל השקלים",[י"א] ומן הצד האחר "ירושלים הקדשה". ואומרים כי הצורות הם מקלו של אהרן שקדים ופרחים, והצורה השנית צנצנת המן. ושקלנו אותו בשלחנות ומשקלו עשרה כסף, והם חצי אונקיא שזכר רש"י. וכן ראיתי מן המטבע ההיא חצי השקל שהיו שוקלין לקרבנות”[33]
בדור הרנסאנס, עם עליית קרנן של הלשונות הקלאסיות וההתעסקות המחודשת בחקר הדקדוק, אנו מוצאים כבר התעסקות מפורטת למקורותיו של הכתב העברי והתחקות אחר צורתו. במאה השש עשרה מתאר רבי משה באסולה (1480–1560) בחיבורו "ספר מסעות" את צורת אותיות האלפבית השומרוני (ראו תמונה 1). את דבריו מביא גם רבי עזריה מן האדומים (1513–1578) במאמרו "על האותיות של כתב עבר הנהר ועל שקל הקודש",[34] שם הוא מצרף תעתיק של צורת האותיות (ראו תמונה 2). בנוסף הוא מתאר כי הוא ראה אף מטבע כמו זה שמתאר הרמב"ן עם כתובת בכתב עברי עתיק והוא מצרף תרשים של המטבע עם הכתובת ותיקון לקריאה שקרא הרמב"ן (ראו תמונה 3).[י"ב]
בעת החדשה
הדים לכתב העברי הקדום נשתמרו במסורות העת העתיקה בדברי הירונימוס וחז"ל, והכתב השומרוני שהיה ידוע לתושבי ארץ ישראל שבימי הביניים ולעולי הרגל שתרו בה – זוהה עם הכתב העברי הקדום, (על אף שהוא פיתוח מאוחר שלו, ואינו זהה לו למעשה). הדים משובשים שלו הגיעו לשמע האירופאים בשלהי ימי הביניים, אולם רק בראשית המאה ה-17, כשהגיעו לראשונה כתבי יד שומרוניים לאירופה, ניתן היה לחוקרים לעמוד על צורתו לראשונה בצורה ראויה.
כמו כן בראשית העת החדשה עלה העיסוק בנומיסמטיקה, ודבר קיומם של מטבעות עם כתובות עבריות עתיקות כמו גם פיניקיות הופץ ונחקר, (אם כי מטבעות עם כתובות עבריות היו ידועות כבר בימי הביניים). באותה התקופה התוודעו החוקרים גם לכתב הפיניקי באמצעות כתובות פלאוגרפיות שנחקקו על גבי מצבות ואבנים, ומאוחר יותר, בשלהי המאה התשע עשרה, עם התגברות החקר הארכאולוגי בארץ ישראל, התוודעו החוקרים גם לכתובות פלאוגרפיות עבריות כמו מצבת מישע (1868), כתובת השילוח (1880), לוח גזר (1908) ועוד רבים אחרים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רבקה גונן, תולדות הכתב העברי, (יוסף נווה עורך), ירושלים: הוצאת מוזיאון ישראל – אגף הנוער, משרד החינוך והתרבות – המרכזיות הפדגוגיות, תש"ל-1970.
- יוסף נווה, אותיות ותולדותיהן, סדרה: ספרייה ארכאולוגית, ירושלים: הוצאת כתר, 1979. (95 עמודים)
- יוסף נווה, ראשית תולדותיו של האלפבית, ירושלים: הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, מסת"ב 9652237086
- שמואל ייבין, תולדות הכתב העברי, ספר ראשון: עד חורבן בית ראשון, ירושלים: הוצאת החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, תרצ"ט 1939.
- שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, ירושלים: הוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק מסת"ב 9653426028
- פרופ' בנימין זאס, "כתב וכתובות בתקופת המקרא", בתוך: מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, יחידה 10, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1989. מסת"ב 9653024841
ספרות ארכאית
- רבי עזריה מן האדומים (1513-1578), אמרי בינה, פרק ט', עמ' 144, פרקים נ"ו-נ"ח, עמ' 449-470.
- רבי שאול הלוי מורטירה (1596-1660), גבעת שאול, מאמר ל"ד (פרשת שלח), וורשא תרס"ב 1902.
- רפאל קירכהיים, "שער הכתב" ו"מכתב משד"ל למחבר", בתוך: כרמי שומרון – פתיחה למסכת כותים, 1851
- שד"ל, "הכתב העברי", מחקרי היהדות א,א, תרע"ג. (עמודים 126-134) (נדפס גם בכרמי שומרון, ומהם בפנינים)
- יעקב בכרך, ספר היחש לכתב אשורי ולתולדותיו הנקודות והטעמים, וורשא תרי"ד 1854.
- מנחם מנדל כשר, ספר כתב התורה ואותיותיה, בתוך: תורה שלמה, כרך 29, חלק ראשון – "ספר התורה בכתב עברי ואשורי". ירושלים: הוצאת "בית תורה שלמה", תשל"ח 1927. עמ' א-עד. (תצוגה חלקית, באתר אוצר החכמה)
- אורלי גולדווסר, יציאת מצרים של הכתב, באתר הארץ, 12.04.2012
מונוגרפיות
- שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב; אסופת כתובות מארץ-ישראל ומממלכות עבר הירדן מימי בית ראשון, כרך כ"א, סדרת "ספריית האנציקלופדיה המקראית", ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשס"ה 2005, מסת"ב 9653428861 (465 עמודים) סקירה בהארץ
- Corpus inscriptionum Iudaeae/Palestinae. [5]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: ביאור:הכתב העברי הקדום - אנתולוגיה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלפבית עברי עתיק |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כתובות בכתב עברי עתיק |
- "הכתב העברי העתיק", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- נעמי עמית, הכתב והכתיבה בתקופת המקרא, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- "הכתב העברי הקדום" – תצוגה נושאית באגף לארכאולוגיה במוזיאון ישראל, ירושלים.
- הכתב העברי העתיק – בהשוואה למגוון שפות
- כתובות עבריות עתיקות בארץ ישראל באתר "עידן התנ"ך"
- כתובות קדומות – עד ימי התלמוד, "קדמונינו".
- Old Hebrew באתר ancient scripts (באנגלית)
- Aramaic/Proto-Hebrew alphabet באתר omniglot
- מבוא לאפיגרפיה עברית ויהודית, שיעור לדוגמה מאת ד"ר חגי משגב, באתר מכללת הרצוג
- אורלי גולדווסר, יציאת מצרים של הכתב, באתר הארץ, 12.04.2012
- אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ', מתי חדלו מלהשתמש בכתב העברי העתיק?, בתוך: תולדות היהודים בארץ ישראל, באתר היברובוקס
ביאורים
- ^ במאה התשיעית לפני הספירה. זאת אנו למדים מהכתב של מצבת מישע המואבית הכתובה בנוסח העברי. אולם מהמאה ה-7 לפנה"ס עד המאה ה-6 לפנה"ס ניכרת כבר השפעה ארמית על הכתב המואבי (והאדומי).[1]
- ^ הפלשתים אמצו את הכתב העברי משכניהם ביהודה, וייתכן שהוסיפו לו מאפיינים מקומיים בהשפעה פיניקית. בנוסף נפוץ בפלשת הכתב הארמי ששימש את רשויות השלטון האשורי שם, כמו כן נמצאה גם כתובת בכתב לא ידוע שטרם פוענח, המזכיר את הכתב הליניארי.[1]
- ^ כתב זה מכונה בכתבי חז"ל "כתב אשורי"; בספרות המחקרית הוא מכונה "כתב מרובע" או "כתב יהודי".
- ^ בתחילה דימו החוקרים למצוא הבדל בזנב הי'
בין הכתב שבשימוש תושבי ממלכת הצפון (שומרון) לבין הכתב שבשימוש תושבי ממלכת הדרום (יהודה), אולם בגילוי כתובות ערד (שבדרום) נוכחו החוקרים לראות שהצורה ה'צפונית' הייתה בשימוש אף בדרום.[13]
- ^ 5.0 5.1 אם כי ישנן גישות מסורתיות האוחזות בדעה לפיה התורה או לוחות הברית נכתבו במקורם (בעת מתן תורה בהר סיני, לפי הגישה המסורתית) בכתב המרובע (המכונה במקורות הרבניים: "כתב אשורי"). גישה זו צמחה מבעיה תאולוגית; מאחר שההלכה היהודית מייחסת קדושה לכתב המרובע, כיצד ייתכן שתהיה קדושה לכתב שהוא אינו הכתב המקורי, אלא חידוש מאוחר? ויתרה מזאת, לכתב העברי הקדום, המקורי לכאורה, אין כל קדושה? וכדברי שד"ל: ”[...] אין לתמוה אם קצת מחכמי המשנה והתלמוד התקוממו נגד השמועה הזאת, ואמרו: 'כתב זה לא נשתנה כל עיקר', כי הדבר מובן מאליו שהתחכמו להסיר מכשול מלפני ההמון, כי היות תורתנו כתובה בכתב משונה מהכתב אשר בו כתבה משה – יהיה לזרא לחלושי הדעת”[18]
- ^ הראשון שהעלה למעשה הצעה זו הוא שד"ל, שהגיע למסקנה לגבי מילים רבות במקרא כי נערכו בהן חילופי אותיות; את חילופי האותיות לא יכול היה להסביר בדמיון באלפבית העברי המודרני, ומשום כך הוא בחר לצדד בדעה התלמודית שבעבר נהג כתב אחר, על אף שבזמנו אימצו כולם, ביהדות ואף בנצרות שמחוצה לה, את הדעה האחרת בתלמוד הטוענת לקדמותו של האלפבית המודרני. ראו: שד"ל, במכתב המודפס בסוף החיבור "כרמי שומרון" לרפאל קירכהיים, ט' סיון תרי"א (9 ביוני 1851), פדובה, עמ' 106–109
שגיאות פרמטריות בתבנית:גוגל ספרים
פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים ([1] באתר "גוגל ספרים"
)
- ^ תופעה זו תוארה כבר על ידי הירונימוס בהקדמתו לספר שמואל בתרגום הוולגטה שלו: "Helmeted Introduction". (תרגום חופשי לעברית: "ואנו מוצאים במגילות יווניות שבידינו כיום את שם-הארבע-אותיות של האל הכתוב באותם אותיות עבריות עתיקות". תרגום לאנגלית באתר Christian Classics Ethereal Library). ואכן, במגילות הגנוזות שנמצאו במערות קומראן ניתן היה להבחין בתופעה זו (ראו תמונה 2).
- ^ התייחסות לכתב היתדות הבבלי למשל (ניב דרומי של האכדית), נמצאת במקרא בספר דניאל: ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ [...] לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל [...] יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין-בָּהֶם כָּל-מאוּם [...] וּלְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים” (דניאל, א', ד').[21]
- ^ למשל האותיות א/ת מתחלפות באלפבית העברי הקדום (בעיקר בווריאציה השומרונית:
), ולסיבה זו תולים חוקרי נוסח המקרא למשל את חילופי הכתיב "אצבן"/"תצבן" בין נוסח המסורה ותרגום השבעים (Θασοβὰν) לבראשית, מ"ו, ט"ז.[19][ו]
מבין המגילות הגנוזות שנמצאו במערות קומראן נמצאו מגילות, המתוארכות למאות 3-2 לפנה"ס, הכתובות בכתב העברי הקדום (ומסומנות על ידי החוקרים: "paleo"). כמו כן בכמה וכמה כתבי יד מקראיים מהעת העתיקה, הן עבריים (בכתב הארמי, המרובע) והן יווניים, נהג הסופר לכתוב באותיות הכתב העברי הקדום את השם "א-ל" (
) או את השם "י-ה-ו-ה" (
) (ראו תמונה 2).[ז][20]
במטבעות שהוטבעו על ידי החשמונאים נעשה שימוש באותיות האלפבית העברי הקדום (ראו תמונה 3), ואולי בעקבותיהם, נעשה שימוש במטבעות המרד הגדול (ראו תמונה 4) ובמטבעות מרד בר כוכבא (ראו תמונה 5) בכתב העברי הקדום, על אף שבאותה העת כבר פשט הכתב הארמי, המרובע.
אולם למרות כל זאת, אין במקרא עצמו או אף בספרות היהודית של תקופת בית שני כל התייחסות לכתב של אותה התקופה,[ח]
כמו גם לאימוץ הכתב הארמי בתקופה הפרסית, בתקופת הבית השני. (לשינוי השפה לעומת זאת אנו עדים על ידי חיבורים שנכתבו בארמית; ספר דניאל וספר עזרא ונחמיה, כמו גם מילים ארמיות (ופרסיות) שחדרו לשאר ספרי המקרא).
התייחסות מוקדמת לשינוי הכתב אנו מוצאים בדברי אבות הכנסייה מהמאות הראשונות לספירה; כך למשל אוסביוס (263?–339) כתב ב"כרוניקות" כי עזרא הסופר החליף את הכתב העברי.[22]
כמו כן, הירונימוס בהקדמתו לספר שמואל מייחס את החלפת הכתב לעזרא הסופר.[23]
מסורת זו חוזרת אף בדברי התנאים והאמוראים,[24], בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א עמוד ב', ובתלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ט'. להשוואה סינופטית בין שלושת המקורות ראו הכתב העברי הקדום – אנתולוגיה). לסקירה של הספרות הרבנית בנושא ראו את המאמר בשיעור על כתב עברי (עתיק), באתר ישיבה.
- ^ דעה זו אינה מתיישבת עם הנתונים ההיסטוריים והארכאולוגיים, ואף נדחתה על ידי חלק מההוגים הרבניים, וכדברי רבי יוסף אלבו (1380-1444) ”ואף אם תאמר שהוא (=רבי יהודה הנשיא) חולק בזה, ידוע הוא שאין דברי רבי שהוא יחיד במקום דברי חכמים כלום” (ספר העיקרים מאמר שלישי, פרק ט"ז).
- ^ ראו בהמשך בדבריו של רבי עזריה מן האדומים בהמשך, המעמיד אותו על טעותו, וקורא: "שקל ישראל"
- ^ שקל ישראל במקום שקל השקלים, כמו כן את הכיתוב "ש ד" הוא מציע לקרוא כ"שקל דוד", אולם זוהי טעות, ויש לקרוא זאת "ש ג" שמשמעותו היא "שנה ג' [למרד]"[דרוש מקור]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 פרופ' בנימין זאס, "השפעת הכתב העברי והארמי על שכנותיה של ישראל]", בתוך: מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, יחידה 10, סעיף 10.2.5.1, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1989. מסת"ב 9653024841, עמ' 23
שגיאות פרמטריות בתבנית:גוגל ספרים
פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים ([2] באתר "גוגל ספרים")
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א עמוד ב'.
- ^ חידושי הריטב"א, מסכת מגילה דף ב' עמוד ב'; חידושי הר"ן, מסכת סנהדרין דף כ"א, עמוד ב.
- ^ על עין יעקב סנהדרין דף כא עמוד ב.
- ^ וראו עוד הרחבת המהר"ל בספרק תפארת ישראל פרק סד.
- ^ תפארת ישראל, סימן ס"ד
- ^ ספר העיקרים מאמר שלישי פרק טז.
- ^ פרק ל"ח אות קנ"ד.
- ^ שו"ת הרדב"ז חלק ג' תשובה תמ"ו.
- ^ ספר הערוך, ערך כתב.
- ^ תשובות הגאונים הרכבי, סימן כ"ט
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'.
- ^ יוסף נוה, ספר השומרונים, עמ' 374
- ^ יוסף נוה, על כתבם וכתובותיהם של השומרונים בעת העתיקה, ספר השומרונים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי ורשות העתיקות, תשס"ב, עמ' 372-381
- ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, עמ' 225–228, 238
- ^ Carol L. Meyers, Michael Patrick O'Connor, The Word of the Lord Shall Go Forth: Essays in Honor of David Noel Freedman in Celebration of His Sixtieth Birthday, Eisenbrauns, 1983. (באנגלית)
- ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים: הוצאת כרמל, 2006. עמ' 318
- ^ שד"ל, במכתב המודפס בסוף החיבור "כרמי שומרון" לרפאל קירכהיים, עמ' 106
שגיאות פרמטריות בתבנית:גוגל ספרים
פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים ([3] באתר "גוגל ספרים")
- ^ משה צפור, תרגום השבעים לבראשית, אוניברסיטת בר-אילן, 2005, עמ' 568
שגיאות פרמטריות בתבנית:גוגל ספרים
פרמטרי חובה [ 2 ] חסרים ([4] באתר "גוגל ספרים")
- ^ טוביה וכסלר, צפונות במסורת ישראל, הוצאת ראובן מס, 1968. עמ' 131 עמ' 131.
- ^ ד"ר מאיר מלול, "עולם התנ"ך – דניאל, עזרא ונחמיה", עורך: אוריאל רפפורט, עמ' 25–26
- ^ הנוסח הארמני יצא לאור בספר: Eusebii ... Chronicon bipartitum, ex Arm. textu in Lat. conversum, adnotationibus auctum, Gr. fragmentis exornatum, opera J.B. Aucher, עורך: Mkrtič Augerean, בשנת 1818. עמ' 190 (עם תרגום ללטינית). לתרגומים באנגלית ראו את תרגומו של Andrew Smith (2008) Chronicon, Book 1; the Hebrews, [p125, ואת תרגומו של Robert Bedrosian (2008) Chronicle, Book 1; the Hebrews, [41 באתר The Tertullian Project
- ^ הירונימוס, בהקדמתו לספר שמואל בתרגום הוולגטה שלו: "Helmeted Introduction". (תרגום לאנגלית באתר Christian Classics Ethereal Library).
- ^ למקורות, ראו: בתוספתא סנהדרין ד ה
- ^ 25.0 25.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ט'
- ^ מכתבו של שד"ל המודפס בספרו של רפאל קירכהיים, כרמי שומרון עמ' 111.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ד עמוד א', מסכת מגילה, דף ב' עמוד ב', ובמדרש רבה בנוסח אחר: ”אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: "מנצפ"ך צופים אמרום הלכה למשה מסיני". רבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר: "מה שהתקינו הצופים"” (בראשית רבה, פרשה א', פסקה י"א]).
- ^ משנה, מסכת ידים, פרק ד', משנה ה'
- ^ מקור לאגדה זו: תוספתא סנהדרין ד ה; ובמקבילות: תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ט'. אף כי הכתב הארמי התפתח כבר במאה השמינית לפנה"ס, מאות שנים לפני זמנם של דניאל ובלשאצר, ובניגוד לנאמר באגדת חז"ל זו.
- ^ רב האי גאון בפירושו למסכת ידיים, קובץ מעשי ידי גאונים קדמונים, ברלין 1856.
- ^ תשובות הרמב"ם, מהדורת יהושע בלאו, חלק ב', סימן רסח, עמ' 513, ירושלים תש"כ 1960. (תעתיק הנוסח הערבי עם תרגום לעברית). תשובה ז' במהדורת ליפסיה, 1861.
- ^ מקורות נוספים בפרשני ימי הביניים המתייחסים לכתב העברי הקדום הם: רש"י בפירושו לסנהדרין דף כ"א עמוד ב' והרמב"ם בפירושו למשנה (ידיים ד')
- ^ אמרי בינה, פרק נו (מהדורת וילנא, תרכ"ו 1866, עמ' 450), החלק השלישי שבספרו "מאור עיניים"
| כתב עברי | ||
|---|---|---|
| מערכות אלפבית | אלפבית פרוטו-כנעני • אלפבית פיניקי • אלפבית עברי עתיק • אלפבית ארמי • אלפבית עברי | |
| וריאציות של אלפבית עברי | כתב רש"י • כתב סת"ם • כתב רהוט • סוליטריאו | |
| שונות | כתיב עברי • ליטון של עברית • טעמי המקרא • אותיות מנצפ"ך • גרש • אם קריאה • הגיית העברית • גימטריה | |
| ניקוד | ניקוד טברני • ניקוד בבלי • ניקוד ארץ־ישראלי • ניקוד ארצישראלי-טברני • ניקוד שומרוני • ניקוד העברית בת ימינו • כתיב מלא | |
| גופנים עבריים | דוד • אריאל • פרנק-ריהל • קורן • מרים • נרקיס • חיים • דרוגולין • הדסה • הצבי • כתב רש"י • סת"ם • שלום • ירושלמי • וילנא • אלף | |
| אלפבית עברי | א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת | |
| שפות הנכתבות בכתב עברי | עברית • ארמית • יידיש • ערבית יהודית • לאדינו | |
25894969הכתב העברי הקדום