נומיסמטיקה

נוּמִיסְמַטִיקַה (באנגלית: Numismatics) היא מדע העוסק במחקר הכסף ועברו ההיסטורי, הכלכלי והגאוגרפי על צורותיו השונות. מקור המילה מיוונית עתיקה: νόμισμα (בתעתיק לטיני: numisma), שפירושה מטבע.

ראשית הנומיסמטיקה הייתה באיסוף מטבעות, ורק במאת השנים האחרונות הפך לענף מדעי בעל השלכות משמעותיות על ההיסטוריה, תולדות האמנות ועוד.

כיום ענפים נוספים שייכים לו כמו תולדות שטרי הכסף, מדליות ועיטורים, ניירות ערך, ושטרי חוב.

היסטוריה של הכסף

ערך מורחב – היסטוריה של הכסף

לאורך ההיסטוריה חומרים רבים שימשו ליצירת כסף, ממתכות יקרות ונדירות באופן טבעי, קונכיות כגון פי הכושי, ועד לכסף מלאכותי לחלוטין, הנקרא כסף פיאט, דוגמת שטרות כסף.

כסף מודרני ורוב הכסף העתיק, הוא למעשה אסימון מתכת יקרה או לא יקרה עליו טבעו סממנים המצביעים על הגוף המנפיק. שטרות כסף הם הסוג הנפוץ ביותר של כסף פיזי בעת החדשה. מתכות הזהב והכסף שומרות על הרבה מהתכונות של הכסף, כמו תנודתיות והיצע מוגבל. עם זאתהן אינן מונפקות בידי רשות ממלכתית שולטת.

ההיסטוריה של איסוף מטבעות

איסוף מטבעות היה קיים כבר בימי קדם. על פי תיעוד היסטורי, אוגוסטוס קיסר היה נותן מטבעות, כולל מטבעות קדומים וזרים כמתנות בחג הסאטורנליה.

פרנצ'סקו פטרארקה, מלומד איטלקי. ממבשרי הרנסאנס האיטלקי ואבי ההומניזם, כתב שלעיתים קרובות פנו אליו כורמים עם מטבעות עתיקים, וביקשו ממנו לקנות אותם או לזהות את השליט הטבוע עליהם. פטרארקה נחשב לאספן מטבעות בתקופת הרנסאנס, והציג אוסף של מטבעות רומיים לקיסר קרל הרביעי ב-1355.

הספר הראשון על מטבעות פורסם בידי גיום בודה, בשנת 1514^[1] ושמו "De Asse et Partibus". בתקופת הרנסאנס המוקדמת בני המלוכה והאצולה האירופית אספו מטבעות עתיקים. גם האפיפיור בוניפקיוס השמיני, הקיסר מקסימיליאן מהאימפריה הרומית ה"קדושה", לואי ה-14 מלך צרפת, פרדיננד הראשון, יואכים השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג שהקים אוסף מטבעות בברלין והנרי הרביעי מצרפת, אספו מטבעות. לכן הנומיסמטיקה של תקופות העבר נקראה "תחביב המלכים".

רק במאה ה-19 החלו לקום אגודות מקצועיות בתחום. בשנת 1836 נוסדה החברה הנומיסמטית הבריטית המלכותית, אשר החלה לפרסם כתב עת שהפך לכרוניקה הנומיסמטית. האגודה האמריקנית לנומיסמטיקה נוסדה בשנת 1858 ובשנת 1866 החלה לפרסם את כתב העת "American Journal of Numismatics".

בשנת 1931 השיקה האקדמיה הבריטית את ההוצאה לאור של קטלוג מטבעות יוון העתיקה "Sylloge Nummorum Graecorum", שהיה לראשון מבין הכרכים הרבים הבאים על מטבעות עתיקים מן העולם. הכרך על מטבעות האי הבריטי פורסם ב-1958.

רק במאה ה-20 המטבעות העתיקים זכו להכרה הראויה להם כממצא ארכאולוגי, חוקרים כמו גווידו וברוק מהמוזיאון לתולדות האמנות בווינה הבינו את ערכם עבור תיארוך שכבות ואתרים ארכאולוגיים. לאחר מלחמת העולם השנייה הושק בגרמניה פרויקט, "Fundmünzen der Antike" (ממצאי מטבעות מהתקופה הקלאסית), שמטרתו לרשום כל מטבע שנמצא בגרמניה.תובנה שאומצה במדינות רבות נוספות.

בשנת 1838 הוקם במטבעה האמריקאית אוסף מטבעות. הנומיסמטיקה התפתחה המהלך המאה ה-19 גם בסין.

בישראל

החברה הנומיסמטית לישראל, נוסדה ב־10 במאי 1945^[2]. בין המייסדים היו יוסף מישן, אריה קינדלר וליאו קדמן.^[3]

בקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל ברשות העתיקות, נמצא הענף למטבעות שמקורם בחפירות ארכאולוגיות בארץ ובו מיליוני מטבעות^[4]. מטבעות אלה מוצאם בחפירות ארכאולוגיות. בהיות ארץ ישראל שטח מעבר בין אסיה, אירופה ואפריקה, והיות והארץ נכבשה פעמים רבותה בידי שליטים שונים, ממצאי המטבעות בה מרובים ומגוונים עד מאד. לא אחת מטיילים ברחבי הארץ מוצאים מטבעות^[5] ועל פי חוק, אלה מועברים אל רשות העתיקות. קורה ששודדי עתיקות נתפשים מחפשים מטבעות באמצעות גלאי מתכות, דבר שהוא אינו חוקי, וכאשר הם נתפשים המטבעות מועברים לרשות העתיקות^[6]. מרבית המטבעות הקדומים נמצאו במטמונים מתקופות שונות בעיקר בעיתות מלחמה או מרד כאשר אנשים חוששים לכספם ומעדיפים לטומנו במקומות מחבוא כדי לבוא ולקחת את המטמון לכשיעבור זעם. אולם לא אחת אינם באים מטעמי המלחמה וכך אנו מוצאים מטבעות חשובים במטמונים, למשל ממלחמת היהודים ברומאים או מרידות אחרות. מטמונים רבים ידועים מתקופות השושלות השונות של השלטון המוסלמי, כאלה נחשפו למשל^[7], ברמלה^[8], בקיסריה^[9], בטבריה^[10], סמוך להכותל המערבי^[11], ביבנה, ובמקומות נוספים^[12]. גם בים ניתן למצוא מטבעות עקב טביעתן של כלי שיט בעת העתיקה, כאלה נמצא כמובן מול החופים, בעיקר באזור קיסריה^[13].