אורי ליפשיץ

אורי ליפשיץ

אורי ליפשיץ (1980)
לידה	1936 גבעת השלושה, ישראל
פטירה	28 במאי 2011 (בגיל 75 בערך) תל אביב-יפו, ישראל
לאום	ישראלי
תחום יצירה	ציור, פיסול

אורי ליפשיץ (1936 - 28 במאי 2011) היה צייר, פסל ואמן ישראלי. במהלך השנים הרבה ליפשיץ לעסוק ביצירת הדפסים בטכניקות התחריט.

ביוגרפיה

אורי ליפשיץ נולד וגדל בקיבוץ גבעת השלושה, ובנעוריו לא השתתף במסגרות ללימודי אמנות והיה לאוטודידקט במידה רבה.

בצבא שירת בבפלוגה א' (סיירת צחנים) של גדוד 890, תחת פיקודו של מאיר הר-ציון ושל המג״ד אריאל שרון. ליפשיץ השתתף בפעולות התגמול ובמלחמת סיני הוא נלחם בקרב המיתלה ואף נפצע, מה שהוביל לשחרורו בשנת 1956. לאחר שחרורו החל להתמקצע באמנות.

ליפשיץ סלד ממסגרות ללימודי אמנות ואף התבטא כנגדם לא פעם, ולמרות זאת, כן השתתף לפרקים קצרים במספר מסגרות לימוד - הן כתלמיד והן כמורה. במשך שנה (1952) היה ליפשיץ חבר במחזור הראשון של סמינר הקיבוצים באורנים. ליפשיץ למד ציור בהדרכתו של מרסל ינקו, פיסול בהדרכת דב פייגין ופסיפס בהדרכת פרלי פלציג. ב-1959, השתתף בקורס ציור קצר בהדרכת חיים קיוה בקיבוץ נען. שם הכיר את אשתו הראשונה, בת הקיבוץ אביבה, עמה נולדו לו שלושה ילדים.

בשנת 1963, למד ליפשיץ את טכניקת התחריט מטוביה בארי והתנסה בכך בסדנה של דניאל פרלטה בכפר סאלד.

במהלך שנות ה-60 וה-70 זכה האמן להכרה רבה ושמו היה מוכר בקרב הבוהמה התל אביבית. הוא היה פעיל במסגרות אמנותיות שונות, כגון: ״תצפי״ת״ ו״עשר+״. עבודותיו מתקופה זו מתאפיינות בסגנון אבסטרקטי אקספרסיוניסטי. בנוסף, באמצע שנות ה-60, החלו להופיע בעבודותיו ייצוגים פיגורטיביים. תוכנם היה לעיתים פוליטי, כגון סדרת ציורי ״כפר קאסם״ מ-1965.

בשנת 1966, התגרשו הוא ואביבה, והוא החליט לעבור לתל אביב.

בשנת 1969, הוא הציג את יצירתו בתערוכת יחיד במוזיאון ישראל.

בשנת 1970, השתתף ליפשיץ בביאנלה בסאו-פאולו ושם זכה לציון לשבח. כמו כן, באותה השנה הוא גם נישא לעדה, אשתו השנייה, ויחד עמה עבר להתגורר ביפו. לזוג שלושה ילדים גם כן.

בשנת 1974, הוא הציג תערוכת יחיד נוספת, הפעם במוזיאון תל אביב. אולם, פרט לתערוכות אלה, ועל אף המצאות עבודותיו באוספי המוזיאונים, לא זכה האמן לתערוכות יחיד מוזיאליות נוספות.

במהלך שנות ה-70 בילה האמן את זמנו בין תל אביב-יפו לבין ספרד. שם המשיך האמן ביצירה פרודוקטיבית וייצר מספר רב של ציורים, כגון הסדרות: ״על פי גויה״, ״על פי ולאסקז״ ו״על פי ורמיר״. על כך נוספו סדרות תחריטים רבות, כגון: ״הסיפורים הנוצריים״, ״הסעודה האחרונה״ ו״צליבות״.

בשנת 1982, הכיר את אשתו השלישית - דורית. עמה, וביחד עם ילדם המשותף, התגורר ליפשיץ בדירה בנווה צדק עד יומו האחרון.

לעומת העניין הרב אליו זכה האמן בשנות ה-60 וה-70, בהמשך דרכו המקצועית נתקל במה שגדעון עפרת כינה "חרם בלתי רשמי של הממסד האמנותי". הערותיו הפוגעניות כנגד נשים, נכים ומזרחים הובילו במידה רבה להדרת האמן מליבו של שדה האמנות.

לאחר פרסום ראיון בעיתון "הארץ", מ-16 באוקטובר 1998, בו התבטא האמן בפרובוקטיביות כנגד קבוצות מוחלשות התעוררה אף מחאה ציבורית כנגדו. לאחר הצגת עבודותיו בבית המשפט העליון בירושלים באותה שנה, התבטא שר החינוך, יצחק לוי, כנגד דברי האמן והגדירם כ״אנטי-אנושיות, גזעניות ונאציות”. בנוסף התקיימה הפגנה מול מבנה בית המשפט עם הקריאה להסרת עבודותיו. ליפשיץ התנצל לא פעם על התבטאויותיו ולאחר פרסום אותו ראיון שערורייתי פרסם התנצלות רשמית ב״הארץ״: "למקרא הכתבה הצטערתי וכעסתי מאד. אני מבין שדברי פגעו באנשים רבים. לא התכוונתי לפגוע באיש או בקבוצה כלשהי או להסית נגדם. טעיתי, אני מתנצל בכנות."

האוצרת גליה בר אור מייחסת את גישתו הבוטה ונטייתו לדון בנושאים שעלולים להרחיקו מאהדת הקהל כגורם ראשי לחשיבותו כאמן: ״אני התרשמתי שהכוח שלו נשמר כל העת באופן שבו שיקף מגמות שהתפתחו בחברה הישראלית. הוא תקף בצורה ישירה מצבים אקטואליים ושיקף חזות קשה מבחינת ערכים, זהות, אופי החברה. את האלימות הבוטה, את הפשיזם, דברים שעולים לא רק מהדימויים בעבודות אלא גם מהחומרים שלהן ומהצירופים שלהן. זה לא מצא חן בעיני המעגל האנין של האמנות, החוג הפנימי, שלא עסק בהתמודדות אקטואלית״.

החל משנות ה-90 החלו ציוריו להתמקד בציור בסגנון אקספרסיבי ובו ייצוגים של מחאה חברתית ופוליטית. דיוקנאות רבים ממלאים את עזבונו משנים אלו. כך סדרת ה״נואמים״ מ-1988 - 1990, בהם צייר דמויות מרכזיות מהימין הפוליטי, ציורי פקידי ביורוקרטיה מ-1997 וסדרת תחריטי אנשי בית המשפט מ-1999. בשנות ה-2000 המשיך בקו הפוליטי. ב-2001 צייר סדרת דיוקנאות ראשי ממשלה ישראלים והציגם בגלריית מכון אבני, ב-2002 ייצר את סדרת ״האינתיפאדה השנייה״ וב-2004 התפרסם הספר, בעריכת האמן, "אורי ליפשיץ: שלטון”.

ב-28 במאי 2011, נפטר אורי ליפשיץ בעקבות מחלה קשה. האמן, שהיה בן 75 במותו, נטמן בקיבוץ גבעת השלושה.

בשנת 2016 הוצגו 150 עבודות של האמן מתקופות שונות במהלך הקריירה. תערוכת רטרוספקטיבה במוזיאון הרצליה, באוצרות איה לוריא ואורי דרומר, הוקמה לציון חמש שנים למותו של האמן והייתה לגדולה מתערוכותיו של ליפשיץ. ריבוי התמונות מאפשר להרהר בדמותו של האמן. על אף שאיפתו של ליפשיץ ליצירת אמנות ״אינדקס״, אובייקטיבית, המשולה למפתח אינפורמטיבי על העולם, משיכות המכחול האקספרסיביות ונושאי הציור האלימים מבטאים גישה סובייקטיבית אמנותית.

מהיצירות משתקפת דמותו של ליפשיץ, לדברי גליה יהב, ומתגלה כ״נציג מובהק של גבריוּת ישראלית, שוביניסטית ואלימה.״ יהב טוענת שהאלימות בוקעת מפני הציורים, ״פעם ככה ופעם ככה״.

מלבד דמות האמן, פניה של המדינה נחשפות בתערוכה, כפועל יוצא של גישתו הטוטאלית ולא מתפשרת של ליפשיץ. תוכן היצירות הוא קשה לרוב ומתכתב עם המופיע בעיתוני הבוקר. כך כותב יונתן הירשפלד על שיטת עבודתו של האמן: ״אופן הפעולה הזה, לקחת את הזמן, את הבר-חלוף, את העיתון (מלשון עת), ולהניח אותו על הבד (כהדפסה, כמצע), ולא באופן חד-פעמי, כחיוויי על אירוע ספציפי, אלא לאורך שנים, כשמגוון הנושאים נע משופטים ודירקטורים דרך האינתיפאדה או קבצנים וזקנים, דרך הפינוי מגוש קטיף ועד המלחמה בגיאורגיה, הוא אופן פעולה שתכליתו להעביר את ההוויה דרך הזמן ולהפוך אותה לסובייקטיבית, לאמנות, ובכך לממשית.״ ביצירות מתגלה דמותו הישראלית המייצגת של האמן ובד בבד אירועי מפתח קשים של ההוויה הישראלית.

איור ספרים

• יאיר הורביץ, יונייקה, (ספור), רישום : אורי ליפשיץ, הוצאת עקד, תל אביב, תש"ל, 1969.
• עמוס קינן, שואה 2, 1971.
• סיהאם דאוד, אני אוהבת בדיו לבנה, ספרית פועלים, 1981.
• ש"י עגנון, סיפורי הבעש"ט, שוקן, 1987.
• יוסי בנאי, מסיפורי אברם סוראמלו, זמורה ביתן, 1994.
• נתן זהבי, על גדות הביוב, כנרת זמורה ביתן, 1995.
• ניסן טיקוצינסקי, ציפיתי לך הערב, גוונים, 1996.
• אלדד גלאור ויוחאי גולד, אני המלחמה, חלונות, 1998.
• אהרן אמיר, פלשת, 2003.
• מיכל סנונית, שאהבה נפשי, 2009.

תערוכות

תערוכות יחיד

• 1960 - ״ציורים מופשטים-ליריים״, מרתף-גלריה עקד, תל אביב.
• 1962 - ״ציורים מופשטים סמי-גאומטריים״, גלריה יהודית, תל אביב.
• 1962 - ״ציורים מופשטים״, גלריה 220, תל אביב.
• 1965 - ״הדים לתועבה״, גלריה רינה, ירושלים.
• 1966 - ללא כותרת, גלריה מסדה, תל אביב.
• 1966 - ״ציורי סכיזופרניה״, קונסטנט מונסט, אמסטרדם.
• 1967 - ״ציורי סכיזופרניה״, גלריה בית תרבות אמריקה-ישראל, ניו-יורק.
• 1968 - ללא כותרת, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1969 - ללא כותרת, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1969 - ללא כותרת, מוזיאון ישראל, ירושלים.
• 1969 - ״אדם ומראה״, גלריה בינט, תל אביב.
• 1970 - ללא כותרת, גלריה גורדון.
• 1970 - ״מיסטר רבינוביץ״, גלריה גולדמן, תל אביב.
• 1971 - ללא כותרת, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1972 - ״ציורים ותחריטים מספרד״, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1974 - ״ציורים, רישומים, תחריטים״, מוזיאון תל אביב, תל אביב.
• 1974 - תערוכת תחריטים, ללא כותרת, גלריה בינט, תל אביב.
• 1974 - ללא כותרת, גלריה הצריף, חיפה.
• 1974 - ללא כותרת, גלריה לים, תל אביב.
• 1974 - תערוכת תחריטים, הגלריה הקטנה, ירושלים.
• 1975 - ללא כותרת, בית האמנים, תל אביב.
• 1975 - ללא כותרת, גלריה גבעון, תל אביב.
• 1976 - ללא כותרת, גלריה גבעון, תל אביב.
• 1976 - ללא כותרת, גלריה קירשטיין, תל אביב.
• 1976 - תערוכת רישומים, ללא כותרת, גלריה דניה, חיפה.
• 1978 - ללא כותרת, גלריה קירשטיין, תל אביב.
• 1978 - ללא כותרת, גלריה 13 1/2, יפו.
• 1978 - ללא כותרת, מוזיאון עין חרוד בשיתוף עם גלריה גבעון, תל אביב.
• 1979 - ״סליחה״, גלריה גבעון, תל אביב.
• 1980 - ״ציורי זלילה, קבורה, וידויים ועוד״, תערוכה משותפת בגלריה טבעון ובגלריה נלי אמן, תל אביב
• 1980 - תערוכה רטרוספקטיבית נודדת מטעם ״אמנות לעם״.
• 1981 - ללא כותרת, גלריה אלון, ירושלים.
• 1982 - ללא כותרת, גלריה ארטא, ירושלים.
• 1983 - ״בית המטבחיים״, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1984 - ״ציורי מלמד״, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1985 - ״ציורי אינפוזיות וליאורה״, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1985 - ״האלמנה השחורה״, קמרה אובסקורה, תל אביב.
• 1986 - ללא כותרת, בית רמי ואורי, אשדות יעקב מאוחד.
• 1987 - תערוכה רטרוספקטיבית של הדפסים, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1987 - ״איש ליד מכונה״, המוזיאון הפתוח, תפן.
• 1989 - ״רבינוביץ'״, סדנת האמנים, ירושלים.
• 1990 - ללא כותרת, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1991 - תערוכת ציור ופיסול, סדנת האמנים, תל אביב.
• 1991 - ״חיות בית״, בית הסופר, תל אביב.
• 1991 - ״חיות בית״, גלריה עירונית, כפר סבא.
• 1991 - ״חיות בית״, מוזיאון רמת גן, רמת גן.
• 1992 - ״פרוטזות״, גלריית מכון אבני, תל אביב.
• 1992 - ״נואמים״, גלריה ויצמן, באר שבע.
• 1992 - ״מהווי הכנסת״, משכן כנסת ישראל, ירושלים.
• 1993 - תערוכת הדפסים, גלריה יורק, רמת השרון.
• 1993 - ללא כותרת, בית המלין, תל אביב.
• 1993 - ״ווער האט דיר געהיסען אריינפארען”, אוניברסיטת חיפה, חיפה.
• 1995 - תערוכה לכבוד צאת הספר ״אורי ליפשיץ: אינדקס 1995-1993״, בית הסקוטי לאמנית עכשווית, יפו.
• 1996 - ״תל אביב - ניו יורק״, גלריה המומחה, תל אביב.
• 1996 - תערוכת תחריטים, גלריה פאר, תל אביב.
• 1996 - תערוכת תחריטים, גלריית קיבוץ מחניים.
• 1997 - ״עצים וחרקים״, אודיטוריום חיפה, חיפה.
• 1997 - ״עצים וחרקים״, מכללת דוד ילין, ירושלים.
• 1997 - ״עסקת טיעון״, סטודיו אורי ליפשיץ, תל אביב.
• 1998 - ללא כותרת, בית המשפט העליון, ירושלים.
• 2000 - תערוכת תחריטים, גלריה ברנרד, תל אביב.
• 2000 - ״הדיבוק״, תיאטרון גבעתיים, גבעתיים.
• 2000 - ״עבודות קרמיקה: כלים, מסיכות, פסלים״, סטודיו אורי ליפשיץ, תל אביב.
• 2002 - תערוכת ציורי האינתיפאדה השנייה, רדינג, תל אביב.
• 2002 - ״תחריטי תיאטרון״, תיאטרון יהלום, רמת גן.
• 2003 - ״שיחות עם הבן״ גלריה חדשה, מכללת חנקין חולון.
• 2003 - ״אבא״, בית אהרון שלוש, תל אביב.
• 2004 - ״חברים״, גלריה גורן, מכללה אקדמית עמק יזרעאל.
• 2004 - ״דירקטורים״, מרכז עמיעד, יפו.
• 2004 - ללא כותרת, מלון הנסיכה, אילת.
• 2004 - ״עובדים״, יקבי שאטו, רמת הגולן.
• 2004 - ״מספיידרמן עד אולד נייבי״, אולם תצוגה רהיטי ניסו, תל אביב.
• 2005 - ״הניצב לפניי״, משכן לאמנות חזותית מכללת קיי, באר שבע.
• 2008 - ״עורבים״, בית הספר לרפואה, ירושלים.
• 2008 - ״דחלילים״, גלריה ברנרד, תל אביב.
• 2009 - ״בחזרה לעתיד״, גלריה אופאל, תל אביב.
• 2009 - ״בחזרה לעתיד״, גלריה זיסמן, תל אביב.
• 2010 - ״פני הספרות״, מחסן 2, נמל יפו.
• 2011 - רישומי דמויות מהתיאטרון הישראלי, תיאטרון גשר, יפו.
• 2016 - ״בשר ודם״, מוזיאון הרצליה.

תערוכות קבוצתיות

• 1963 - תערוכה אחרונה של ״אופקים חדשים״, משכן לאמנות, עין חרוד.
• 1963 - תערוכה משותפת עם שלמה קסוס, יוסף גטניו ודניאל פארלטה, גלריה 202, תל אביב.
• 1963 - ״תצפית״, בית הלנה רובינשטיין, תל אביב.
• 1965 - ״ציירים ישראלים צעירים״, בית הלנה רובינשטיין, תל אביב.
• 1965 - ״תערוכת הסתיו״, בית הלנה רובינשטיין, תל אביב.
• 1967 - ״באדום״ של קבוצת ״עשר פלוס״, גלריה כץ, תל אביב.
• 1969 - ״שלושה אמנים ישראליים״, גלריה ווייטצ'אפל, לונדון.
• 1970 - משתתף בביאנלה בסאו-פאולו מטעם ישראל, ברזיל.
• 1975 - תערוכה משותפת עם עודד פיינגרש ונפתלי בזם, גלריה אנגל, ירושלים.
• 1983 - ״דיוקנאות״, גלריה של אוניברסיטת תל אביב, תל אביב.
• 1984 - תערוכה משותפת עם מנשה קדישמן ושאול סמירה, ICC, אנטוורפן.
• 1984 - ״שנתיים: איכויות מצטברות״, מוזיאון תל אביב, תל אביב.
• 1984 - ״בשר ודם״, תיאטרון ירושלים, ירושלים.
• 1984 - ״בשר ודם״, גלריה של אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע.
• 1984 - ״בשר ודם״, מוזיאון הרצליה, הרצליה.
• 1984 - ״קטסטרופה״, תיאטרון ירושלים, ירושלים.
• 1993 - ״דיוקנות הדדיים״ גלריה 90, תל אביב.
• 1994 - הצגת תגזירי נירוסטה בתערוכת פיסול, המוזיאון הפתוח, תפן.
• 2001 - ״בית ספר לראשי ממשלה״, גלריה של מכון אבני, תל אביב.
• 2002 - ״דיוקנאות״, בית התנ״ך, תל אביב.
• 2006 - ״בן הצייר אב, אב מצייר בן״, אגב אמנות, תל אביב.
• 2007 - ״ריחוף״, הסדנה לאמנות, יבנה.
• 2008 - ״טרשים״, מוזיאון בר-דוד, ברעם.

מלגות ופרסים

• 1965 - ״פרס הצעירים״, מטעם חוג ידידות מוזיאון תל אביב.
• 1965 - ״פרס קולב״, מטעם מוזיאון תל אביב.
• 1966 - פרס ״קרן ארסמוס״.
• 1966 - ״פרס שאגאל״, מטעם מארק שאגאל.
• 1983 - ״פרס אויגן קולב״ לגרפיקה, מטעם מוזיאון תל אביב.
• 1985 - ״פרס דיזנגוף״ לאמנות הציור והפיסול, עריית תל אביב-יפו.

הוראה

• 1974 - מלמד רישום ומבוא לציור ב״בצלאל״, ירושלים.
• 1977 - 1975 - מלמד ציור ב״בצלאל״, ירושלים.
• 1985 - מלמד רישום ב״קמרה אובסקורה״, תל אביב.
• 1992 - מלמד ציור בבית ספר לאמנות ״אבני״, תל אביב.

הנצחה

לוחית זיכרון על ביתו של אורי ליפשיץ בנווה צדק

ב-21 במאי 2015 הוסר הלוט מעל לוחית זיכרון על ביתו של אורי ליפשיץ ברחוב אמזלג 14 בנווה צדק.

הוקמו פסלי הנצחה גם בגבעת השלושה.

גלריה

• 
  אדם, 1990
  ברזל
  רחוב הכרמל 20, ראשון לציון
• 
  מודה אני לפניך
  גן הפסלים בתל השומר
• 
  ביתו של אורי ליפשיץ בנווה צדק

ראו גם

• שפוט: דיוקן עצמי
• מיסטר רבינוביץ

לקריאה נוספת

• אורי ליפשיץ וזיו קורן, אבנים ודגלים, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2002 - (ציוריו של ליפשיץ לפי צילומיו של קורן מהאינתיפאדה השנייה).
• אינדקס, משרד הביטחון – ההוצאה לאור.

קישורים חיצוניים

• אורי ליפשיץ, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• איתי שטרן, פעם חשבתי שאני הכי גדול בעולם היום אני כבר יודע שזה ככה, ריאיון עם אורי ליפשיץ, באתר nrg‏, 18 באפריל 2008
• תמונות בגלריה דביר: Schizophrene ,Figure
• ynet, אורי ליפשיץ חוזר בתערוכה חדשה, באתר ynet, 30 בספטמבר 2009
• דניאל עוז, עתיד בשחור לבן, ynet‏, 19 באוקטובר 2009
• האמן אורי ליפשיץ הלך לעולמו - תקציר חייו, באתר ynet, 28 במאי 2011
• דניאל ראוכוורגר, אורי ליפשיץ, אמן של שגיאות וספקות, באתר הארץ, 30 במאי 2011
• יורם קניוק‏, רקדן בכלוב של סדר: יורם קניוק סופד לאורי ליפשיץ, באתר וואלה!‏, 29 במאי 2011
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אורי ליפשיץ‏, 31 במאי 2011
• אלי ערמון-אזולאי, מי באמת היה אורי ליפשיץ?, באתר הארץ, 28 בפברואר 2013
• גליה יהב, אורי ליפשיץ, צייר גדול ואישיות ידועה לשמצה, זקוק לתערוכת ענק שתיישב את הסתירות באישיותו, באתר הארץ, 1 בינואר 2016
• אלעד בילו, מכירת שיא ליצירה "הארוחה האחרונה" - 29,900$
• בית המכירות הפומביות תירוש, הארץ, 27 ביוני 2011
• שיחה בין אורי ליפשיץ לחיים סביצקי, יוטיוב, 19 ביוני 2011

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29090216אורי ליפשיץ