גארי הארט
| לידה | אוטווה, קנזס, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
גארי וורן הארט (באנגלית: Gary Warren Hart; נולד ב-28 בנובמבר 1936) הוא פוליטיקאי, דיפלומט ועורך דין אמריקאי, אשר ייצג את מדינת קולורדו כחבר הסנאט של ארצות הברית בין השנים 1975–1987, ונחשב למועמד מוביל למועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב־1984 וב־1988. הוא פרש מהמרוץ האחרון בעקבות חשיפות על קשרים בעייתיים עם נשים אחרות. לאחר פרישתו מהפוליטיקה שב לעסוק במשפטים, שירות ציבורי וכתיבה.
ביוגרפיה
ראשית חייו והשכלה
הארט נולד ב-28 בנובמבר 1936 באוטווה שבקנזס, לנינה (לבית פריצ’רד) וקארל ריילי הארטפנס, סוכן למכירת ציוד חקלאי. בילדותו עבד כפועל רכבת, ולמד בכנסיית הנזירים (Church of the Nazarene). בשנת 1961 שינה יחד עם אביו את שם משפחתם מ"הארטפנס" ל"הארט", מתוך רצון לשם קליט יותר.
בין השנים 1954–1958 למד במכללת בת'אני (כיום אוניברסיטת Southern Nazarene) והשלים תואר ראשון בפילוסופיה. באותה שנה נישא לאוליתה "לי" לודוויג, אותה הכיר בזמן הלימודים. תחילה שאף להיות נזיר וללמוד תאולוגיה, אך בסופו של דבר המשיך ללימודי משפטים. בשנת 1961 השלים את לימודיו בבית הספר התאולוגי של ייל, וב-1964 סיים תואר במשפטים באוניברסיטת ייל.
קריירה משפטית ופוליטית
ב־1964 החל לעבוד כעורך דין במשרד המשפטים של ארצות הברית, ובשנים הבאות שימש כעוזר מיוחד במשרד הפנים. לאחר מכן עבר לעיסוק פרטי בדנוור שבקולורדו.
הפריצה שלו לפוליטיקה התרחשה כאשר ניהל את מסע הבחירות לנשיאות של ג'ורג' מקגוורן בבחירות 1972. הקמפיין הוביל את מקגוורן לזכייה במועמדות הדמוקרטית, אך בבחירות הכלליות הוא הפסיד לריצ'רד ניקסון בהפרש ניכר.
ב־1974 נבחר לסנאט מטעם קולורדו, לאחר שגבר על הסנאטור הרפובליקני המכהן פיטר דומיניק. הוא נחשב לכוכב עולה במפלגה הדמוקרטית, ועיסוקיו בסנאט התמקדו ברפורמות ביטחוניות, פיקוח על אנרגיה גרעינית, איכות הסביבה, טכנולוגיה וחדשנות.
במהלך כהונתו בסנאט, כיהן הארט בוועדות מרכזיות, ביניהן השירותים המזוינים, מודיעין ואיכות הסביבה. הוא היה חבר בוועדת צ'רץ' שחקרה חריגות גופי ביון, וכיהן כיו"ר ועדת המשנה לרגולציה גרעינית. ב־1979–1980 הוביל את חקירת הסנאט של תאונת הכור הגרעיני ב־Three Mile Island.
ב־1980 נבחר שוב לסנאט, לאחר מערכה צמודה מול מזכירת המדינה של קולורדו, מרי אסתיל ביוקנן. במהלך כהונתו השנייה התמקד בנושאי ביטחון, רכש טכנולוגי וכלכלה. הוא עודד פיתוח מערכות קטנות וניידות במקום מערכות ענק יקרות, התנגד לתוכנית טילי MX והיה בין מיוזמי חוק הגנת תכנון שבבים מוליכים למחצה (1984), שהקנה לו מעמד של "דמוקרטי של אטארי"[1]. במדיניות חוץ תמך בהסכמי תעלת פנמה.
המרוצים לנשיאות
בבחירות 1984 התמודד על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות והיווה את האיום הרציני יותר לוולטר מונדייל, סגן הנשיא לשעבר. הוא ניצח בבחירות המקדימות בניו המפשייר, ואחרי שזכה בכמה מדינות נראה כאילו יחטוף את המועמדות ממונדייל. הארט הפתיע רבים כשהגיע למקום השני באספות הבחירה באיווה, כשהוא זוכה ל-16.5% מהקולות והופך ליריבו המרכזי של מונדייל. הארט ביקר את מונדייל ואמר שהוא דמוקרט זקן, משנות הניו דיל שסימל את המדיניות השגויה של העבר, ומיצב את עצמו (כמו ביל קלינטון שמונה שנים לאחר מכן) כדמוקרט מתון, צעיר ורענן שימשוך את המצביעים הצעירים. הוא ניצח במדינות חשובות כמו ניו המפשייר, אוהיו וקליפורניה וגם בכמה אחרות, במיוחד במערב. אך הארט לא הצליח להתגבר על היתרונות הפיננסיים והארגוניים של מונדייל, במיוחד בקרב מנהיגי איגודי עובדים במערב התיכון ובצפון-מזרח המדינה.
הארט גם נפגע בעימות טלוויזיוני עם מונדייל, שבו סגן הנשיא לשעבר השתמש בסלוגן פרסומת כדי לצחוק על מצעו של הארט. כשהוא פונה אל הארט, מונדייל אמר להארט שכל פעם שהוא מדבר על ה"רעיונות החדשים" שלו, הוא נזכר בסלוגן של רשת המזון המהיר "וונדיז": "איפה הבשר?", דבר שעורר צחוק ותשואות מהקהל, ואילו המצע של הארט נתפס כרדוד ולוקה בחסר. במהלך עימות אחר, התווכחו מונדייל והארט בלהט על מדיניות ארצות הברית במרכז אמריקה, עד שהמנחה נאלץ לקרוא אותם לסדר.
מונדייל הצליח להוביל על הארט בכמות הצירים, אולם הסיבה להובלה הגדולה שלו (1,564 צירים לעומת 941) הייתה בגלל תמיכת הממסד הדמוקרטי וחוקי בחירת הצירים[2]. לאחר מערכת הבחירות האחרונה בקליפורניה, ב-5 ביוני, בה ניצח הארט, היו חסרים למונדייל ארבעים צירים כדי להיבחר[3]. אולם בוועידה הדמוקרטית הלאומית בסן פרנסיסקו ב-16 ביולי, זכה מונדייל לתמיכת צירי העל, הלא מחויבים והקשורים לממסד, ונבחר למועמד.
בבחירות 1988 נחשב למועמד מוביל למשך רוב 1987, לאחר שהצליח מאוד בפריימריז הקודמים. לאחר תבוסת מונדייל, הארט מיצב את עצמו כמועמד מרכז מתון שהדמוקרטים הרגישו שיכול לנצח. אולם שמועות על קשרים עם נשים זרות פגעו בהארט. כשנשאל על כך אמר שאם יעקבו אחריו בחייו הפרטיים, הכתבים ישתעממו. אולם לאחר שחברה אנונימית של מישהי טענה שלהארט יש קשר עם חברתה הוא צנח בסקרים, ובעקבות כך פרש מהמירוץ ב-8 במאי 1987. בדצמבר הוא הפתיע רבים כשהחליט להחזיר את מועמדותו. אולם חוסר הצלחה בפריימריז גרם לו לפרוש שנית והמועמדות עברה למייקל דוקאקיס.
לאחר פרישתו מהפוליטיקה
לאחר פרישתו, הארט שב לעיסוקיו המשפטיים אך שמר על פעילות ציבורית רחבה. הוא כיהן בתפקידים שונים, בהם שליח מיוחד של ארצות הברית בצפון אירלנד, חבר במועצה ליחסי חוץ, וחבר במועצה המייעצת לביטחון המולדת. הארט היה מעורב גם בהכנת דוחות מרכזיים על ביטחון לאומי, ואף הזהיר מראש מפני מתקפות טרור עתידיות על אדמת ארצות הברית. כמו כן כיהן כיו״ר ועדה משותפת עם וורן רודמן שעסקה בביטחון הלאומי האמריקאי.
בנוסף לפעילות ציבורית, הרצה בארגונים שונים ואף כתב ספרים רבים, כולל ביוגרפיה של הנשיא ג'יימס מונרו. במהלך השנים קיבל תואר דוקטור לפוליטיקה מאוניברסיטת אוקספורד, ופרסם מאמרים בין היתר באתר Huffington Post. הארט היה נשוי לאוליתה "לי" לודוויג משנת 1958 עד למותה ב־2021, ולהם שני ילדים – ג'ון ואנדריאה.
קישורים חיצוניים
- גארי הארט באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ כינוי לפוליטיקאים דמוקרטים בשנות ה־80 שנחשבו חדשניים ותומכי טכנולוגיה
- ↑ Kurt Andersen, "A Wild Ride to the End", Time, May 28, 1984
- ↑ Ruth Marcus, "Parsing Tsunami Tuesday", Washington Post, January 16, 2008
גארי הארט41892290Q919448