אוזנן מפרשי

אוזנן מפרשי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי נשפון
משפחה:	נשפוניים
סוג:	אוזנן מפרשי
מינים
	9-7
שם מדעי
	Histiotus

אוזנן מפרשי (שם מדעי: Histiotus) הידוע גם כאוזנן חום או אוזנן דרום-אמריקני, הוא סוג של עטלף בינוני במשפחת הנשפוניים ובו 7–9 מינים שחיים באמריקה הדרומית. הסוג הוקם בשנת 1856 על ידי הזואולוג הצרפתי פול זרווה ומשמעות שמו המדעי ״אוזני מפרש״. למרות שהאוזנן המפרשי חולק קווי דמיון עם האוזננים האמיתיים דוגמת האוזנן, אוזנן אמריקני ואודנן, מבחינה פילוגנטית ומורפולוגית (שיניים וגולגולת) ומבחינה פילוגנטית הוא קרוב דווקא לאוזנן האפריקני ולאפלול. אחדים ממיני האוזנן המפרשי הם בעלי התפוצה הדרומית ביותר בסדרת העטלפים.

תיאור ואנטומיה

האוזנן המפרשי מתאפיין בגוף כדורי שעיר, ראש חרוטי קצר, גולגולת חזקה וכנפיים קצרות ורחבות. הפנים קטנות, החרטום קצר ושטוח והלוע קטן. העיניים קטנות ובולטות, האף רחב עם נחיריים עגולים, ומאחורי הנחיריים יש רפידות בשרניות נפוחות. השיניים קצרות וחדות והניבים גם הן קצרים יחסית. הזנב ארוך ודקיק וכנף הזנב גדולה ורחבה בצורת מפרש או עלה משולש.

כפי שמרמז שמו, לאוזנן המפרשי צמד אוזניים ענקיות ורחבות בצורת מפרש שאורכן כמחצית או יותר מאורך גופו; יש להן 9–14 רכסים רוחביים בולטים וצפירים ארוכים ועבים והן אליפטות או משולשות. אצל רוב המינים הן מתחברות בבסיס באמצעות קרום עור דק, ואצל מינים אחדים מופרדות.

אורך הראש והגוף של מיני האוזנן המפרשי 48–121 מ״מ, אורך הזרוע 42–52 מ״מ, אורך האוזן 20–40 מ״מ ואורך הזנב 40–62 מ״מ; משקלם 8–20 גרם ומוטת כנפיהם 30–35 ס״מ.

הפרווה הארוכה של האוזנן המפרשי צמרירית וצפופה במיוחד, בעלת מרקם משי רך ומותאמת לאזורים קרים. צבעה משתנה בהתאם למין, ונע בין זהוב לאוכרה, בז׳, חום אפרורי, חום קפה, אפור כהה או בהיר, חום ביסטר או שחור-כסוף. אזור הגב והעורף כהה אצל רוב המינים. הגחון, החזה והגרון נוטים להיות חיוורים בצבעם, ונעים בין צהבהב-קרם לשנהב, אפרפר חיוור או לבנבן. הכנפיים והאוזניים שחרחרות-אפורות או חומות ושקופות למחצה. הפנים בצבע ורוד, בורדו או כתמתם, וחרטום, האף והרפידות כהים בדרך כלל. הרגליים, הזרועות והזנב צבועים בבורדו או בורוד.

תפוצה וסביבת מחיה

מיני האוזנן המפרשי חיים כולם באמריקה הדרומית; טווח התפוצה של הסוג כולל את ברזיל, קולומביה, וונצואלה, פרו, אקוודור, בוליביה, פרגוואי, אורוגוואי, ארגנטינה וצ'ילה ובאופן חריג גם את כל האזור הדרומי של שתי המדינות האחרונות. התפוצה של הסוג ביבשת, משתרעת לא רק על ערבות העשב הצחיחות והיערות הממוזגים עד למיצר מגלן שעניים במיני עטלפים, אלא גם על שטחה של ארץ האש הקרה והאיים: נבארינו, ברטרנד וגרווי שנמצאים צפונית לכף הורן הסמוכה לאנטארקטיקה.

בית הגידול של האוזנן המפרשי משתנה בין המינים, וכולל יער גשם טרופי באגן האמזונאס, היער האטלנטי היבש לחופי האוקיינוס האטלנטי, יער גשם ממוזג של עצים מחטניים, יער עננים, יער ננסי וטונדרה אלפינית על מורדות הרי האנדים עד רום 4,000 מטר מעל פני הים, יער מנגרובים, סוואנות-מיוערות של הגראן צ׳אקו, סוואנות טרופיות של הסראדו, ביצות הפנטנל, ערבות-עשב בפמפס, ערבות שיחים קרירות וצחיחות בפטגוניה, ושוליו של מדבר אטקמה.

אקולוגיה

האוזננים המפרשיים חיים בבדידות, בזוגות או בקבוצות של 10–35 פרטים. הם פעילים בערב ובלילה ומבלים את שעות היום בשינה במערות, נקיקים, סלעים, קליפות וחללי עצים, שרכים, עלווה צפופה ומבנים נטושים. האוזננים ניזונים מחרקים ומאתרים את טרפם באמצעות אקולוקציה בתדר נמוך של 20–40 קילוהרץ ומטה; עשים וזבובים תופסים חלק ניכר מתזונתם. האוזננית ממליטה גור יחיד שמגיע לבגרות לאחר כשנה.

בימים קרים בקיץ ובמהלך החורף, מינים רבים בסוג שחיים באזורים הדרומים הממוזגים נכנסים למצב נמנום או תרדמת חורף מלאה, כדי לחסוך באנרגיה הנדרשת לשמירה על חום הגוף וחיפוש מזון בטמפרטורות קרות. עם זאת, אצל הנקבות הירידה בקצב חילוף החומרים מאריכה משמעותית את משך ההיריון ומובילה לאיחור ניכר בעיתוי ההמלטות בקיץ. כתוצאה מכך, הגורים שנולדים סמוך יחסית לחורף לא מספיקים לצבור שומן משמעותי בגופם לפני גלי הקור, ובכך יורדים סיכויי ההישרדות שלהם בחורף הראשון לחייהם. כדי להתגבר על כך, האוזנניות מתקבצות במהלך הקיץ במושבות גדולות שבהן הן מגדלות את הגורים במשותף, והשהיה בטמפרטורה החמימה של המושבה מאפשרת לעטלפים הצעירים לחסוך באנרגיה ולגדול במהירות עד לחורף.