אג'ינה טפה
 | |||||||||||
| מבט על שרידי אג'ינה טפה | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
| מידות | |||||||||||
| אורך | 100 מטרים | ||||||||||
| רוחב | 50 מטרים | ||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||
| תרבויות | בודהיזם | ||||||||||
| נבנה | המאה ה-7 | ||||||||||
| ננטש | המאה ה-8 | ||||||||||
| סוג | מקדש | ||||||||||
| אתר ארכאולוגי | |||||||||||
| גישה לציבור | כן | ||||||||||
| מיקום | |||||||||||
| מדינה |
 טג'יקיסטן | ||||||||||
| מיקום | מחוז ח'תלון | ||||||||||
| קואורדינטות | 37°47′53″N 68°51′16″E / 37.7981°N 68.8544°E | ||||||||||
אג'ינה טפה (בטג'יקית: Аҷинатеппа) הוא אתר ארכאולוגי של מנזר בודהיסטי מהמאות ה-7 וה-8, הממוקם בדרום טג'יקיסטן. ממערב לו, בעמק הנהר ואח'ש (אנ') נמצאת בירת המחוז בוח'תר, ומצפון לו נמצא היישוב העתיק ח'ורגול טפה.
במסגרת ועדת המורשת העולמית של ארגון אונסק"ו שהתכנסה בפריז ביולי 2025 הוכרז אג'ינה טפה חלק מאתר מורשת עולמית סדרתי בשם אתרי מורשת תרבותית של ח'ותל העתיקה, הכולל 10 אתרים נוספים הקשורים לממלכת ח'ותל העתיקה.[1]
היסטוריה של גילוי האתר
ארכאולוגים בדקו לראשונה את האתר בשנת 1959. אג'ינה-טפה נמצאה על דרך המשי העתיקה, והייתה מרכז סחר חשוב שקישר בין סין, אירופה ומרכז אסיה, וגם עם נמלי הים ההודיים.
חפירות ארכאולוגיות באתר החלו כבר בשנת 1961. פעילויות המחקר, שנמשכו עד 1975, הונהגו על ידי ההיסטוריון והארכאולוג בוריס ליטבינסקי, חבר באקדמיה למדעים של טג'יקיסטן (אנ'). החפירות חשפו חלקים מהבניין שסווגו כמנזר בודהיסטי.
כיום, המתחם כולו חשוף, אך הוא ספג נזק ניכר בשל הזנחה בעבודות השימור לאורך עשורים של קולוניזציה רוסית, ובהמשך בזמן הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוזבקית ולבסוף במהלך האוטונומיה הטג'יקית.
אדריכלות
עוד לפני שהחלו החפירות, היה ברור שיסודות המתחם כללו שתי ערמות אבנים ברוחב של עד 100 מטרים ובגובה של כ-5 מטרים, ומתחתיהן נראו חצרות מלבניות. חדרים, תאים ומסדרונות הובילו משתי כיכרות.
במהלך החפירות נחשפו כמה מקדשים, ובהם פסל בודהה ענקי שוכב בפרינירוואנה בגובה 12 מטרים (לפי מקורות אחרים 14 מטרים) וכן צלמיות חימר. בנוסף, נחשפו ציורי קיר ושוחזרה סטופה. האדריכלות והקישוטים של סטופת אג'ינה טפה היו שילוב של אלמנטים הודיים ומסורות מקומיות של תקופת אימפריית קושאן העתיקה בטוכריסטן.
הפסל הגדול של בודהה שוכב, שנחפר בשנת 1966, הועבר לדושנבה יחד עם שברי ציורים ופסלים רבים. מאז 2001, פסל בודהה השוכב, ששוחזר מחלקים רבים, מוצג במוזיאון הארכאולוגי הלאומי (אנ') בדושנבה. לאחר שארגון הטליבאן פוצץ את פסלי בודהה בבאמיאן באפגניסטן במרץ 2001, זהו פסל הבודהה הטרום-אסלאמי הגדול ביותר ששרד במרכז אסיה.
שני האזורים הקבורים באתר הופרדו זה מזה באמצעות חומה. החלק הדרום-מזרחי: החלק הגבוה יותר של המתחם, בגודל של 19 על 19 מטרים, הכיל שקע בצורת קערה. זהו היה למעשה אזור המנזר. החלק הצפון-מערבי: מאופיין בצלעות תלולות ושקעים צרים המקיפים אותו. חלק זה הכיל את הסטופה ושימש למטרות פולחן שונות.
המנזר נבנה מ"אדמה נגוחה" (פחסה) ולבני בוץ לא שרופות. הלבנים הונחו זו על גבי זו בבלוקים ומידותיהן היו אופייניות לתקופה: 52 על 26 על 10 סנטימטרים. הקירות הם בעובי של 2.2–2.6 מטרים; פתחי הדלתות והקשתות מקורים בקשתות של לבנים לא שרופות.
מאות מטבעות ארד סוגדיאניים שנמצאו במקום ומתוארכים למחצית השנייה של המאה ה-7 ותחילת המאה ה-8 מאפשרים לתארך את המתחם בצורה מדויקת יותר. הוא היה בשימוש במשך כמאה שנים. המנזר נחרב במהלך מסעות הכיבוש המוסלמי של טרנסאוקסאניה (737–750) ומאז ננטש. רק בסוף המאה ה-8 נמצאו עדויות לשימוש חוזר בשרידיו למגורים ובתי מלאכה. לשני חלקי הבניין הייתה מבואה דמוית פורטל.[2]
הרעיונות האדריכליים שיושמו במנזר אג'ינה טפה הדגימו רמה גבוהה של תחכום באדריכלות המנזרים הבודהיסטיים. מסדרון הפראדקשינה,[א] הבסיסי שהקיף את המנזר שנבנה באג'ינה טפה, שוחזר מאוחר יותר במקדש פאהארפור שבבנגלדש ובמקדשי בבה ולמיתנה בסרי קסטרה (אנ') (מיאנמר). שיטת הבנייה המכונה "ארבעת האיוואנים (אנ')"[ב] התבססה מאוחר יותר באיראן.
גלריה
-
ציור קיר שהתגלה במנזר המתאר סצנה מחיי הבודהה, המוזיאון הלאומי לעתיקות -
ראשו של הבודהה השוכב המונומנטלי -
חסיד לבוש קפטן, אג'ינה טפה, טג'יקיסטן, סוף המאה ה-7, תחילת המאה ה-8 לספירה, המוזיאון הלאומי של טג'יקיסטן
.jpg)
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
- ↑ Cultural Heritage Sites of Ancient Khuttal, UNESCO site
- ↑ AJINA TEPE, the present-day name of the mound covering the ruins of an early medieval Buddhist monastery.
אג'ינה טפה41586725Q4057547