אתרי מורשת תרבותית של ח'ותל העתיקה
 | |
| מבט על אג'ינה טפה | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2025, לפי קריטריונים 2 ו3 | |
| מדינה |
 טג'יקיסטן |
|---|---|
| כולל | 10 אתרים ומונומט אחד |
| שטח האתר | 1,524.09 דונם |
| שטח אזור החיץ | 4,088.769 דונם |
אתרי מורשת תרבותית של ח'ותל העתיקה (באנגלית: Cultural Heritage Sites of Ancient Khuttal) הם אתר מורשת עולמית סדרתי של אונסק"ו בטג'יקיסטן שהוכרז ביולי 2025 על ידי ועדת המורשת העולמית שהתכנסה בפריז.[א] ח'ותל העתיקה הייתה אזור וממלכה בימי הביניים, ששטחה השתרע בין הנהרות ואח'ש (אנ') ופנג' (אנ'), היובלים העיקריים של הנהר אוקסוס (כיום אמו דריה), ועד מורדות הרי פמיר. הוא חופף בערך למחוז ח'תלון המודרני של טג'יקיסטן. 11 האתרים הכלולים באתר המורשת משקפים את תפקידה של הממלכה במסחר לאורך דרך המשי בין המאה ה-7 למאה ה-16. חות'ל תרמה למסחר מלח, זהב, כסף וסוסים, ושימשה גם כמרכז של חילופי תרבויות, דתות וטכנולוגיות. בין האתרים הארכאולוגיים הכלולים יש מקדשים בודהיסטים, ארמונות, יישובים, מרכזי יצור וחאנות.[2]
האתרים הכלולים באתר המורשת העולמית
| מס' | שם | קואורדינטות | שטח בהקטאר |
שטח אזור החיץ בהקטאר |
תיאור |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | אג'ינה טפה | 37°47′53″N 68°51′16″E / 37.7981°N 68.8544°E | 1.508 | 13.792 | שרידי מנזר בודהיסטי הממוקם 12 קילומטרים מזרחית לעיר בוח'תר. מעריכים כי הוא פעל במאות ה-7 וה-8 וננטש אחרי הכיבוש המוסלמי של טרנסאוקסאניה. צורתו מלבנית בגודל של 100 על 50 מטרים, והוא בנוי על פי תוכנית של שתי מנדלות, ומחולק לשני חלקים: אזור המקדש ואזור המגורים. במרכז המקדש בתוך מנדלה יש סטופה גבוהה כשסטופות קטנות יותר נמצאות בפינות ובחדרים השונים של המקדש. בחדר שבפינה המזרחית של המקדש, מול הסטופה, נמצא פסל ענק של בודהה שוכב בנירוואנה (אורכו 12.85 מטרים וגובהו 1.82 מטרים). הפסל הועבר ושוחזר, וכיום הוא מוצג במוזיאון הלאומי לעתיקות בדושנבה. אזור המגורים דומה בעיצובו לאזור המקדש, אך בקנה מידה קטן יותר, וכולל מקדש קטן וחדר מפגשים קהילתי. באתר התגלו למעלה מ-600 פריטים, בהם יותר מ-400 מטבעות כסף ונחושת, פסלי בודהה, בודהיסטוות ועוד.[3] |
| 2a | קלאי חולבוק | 37°46′40″N 69°33′24″E / 37.7777°N 69.5567°E | 2.585 | 195.6869 | רכיב זה כולל את שרידי הארמון בחולבוק, שהייתה בירת ח'ותל, ואת האזורים הסמוכים. ההתיישבות במקום החלה במאה ה-10 ונמשכה עד המאה ה-12. בשנת 1064 קלאי חולבוק נהרסה לאחר מסע המלחמה של אלפ ארסלאן, הסולטאן השני בשושלת הסלג'וקית. מתחם הארמון היה מוקף בשלוש שורות של חומות ביצור, אך רק הפנימית שרדה. בפינות חומת הביצור ישנם ארבעה מגדלים עגולים, ובחומה הצפונית ממוקם מינרט. הארמון מחולק לשלושה חלקים שווים: החלק הצפוני, החלק הדרומי והחצר המרכזית שביניהם. הצפוני היה אזור המגורים שבו חדרים וחצר פנימית, החצר הכילה מאגר מים והחלק הדרומי נהרס במאה ה-11 כוסה בחרסית ונבנה עליו מסגד. באזור החיץ של האתר נמצאים שרידי בית מרחץ במרחק של עשרים מטרים מהמגדל הצפון-מזרחי של קלאי חולבוק, וכן שרידי מאוזוליאום שהוסב מחאן.[3] |
| 2b | שהריסטוני חולבוק | 37°47′01″N 69°33′36″E / 37.7836°N 69.560°E | 14.275 | מכיל את שרידי אזור המגורים ובתי מלאכה בעיר חולבוק. באתר נמצאו מאות בתי מגורים, וכן פריטים של מלאכת יד, כלי נשק וקישוטים. מערכת אספקת המים שהתגלתה באתר כללה באר ורשת של "קובורים" (צינורות מים מקרמיקה). בתי המגורים נבנו בצורה טיפוסית המקיפה חצר פנימית. תעשיית מלאכת היד השתרעה על החלקים המזרחיים והצפון-מזרחיים של האתר הארכאולוגי. עדות לכך היא פסולת הייצור (חרסים וסיגי זכוכית), שרידי שני תנורים, כלי עבודה, שרידים של בתי מלאכה לעיבוד מתכת, תנורים עגולים מקרמיקה ובורות אשפה שהכילו כלים פגומים.[3] | |
| 3 | מנזרה טפה | 37°47′53″N 68°51′16″E / 37.7981°N 68.8544°E | 22.06 | 33.634 | שרידי היישוב השני בגודלו בקרבה לחולבוק שסיפק מוצרי חקלאות לבירה ותחנת מעבר לשיירות מבלח' לסין. כולל מצודה בפינה הצפון-מערבית של הגבעה המעוצבת בצורה מלבנית, ושח'ריסטן (אזור מגורים), כשביניהם מפריד חפיר. רחוב ראשי בכיוון צפון-דרום חילק את השח'ריסטן לשני חלקים. בין התגליות בית מרחץ שמור היטב שבו בן חמישה חדרים, תנור עגול חובר באמצעות שלושה ערוצים למערכת חימום תת-קרקעית שחיממה שני חדרים. חדר שהיה ממוקם מול התנור הכיל אמבטיות והתגלו בו שלושים ושניים בקבוקי זכוכית לאחסון בשמים.[3] |
| 4 | זולי זרד | 38°07′42″N 69°19′37″E / 38.1284°N 69.327°E | 8.929 | 18.902 | יישוב גדול, ששלט על הכניסה לעמק דאנגארה ושימש במשך כמה מאות שנים כמרכז של נווה מדבר ובו יישובים קטנים רבים. הוא הוקם במאה ה-3 לפנה"ס, כמרכז מנהלי ופוליטי של עמק דאנגארה. היישוב הפסיק לתפקד לאחר הפלישה המונגולית, אך שרד עד סוף המאה ה-19. התגלו בו מבצר מלבני שרוב חומותיו שרדו ובו מצודה. עשרים וארבעה מגדלים מתנשאים מעל החומה במרווחים לא סדירים שבין 35 ל-90 מטרים. בתוך המבצר, ישנם שני גושים גדולים של מבני מגורים וחצר פנימית עם מעיין. המצודה, הממוקמת בפינה הצפון-מזרחית של המבצר, הייתה בעלת שני מפלסים. המפלס העליון היה בעל צורה ריבועית ותפס את הצומת של שתי חומות חיצוניות. באתר התגלו בעיקר שברי כלי חרס.[3] |
| 5 | מקבאראי מוולונו טוג'ידין | 38°08′05″N 69°20′40″E / 38.1347°N 69.3444°E | 20.88 | 25.478 | מאוזוליאום הממוקם על שרידי מצודה של יישוב מתקופת אימפריית קושאן, דוגמה לאדריכלות המקומית המוסלמית של ממלכת ח'ותל, מימי הביניים המאוחרים. המאוזוליאום כולל חדר מרובע, גורח'ונה (חדר עם קבורה) וקריפטה ריבועית. במרכז הגורח'ונה, על גבעה קטנה, ישנן שלוש סגאנות (מבנה סגור שהוקם מעל קבר). הסגאנה המרכזית שייכת למוולונו טוג'ידין עצמו, המערבית לאשתו והמזרחית לבתו. באתר נמצאו שברי כלי חרס, מטבעות נחושת מתקופת השושלת הטימורית.[3] |
| 6 | האלווארד (קופירקלה) | 37°35′19″N 68°38′48″E / 37.5887°N 68.6466°E | 20.397 | 24.284 | בירת אזור ואח'ש, שפעל בחסות ממלכת ח'ותל עד שנחרב בכיבוש המוסלמי. היישוב, המתוכנן בצורת ריבוע, כולל מצודה, שח'ריסטן (אזור מגורים) ורבאד (פרוורים). המצודה ממוקמת בפינה הצפון-מזרחית של היישוב, מופרדת מהשח'ריסטן על ידי חפיר עמוק וכיכר. היא הייתה מוגנת על ידי שתי חומות מקבילות ושלושה מגדלים. במצודה נמצא מקדש בודהיסטי שפעל במאות ה-6 וה-7. בשח'ריסטן נמצא מאגר מים גדול, ולידו מתחם מבנים. בחדר אחד התגלו כארבעים כלים גדולים לאחסון מזון, המעידים כי החדר שימש לאחסון תוצרת חקלאית. במקום נמצאו שברי ציורי קיר וכן שרידים של כתב יד על קליפת עץ השדר בכתב בראהמי, המעידים על קשר ישיר עם מנזר אג'ינה טפה הבודהיסטי. בנוסף, התגלו, אבן חותם מקרנליאן מהמאות ה-6–7 עם תמונה של פרש על סוס, בעלי חיים ועוף דורס, מטבעות כלי חרס וזכוכית, פריטי מתכת ותכשיטים.[3] |
| 7 | שהריסטוני זולי זאר | 7°38′59″N 69°28′04″E / 7.6496°N 69.4678°E | 55 | 59.572 | יישוב ששגשג במהלך התקופות היוונית-באקטרית, הקושאנית, ובימי הביניים המוקדמים והמאוחרים בשל מיקומה על דרך המשי. היא נחרבה כמה פעמים: בכיבוש המוסלמי, ובפלישות של השושלת הקרא-ח'אנית והשושלת הסלג'וקית. האתר הארכאולוגי מורכב ממצודה בחלק המזרחי של הגבעה, שח'ריסטן (אזור מגורים) במרכז ורבאד (פרוורים) במערב. המצודה מלבנית ובה חמישה מגדלים ושתי שורות של חומות לאורך הצד הדרומי והמערבי, עם חפיר נוסף ביניהן. חלקו הדרומי של השח'ריסטן נפגע מבניית כביש. במהלך הבנייה נתגלה מבנה מלבנים שרופות רבות מהן היו ירוקות וסגולות, מה שמאפיין את הבנייה במאות ה-15 וה-17. השכבות התחתונות של השח'ריסטן מתוארכות למאות ה-4 עד ה-6. הרבאד ממוקם ממערב לשח'ריסטן ובו נשמר מגדל אחד. הממצאים שהתגלו באתר כוללים כלי חרס, זכוכית, ברזל ואבן, וכן מטבעות אימפריית קושאן והאימפריה הסאסאנית.[3] |
| 8 | חאן טוהיר | 37°44′40″N 69°17′55″E / 37.7444°N 69.2987°E | 0.861 | 9.218 | ממוקם בין מפגש הנהר פנג' (אנ') ועמק סורחוב, ושימש כמרכז מסחרי לאורך הנתיב האזורי של דרך המשי בממלכת ח'ותל, במאות ה-11–12. הוא כלל שני מבנים סמוכים, שהופרדו על ידי חומה. הצפוני: מלבני ובו שני מגדלים במרכז ומגדל שלישי בפינה על החומה הצפונית, החלל הפנימי של המבנה שימש כחצר. הדרומי: ריבועי ובו ארבעה מגדלים, אליו ניתן להיכנס דרך המבנה הצפוני. בתוך המבנה הדרומי נמצאו שורות של חדרים וחצר פנימית. משערים שהחאן נבנה בשני שלבים, בהפרש זמנים קצר ביניהם. הוא נבנה בתקופה השושלת הסאמאנית וננטש בתקופה שלאחר הפלישה המונגולית, כנראה עקב הפסקת פעילותו של נתיב הסחר.[3] |
| 9 | שהאר טפה | 37°32′51″N 69°22′13″E / 37.5475°N 69.3702°E | 5.748 | 20.643 | שרידי יישוב שהוקם במאות ה-7–8 ונהרס במהלך הכיבוש המוסלמי. היישוב הוקם מחדש בתקופת השושלת הסאמאנית, והפך לעיר גדולה עם תעשיית מלאכת יד מפותחת במאות ה-9–13. העיר נהרסה שוב עקב הפלישה המונגולית במאה ה-13. האתר הוא מרובע בצורתו ומורכב ממצודה על הגבעה בפינה הצפון-מערבית של היישוב ושח'ריסטן (אזור מגורים). היישוב היה מוקף בחומה עם מגדלים בפינותיה. מול הכניסה נמצאת כיכר העיר. בצד המזרחי של השח'ריסטן נמצאו שרידי בנייני מגורים ותילים הרוסים חלקית.[3] |
| 10 | המקדש הבודהיסטי בחישט טפה | 38°19′11″N 69°56′01″E / 38.3198°N 69.9336°E | 0.166 | 7.667 | המקדש נבנה במאה ה-7 ופעל עד אמצע המאה ה-8. האתר הוא מבנה ריבועי המכיל למעלה משני תריסרי חדרים ומחולק לאזור המגורים ואזור הפולחן. אזור המגורים ממוקם בצד המזרחי של המתחם. האולם המרכזי הוא חדר כיפתי בצורת צלב. משטחי ישיבה היו ממוקמים לאורך קירות החדר. מדרום לאולם המרכזי היו שלושה חדרים, ששימשו כתאי נזירים, ובהם משטחי ישיבה ואח. בפינה הצפון-מזרחית של הבניין היה חדר גדול ששימש כנראה כמקום התכנסות לקהילה הדתית. אזור הפולחן ממוקם בחלק המערבי של המתחם. יש בו מקדש ובו מזבח במרכזו, שהיה תחת חופה שנתמכה על ידי ארבעה עמודי עץ. חדר מיוחד עם סטופה קטנה קושט בעושר רב. במנזר נמצאו למעלה מ-60 דגמים מוקטנים של סטופות מחרס, המעידים על דמיון לאלה שנמצאו במנזר אג'ינה טפה הבודהיסטי. כמו כן, נמצאו יותר מ-30 לוחיות חרס עם כתובות, כשאחת מהן כללה את הדוקטרינה הבודהיסטית 'דהרמה פרייאה' בכתב בראהמי, ומטבעות מתקופות ומאזורים שונים.[3] |
קישורים חיצוניים
- אתרי מורשת תרבותית של ח'ותל העתיקה באתר אונסק"ו (באנגלית)
ביאורים
- ↑ החלטה זו התקבלה בניגוד להמלצה של הוועדה הבין-לאומית למונומנטים ולאתרים שלא ראתה שבאתרים אלו יש ערך אוניברסלי בולט.[1]
- ↑ כל ערכי השטחים בטבלה להלן נלקחו מתוך דף 43 שב-Nomination Text. עם זאת, סך כל השטח של אתרי המורשת ואזורי החיץ לפי טבלה זו הם 145.628 הקטאר ו-415.6569 בהתאמה. ההמלצה של ICOMOS הייתה לשנות ל-152.409 הקטאר ו-408.8769 הקטאר בהתאם,[3] וכך גם נקבע בהחלטה של אונסק"ו, אבל אין במסמכים חלוקה מחודשת.
הערות שוליים
  | |
|---|---|
|
אתרי מורשת תרבותית של ח'ותל העתיקה41578846Q135442987