אוריון (חללית)
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. | |
שגיאות פרמטריות בתבנית:חללית
פרמטרים [ משך פעילות מתוכנן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ משך פעילות בפועל ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||
| חללית אוריון CM-002 ששירתה את נאס"א במשימת ארטמיס 1, אוקטובר 2020 | |||||||||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ייעוד | נשיאת אסטרונאוטים מעבר למסלול הלווייני הנמוך | ||||||||||||||||
| יצרן |
תא צוות: לוקהיד מרטין תא שירות: איירבוס ביטחון וחלל | ||||||||||||||||
| צוות | 4 | ||||||||||||||||
| היסטוריית פעילות | |||||||||||||||||
| סטטוס | פעיל | ||||||||||||||||
| מפעיל | נאס"א | ||||||||||||||||
| משגר | Space Launch System | ||||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 2 | ||||||||||||||||
| טיסה ראשונה | 5 בדצמבר 2014 (EFT-1) | ||||||||||||||||
| משימות | 2 | ||||||||||||||||
| ביצועים | |||||||||||||||||
| טווח פעולה | תמרון מעבר ירחי, מסלול ירחי | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
אוריון MPCV (באנגלית: Orion Multi-Purpose Crew Vehicle – רכב מאויש רב תכליתי) היא חללית מאוישת אשר ניתנת לשימוש חוזר באופן חלקי ונמצאת בשימוש על ידי נאס"א במסגרת תוכנית ארטמיס לחקר מאויש של הירח.[2]
החללית מורכבת מתא הצוות אשר מיועד עבור האסטרונאוטים ופותח על ידי לוקהיד מרטין, ותא השירות האירופי שמספק את מערכות החמצן, הדלק וההנעה העיקריות של החללית ומיוצר על ידי איירבוס ביטחון וחלל.[3] אוריון משוגרת על ידי משגר Space Launch System (SLS) ומצוידת במערכת מילוט המסוגלת להאיץ הרחק מהמשגר במקרה חירום בעת השיגור. החללית מיועדת לשאת צוות של ארבעה אסטרונאוטים אל מעבר למסלול הלווייני הנמוך במשימה של עד 21 ימים במצב חופשי, ועד כשישה חודשים כאשר היא עוגנת ברכב חלל אחר. כמו כן היא מצוידת בלוחות סולאריים ומערכת עגינה אוטומטית.
פיתוח החללית עבר שינויים משמעותיים לאורך השנים; היא מבוססת על תכנון שהוגש על ידי לוקהיד מרטין עבור מכרז לפיתוח החללית אוריון CEV (Crew Exploration Vehicle) ואשר נבחר על ידי נאס"א בשנת 2006 עבור תוכנית קונסטליישן,[4] שמאוחר יותר בוטלה. בשנת 2011 בחרה נאס"א בלוקהיד מרטין לעבוד על פיתוח החללית החדשה "אוריון MPCV",[5] המבוססת על גרסת "אוריון CEV" שתוכננה מחדש ושודרגה כדי שתוכל לתמוך במשימות מאוישות גם למאדים. במקביל, תא השירות של החללית הוחלף לגרסה המבוססת על חללית האספקה ATV של סוכנות החלל האירופית. גרסת פיתוח של החללית שוגרה לראשונה בשנת 2014 על ידי משגר דלתא 4 בטיסת הניסוי הלא-מאוישת Exploration Flight Test 1.
אוריון שוגרה לראשונה בגרסתה המוגמרת ב-16 בנובמבר 2022 במהלך טיסת הניסוי הלא-מאוישת ארטמיס 1.
ב-1 באפריל 2026, בוצעה הטיסה המאוישת הראשונה של החללית, במסגרת משימת ארטמיס 2,[6] שהייתה גם הטיסה המאוישת הראשונה בתוכנית ארטמיס.
נכון לשנת 2026, נבנו שתי יחידות של החללית, כאשר שלוש נוספות נמצאות בתהליכי ייצור.
היסטוריה
.jpg)
CEV ותוכנית קונסטליישן
ערכים מורחבים – תוכנית קונסטליישן, החזון לחקר החלל
ב-14 בינואר 2004, בעקבות הפקת הלקחים מאסון מעבורת החלל קולומביה, הציג נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' וו. בוש, את החזון לחקר החלל. החזון כלל את פיתוח תוכנית קונסטליישן, שתחזיר את ארצות הברית אל הירח ובעתיד הרחוק יותר אל אסטרואידים ואל מאדים. בתוכנית נכלל פיתוחה ובנייתה של חללית מאוישת חדשה, שתסייע להשלים מטרות אלו.[7] החללית יועדה גם להחליף את מעבורות החלל שהיו עתידות לפרוש עד 2010 (בפועל המעבורת האחרונה פרשה רק ביולי 2011). החללית יועדה לפעול יחד עם החללית הנוספת שפיתוחה החל – אלטאיר – שהייתה מנחיתה את צוותי החללית על הירח במשימות הירחיות.
ב-9 בדצמבר 2004 פרסמה נאס"א טיוטה ראשונית של דוח עבודה על ה-CEV, וכחודש וחצי לאחר מכן, ב-21 בינואר 2005 פרסמה את טיוטת המכרז לפיתוח החללית. המכרז הרשמי פורסם ב-1 במרץ 2005,[8] ועל המתמודדים היה לענות עד ל-2 במאי 2005.
נאס"א תכננה כי שתי המתמודדות על פיתוח החללית יבצעו הדגמה בפועל של חלליתם במסלול או בטיסה תת-מסלולית עד 1 בספטמבר 2008, אך בגלל הרצון להכניס את ה-CEV לפעולה מוקדם ככל הניתן, ציין מנהל נאס"א מייקל גריפין כי נאס"א תבחר את ההצעה המנצחת כבר ב-2006. בצורה זו תוכל נאס"א גם לחסוך כמיליארד דולר שישמשו להאצת פיתוח ה-CEV הנבחר, וגם לצמצם את הפער שבין טיסתה האחרונה של מעבורת החלל (שתוכננה ל-2010) לבין טיסתה הראשונה של ה-CEV (שתוכננה ל-2014).[9]
ב-13 ביוני 2005 הודיעה נאס"א כי בחרה בשתי מתמודדות שימשיכו לשלב המתקדם – לוקהיד מרטין מול נורת'רופ גראמן ובואינג.[10] כל קבוצה קיבלה 28 מיליון דולר להמשך פיתוח החללית ומשגרה עד לאוגוסט 2006, אז תבחר נאס"א באחת מהם שתמשיך בפיתוח.
ב-31 באוגוסט 2006 הודיעה נאס"א כי בחרה בלוקהיד מרטין כקבלן הראשי לפיתוח החללית,[11] שקיבלה את השם אוריון, על שם קבוצת הכוכבים אוריון. שם זה שימש גם את רכב הנחיתה של משימת אפולו 16 שנחתה על הירח באפריל 1972. בואינג נבחרה לפתח את מגן החום של החללית ב-15 בספטמבר 2006.[12] נאס"א תכננה לפתח קפסולות אוריון שונות בהתאם למשימות אליהן הן ישוגרו. בלוק I של החללית היה מיועד לשיגור למסלול LEO – אל תחנת החלל הבין-לאומית, ובלוקים II ו-III יועדו למשימות עתידיות לחלל העמוק. לשיגור החללית פותח משגר חדש – הארס 1 – שיועד לשאת אותה למסלול LEO. דגם ניסויי של הארס 1 – ארס 1-X שוגר למשימת הניסוי הראשונה והיחידה שלו ב-28 באוקטובר 2009.
ב-1 בפברואר 2010 העלה נשיא ארצות הברית ברק אובמה הצעה לביטול תוכנית קונסטליישן, כולל החללית אוריון, החל מתקציב נאס"א לשנת 2011,[13][14] אך מאוחר יותר באותה שנה, בנאום שנשא במרכז החלל קנדי, הודיע על מספר שינויים בהצעה, כך שהתוכנית תבוטל אך יעדיה (מלבד הקמת מושבת ירח) עדיין יהוו מטרה מרכזית בעתידה של נאס"א.[15] ב-11 באוקטובר 2010 חתם הנשיא אובמה על חוק ההרשאה של נאס"א לשנת 2010 שהביאה את תוכנית קונסטליישן לסופה,[16] אך השאירה את החוזים עליהם חתמה נאס"א קיימים, זאת עד שהקונגרס יחליט לבטלם.[17]
MPCV
חוק ההרשאה של נאס"א לשנת 2010 אומנם ביטל את תוכנית קונסטליישן ואת ה-CEV, אך הנחה את נאס"א לפתח חללית רב תכליתית שתשמש את תוכנית החלל המאוישת של ארצות הברית. החוק הציב מספר דרישות לחללית:
- על החללית לשמש כחללית המרכזית למשימות מעבר למסלול LEO.
- לחללית צריכות להיות יכולות חלל בסיסיות כגון עגינה וביצוע פעילות חוץ רכבית כחלק ממשימות אל מעבר למסלול LEO.
- על החללית להתאים גם לפעילויות אספקה והחלפת צוותים לתחנת החלל הבין-לאומית אם יש בכך צורך.
- על החללית להבנות כך שניתן יהיה לשדרגה בקלות עם ההתפתחות הטכנולוגית.
החוק הציב גם את הדרישה כי החללית תהיה פעילה לחלוטין לא יאוחר מ-31 בדצמבר 2016.
ב-24 במאי 2011 הודיעה נאס"א כי החלה בפיתוח ה-MPCV, שתתבסס על התכנונים והבדיקות שכבר בוצעו עבור החללית אוריון.[18] לוקהיד מרטין נבחרה להמשיך בפיתוח החללית. ב-14 בספטמבר 2011 הודיעה נאס"א כי בחרה בעיצוב למשגר החדש – ה-SLS – שישא את החללית לחלל.[19]
ייעוד ומשימות
כשהחל פיתוח ה-CEV, מטרתה הייתה להחליף את מעבורות החלל במשימות אספקה והחלפת צוותים לתחנת החלל הבין-לאומית, ובעתיד, במסגרת תוכנית קונסטליישן, לבצע טיסות מאוישות אל הירח ואל ומאדים. בוועדת הסקירה של טיסות החלל המאוישות של ארצות הברית (Review of United States Human Space Flight Plans Committee) שהתקיימה ב-2009, ואשר מסקנותיה הובילו את ממשל אובמה לביטול תוכנית קונסטליישן, נבחרו מטרות חדשות לתוכנית החלל המאוישת של ארצות הברית – כלומר מטרות ויעדים חדשים לחללית אוריון.[20][21] שלוש דרכים לפיתוח תוכנית החלל המאוישת מעבר למסלול LEO הוצעו:
- שיגור משימות מאוישות למאדים, כאשר בירח יבוצעו נחיתות רק על מנת לבחון טכנולוגיות נחיתה ולא למטרות מחקר.
- שיגור משימות מאוישות אל הירח למטרות מחקר, ופיתוח טכנולוגיות שיאפשרו לנחות ולחקור את מאדים.
- שיגור משימות מאוישות בהדרגתיות – קודם אל הירח, אחר כך אל נקודות לגראנז' וגופים קרובי ארץ, ולבסוף אל ירחיו של מאדים ואל מאדים עצמו.
לפי הצעות אלו, הייתה החללית אוריון משמשת גם כחללית גיבוי לחלליות האספקה של תחנת החלל הבין-לאומית.[22]
בנאום שנשא אובמה ב-15 באפריל 2010 בו הציג את מדיניות ממשלו כלפי תוכנית החלל המאוישת של ארצות הברית, לא נבחרה במדויק אף אחת מההצעות, אך הוברר כי החללית אוריון לא תיועד למשימות למסלול LEO. במקום זאת, חלליות שפיתוחם כבר החל במסגרת תוכנית פיתוח החלליות המאוישות המסחרית (Commercial Crew Development) ישמשו את נאס"א לשיגור צוותים ואספקה אל תחנת החלל הבין-לאומית. בין החלליות המסחריות הנמצאות בפיתוח ניתן למנות את הדרגון של SpaceX, הסטארליינר של בואינג והדרים צ'ייסר של SNC.
בשנת 2022, לאחר מספר ניסויים ושיגורי מבחן, שארכו לכל היותר בין מספר דקות למספר שעות, הורכבה לראשונה החללית אוריון למתקן שיגור לחלל, במסגרת המשימה ארטמיס 1 של נאס"א. ב-16 בנובמבר אוריון שוגרה מכן השיגור 39B במרכז החלל קנדי שבפלורידה למסע שארך 25 ימים, 10 שעות, 55 דקות ו־50 שניות. טיסת הניסוי הושלמה בהצלחה בנחיתה במימי האוקיינוס השקט מול חופי סן דייגו.[23]
במסגרת טיסת הניסוי ארטמיס 2, ב־1 באפריל 2026 החללית שוגרה שוב מכן השיגור 39B במרכז החלל קנדי שבפלורידה, כשהיא מאוישת בצוות של ארבעה אסטרונאוטים.[24] ביום השישי למשימה, ב-6 באפריל, החללית אוריון שברה את שיא המרחק מכדור הארץ לטיסה מאוישת, למרחק מקסימום של 406,771 קילומטרים. השיא הקודם נקבע במשימת אפולו 13, בשנת 1970. בהזדמנות זו, החללית גם הקיפה את הירח וחלפה על פני הצד הרחוק של הירח.[25] המשימה צפויה להסתיים ב-10 באפריל, עשרה ימים מתחילתה. מספר דקות לפני הכניסה מחדש לאטמוספירה, ייפרד תא השירות של אוריון מתא הצוות של אוריון בו ימצאו האסטרונאוטים ויסיים את חלקו במשימה. גם טיסת ניסוי זו עתידה להסתיים בנחיתה במימי האוקיינוס השקט מול חופי סן דייגו, שם יחולץ צוות הטיסה על ידי חיל הים האמריקאי.[26]
מבנה החללית
החללית אוריון כוללת 4 חלקים: צמד תאי הצוות והשירות (Crew / Service Module) של החללית (הנקראים בקיצור CSM) הכולל תא צוות חרוטי (CM) ותא שירות גלילי (SM), וכן מערכת המילוט של החללית ומתאם החללית. צמד ה-CSM דומה מאוד לצמד תאי הפיקוד והשירות של החללית אפולו, אך מערכותיו ויכולתיו מתקדמות הרבה יותר. החללית מתוכננת כך שתוכל לשהות בחלל העמוק לזמנים ממושכים של עד 6 חודשים. מערכות החללית מתוכננות כך שיהיו ניתנות לשדרוג בקלות עם התקדמות הטכנולוגיה.
תא הצוות
תא הצוות של אוריון יוכל לשמש 4 עד 6 אנשי צוות (לעומת 3 בחללית אפולו ו-7 במעבורת החלל). תא הנוסעים מתוכנן כך שיוכל להיות בשימוש עד כ-10 פעמים, בניגוד לשאר חלקי החללית שיהיו חד-פעמיים. למרות הדמיון בעיצובו לתא הנוסעים של חלליות אפולו, התא הנוכחי מציג שיפורים ומאפיינים מתקדמים הרבה יותר מקודמו:
- "קוקפיט זכוכית" – מערכת הצגת נתונים דיגיטלית ומתקדמת, המבוססת על המערכת הקיימת במטוסי בואינג 787.
- יכולת עגינה אוטומטית דומה לזאת שבשימוש החלליות פרוגרס ו-ATV (ובשונה מכל החלליות האמריקאיות הקודמות: ג'מיני, אפולו ומעבורת החלל).
- מתקנים משופרים לטיפול בפסולת, הכוללים בית שימוש מיוחד לחלל וזאת לעומת "שקיות אפולו" השנואות שהיו בשימוש בחלליות אפולו ואספו את הצואה של האסטרונאוטים, ו"תאי נוחות" לאיסוף השתן של האסטרונאוטים. תאי נוחות אלו נמצאים בשימוש גם בתחנת החלל הבין-לאומית.
- אטמוספירה פנימית בגובה פני הים המכילה חמצן וחנקן.
- מערכות מחשב מתקדמות ביותר.
תא הצוות יבנה מסגסוגת אלומיניום/ליתיום המשמשת את משגרי הדלתא 4 והאטלס 5. התא יכוסה בשכבות חומר דמוי נומקס, בדומה לזה שכיסה את מעבורת החלל באזורים שנחשפו לחום לא רב מידי, כמו דלתות תא המטען. מצנחי התא (שיהיו גם כן רב פעמיים) מבוססים על מצנחי החללית אפולו ומצנחי רקטות ההאצה של מעבורות החלל. הים יהווה את אתר הנחיתה היחיד של תא הצוות של החללית.
תא הצוות יהווה את נקודת העגינה של החללית עם חלליות אחרות ועם תחנת החלל הבין-לאומית, ולכך מפותחת עבורו מערכת עגינה חדשה ומתקדמת יותר מזו ששימשה את מעבורות החלל. מעל תא הצוות ומערכת העגינה שבחרטומו, מורכבת מערכת המילוט, הדומה לזאת ששימשה את חלליות האפולו.
תא הצוות הוא גוף חרוטי ששיפועו 57.5°. קוטרו 5.02 מטרים, גובהו 3.3 מטרים, נפחו 8.9 מ"ק ומשקלו כ-8.5 טון. הוא נבנה על ידי חברת לוקהיד מרטין שזכתה במכרז לפיתוח החללית ב-2006.
התא מהווה את אזור המגורים של הצוות, מספק מקום אחסון למטען ורכיבים מדעיים ומשמש כתחנת עגינה. התא הוא החלק היחיד של החללית אוריון שחוזר לכדור הארץ בתום המשימה. התא יוכל לספק מגורים לצוותו במשך 21 יום עם אפשרות להרחבת הטיסה באמצעות תאי שירות ייעודיים. מפתחיו טוענים כי הוא פי 10 יותר בטוח ממעבורת החלל.[18]
תא השירות
תא השירות יכיל את מערכות ההנעה העיקריות של החללית אוריון ואת מערכות קיום החיים לצוות האסטרונאוטים. התא יוכל לשמש גם כתא מטען וכבסיס לכלים מדעיים. כמו קודמו, תא השירות שהיה בשימוש בתוכנית אפולו, תא השירות של החללית אוריון הוא חד-פעמי, ולאחר סיום תפקידו הוא ייפרד מתא הנוסעים ויישרף באטמוספירה.
תא השירות ייבנה בסגסוגת אלומיניום/ליתיום, זאת על מנת להפחית במשקלה של החללית אוריון. בתא השירות יותקנו פאנלים סולאריים הדומים במבנם לאלה שהותקנו על גבי הגשושית פיניקס. החללית אוריון תהיה החללית המאוישת הראשונה בתוכנית החלל האמריקאית שתשתמש בפאנלים סולאריים, זאת על מנת לאפשר לנאס"א להסיר את השימוש בתאי דלק שמועדים לתקלות ולבעיות תפקודיות, וחלקים נוספים הקשורים לאותם תאים (בעיקר מכלי מימן נוזלי), מה שיאפשר לחללית להיות קצרה יותר, ובאותו זמן להיות בעלת יכולות תמרוניות טובות יותר.
מערכת ההנעה המרכזית של החללית אוריון, הנמצאת בתא השירות, תכלול מנוע בעל דחף של 33.3 קילו-ניוטון. תא השירות יכיל גם את מנועי התמרון של החללית, שיאפשרו לה לבצע תמרונים ושינויי מסלול בחלל. נאס"א מאמינה כי במקרה של תקלה במנוע המרכזי בזמן החזרה לכדור הארץ מן הירח, יוכלו מנועי התמרון להחליפו.
מכלי החמצן והחנקן שבתא השירות יספקו לצוות החללית אוויר לנשימה ולחץ אטמוספירי הקיים בגובה פני הים. מערכת האוורור בחללית אוריון תסנן את הפחמן הדו-חמצני שנפלט על ידי האסטרונאוטים מהאוויר שבחללית, ותשחרר לאוויר שבחללית חמצן וחנקן. בתא השירות תותקן מערכת דומה לזאת שבתחנת החלל הבין-לאומית שתטהר את שתן אנשי הצוות ותהפוך אותם חזרה למי שתייה ומי קירור.
קוטר התא יהיה 5.03 מטרים ואורכו (כולל נחיר הפליטה של המנוע) יהיה 4.78 מטרים. עם פרישת הלוחות הסולאריים אורך החללית יהיה 17 מטרים. משקל התא יהיה 12,000 ק"ג מתוכם 8,300 דלק.
נאס"א החליטה להחליף את תא השירות המתוכנן בחללית ATV שפותחה על ידי סוכנות החלל האירופית, המשמשת לנשיאת אספקה אל תחנת החלל הבין-לאומית. כתוצאה מבחירת ה-ATV בתור תא השירות יחסך זמן רב בפיתוח הכולל של ה-MPCV.[27]
מערכת המילוט
במקרה של מצב חרום על כן השיגור, או במהלך הנסיקה, מערכת המילוט מפרידה את תא הצוות מהמשגר באמצעות מנוע רקטי עוצמתי יותר ממנוע טיל האטלס LV-3B ששימש לשיגורו של ג'ון גלן למסלול סביב כדור הארץ ב-1962.[28] אם תא הצוות אינו בגובה מספק לפתיחת המצנחים, המערכת תעלה אותו לגובה המתאים ורק אז תשחרר אותו.
ב-2 ביולי 2019 בוצע ניסוי של מערכת המילוט, שבו שוגרה קפסולת הצוות של האוריון ומערכת המילוט על גבי רקטה קטנה, הניסוי עבר בהצלחה והחללית הופרדה מהרקטה זמן קצר אחרי השיגור, ונפלו לים.
משגרים
|
משגרים אלו הם המשגרים שיועדו ומיועדים לשגר את האוריון למשימותיה המאוישות. למשימת הניסוי הראשונה שלה ב-2014 שוגרה האוריון על גבי משגר דלתא 4 כבד.
|
| ||||||
.jpg)
עלויות
החל משנת 2005 מקבלת נאס"א מימון לפיתוח החללית. להלן התקציבים אותם ביקשה נאס"א החל מ-2005 לפיתוח החללית:
- 2005 – 428 מיליון דולר (6.6 מיליארד בפרישה של 5 שנים).[30]
- 2006 – 753 מיליון דולר.[31]
- 2007 – 875.5 מיליון דולר.[32]
- 2008 – 950.8 מיליון דולר.[32]
- 2009 – 1,101.4 מיליון דולר.[33]
- 2010 – 1,383.5 מיליון דולר.[34]
- 2011 – בשנה זו לא נכללה החללית אוריון (שהייתה חלק מתוכנית קונסטליישן שבוטלה) בתקציב נאס"א.[35]
- 2012 – 1,010.2 מיליון דולר.[36]
- 2013 – 1,024.9 מיליון דולר.[37]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אוריון- האתר הרשמי של החללית באתר נאס"א (באנגלית)
- החללית אוריון באתר לוקהיד מרטין (באנגלית)
- אשכול תוכנית השיבה לירח של נאס"א - אוריון, באתר "הידען"
- פרויקט קונסטליישן באתר נאס"א (באנגלית)
- נאס"א הודיעה כי חלליות אוריון לא ישוגרו לפני ספטמבר 2014, באתר CNN (באנגלית)
- אבי בליזובסקי, ביום חמישי זה קורה – שיגור נסיוני ובלתי מאויש ראשון של חללית אוריון – המחליפה של המעבורת, באתר "הידען", 1 בדצמבר 2014
- אבי בליזובסקי, סיקור שיגור האוריון ב-5/12/14 מהשיגור ועד הנחיתה, באתר "הידען", 5 בדצמבר 2014
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Orion By The Numbers", 2026, נאס"א
- ↑ "Orion Spacecraft", אתר נאס"א
- ↑ Spacecraft Components, עודכן לאחרונה במרץ 2025, אתר נאס"א
- ↑ אלן בויל, "Lockheed Martin to build future moonship", 31 באוגוסט 2006, NBC News
- ↑ מייק וול, "NASA Unveils New Spaceship for Deep Space Exploration", 24 במאי 2011, space.com
- ↑ Nasa, Artemis II, nasa.gov (באנגלית)
- ↑ President Bush Announces New Vision for Space Exploration Program
- ↑ "Crew Exploration Vehicle, Solicitation SOL NNT05AA01J"
- ↑ NASA Chief Pushes for Shuttle's Replacement
- ↑ NASA Selects Contractors for Crew Exploration Vehicle Work
- ↑ NASA Selects Orion Crew Exploration Vehicle Prime Contractor
- ↑ NASA Awards Thermal Protection Contract for Orion Spacecraft
- ↑ Obama cancels Moon return project
- ↑ NASA budget for 2011 eliminates funds for manned lunar missions
- ↑ Obama Vows Renewed Space Program
- ↑ Obama signs Nasa up to new future
- ↑ NASA Stuck in Limbo as New Congress Takes Over
- ^ 18.0 18.1 NASA Announces Key Decision For Next Deep Space Transportation System
- ↑ NASA Announces Design For New Deep Space Exploration System
- ↑ Review of U.S. Human Spaceflight Plans Committee - Final Report
- ↑ Press Conference - Washington, D.C.
- ↑ http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=126023150
- ↑ •, Welcome to San Diego, Orion: NASA's Space Capsule Arrives to Port by Navy Ship, NBC 7 San Diego, 2022-12-13 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ איתי נבו, משימת ארטמיס 2 שוגרה: לראשונה מ-1972 בני אדם בדרך לירח, באתר ynet, 1 באפריל 2026
- ↑ Artemis II Flight Day 6: Crew Wraps Historic Lunar Flyby - NASA, 2026-04-06 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ NASA (2026-01-16), NASA’s Artemis II Rollout and Mission Overview News Conference (Jan. 16, 2026), נבדק ב-2026-04-09
- ↑ NASA managers “serious” about ATV role as Orion Service Module
- ↑ "Mission to the Moon: How We'll Go Back — and Stay This Time"
- ↑ Preliminary NASA plan shows Evolved SLS vehicle is 21 years away
- ↑ FY 2005 Budget Summary
- ↑ FY 2006 Budget Summary
- ^ 32.0 32.1 FY 2008 Budget Request
- ↑ FY-2009
- ↑ FY-2010
- ↑ FY-2011
- ↑ FY-2012
- ↑ FY-2013
| תוכנית קונסטליישן | ||
|---|---|---|
| מפעילת התוכנית | סוכנות החלל האמריקאית | 
|
| חלליות | אוריון • אלטאיר | |
| משגרים ומנועים | ארס 1 • ארס 5 • שלב העזיבה של כדור הארץ • J-2X • RS-68 • SRB | |
| משימות | ארס 1-X (טיסת מבחן) | |
| אתר שיגור | מרכז החלל קנדי | |
| נושאים קשורים | תוכנית החלל האמריקאית • החזון לחקר החלל • מושבת ירח • משימות מאוישות למאדים | |
| חלליות מאוישות | ||
|---|---|---|
| פעילות | ארצות הברית (אוריון • דרגון 2 • סטארליינר • ניו שפרד) • סין (שנג'ואו) • רוסיה (סויוז) | |
| הוצאו משירות | ארצות הברית {X-15 • מרקורי • ג'מיני • אפולו ((תאי הפיקוד/שירות • רכב הנחיתה הירחי)) • מעבורות החלל • ספייס שיפ 1 • ספייס שיפ 2} • ברית המועצות {ווסטוק • ווסחוד • מעבורת החלל בוראן} | |
| בפיתוח | ארצות הברית (סטארשיפ • סטארשיפ HLS • בלו מון) • הודו (גאגאניאן) • סין (לאנייה • מנגז'ו) • רוסיה (אוריול) | |
| תוכנית ארטמיס | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משימות |
|
.svg)
| |||||||||
| תשתיות |
| ||||||||||
אוריון (חללית)43055221Q211727