אוליגרכיה

ערך זה עוסק במינוח אנציקלפודי על שיטת הממשל. אם התכוונתם לאוליגרכים יוצאי ברית המועצות שכיום מתגוררים ברוסיה, אוקראינה, וישראל, ראו אוליגרכים רוסים.

אוליגרכיה (שלטון המעטים) היא צורת ממשל שבה רוב הכוח הפוליטי מצוי אצל חלק קטן מהאוכלוסייה (שהוא לרוב החזק ביותר גם במובנים אחרים – כלכלית או צבאית). המילה "אוליגרכיה" מגיעה מהמילים היווניות ל"שליטה" (ארכיה - ἄρχω – arkho) ו"מעט" (אוליגו - ὀλίγον). יש תאורטיקנים פוליטיים שטענו כי כל חברה היא למעשה אוליגרכיה, גם אם חושבים שיש בה מערכת פוליטית אחרת.

פעמים רבות שולטות באוליגרכיה כמה משפחות חזקות, המגדלות את ילדיהן במגמה שירשו את כוח האוליגרכיה, בדרך כלל על חשבון שאר האנשים בחברה. בניגוד לאריסטוקרטיה (ממשל "הטובים ביותר"), כוח זה אינו תמיד גלוי, שכן האוליגרכים מעדיפים לעיתים להישאר "מאחורי הקלעים", כשהשפעתם כלכלית יותר מאשר פוליטית ישירה. אומנם אריסטו הוא שהשתמש ראשון במושג כמציין שלטון של העשירים (ששמו המדויק הוא "פלוטוקרטיה"), אולם אוליגרכיה אינה תמיד שלטון העשירים, מכיוון שלפעמים האוליגרכים הם פשוט קבוצה מועדפת כלשהי. יש שהציעו כי מדינות דמוקרטיות ליברליות רבות הן בעצם אוליגרכיות, מכיוון שהנבחרים אינם מייצגים את הבוחרים שלהם באמת.

חברה עשויה להיהפך לאוליגרכיה מתוך בריתות משתנות של מנהיגי שבטים שונים, אם כי כל צורת ממשל יכולה להפוך לאוליגרכיה בנקודה כלשהי בהתפתחותה. המנגנון השכיח ביותר לשינוי זה הוא ההצטברות ההדרגתית של כח כלכלי. אוליגרכיות עשויות גם להתפתח לצורות אוטוריטיות קלאסיות יותר של ממשל, לפעמים כתוצאה מכך שמשפחה אחת זוכה בכח רב יותר מאחרות. מונרכיות אירופאיות רבות שנוסדו בימי הביניים החלו את דרכן כך.

אוליגרכיות עשויות גם להיות הכלי לשינוי, כשהן מכריחות את המלכים או הדיקטטורים לחלוק בכוח שלהם, וכך פותחים פתח לחלוקת הכח עם אלמנטים אחרים של האוכלוסייה. דוגמה אחת לתהליך כזה הוא ההתאחדות של האצילים האנגלים נגד המלך ג'ון ב-1215 על מנת להכריח אותו לחתום על המגנה כרטה, הכרה למעשה של הירידה בכוחו הפוליטי של המלך ובקיומה של אוליגרכיה חזקה. עם התפתחותה של החברה האנגלית, המגנה כרטה שונתה פעמים רבות (1216, 1217, 1225), והבטיחה זכויות רבות יותר ליותר אנשים, וכך הכינו את הדרך למלוכה החוקתית הבריטית.