לדלג לתוכן

תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
משגר נייד איראני, לטילי סקאד, ועוד טילים בליסטיים מסוגים שונים המוצבים בחצר מוזיאון ההגנה בטהרן

תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן (באנגלית: Iran's ballistic-missile program) היא הגדולה ביותר במזרח התיכון ומשמשת רכיב מרכזי באסטרטגיה הצבאית של אירן.[1] מגוון הטילים הבליסטים קצרי־הטווח ובעלי הטווח הבינוני של איראן משמש גורם הרתעה, תומך בשלוחות האזוריות של אירן ומחזק את יכולות ההגנה הלאומית שלה.[2]

התוכנית נועדה לקזז את העליונות הצבאית של יריבותיה, במיוחד לנוכח הסנקציות המערביות שפגעו ביכולתה לתחזק ולשדרג את חיל האוויר שלה.[3][4] המדינה אימצה גישה של "הרתעה באמצעות ענישה" כדי להדוף איומים מצד ערב הסעודית, ישראל וארצות הברית,[3][2] ולדברי גורם איראני, גם כל מדינות אירופה נמצאות בטווח.[1]

החששות בדבר הקשר האפשרי של תוכנית הגרעין של איראן הובילו לבחינה בינלאומית ולהטלת סנקציות.[5]

התוכנית מנוהלת בעיקר על ידי ארגון תעשיות התעופה (AIO) ומשמרות המהפכה האסלאמית (IRGC), המפקחים על מספר גופים משניים הקשורים לטילים ועל חברות קש המשמשות לרכישת רכיבים, ציוד וחומרים מספקים זרים.[6][1][7] ארגון הג'יהאד לעצמאות עצמית מופקד על קידום היכולות של הטילים הבליסטיים במדינה.[8][2]

היסטוריה

תוכנית הטילים של איראן החלה בתקופת מלחמת איראן–עיראק (1980–1988) כאמצעי להרתיע מפני התקפות סקאד עיראקיות ולפצות על היעדר כוח אווירי מודרני.[9] בשנת 1984 רכשה איראן את טיליה הבליסטיים הראשונים (20 טילי "סקאד-B" סובייטיים) מלוב,[10][1] ולאחר מכן רכשה נגזרות סקאד ומשגריהן מצפון קוריאה ומסין.

במהלך שנות ה-90 פיתחה איראן את טכנולוגיית הסקאד מחדש באמצעות הנדסה הפוכה (Reverse Engineering) וייצרה את טילי השאהאב-1 Shahab-1 (לטווח 330 ק"מ) והשיהאב-2 (לטווח 500 ק"מ), וכן את הרקטות קצרות הטווח זלזאל ופאתח 110. בשנות ה-2000 הציגה איראן מערכות ארוכות-טווח (כגון השאהאב-3 MRBM המונע בדלק נוזלי) והחלה בניסויי עיצובים דו-שלביים עם דלק מוצק (כגון הסג'יל-2 MRBM).

אבני הדרך המרכזיות כללו את החשיפה הציבורית של השאהאב-3 ב-1998 (לטווח כ־1,300 ק"מ) ואת הסג'יל המונע בדלק מוצק ב-2008. עד 2010 חשפה איראן גרסאות חדשות (כגון קיאם-1 ב-2010, זולפיקאר ב-2016) ושילבה ניסויי טילים בתוכנית השיגור לחלל המתפתחת שלה.

במהלך תקופה זו היו המניעים העיקריים של התוכנית להרתעת ישראל ומדינות המפרץ, דוקטרינת הלחימה האסימטרית והיוקרה הלאומית, כפי שסיכמו המומחים: "תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן היא רכיב חשוב בדוקטרינה הצבאית, אמצעי הרתעה וכלי מדיני".[2][10][11]

בחודש פברואר 2025 נראה כי איראן משקמת את תוכנית הטילים שלה. אונייה שנשאה 1,000 טון נתרן פרכלורט (sodium perchlorate), חומר חיוני לייצור דלק מוצק לטילים, עגנה בנמל בנדר עבאס.[8][12] משלוח זה אפשר ייצור דלק לכ־260 טילי ח'ייבר שכן (Kheibar Shekan) או לכ־200 טילי ״שאהיד חאג' קאסם סולימאני״,[8] והדגיש את תלותה המתמשכת של איראן במקורות בינלאומיים לחומרי גלם קריטיים.[8][13]

ביוני 2025, במהלך מלחמת איראן-ישראל מבצע עם כלביא, על פי ה"אקונומיסט", מתוך 500 טילים שירתה איראן לעבר ישראל, 6% פגעו באזורים בנויים.[14]

סוגים

טילים בליסטיים אירנים משמאל לימין: סימורג, לשיגור לוויינים, סאפיר לשיגור לוויינים לחלל, סג'יל, גדאר, שהאב-3, שהאב-2, שהאב-1, סקאד

על פי הערכות המומחים, מאגר הטילים הבליסטיים של איראן כולל יותר מ־3,000 טילים.[7] מאגר גדול זה מורכב ממגוון טילים בליסטיים קצרי־טווח (SRBM) לטווחים שבין 300–1,000 ק"מ ומטילים בליסטיים בעלי טווח בינוני (MRBM) לטווחים שבין 1,000–3,000 ק"מ.[15][16][17][18] על פי הצהרת חבר הפרלמנט בוועדת הביטחון הלאומי והמדיניות החיצונית, אמיר חיאת מוגאדם, כל מדינות אירופה — ובפרט הממלכה המאוחדת, צרפת וגרמניה — נמצאות בטווח של ה‑MRBM האיראניים, בעוד שערים אמריקאיות מרכזיות כגון וושינגטון די. סי. וניו יורק (הנמצאות במרחק של כ־10,000 ק"מ) עשויות להיות יעד למתקפות של טילים המשוגרים מהים.

טילים בליסטיים לטווח קצר

לטווח 300–1,000 קילומטרים:[19]

  • שהאב-1 ושאהאב-2 – טילים המונעים בדלק נוזלי בעלי טווח של 350 ק"מ ו-750 ק"מ, בהתאמה.
  • קיאם-1 – SRBM המונעים בדלק נוזלי בעלי טווח של 750 ק"מ ומערכת דיוק חכמה.
  • משפחת פתח-110 – סדרה של טילים המופעלים בדלק מוצק, הכוללים:
    • פתח-110 (בעלי טווח של 300 ק"מ)
    • פתח-313 (בעלי טווח של 500 ק"מ)
    • זולפיקאר (בעלי טווח של 750 ק"מ)
      טווחי הטילים הבליסטיים האיראניים (2019)
  • סדרת הורמוז - טילים נגד ספינות SRBM בעלי טווח של כ-300 ק"מ.

טילים בליסטיים לטווח בינוני

בעלי טווח של 1,000–3,000 ק"מ

  • גרסאות Shahab-3 – טילי MRBM מונעים בדלק נוזלי בעלי טווחים שבין 1,200 ק"מ ו-2,100 ק"מ.
  • קאסם בסיר – גרסה משופרת של חאג' קאסם, עם דיוק ומנגנוני התחמקות טובים יותר וטווח של 1,200 קילומטרים.
  • חאג' קאסם – טיל MRBM המונע בדלק מוצק בעל טווח משוער של 1,400 ק"מ.
  • ח'ייבר שקאן – טיל בליסטי מדויק לטווח של 1,450 ק"מ.
  • פתח-1 ופתח-2 - טילים היפרסוניים המסוגלים, על פי הדיווחים, להגיע למהירויות של 13 מאך, בעלי טווחים של 1,400 ק"מ ו-1,500 ק"מ, בהתאמה.
  • אֶטְמַד, שפירושו "אמון" בפרסית, מסוגל להגיע לטווח של 1,700 קילומטרים.[20]
  • גדאר-110 – טיל MRBM המונע בדלק נוזלי בעל טווח של 2,000–3,000 ק"מ.
  • סג'יל – MRBM דו-שלבי, המונע בדלק מוצק, בעל טווח של 2,000 ק"מ.
  • חורמשהר – יכול לשאת מספר ראשי קרב (MRBM) המונע בדלק נוזלי, בעל טווח של 2,000 ק"מ.[21]
  • עמאד – גרסת שיהאב-3 משופרת עם דיוק טוב יותר וטווח של 2,000 ק"מ.[22]


  • סג'יל
    סג'יל
  • שיהאב-2
    שיהאב-2
  • שיהאב-3
    שיהאב-3
  • עימאד
    עימאד
  • קיאם
    קיאם
  • שהאב-1
    שהאב-1
  • סג'יל 2
    סג'יל 2
  • ח'ייבר שכן
    ח'ייבר שכן
  • ח'וראמשהר
    ח'וראמשהר
  • חאג' קאסם
    חאג' קאסם
  • קדר 110
    קדר 110

הטבלה הבאה מסכמת את המידע על סוגי הטילים, טווחם, עלות היחידה ועלות התחזוקה השנתית:[23]

טִיל סוג טווח (בק"מ) עלות יחידה (בדולר ארצות הברית) תחזוקה שנתית (בדולר ארצות הברית) הערות
פתח-110 SRBM ~300 110,000 דולר – 2.1 מיליון דולר ~20,000$ – 100,000$ העלות משתנה בהתאם למערכת ההנחיה ולגרסה (למשל, Fateh-313 גבוה יותר)
זולפגר SRBM ~700 ~150,000 דולר ~40,000 דולר גרסת ייצוא בשימוש על ידי פרוקסי אזוריים
קיאם-1 SRBM ~700 ~3.5 מיליון דולר ~120,000 דולר דלק נוזלי; דורש תחזוקה לוגיסטית רבה יותר
שהאב-3 MRBM ~1,300 ~3 מיליון דולר ~150,000 דולר - 250,000 דולר מבוסס על נודונג הצפון קוריאני; פריסה נרחבת של משמרות המהפכה
גדאר-110 MRBM ~1,800 ~5 מיליון דולר ~250,000 דולר גרסה מדויקת יותר של שהאב-3
סג'יל-2 MRBM ~2,000 ~6 מיליון דולר ~200,000 דולר - 300,000 דולר דלק מוצק; עלויות אחסון ותחזוקה גבוהות יותר של דלק
חורמשהר MRBM ~2,000 ~8 מיליון דולר ~300,000 דולר - 400,000 דולר מטען גדול; אולי תוכנן תוך מחשבה על ראש קרב גרעיני

מאגר הטילים

טיל בליסטי מונף לשיגור באמצעות משגר נייד

מאגר הטילים המוערך שהיה לאירן לפני מבצע עם כלביא עמד על יותר מ־3,000 טילים מכל הטווחים.[24][25] איראן ייצרה מאות טילים בליסטיים קצרי־טווח (SRBM) (למשל פאתח-Fateh-110/M-600) עבור חזבאללה.[26][27] למיליציות החות'יות בתימן יש עשרות טילים בליסטיים היכולים להגיע לערב הסעודית או ישראל.[28][29] מיליציות עיראקיות הנתמכות על ידי איראן קיבלו "כמה עשרות" טילים בליסטיים קצרי־טווח.[30][1][31]

איראן עושה שימוש במתקני שיגור ניידים (TEL) (למשל משאיות מרובות צירים/סרנים) עבור רוב הטילים, מה שמאפשר פיזור וגמישות מבצעית. תצלומי אוויר מראים משגרי TEL איראניים נושאים טילי זלזל, קיאם וסג'יל על שלדות 6x6, 8x8 או 10x10. איראן גם מחזיקה מתקני שיגור מוגנים (לעיתים תת־קרקעיים) להרכבה ואחסון טילים.[32][33] תמונות לוויין מראות קומפלקסים חדשים נרחבים בחוג'יר ומודרס ליד טהראן – אתרי ייצור ואחסון טילים מורחבים עם מספר רב של סוללות מגן ובונקרים.[24][34][35][36][37][38]

אתרי פיתוח וארגונים מרכזיים

  • ארגון תעשיות האוויר־והחלל (AIO) בטהרן[39] — המהווה חטיבה מרכזית בארגון תעשיות הביטחון (DIO)[40] המבקרת על תוכנית הטילים של איראן, ומעורבת ברכש בלתי־חוקי של רכיבי טילים, כגון מנועי טורבינה, חומרי אטימה ומחברים הרמטיים.[39][41] דו"ח משנת 2001 דיווח שמרכז מחקר ופיתוח בסמוך לטהראן השתמש בטכנולוגיית הטיל הסובייטי SS-4) R-12) לפיתוח הטיל שהאב-4, שלפי מומחים מערביים עשוי לשמש כמערכת נשק לטווח ארוך.[42][43]
  • בנק ספאה[39] — הבנק הממשלתי הרביעי בגודלו באיראן, שתואר בידי משרד האוצר של ארצות הברית כ"ציר המרכזי במימון רשת רכש הטילים של איראן". באמצעות בנק ספאה רכשה איראן פריטים שונים הקשורים לטילים מסין ומיצואנית הטילים הבליסטיים הצפון־קוריאנית KOMID.[39][44]
  • ארגון התעשיות הביטחוניות (DIO)[39] — חטיבה מרכזית במשרד ההגנה ולוגיסטיקה של הכוחות המזוינים (MODAFL), ששולט בעשרות קבלני הגנה וחברות־קש בבעלות המדינה, הן ישירות והן באמצעות ארגון תעשיות האוויר־והחלל (AIO).[40] ה-DIO יזם מאות מבצעי רכש בלתי־חוקיים להשגת רכיבי ייצור לטילים בליסטיים מסין, דרך רשת של מפעלים מקומיים תחת דגל כוזב, חברות כיסוי פנים-ארציות וחברות-קש שמחוץ לאירן.[45][46][47]
  • קבוצת פאג'ר התעשייתית (Fajr Industrial Group)[39] — חברת־בת של ארגון תעשיות האוויר־והחלל (AIO). על פי משרד האוצר של ארצות הברית, הקבוצה "מעורבת בייצור וברכישה של ציוד מדויק למערכות הנחיה ובקרה של טילים".[48][49][50][51]
  • מרכז החלל אימאם ח׳ומייני[39]— שהיה בעבר נמל החלל סמנאן — כלל במקור שני משטחי שיגור: אחד בינוני עם מגדל שירות מתקפל ואחד גדול עם מגדל שיגור (מגדל גנרטי) נייד.[52] בפברואר 2009 שוגר מהמרכז הלוויין "אומיד" למסלול באמצעות משגר הלוויינים הדו־שלבי "ספיר SLV".[52] בשנת 2010 נבנה משטח שיגור נוסף כ־3 ק״מ מהאתר המקורי, שכלל מגדל שיגור נייד, מגדל שירות, שני תעלות להבות אש, מנהרות תמיכה וארבעה מגדלי ברקים גדולים. מגדל הגנרטי בגובה 45 מטר, עלה בהרבה על צורכי משגרי הלוויינים שהיו בשימוש באותה תקופה, דבר שהעיד על כוונת איראן לבחון עיצובים חדשים למשגרי לוויינים.[52][53]
  • מתקן ייצור הטילים באספהאן[39] — מתקן הייצור וההרכבה הגדול ביותר של טילים באיראן, שבו מיוצרים דלק מוצק ונוזלי ורכיבי טילים, ובו מורכבים טילי שהאב, טילי ה־HY-2 Silkworm הסיניים וטילים מסדרת M.[42] דו״ח משנת 2001 דיווח שהמרכז למחקר ופיתוח בקרבת איספהאן השתמש בטכנולוגיית הטיל הרוסי SS-4 (R-12) לפיתוח טיל שהאב-4, שלפי מומחים מערביים עשוי לשמש כמערכת נשק לטווח ארוך.[42][54][43]
  • משרד ההגנה ולוגיסטיקה של הכוחות המזוינים (MODAFL)[39] — הארגון המאוחד של תעשיות הביטחון של איראן, שנוצר בהתמזגות משרד ההגנה ומשרד משמרות המהפכה ב-1989. ה-MODAFL הוא הגוף העליון המכוון את ארגון תעשיות האוויר־והחלל (AIO) ומעניק לו שליטה תפעולית ומבצעית על תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן.[55][56][57][58]
  • מתחם פארצ'ין הצבאי (Parchin)[39] — מתקן מחקר ופיתוח גדול, שהיה מעורב בייצור נשק כימי ובביצוע ניסויים הקשורים לטכנולוגיות העשרת לייזר וניסויי חומרי נפץ עוצמתיים למטרות נשק גרעיני. חלק מהמומחים חושדים כי המתחם משמש גם לייצור טילים בליסטיים בדלק נוזלי.[59][60][61]
  • מתקן הטילים סמנאן[39] — מתקן ייצור טילים ומטווח ניסויים בליסטיים, שנבנה בסיוע סיני נרחב וממוקם בסמוך למרכז החלל האיראני ולמתקני השיגור הנלווים.[62] במתקן מיוצרים גם רקטות ארטילריה, וכן טילי שהאב-1 ואולי גם ייצור רקטות זלזאל.[62][63][53]
  • קבוצת התעשייה שאהיד בקרי Shahid Bakeri Industrial Group (SBIG)[39] — מייצרת מגוון רקטות בעלות דחף מוצק וטילים בליסטיים, כולל את ה־Fateh-110,[64] ולפי כריסטוף בלות' ייצרה טילים בעלי דחף מוצק לטווח ארוך בעזרת מהנדסים רוסים.[64] על פי דאעש (IISS/ISIS), באמצע שנות ה־1990 קיבלה הקבוצה על עצמה את האחריות לייצור דלק מוצק באיראן.[64][65][66][67]
  • קבוצת התעשייה השאהיד חמאט (SHIG)[39] — באמצעות שיתופי פעולה עם רוסיה, סין, צפון קוריאה ואפשרי גם אוקראינה, הקבוצה אחראית על תוכניות הטילים הבליסטיים של איראן, כולל טילי שהאב-3 וג׳אדר.[68] הקבוצה נפגעה בתקיפות האוויריות ביוני 2025, אך מעמדה התפעולי הנוכחי אינו ידוע.[68][69][70]
  • מתקן הטילים שאהרוד ליד סמנאן (Shahroud Missile Test Site)[39] — מתקן ייצור טילים וטווח ניסויים בליסטיים של משמרות המהפכה, שנבנה בסיוע סיני נרחב וממוקם בסמוך למרכז החלל האיראני ולמתקני שיגור נוספים. המתקן מיועד לפיתוח, בדיקה ושיגור של טילים וטילים מונעי דלק מוצק.[71] במתקן מיוצרים גם רקטות ארטילריה, וכן טילי שהאב-1 ואפשרי שגם ייצור רקטות זלזאל. בשנים 2020 ו-2022 במתקן בוצעו ניסויים ושיגורים לרבות שיגורי לוויינים צבאיים כגון Noor-1 ו‑Noor-2, והוא שימש לפיתוח והטמעה של משגרי לוויינים ומערכי שיגור לטילים בדלק מוצק.[71] האתר נפגע בתקיפות האוויריות של ישראל ב־יוני 2025.[71][72][73][74]
  • מפעל הטילים שיראז[39] — לפי דיווחים, זהו מתקן מחקר, פיתוח וייצור לדלק ורכיבי טילי שהאב-1/סקוד-B.[75] האתר נפגע בתקיפות האוויריות ביוני 2025, מעמדו התפעולי הנוכחי אינו ידוע.[75][76]

בסיסים

לאיראן בסיסים רבים לטילים בליסטיים הפרוסים ברחבי המדינה, רבים מהם מתחת לאדמה, ביניהם:

  1. בסיס הטילים התת-קרקעי חוראמאבאד: בסיס זה, הממוקם במחוז לורסטאן, ידוע כבעל מספר בורות-שיגור טילים תת-קרקעיים (missile silos) הרב ביותר באיראן.[77]
  2. בסיס הטילים אימאם עלי: אחד משני בסיסי הטילים האיראניים, הגדול מספיק לאחסון ולפריסת טילי שהאב-3 וכן משגרי טילים ניידים. הבסיס מורכב ממתקן אחסון ומתקן שיגור טילים, והוא מאובטח היטב.[78]
  3. בסיס הטילים בתבריז: בסיס הטילים השני של איראן, הממוקם בצפון מערב איראן, מאיים באופן פוטנציאלי על חלקים ממזרח ומרכז אירופה, בעל שטח שיגור משוער של כ-50,000 קמ"ר.[79] על פי דיווחים שונים, האתר מכיל בורות שיגור מוקשחים ומשגרים ניידים (TEL) עבור טילי שהאב-1, שהאב-2 ואולי גם שהאב-3.[79] האתר ניזוק במהלך התקיפות האוויריות של ישראל ביוני 2025, מצבו המבצעי אינו ידוע.[79]
  4. בסיס תת-קרקעי קניון קנשט: ממוקם במחוז כרמאנשאה.[80]
  5. בסיס תת-קרקעי פנג' פלה: ממוקם גם במחוז כרמאנשאה.[80]
  6. בסיס הטילים בכרמאנשאה: בסיס זה, הממוקם במערב איראן, ממוקם אסטרטגית לשיגורים פוטנציאליים נגד מטרות בישראל, מדינות המפרץ ואירופה.[81] הוא מכיל מתקן תת-קרקעי, שני אזורי אחסון טילים ושני משטחי שיגור.[39]
  7. בסיס הטילים חאג'י עבאד: אתר שיגור חדש, לכאורה ליד חאג'י עבאד, אם כי מיקומו המדויק לא נחשף.[82]
  8. מיקום לא ידוע במפרץ: ב-18 בינואר 2025, חשף חיל הים של משמרות המהפכה בסיס טילים ימי תת-קרקעי במיקום לא ידוע באזור המפרץ.[83][84]
  9. אזורי החוף של דרום איראן: ב-2 בפברואר 2025, חשף חיל הים של משמרות המהפכה בסיס טילים תת-קרקעי נוסף באזורי החוף של דרום איראן.[84]

לאיראן יש בסיסי טילים בכל המחוזות והערים ברחבי המדינה, כאשר רבים מהם נמצאים בעומק של עד 500 מטרים מתחת לאדמה.[85][83] מיקומם של רבים מבסיסים אלה נשמר בסוד מסיבות ביטחוניות. איראן ממשיכה להרחיב את יכולות ייצור הטילים שלה, כאשר חשיפות אחרונות של "ערי טילים" תת־קרקעיות מצביעות על הגדלת הארסנל שלה.[83][86]

פוטנציאל לחימוש בראשי קרב גרעיניים

מספר טילים בליסטיים של איראן מסוגלים לשאת ראש קרב גרעיני מבחינת טווח וקיבולת, אם איראן תבחר לפתח אחד כזה. עובדה זו עוררה דאגה בינלאומית והובילה לסנקציות.[87][88][89]

שהאב-3 — מבוסס על טכנולוגיה צפון־קוריאנית, ונחשב לאחד הטילים הבליסטיים המתקדמים של איראן. טווחו כ־1,300 ק"מ והוא יכול לשאת ראש קרב גרעיני.[90][91][92] הג׳אדר‑1, הוא וריאנט של שהאב‑3, ומאריך טווח עד כמעט 2,000 ק"מ.[93] מחקר משנת 2019 קבע שהשהאב‑3 המקורי הוגדר כ"מותאם לשאת נשק גרעיני".[6][94]

חורמשהר — הטיל הבליסטי המונע בדלק נוזלי המתקדם ביותר של איראן, ונחשב גם כמותאם לשאת נשק גרעיני. חרטומו הקוני הרחב (קוטר כ־1.5 מטר) עשוי לאכלס פצצה גרעינית.[21][95][96][67]

טילים בליסטיים בטווח בינוני של איראן, כגון סג'יל (Sejjil) ועימאד (Emad), בעלי טווחים הנעים בין כ־1,500 ל־2,500 ק"מ, עשויים להיות מותאמים לנשיאת ראשי קרב גרעיניים.[21] טילים אלה מכסים את כל המזרח התיכון וחלקים מאירופה, ולכן מהווים מקור דאגה לביטחון האזורי והבינלאומי.[21][97][93]

בעוד שהסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית מ-2017 (JCPOA) נועדה לחסום את דרכה של איראן לפיתוח נשק גרעיני, עדיין קיימות חששות בנוגע לאפשרות השימוש הכפול של טכנולוגיית הטילים של איראן.[90][98]

הקהילה הבינלאומית הביעה דאגה לגבי תוכנית הטילים של איראן, ובמיוחד בנוגע לקשר הפוטנציאלי שלה לשאיפות הגרעיניות שלה. החלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות 2231 אסרה בעבר על איראן לבצע פעילויות הקשורות ל"טילים המיועדים לשאת נשק גרעיני", אך הגבלות אלו פקעו באוקטובר 2023.[6][99][100]

שימוש בקרב

ערך מורחב – מבצע עם כלביא

ב־13–14 באפריל 2024 שיגרה איראן כ־120 טילים בליסטיים לעבר ישראל במסגרת מבצע "ההבטחה האמיתית". שיעור יירוט הטילים היה כ־60%.[101][102]

ב־1 באוקטובר 2024 שיגרה איראן כ־200 טילים בליסטיים לעבר ישראל, במסגרת מבצע "הבטחה האמיתית II".[103][104][105] על פי צה"ל, רובם יורטו.[106][107]

במהלך מבצע עם כלביא בין איראן לישראל שיגרה איראן בין 500 ל־550 טילים בליסטיים למדינת ישראל. עם זאת, על פי צה"ל, רק 151 מהם נפלו בשטחה.[108]

טילים שהושמדו במבצע עם כלביא

  • מעל ל-1,000 טילים בליסטיים הושמדו או יורטו.
  • בין 200 ל-250 משגרי טק"ק הושמדו,[109] לפי ההערכה מדובר בכ-50%–60% מסך המשגרים של איראן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Jérôme Brahy, US Strategic Command warns Iran now holds Middle East’s largest ballistic missile arsenal, www.armyrecognition.com (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Missile Defense Project | Defense and Security | CSIS, www.csis.org (באנגלית)
  3. ^ 3.0 3.1 "How Should Europe Address Iran's Missile Proliferation Activities? | Ústav mezinárodních vztahů - Expertise to impact". www.iir.cz (בצ׳כית). נבדק ב-2025-02-24.
  4. ↑ Iran Missile Chronology, NTI Building a safer world, אוגוסט 2021
  5. ↑ Mariel Ferragamo,Jonathan Masters,Will Merrow, What Are Iran’s Nuclear and Missile Capabilities? | Council on Foreign Relations, www.cfr.org (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 "Iran's Ballistic Missile Program". United States Institute of Peace (באנגלית). 2024-04-12. אורכב מ-המקור ב-7 במרץ 2025. נבדק ב-2025-02-24. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 7.0 7.1 Table of Iran's Missile Arsenal | Iran Watch, www.iranwatch.org
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Vandoorne, Saskya; Mezzofiore, Gianluca; McCarthy, Simone; Xiong, Yong (2025-02-13). "Iran is rearming its missile program and a ship of supplies just arrived from China, Western sources say". CNN (באנגלית). נבדק ב-2025-02-24.
  9. ↑ "Iran unveils new solid-fueled ballistic missile, state TV reports". AP News (באנגלית). 2025-05-04. נבדק ב-2025-05-29.
  10. ^ 10.0 10.1 Izewicz, Paulina (באפריל 2017). "Iran's Ballistic Missile Programme: Its Status and the Way Forward" (PDF). {{cite web}}: (עזרה)
  11. ↑ Congressional Research Service (2020). "Iran's Ballistic Missile and Space Launch Programs" (PDF). נבדק ב-24 בפברואר 2025. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ↑ Client Challenge, www.ft.com
  13. ↑ What Is Iran Doing With 1000 Tons of Sodium Perchlorate From China?, thediplomat.com (באנגלית אמריקאית)
  14. ↑ "Israel's dazzling, daunting, dangerous victory". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2025-06-25.
  15. ↑ "How Big Is Iran's Missile Arsenal?". WSJ (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-02-24.
  16. ↑ "Iran Update, February 14, 2025". Critical Threats. נבדק ב-2025-02-24.
  17. ↑ "Table of Iran's Missile Arsenal | Iran Watch". www.iranwatch.org. נבדק ב-2025-06-04.
  18. ↑ Open-Source Analysis of Iran’s Missile and UAV Capabilities and Proliferation, IISS The International Institute for Strategic Studies, אפריל 2021
  19. ↑ "Table of Iran's Missile Arsenal | Iran Watch". www.iranwatch.org. נבדק ב-2025-02-24.
  20. ↑ "Iran Unveils New Etamad Ballistic Missile". Overt Defense (בCanadian English). 2025-02-11. נבדק ב-2025-05-29.
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 "The Next Generation of Iranian Ballistic Missiles: Technical Advances, Strategic Objectives, and Potential Western Responses | The Washington Institute". www.washingtoninstitute.org (באנגלית). נבדק ב-2025-02-24.
  22. ↑ "Iran unveils new ballistic missile called Etemad".
  23. ↑ "Ballistic Missiles". Nations: Dawn of an Era (באנגלית). נבדק ב-2025-05-29.
  24. ^ 24.0 24.1 Landay, Jonathan; Hafezi, Parisa (8 ביולי 2024). "Exclusive: Satellite photos show Iran expanding missile production". Reuters. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ↑ Jérôme Brahy, Has Iran finally developed its first intercontinental ballistic missile capable of reaching the United States?, www.armyrecognition.com (באנגלית אמריקאית)
  26. ↑ "Missiles and Rockets of Hezbollah". Missile Threat (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-06-04.
  27. ↑ Iran Missiles, www.globalsecurity.org
  28. ↑ "Institute for the Study of War". Institute for the Study of War (באנגלית). נבדק ב-2025-06-04.
  29. ↑ Pakistan court dismisses 'public mischief' case against pro-Khan former general, orders release, Arab News (באנגלית)
  30. ↑ Irish, John; Rasheed, Ahmed (31 באוגוסט 2018). "Exclusive: Iran moves missiles to Iraq in warning to enemies". Reuters. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ↑ David Axe, Iran's Scud Missiles Were So Terrifying They Drove a Quarter of Tehran's Population To Flee, www.trenchart.us (באנגלית)
  32. ↑ Aaron Goren, Iran Unveils Latest Massive Underground Missile Facility, FDD, ‏2025-03-29 (באנגלית)
  33. ↑ Jérôme Brahy, Iran claims first successful test of intercontinental ballistic missile, www.armyrecognition.com (באנגלית אמריקאית)
  34. ↑ Goren, Aaron (2025-03-29). "Iran Unveils Latest Massive Underground Missile Facility". FDD (באנגלית). נבדק ב-2025-06-04.
  35. ↑ "IRGC Chief: Iran to unveil new missile and drone cities". Tehran Times (באנגלית). 2025-01-10. נבדק ב-2025-06-04.
  36. ↑ Gambrell, Jon (2025-09-24). "Satellite images show Iran has started rebuilding key missile sites hit by Israel". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-7909. נבדק ב-2025-10-18.
  37. ↑ Reagan Easter, Iran Rebuilding Missile Sites Targeted by Israel During Extensive Air Strikes, FDD, ‏2025-09-25 (באנגלית)
  38. ↑ Bakhtaran Missile Base, The Nuclear Threat Initiative (באנגלית)
  39. ^ 39.00 39.01 39.02 39.03 39.04 39.05 39.06 39.07 39.08 39.09 39.10 39.11 39.12 39.13 39.14 39.15 "WMD Facilities | Global Reference Directory". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  40. ^ 40.0 40.1 "Defense Industries Organization (DIO) | Iran's Missile Program". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  41. ↑ "Aerospace Industries Organization (AIO)". Iran Watch. נבדק ב-2025-10-20.
  42. ^ 42.0 42.1 42.2 "Isfahan Missile Complex". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  43. ^ 43.0 43.1 "Technological Pathways to Ballistic Missiles in Iran". Iran Watch / U.S. government sources. נבדק ב-2025-10-20.
  44. ↑ "U.S. Treasury Sanctions Iran's Bank Sepah". U.S. Department of the Treasury. נבדק ב-2025-10-20.
  45. ↑ "Defense Industries Organization (DIO)". Iran Watch. נבדק ב-2025-10-20.
  46. ↑ "Defense Industries Organization (DIO) (Missile)". NTI. נבדק ב-2025-10-20.
  47. ↑ "Treasury Sanctions International Procurement Network Supporting Iran's Missile Program". U.S. Department of the Treasury. נבדק ב-2025-10-20.
  48. ↑ "Fajr Industrial Group". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  49. ↑ "Fajr Industrial Group". Iran Watch. נבדק ב-2025-10-20.
  50. ↑ "OFAC SDN Designation: Fajr Industries Group". U.S. Department of the Treasury / OFAC. נבדק ב-2025-10-20.
  51. ↑ "Fajr Industrial Group". United Nations Security Council. נבדק ב-2025-10-20.
  52. ^ 52.0 52.1 52.2 "Imam Khomeini Space Center | Iran's Missile Launch Facility". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  53. ^ 53.0 53.1 "Semnan Space Launch Center". Iran Watch. נבדק ב-2025-10-20.
  54. ↑ "Isfahan Missile Complex". NTI. נבדק ב-2025-10-20.
  55. ↑ "Ministry of Defense and Armed Forces Logistics (MODAFL)". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  56. ↑ "Ministry of Defense and Armed Forces Logistics (MODAFL)". NTI. נבדק ב-2025-10-20.
  57. ↑ "Ministry of Defense and Armed Forces Logistics (MODAFL)". Iran Watch. נבדק ב-2025-10-20.
  58. ↑ "Statement: Aerospace Industries Organization (AIO)". U.S. Department of State. נבדק ב-2025-10-20.
  59. ↑ "Parchin Military Complex | Iran's Missile Development Facility". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  60. ↑ "Parchin in the IAEA's Final Assessment on the Possible Military Dimensions to Iran's Nuclear Program" (PDF). Institute for Science and International Security. נבדק ב-2025-10-20.
  61. ↑ "Implementation of the NPT Safeguards Agreement in the Islamic Republic of Iran ( GOV/2015/68 )" (PDF). IAEA. נבדק ב-2025-10-20.
  62. ^ 62.0 62.1 "Semnan Missile Complex | Iran's Missile Development and Testing Site". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  63. ↑ "Semnan Missile Complex". NTI. נבדק ב-2025-10-20.
  64. ^ 64.0 64.1 64.2 "Shahid Bakeri Industrial Group". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  65. ↑ "Shahid Bakeri Industrial Group (SBIG)". NTI. נבדק ב-2025-10-20.
  66. ↑ "Shahid Bagheri Industrial Group (SBIG)". Iran Watch. נבדק ב-2025-10-20.
  67. ^ 67.0 67.1 "Open-source analysis of Iran's missile and UAV capabilities and proliferation" (PDF). IISS. נבדק ב-2025-10-20.
  68. ^ 68.0 68.1 "Shahid Hemmat Industrial Group". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  69. ↑ "Shahid Hemmat Industrial Group (SHIG)". NTI. נבדק ב-2025-10-20.
  70. ↑ "Shahid Hemmat Industrial Group". Iran Watch. נבדק ב-2025-10-20.
  71. ^ 71.0 71.1 71.2 "Shahroud Missile Test Site". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  72. ↑ "Shahroud Missile Test Site". NTI. נבדק ב-2025-10-20.
  73. ↑ "Iran Launches Military Satellite". CSIS Missile Threat. נבדק ב-2025-10-20.
  74. ↑ "Satellite photos show Israeli strike likely hit important Iran Revolutionary Guard missile base". Associated Press. נבדק ב-2025-10-20.
  75. ^ 75.0 75.1 "Shiraz Missile Plant". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  76. ↑ "Shiraz Missile Plant". Iran Watch. נבדק ב-2025-10-20.
  77. ↑ "Imam Ali Missile Base". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-02-24.
  78. ↑ "Imam Ali Missile Base". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  79. ^ 79.0 79.1 79.2 "Tabriz Missile Base | Iran's Strategic Missile Installation". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-10-06.
  80. ^ 80.0 80.1 "Disclosure of Details of Two Revolutionary Guards Ballistic Missile Sites in Western Iran". NCRI (באנגלית אמריקאית). 2021-03-18. נבדק ב-2025-02-24.
  81. ↑ "Bakhtaran Missile Base". The Nuclear Threat Initiative (באנגלית). נבדק ב-2025-02-24.
  82. ↑ "Silo mentality – Iran's Haji Abad missile base". IISS (באנגלית). נבדק ב-2025-02-24.
  83. ^ 83.0 83.1 83.2 "Iran unveils underground missile base amid tension with US, Israel". Voice of America (באנגלית). 2025-01-18. נבדק ב-2025-02-24.
  84. ^ 84.0 84.1 "IRGC Navy unveils another underground missile base in southern Iran". www.iranintl.com (באנגלית). 2025-02-01. נבדק ב-2025-02-24.
  85. ↑ "Iran reveals huge underground missile base with broadcast on state TV". The Guardian (באנגלית בריטית). Agence France-Presse. 2015-10-15. ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-02-24.
  86. ↑ "Iran Missile Infrastructure". CSIS Missile Threat. נבדק ב-2025-10-20.
  87. ↑ Mariel Ferragamo,Jonathan Masters,Will Merrow, What Are Iran’s Nuclear and Missile Capabilities? | Council on Foreign Relations, www.cfr.org (באנגלית)
  88. ↑ "Iran Missile Threat". CSIS Missile Threat. נבדק ב-2025-10-20.
  89. ↑ Jérôme Brahy, US Strategic Command warns Iran now holds Middle East’s largest ballistic missile arsenal, www.armyrecognition.com (באנגלית אמריקאית)
  90. ^ 90.0 90.1 "Solving the Iranian Nuclear Puzzle: The Joint Comprehensive Plan of Action". 2015.
  91. ↑ "Shahab-3". CSIS Missile Threat. נבדק ב-2025-10-20.
  92. ↑ "North Korea-Iran Missile Cooperation". 38 North. נבדק ב-2025-10-20.
  93. ^ 93.0 93.1 "Emad, Ghadr (Shahab-3 Variants)". CSIS Missile Threat. נבדק ב-2025-10-20.
  94. ↑ "Iran's Ballistic Missile Program". United States Institute of Peace / IranPrimer. נבדק ב-2025-10-20.
  95. ↑ "Khorramshahr". CSIS Missile Threat. נבדק ב-2025-10-20.
  96. ↑ "Iranian Ballistic Missile Models: Khorramshahr". NTI. נבדק ב-2025-10-20.
  97. ↑ "Sejjil". CSIS Missile Threat. נבדק ב-2025-10-20.
  98. ↑ Nuclear Talks and Iran’s Missile Program: Addressing the Overlooked Arsenal | The Washington Institute, www.washingtoninstitute.org (באנגלית)
  99. ↑ "UN Security Council Resolution 2231". United Nations. נבדק ב-2025-10-20.
  100. ↑ 2025 - IRAN’S THREAT TO REGIONAL AND EURO-ATLANTIC SECURITY - GSM REPORT, NATO PA, ‏2025-10-13 (באנגלית)
  101. ↑ Rios, and, Michael; Nechirvan, Mando; Catherine, Nicholls; Eugenia, Yosef; Karni, Dana (13 ביוני 2025). "Iran launches barrage of missiles at Israel following attack". {{cite web}}: (עזרה)
  102. ↑ Reuters Fact Check, Fact Check: Video of October Iranian strikes on Israel miscaptioned as Israel’s June attack on Iran, reuters.com, ‏13 ביוני 2025
  103. ↑ Kingsley, Patrick; Boxerman, Aaron; Fassihi, Farnaz; Kershner, Isabel (2024-10-01). "Iran Launches About 180 Ballistic Missiles at Israel". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-06-29.
  104. ↑ Yerushalmy, Jonathan; Walters, Joanna; Lowe, Yohannes; Belam, Martin; Walters, Jonathan Yerushalmy (now); Joanna; Belam (earlier), Martin (2024-10-02). "US defence secretary tells Israeli counterpart Iran attack an 'outrageous act of aggression' – as it happened". the Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-06-29.
  105. ↑ Schneider, Tal. "How effective was Iran's attack? The Israeli public doesn't have the full picture". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-7909. נבדק ב-2025-06-29.
  106. ↑ Trofimov, Yaroslav (3 אוק' 2024). "Iran Exposed to Israeli Counterattack After Blows Against Its Allies". {{cite web}}: (עזרה)
  107. ↑ Gritten, David; Matt, Murphy; Jackson, Patrick (3 באוקטובר 2024). "What we know about Iran's missile attack on Israel". {{cite web}}: (עזרה)
  108. ↑ Fabian, Emanuel. "The Israel-Iran war by the numbers, after 12 days of fighting". The Times of Israel (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-7909. נבדק ב-2025-06-29.
  109. ↑ איתי בלומנטל רועי שרון, כ-1,200 גיחות - ואלפי הפצצות: ההיסטוריה שעשה צה"ל באיראן, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 ביוני 2025.


איראןאיראן תוכנית הגרעין של איראן
ניהול תוכנית הגרעין הארגון לאנרגיה אטומית של איראן הארגון לאנרגיה אטומית של איראן
אמנות בינלאומיות האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני
ארגונים בינלאומיים סבא"א • האו"ם • תנועת המדינות הבלתי מזדהות
אישים בתוכנית עלי אכבר סאלחי • גולאם רזא אגאזאדה • חסן רוחאני • עלי לאריג'אני • סעיד ג'לילי • מוחסן פח'רי-זאדה • פריידון עבאסי-דוואני • מוחמד אסלאמי
מהלכים דיפלומטיים נגד התוכנית ההתנגדות לתוכנית הגרעין האיראנית • עיצומים נגד איראן • 1696 • 1737 • 1747 • 1803 • 1835 • 1929 • הסכם הגרעין (הסכם ז'נבה, הסכמות לוזאן) • נאום בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי (2015)
מהליכי ביון ומלחמה לבלימת התוכנית השגת מסמכי תוכנית הנשק הגרעיני של איראן וחשיפתם (2018) • הפיצוצים באיראן (2020) • החבלה במפעל הצנטריפוגות בנתנז (2021) • מבצע עם כלביא (2025) • תקיפת ארצות הברית את מתקני הגרעין באיראן (2025)

תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן42068434Q4389297

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תוכנית_הטילים_הבליסטיים_של_איראן&oldid=3549613"