שלום נגר (איש שב"ס)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלום נגר
לידה 1936
תימן
פטירה 27 בנובמבר 2024 (בגיל 88 בערך)
תאריך עלייה 1948
ידוע בשל הוצאה להורג של אדולף אייכמן
מקצוע

שלום נגר (1936 - 27 בנובמבר 2024), היה איש השב"ס שהופקד על שמירת אדולף אייכמן במהלך משפטו, ולבסוף הוציא אותו להורג בתלייה. בכך הפך לאדם הראשון והיחיד בישראל שביצע גזר דין מוות מאז הקמת המדינה.

ביוגרפיה

שלום נגר נולד בתימן. כשהיה בן שמונה התייתם מהוריו ונדד ממקום למקום, עד שהתיישב בצנעא. הוא חי אז בעוני מחפיר בלא אוכל ומקום לינה, והיה מתכסה בטלית שאביו הוריש לו.

בגיל 12 הצטרף שלום לקבוצה שעלתה מתימן לארץ ישראל. בתחילה התגורר במחנות עולים, עד שהשתכן בראש העין. בגיל 18 התגייס לצה"ל ושירת בצנחנים, שם פרק עול תורה ומצוות.

בסיום שירותו הצבאי, התקבל לעבודה כסוהר בשב"ס.

לאחר שתלה את אייכמן סבל מסיוטים במשך עשרות שנים, ובסופו של דבר חזר בתשובה עם משפחתו, בין היתר על ידי ארגון שופר של הרב אמנון יצחק, לאחר חזרתו בתשובה שימש כשוחט.

היה גם חלק מקבוצה של הרב לוינגר שהקימה את קריית ארבע[1].

תליית אייכמן

בשנת ה'תש"כ (1960), בעודו משמש כסוהר, נלכד הפושע הנאצי אדולף אייכמן, והובא למשפט בישראל.

שלום מונה כשומר האישי של אייכמן בכל ששת חודשי מאסרו באגף מיוחד בכלא רמלה (כיום כלא אילון), והוא היה צופה עליו מהחדר הסמוך כדי לוודא שאייכמן לא יפגע בעצמו. כמו כן הוטל עליו לטעום מהאוכל שהוגש לאייכמן כדי לודא שהוא לא הורעל.

בלילה שבין ה-31 במאי ל-1 ביוני, מיד לאחר שדחה הנשיא את בקשת החנינה, הוצא אייכמן להורג בתלייה, על שלום הוטלה הפקודה לבצע את גזר הדין. גופתו נשרפה ואפרה פוזר בים מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל.

בשנת 1988 הורשע ג'ון איוון דמיאניוק בבית משפט מחוזי בישראל ונידון למוות. הוצע אז לשלום נגר לבצע שוב את גזר הדין, אך הוא סירב[2], בסופו של דבר זוכה דמאניוק בבית המשפט העליון מחמת הספק.

סיפורו

במשך עשרות שנים נשמרה זהותו בסוד מחשש לנקמה של ניאו נאצים, אך בשלב מסוים נחשפה זהותו והוא הפך למרואיין מבוקש. נגר סיפר את סיפורו על גבי כמה במות, כששלי יחימוביץ' טוענת שהייתה הראשונה לחשוף את סיפורו ולראיין אותו בתכנית הרדיו 'הכל דיבורים'[3].

בשנת 2010 הפיקה חברת Yes את הסרט התיעודי "התליין" המספר את סיפורו של נגר[4][5]. הסרט זכה בפרס פסטיבל חיפה באותה שנה[6].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים