פשע מלחמה
פשע מלחמה (או בשם הרשמי יותר: "הפרה של חוקי ו/או מנהגי המלחמה") הוא הפרה חמורה של דיני הלחימה במשפט הבין-לאומי על ידי אדם או קבוצת אנשים, אנשי צבא או אזרחים. פשע מלחמה כולל הרג מכוון של אזרחים או הרג מכוון של שבויים, עינויים, לקיחת בני ערובה, הרס לא נדרש של רכוש אזרחי, אלימות בזמן המלחמה וביזה. בנוסף, כל אדם שהוא חלק משרשרת הפיקוד שמורה על כל ניסיון לבצע רצח המוני, לרבות רצח עם או טיהור אתני, פקודת "לא להשאיר ניצולים" (No quarter) למרות כניעה, גיוס ילדים לצבא וביטול הבחנות משפטיות פרופורציונליות וצורך צבאי (אנ').[1] ביצוע פשע מלחמה מוביל לאחריות פלילית אישית של לוחמים על מעשיהם.
המונח פשע מלחמה צמח מהקודיפיקציה של המשפט הבין-לאומי המנהגי שמיושם על מלחמה בין מדינות ריבוניות, כגון קוד ליבר (1863) (אנ') של צבא מדינות האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית ואמנות האג של 1899 ו-1907. אלו הציעו את הניסוחים הרשמיים הראשונים של דיני מלחמה ופשעי מלחמה.[1] אחרי מלחמת העולם השנייה, משפטיהם של מנהיגי מדינות הציר על פשעי מלחמה הנהיגו את עקרונות נירנברג של המשפט, שהגדירו שמשפט פלילי בינלאומי מגדיר מהו פשע מלחמה. בשנת 1949, אמנות ז'נבה הגדירו באופן חוקי פשעי מלחמה נוספים וקבעו כי מדינות יכולות לממש סמכות שיפוט אוניברסלית על פושעי מלחמה. בסוף המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21, בתי המשפט הבינלאומיים הגדירו קטגוריות נוספות של פשעי מלחמה החלים גם על מלחמת אזרחים.
מעשים הנחשבים פשעי מלחמה
סעיף 8 לאמנת רומא מגדיר פשע מלחמה וכולל מספר קטגוריות לפי הישויות הנלחמות וחומרת העבירה. הלחימה מובחנת בין מדינות, בין גופים לא-מדינתיים, כגון קבוצות מורדים, או בין מדינה לגופים לא-מדינתיים. בסך הכל ישנם 74 פשעי מלחמה הרשומים בסעיף 8. חומרת העבירה נעה בין חמורה לרצינית. הפרות חמורות של אמנת ז'נבה כוללות חטיפת בני ערובה והרג מכוון של אזרחים. הפרות רציניות של דיני מלחמה הנוגעים לסכסוכים בין-לאומיים כוללות שימוש בנשק הגורם סבל גדול יותר לאנשים, התקפה על אוכלוסייה אזרחית, או גירוש אוכלוסייה אזרחית משטח כבוש. הפרות רציניות של דיני מלחמה כוללות פגיעה באנשים שלא לוקחים חלק פעיל במאמץ המלחמתי, ובלוחמים שנפצעו או נכנעו. הפרות רציניות אחרות של המשפט בין-לאומי בסכסוכים שאינם בין-לאומיים כוללות גיוס נערים מחת לגיל 15 להילחם.[2] פשעי המלחמה מחולקים לארבע קבוצות: שתי הקבוצות הראשונות בלחימה בין-לאומית והשתיים הנוספות בעימות שאינו בין-לאומי.[3]
בקבוצה הראשונה נכללות הפרות חמורות של אמנות ז'נבה:[4]
- הרג מכוון
- עינויים
- יחס לא אנושי כולל ניסויים ביולוגיים
- גרימת סבל בכוונה או פגיעה חמורה בגוף או בבריאות
- הרס וביזה נרחבת של רכוש
- כפייה על שבויי מלחמה ואחרים לשרת בכוחות של מעצמה עוינת
- שלילה בכוונה תחילה של זכויוית משפט הוגן מאסירי מלחמה ואחרים
- גירוש, הגליה או כליאה בלתי חוקית
- לקיחת בני ערובה
בקבוצה השנייה נכללות הפרת חמורות המבוססות על המשפט המנהגי בסכסוך מזוין בין-לאומי, במסגרות הקיימות של המשפט הבין-לאומי:
- התקפה מכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית או נגד אזרחים בודדים שאינם לוקחים חלק בלחימה
- תקיפה מכוונת נגד מטרות אזרחיות
- תקיפה מכוונת נגד בני אדם, מבנים או ציוד של המעורבים בסיוע הומניטרי או שמירת שלום
- תקיפה מכוונת שתגרום ביודעין לפגיעה בגוף או בנפש, או לנזק ליעדים אזרחיים, או לנזק נרחב, ארוך טווח וחמור לסביבה הטבעית
- תקיפה או הפצצה של ערים, כפרים או מבני מגורים שאינם מוגנים ואינם יעד צבאי
- הריגה או פציעה של לוחם שנכנע
- שימוש לא נאות בדגל שביתת נשק, או בסמלים ובמדים הצבאיים של האויב או של האומות המאוחדות
- העברת אוכלוסייה אזרחית על ידי הכוח השולט לתוך שטח בשליטתו או הגליה לשטח כבוש
- תקיפה מכוונת של מבני דת, חינוך, אמנות, דת ורפואה
- שימוש בבני אדם בצד היריב בניסויים רפואיים או מדעיים
- הריגה או פציעה חמורה של אנשים השייכים לצבא או מדינת היריב
- הצהרה שלא יינתנו מגורים
- השמדה או לקיחה של רכוש האויב אלא אם כן הוא נדרש באופן חיוני לצורכי מלחמה
- הודעה כי אזרחים ממדינת האויב לא יוכלו לקבל הגנה משפטית
- חיוב אזרחים ממדינת אויב לקחת חלק בפעולות מלחמה נגד ארצם
- ביזה
- שימוש ברעלים
- שימוש בגזים רעילים ומחניקים
- שימוש בקליעים מתפשטים
- שימוש בכלי מלחמה שמטבעם גורמים פציעה עודפת או סבל מיותר
- ביצוע מעשי זוועה, בעיקר יחס משפיל ומבזה
- שימוש באנשים כמגן אנושי מפני פעילות צבאית
- תקיפה מכוונת נגד מבנים, חומרים, יחידות ואמצעי תובלה רפואיים, וכוח אדם המשתמש בסמלים של אמנות ז'נבה
- הרעבת אזרחים כשיטת לחימה
- גיוס צעירים מתחת לגיל 15 ללחימה
הקבוצה השלישית של פשעים מתייחסת למקרים של לחימה בין גופים לא-מדינתיים. היא כוללות הפרות חמורות של כל אחת מהפעולות הבאות שבוצעו נגד אנשים שאינם לוקחים חלק פעיל בפעולות לחימה, לרבות חברי כוחות מזוינים שהניחו את נשקם, פצועים, עצורים או מי שאינו לוחם מכל סיבה אחרת:[4]
- אלימות קשה, רצח, עינויים, יחסי אכזרי והטלת מום
- פגיעה חמורה בכבוד האדם, בפרט יחס משפיל ומביש
- לקיחת בני ערובה
- מתן גזר דין וביצוע הוצאות להורג
קבוצה רביעית כוללת הפרות חמורות אחרות של חוקים ומנהגים החלים בסכסוכים מזוינים שאינם בעלי אופי בין-לאומי. ישנה חפיפה חלקית עם קבוצה שתיים. רשימת הפשעים שבקבוצה זו התעדכנה במהלך השנים ונוספו לה עבירות הנוגעות לשימוש בכלי נשק, וכן עבירה של הרעבה מכוונת של אזרחים כשיטת לחימה שלפני כן התייחסה רק לעימות בין-לאומי:[3][4]
- התקפה מכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית או נגד אזרחים בודדים שאינם לוקחים חלק בלחימה
- תקיפה מכוונת של מבנים רפואיים, מערכות תחבורה ומבנים ייחודים על פי אמנת ז'נבה
- תקיפה מכוונת של מי שעוסק בסיוע הומניטרי או שמירת שלום
- תקיפה מכוונת של מבני דת, חינוך, אמנות, דת ורפואה
- בזיזת רכוש לאחר כיבוש ישוב
- גיוס צעירים מתחת לגיל 15 ללחימה
- הוראה על עקירת האוכלוסייה האזרחית שלא מסיבות של שמירת ביטחון האזרחים
- פגיעה או הריגה של בוגדים
- הצהרה שלא יינתנו מגורים
- הטלת מום או ניסויים רפואיים כפויים בבני אדם
- פגיעה מכוונת ברכוש
פשעי מלחמה יכולים להיכנס גם תחת ההגדרה של פשעים נגד האנושות, אם יוכח שבוצעו בקנה מידה גדול, בצורה שיטתית, וכחלק ממדיניות רווחת (מפורשת או מרומזת) של סמכות שלטונית.
היסטוריה של פשעי מלחמה
במלחמת העולם הראשונה בוצעו פשעי מלחמה רבים, וכך גם במלחמת העולם השנייה אחריה. שיאם של פשעי המלחמה במלחמת העולם השנייה, שהגיע לכלל פשע נגד האנושות, היה בהשמדת מיליוני אזרחים יהודיים ומיליוני בני מיעוטים אחרים במחנות ההשמדה. ההיקף, הארגון והכוונה שבהשמדת היהודים גרמה זעזוע רב בעולם. מטרתן העיקרית של אמנות ז'נבה, שמדינות רבות מחויבות להן בעידן המודרני, היא מניעת פשעי מלחמה.
בשנת 1943 הוקמה הוועדה לפשעי מלחמה של האו"ם שפעלה עד לשנת 1948.
העמדה לדין של פושעי מלחמה
פשעי מלחמה הם עבירה לפי החוק הבינלאומי, ולכן העמדה לדין בגין עבירות אלה עשויה להיות בפני טריבונל בינלאומי המוקם למטרה זו, בעקבות מלחמה שבה נעשו פשעי מלחמה בהיקף נרחב. טריבונלים מסוג זה:
- בתום מלחמת העולם השנייה הועמדו לדין כעשרים מראשי המשטר הנאצי בגרמניה, ומרביתם הורשעו כפושעי מלחמה. תיאור מפורט של משפטים אלה מופיע בערך משפטי נירנברג.
- בתום מלחמת העולם השנייה באוקיינוס השקט הוקם בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק.
- בעקבות רצח העם ברואנדה ובעקבות מלחמת בוסניה.
- בעקבות חוקת רומא והקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי ב־2002 לא יהיה צורך בהחלטה מיוחדת על מנת להעניש פושעים כאלו בעתיד.
בנוסף עשויים פושעי מלחמה להיות מועמדים לדין בארצותיהם, במדינות שבהם ביצעו את הפשעים או במדינות אשר מקיימות סמכות שיפוט אוניברסלית על פשעים כאלה.
האיסור על ביצוע פשעי מלחמה במשפט הישראלי
מדינת ישראל, החל משנותיה הראשונות, חתמה ואשררה את כל אחת מארבע אמנות ז'נבה משנת 1949, הכוללות סעיף הנוגע לחובה לחקור ולהעמיד לדין את מי שביצעו "הפרות חמורות" של האמנה. יתרה מכך, סעיף 146 באמנת ז'נבה הרביעית[5] קובע את חובתן של כל המדינות החתומות על האמנה וחברות בה, כולל ישראל, לחוקק חקיקה הולמת שתאפשר חקירה, העמדה לדין ואף ענישה של מי שאחראי על ביצוען של הפרות חמורות אלה.
פקודת מטכ"ל 33.0133
את ההתייחסות לחובתם של חיילי צה"ל לפעול על פי הוראות אמנות ז'נבה ניתן למצוא בפקודת מטכ"ל 33.0133 שנקבעה בשנות השמונים, ושכותרתה ”התנהגות בהתאם לאמנות בינלאומיות שמדינת ישראל צד להן". הפקודה קובעת את חובת חיילי צה"ל לנהוג בהתאם להוראות ארבע אמנות ז'נבה משנת 1949 וכן בהתאם להוראות אמנת האג בדבר הגנה על נכסי תרבות בעת סכסוך מזוין. סעיף 10 לפקודה, קובע כי בכל פקודת מבצע לקראת הפעלת כוח צבאי בנסיבות שרלוונטיות לאמנות השונות, ישוננו לחיילים הוראותיהן של האמנות.[6] פקודת מטכ"ל, שהיא הוראה צבאית פנימית ואינה מקור ישיר לקביעתן של עבירות פליליות, אינה מהווה בסיס להעמדה לדין של מי שנחשד בביצוע פשעי מלחמה. החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950, מהווה חקיקה רלוונטית לפשעי מלחמה, והוא כן היווה בסיס להעמדה לדין של נאצים אשר ביצעו פשעי מלחמה במהלך השואה.
היעדר עקרון אחריות המפקדים בדין הישראלי
בניגוד למה שנהוג במשפט הבינלאומי, בדין הפלילי הישראלי, לא מתקיים עקרון "אחריות המפקדים" בגין מעשים העולים לכדי פשעי מלחמה. בזירה הבינלאומית חלה על מפקדים בצבא, האחריות והחובה לוודא שפקודיהם פועלים בהתאם לדין המקובל, אולם כאמור, הדין הפלילי בישראל אינו מכיל אחריות על מפקדים בגין פעולות פקודיהם.[7]
ראו גם
לקריאה נוספת
- Robert Cryer (2007). An introduction to international criminal law and procedure. Cambridge University Press.
- Yôrām Dinstein (2004). The conduct of hostilities under the law of international armed conflict. Cambridge University Press.
- Hagopian, Patrick (2013). American Immunity: War Crimes and the Limits of International Law. Amherst, MA: University of Massachusetts Press.
- Horvitz, Leslie Alan; Catherwood, Christopher (2011). Encyclopedia of War Crimes & Genocide (Hardcover). 2 (Revised ed.). New York: Facts on File.
קישורים חיצוניים
- War Crimes: Responsibility and the Psychology of Atrocity(הקישור אינו פעיל)
- Crimes of War Project
- פשע מלחמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פשעי מלחמה, דף שער בספרייה הלאומית
- עידו באום, המדריך לדיני מלחמה: מהי פרופורציונליות בשדה הקרב, ומהם פשעי חמאס, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2023
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Antonio Cassese, Paola Gaeta, Cassese's International Criminal Law, Oxford University Press, 2013-01-01, עמ' 63-66, מסת"ב 978-0-19-969492-1
- ^ שביט מטיאס ומירי שרון, בית הדין הפלילי הבינלאומי, תשסד
- ^ 3.0 3.1 עידו באום, המדריך לדיני מלחמה: מהי פרופורציונליות בשדה הקרב, ומהם פשעי חמאס, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2023
- ^ 4.0 4.1 4.2 United Nations Office on Genocide Prevention and the Responsibility to Protect, www.un.org
- ^ International Committee of the Red Cross (ICRC), Geneva Convention Relative to the Protection of Civilian Persons in Time of War (Fourth Geneva Convention), 12 August 1949, 75 UNTS 287, Article 146
- ^ פקודת מטכ"ל 33.0133 - משמעת - התנהגות בהתאם לאמנות בינלאומיות שמדינת ישראל צד להן
- ^ יבנה, ליאור. (2013). פשעי מלחמה בדין הישראלי ובפסיקת בתי הדין הצבאיים. לאקונה, 1-52.
39920247פשע מלחמה